תפריט עמוד

לפני אלפי שנים גילו בני האדם את סוד תסיסת הענבים. תיאורים מצוירים וכתובים של תהליך ייצור היין ושל טקסי שתייתו מופיעים בתרבויות קדומות רבות במרחב הים תיכוני בכלל ובארץ ישראל בפרט. בתנ"ך מוזכר היין כמשקה שעלה על שולחנם של מלכים ומלכות, ואחד מבעלי התפקידים הבכירים ביותר בכל חצר מלכות היה שר המשקים שתפקידו היה לפקח על איכות היין ולטעום ממנו בטרם הוגש למלך, מחשש להרעלה. מנהג השקת הכוסות נובע מאותו החשש ממש. כדי להוכיח אמון היו נוהגים המלכים למזוג זה מכוסו של זה ולברך "לחיים", ולא למוות, שכן אם אחת מהכוסות מורעלת אזי שני הצדדים נפגעים.


חדוות הכורמים. הצילום מתוך תערוכה "גלגוליה של אוטופיה – הטמפלרים בארץ ישראל" שהתקיימה במוזיאון ארץ ישראל


תקופת התנ"ך: השיכור הראשון
היין מוזכר בתנ"ך בהקשרים שונים. על פי הכתוב נוח הוא האדם הראשון שנטע כרם וגם הראשון ששתה לשוכרה. סיפור לוט ובנותיו מרמז על האופן השלילי שבו נתפסה ההשתכרות, ובמקומות אחרים מוזכרת ההימנעות משתיית יין כחובתם של הכוהנים והמשמשים בקודש. שמשון הגיבור, במסגרת הנדרים שקיבל על עצמו, נמנע בין השאר משתיית יין. כרמים שופעי פרי סימלו תמיד עושר חקלאי גדול. לא בכדי בשובם ממסעם בארץ נשאו המרגלים אשכול ענבים דווקא.

אחד המקומות הטובים ביותר ללמוד בו על תרבות היין הקדומה הוא פארק נאות קדומים שליד יער בן שמן. בתחומי הפארק, המשמר את ההיסטוריה החקלאית של ארץ ישראל, ישנן גתות מתקופות שונות וגפנים מסוגים שונים ובמקום ניתנות הדרכות המביאות מקורות תנ"כיים ומדרשיים רבים על הגפן ועל ענביה וכן סדנאות בישול הקשורות בחלקי הגפן. מידע נוסף באתר האינטרנט.

ימי קדם: דריכה ברגליים יחפות
סוד ייצור היין בתסיסתו של הפרי, ועל פי ההשערות הוא התגלה בעקבות טעימה של ענבים שתססו בטעות. שיטות ייצור היין הלכו והתפתחו ואף שהיין של ימי קדם עבר סינון, צבעו היה עכור ולא דמה כלל ליין הצלול של ימינו.

בימי קדם השתמשו בעיקר בגתות חצובות בסלע. גת בסיסית מורכבת משלושה חלקים: אגן דריכה, תעלת ניקוז ובור שיקוע ואיסוף. אגן הדריכה הוא שקע גדול שנחצב בחלק העליון של הסלע ובו נדרכו הענבים ברגליים יחפות. מיץ הענבים ניגר דרך תעלת ניקוז חצובה אל בור נמוך יותר, בור השיקוע, ומשם נאסף אל כדי חרס שבהם התחולל המשך תהליך התסיסה. בגמר התהליך הועבר היין לקנקנים מיוחדים שנפקקו בטין ונקשרו ברצועות עור. לא אחת הוטבעה על הקנקנים חותמת המציינת את מקום ייצורו של היין, עדות לכך שכבר אז היה קשר בין מקום ייצור היין לבין איכותו.

ישראל המשופעת כרמים משחר ההיסטוריה גם משופעת גתות. אין כמעט יישוב קדום שלא התגלו בו שרידי גת או מכלול גתות. אזכיר כאן את שביל הגתות ביער המלאכים (לא רחוק מקריית גת). שביל גתות נוסף נמצא בתל שיקלון (תל קטן ולא מוכר הנמצא בסמוך לכביש המקשר בין ליאון לעגור שבשפלת יהודה). כמה גתות אפשר לראות במסלולי הליכה שונים בפארק קנדה וביער יתיר (במיוחד לאורך דרך מתקני המים שהכשירה קק"ל), בשרידי קולוניה העתיקה בחלקו העליון של נחל חלילים שבהרי יהודה, במרומי הר ברקן שבגלבוע ועוד.
מאז ימי קדם מלוות את הבציר חגיגות גדולות. בארץ נהגו לפתוח את עונת הבציר בחגיגות הירח המלא של ט"ו באב. עד חורבן בית המקדש, כל עוד ישב העם על אדמתו, נחשב חודש אב תקופה מזהירה. העדרים גדלו ופירות רבים הבשילו, ביניהם גם הענבים. בתנובה הזו היה משום התרעננות נוכח החום הכבד והמתמשך.

בציר ענבים בקיבוץ צובה | צילום: טדי ברונר, לע"מ


התקופה הקלאסית: משתה יווני

בתקופה היוונית היה המשתה אחד מהאירועים החברתיים המכוננים ביותר. הוא נערך בחדר גדול ומהודר שבמקביל לשלוש מצלעותיו הונחו ספות שעליהן הסבו המשתתפים, גברים בלבד. לצד השתייה שהוגשה נערכו בטרקלין דיונים ומשחקי הגרלה והושרו שירים. לימים התגלגל נוהג המשתה היווני־רומי גם ליהדות ובמובנים רבים ליל הסדר עונה על נוהגי המשתה היווני. הוא נמשך אל תוך הלילה, המשתתפים בו מסובים, במהלכו שותים כמה כוסות יין, לומדים ושרים.

חדר ההסבה המפואר ביותר שהתגלה בארץ הוא הטרקלין שבבית דיוניסוס בציפורי, עיר שהיוותה נקודת השקה בין יהדות ליוונות. רצפת המבנה, שנבנה ככל הנראה בראשית המאה השלישית לספירה, עשויה פסיפס נפלא, מלאכת מחשבת של אבנים זעירות המשתלבות לכדי תמונות מסוגננות וחיות המתארות תחרות שתיית יין בין דיוניסוס להרקלס.

עם זאת העיר המזוהה ביותר עם דיוניסוס, האל שגילה את סוד ייצור היין, היא בית שאן, שבה על פי המיתולוגיה היוונית קבר את האומנת שלו. בחפירות במקום התגלו כמה פסלי שיש מרשימים במיוחד של אל היין, ברובם הוא ניצב במלוא מערומיו, גם אם כמה מאיבריו חסרים, כשרק אשכולות ענבים בשערו.

גת עתיקה בהרי ירושלים | צילום: אדוארד קפרוב

התקופה הביזנטית: הלחם והיין
ליין חשיבות רבה גם בנצרות. במהלך הסעודה האחרונה, שהיא למעשה סעודת ליל הסדר, בצע ישו את הלחם ואמר, "קחו ואכלו, זה הוא גופי", ואז נטל את כוס היין ובירך: "שתו ממנה כולכם, כי זה הוא דמי".

מהיום שבו הכריז הקיסר קונסטנטינוס על הנצרות כעל הדת הרשמית של האימפריה הרומית (בשנת 324 לספירה), עלה הביקוש ליין ובפרט ליין שיוצר בארץ הקודש, המקום שבו התהלך ישו. במאות הרביעית והשישית חלה צמיחה אדירה בהכשרת שטחים לנטיעת כרמים, גם באזורים שלא היתה בהם לפני כן חקלאות כלל. בהקשר הזה יש להזכיר את הערים הביזנטיות בנגב, המוכרות כערים הנבטיות – עבדת, שבטה, ניצנה ואחרות – שבהן נמצאו עדויות רבות לגידול גפנים ולייצור יין וגם להובלת סחורה לעזה ומשם לאירופה. מעניין לציין שקודם לתקופה הביזנטית חל על הנבטים איסור שתיית יין.

בכניסה לעבדת העתיקה ישנה גת גדולה שאליה הובאו הענבים מהכרמים השונים באזור. ייחודה של הגת הוא שסביבה ישנם תאים נפרדים, ככל הנראה לצורכי הנחת התוצרת הפרטית של כל בית אב. במרחב שבין עבדת לשדה בוקר שבים היום מקצת השטחים החקלאיים לעטות כסות גידולים. בחוות כרמי עבדת אפשר להתרשם מכרמים המשחזרים את פאר העבר וגם להישאר ללון.

מאז הפיכתה של הנצרות לדת רשמית הפכו אשכולות הענבים ודליות הגפן למוטיב מרכזי באמנות התקופה. המוטיב הפך לכה נפוץ עד שפעפע גם אל עיטורים של מבנים יהודיים רבים, ביניהם בתי כנסת. אחת הדוגמאות המובהקות לכך היא בית הכנסת במגן־מעון הסמוך לקיבוץ מגן שבצפון מערב הנגב. רצפת האולם המרכזי של בית הכנסת מחולקת ל־55 מדליונים עשויים דליות גפן המשתרגות ועולות מתוך כד אמפורה. משני עברי האמפורה ניצבים טווסים הדורי זנב, סמל נוצרי לכל דבר המופיע בין קודשי הדת היהודית.

באמצע המאה השביעית חל משבר גדול בתעשיית היין הענפה של ארץ הקודש. עם השתלטותם של המוסלמים בני ערב על המרחב הים תיכוני הוכלו חוקיהם בכל הנוגע לאיסור שתיית היין.

תווית של יין הנושא את שם המושבה הטמפלרית שרונה. כיום נמצא במקום הבסיס הצבאי הקריה | מתוך תערוכה על הטמפלרים במוזיאון ארץ ישראל

התקופה הציונית: על חשבון הברון
על תחיית גידולי היין בארץ בעת המודרנית מתחרים בית הספר מקווה ישראל, שנוסד בשנת 1870 וראה עניין בלימוד ייצור יין כענף חקלאי, והמושבה הטמפלרית שרונה (הקריה בתל אביב היום). הטמפלרים חפצו בייצור יין מטעמים דתיים נוצריים ונטעו כרמים גם במושבותיהם האחרות, כגון וילהלמה (בני עטרות) ובית לחם הגלילית.

תנופה גדולה בנטיעת הגפנים ובתעשיית היין היתה עם מעבר המושבות הראשונות בארץ לניהולו של הברון רוטשילד, שבחר מבין ענפי ייצור שונים את ענף היין שחרף התנאים הקשים התגלה כרווחי. היקב הגדול ביותר הוקם בראשון לציון והשני בזיכרון יעקב. כן הוקמו יקבים בבנימינה, בפתח תקווה ובמקווה ישראל, מקצתם עדיין פעילים. עד היום אפשר להתרשם מכרמי הענבים הציוריים החובקים את מושבות הברון וביקבים בראשון לציון ובזיכרון יעקב אפשר לבקר.

אבל תעשיית היין המתפתחת בארץ נתקלה בקשיים רבים. הגפנים נפגעו קשה ממגיפות ומטפילים, ממכות ארבה ומבצורות, וכאילו לא די בכך, באותה התקופה ירדו מחירי היין בשוק העולמי. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נתקלו היקבים בקושי של ממש לייצא את סחורתם.

רוקדים בכרמים, קיבוץ דליה, 1947 | צילום: זולטן גלוגר, לע"מ

בשנת 1891 החליט הברון להקים מזגגה, בית חרושת לייצור בקבוקים. החלטתו הסתמכה על המורשת הפיניקית של ייצור זכוכית מחול ים, ולכן קבע את מקום המפעל בסמוך לחוף דור. מנהלו היה מאיר דיזנגוף, לימים ראש העיר תל אביב. ספורים הימים שבהם תפקד המקום כבית חרושת לבקבוקים. קרבתו לביצות נגועות המלריה, איכות החול הנמוכה והעובדה שהשיווק בבקבוקי זכוכית לא היה מקובל, אז הביאו לסגירת המפעל. המבנה הגדול ניצב על תלו עד היום ומשמש מוזיאון לארכיאולוגיה תת ימית. פרטים נוספים באתר האינטרנט.

תעשיית היין משגשגת בארץ, אך גפנים מודלות משמשות גם כסככות מצלות שתחתן אפשר להתנהל בנינוחות בימים חמים. היום צומחת הגפן בעיקר בכפרים ערביים, ואחת הדוגמאות היפות והנגישות לכך נראית בכפר פקיעין. תחת הגפנים המשתרגות מתנהלים החיים החברתיים של הכפר, כשאשכולות עסיסיים זולגים אל היושבים מתחתן.

לקריאה נוספת:

המילים הנכונות - מילון מונחי יין
המילים הנכונות – מילון מונחי יין
מהו טרואר, למה כדאי לעבור לשיטה האזורית, מי הם השחקנים הבולטים ומה בין נשים ליין. אלדד לוי מספק מילון מונחים דעתני שתוכלו לגלגל על הלשון כמו יין משובח

צמחי המדבר - הצמחים הכי מתוחכמים בארץ

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות מישראל

חוזרים לאילת: להירגע מול הים
חוזרים לאילת: להירגע מול הים

אחרי שאירחה מפונים בכמות הזהה למספר תושביה, אילת מנסה לחזור לשגרה ומייחלת לשובם של הנופשים. עם מיזם תיירותי חדש, שנקרא לוקאלס, ומקומות מושלמים להירגע, לאכול טוב ולמלא מצברים, העיר הדרומית היא המקום הנכון בימים אלו

מבוא לנדודים 64: הגברת של הטאבון
מבוא לנדודים 64: הגברת של הטאבון

רונן רז חונה על הכרמל הגשום והסוער, ומרגיש בבית. הוא מזדהה עם הקדמונים הפרהיסטוריים שאהבו לחיות בהר ובחוף הכרמל, אשר להם שפע מכל טוב - אדמה פוריה וגשם רב שהניבו צמחי מאכל, פירות ופטריות, יערות שהזינו את האש, ...

עין קינייא: כפר המעיינות הנסתר
עין קינייא: כפר המעיינות הנסתר

מבין ארבעת הכפרים הדרוזיים בגולן, עין קנייא הוא הפחות מוכר. יואב יעקובי ממליץ לא לוותר, ולהתרשם מזרימת נחל סער (בחורף), מהטראסות החקלאיות (בזמן הפריחה), מהגראפיטי הצבעוניים ופסלי האבן, ומהאתרים הרבים סביב הכפר. בתכנון בקרוב: שביל המעיינות, בין התצפיות ...