שבטים מבודדים הם שבטים שלא באו במגע עם אדם מחוץ לשבט. הם קיימים גם בעולמנו הגלובלי, אך מספרם קטן משנה לשנה. נכון להיום, יש כמאה שבטים מבודדים ברחבי העולם, ורובם חיים בדרום אמריקה. לרוב, הם אינם חפצים במגע עם זרים, והמטייל בדרום אמריקה כנראה לא יפגוש אותם.
מצבם של השבטים המבודדים מורכב. בשנים האחרונות, קיומם נהיה שברירי יותר בגלל ארגוני פשע מסוגים שונים הנכנסים עמוק יותר ליערות, כדי לנצל את המשאבים על חשבון השבטים שהתקיימו שם מאז ומעולם. חלק מארגוני הפשע סוחרים בסמים, שגם הם גדלים בחלק מהיערות. אחרים כורתים עצים בצורה לא חוקית, או שורפים שטחים כדי להפוך אותם לחוות בקר או גידול סמים. כבר קרו מקרים בהם כנופיות הרגו אנשים מהשבטים המבודדים, בגלל שהם התנגדו לזרים הנכנסים לשטחם. הסרט התיעודי "קשר ראשון" (First Contact) תיעד מספר שבטים שמצבם נהיה כה נואש שהם נכנסו לכפר חקלאי הנמצא קרוב אליהם, כדי לבקש אוכל וסיוע, או לקחת בלי לבקש. אחרים יצאו מהיערות וביקשו להיטמע בחברה הכללית.
בקרב פעילים למען זכויות השבטים, הדעות חלוקות. יש הטוענים שמגע בינם לבין העולם החיצון הוא בלתי נמנע. אחרים טוענים שיש להשאירם בבידוד, כדי לכבד את זכותם להגדרה עצמית וגם להגן עליהם ממחלות. רוב השבטים המבודדים אינם חסינים מהמחלות הקלות ביותר ששאר האוכלוסייה חסינה בפניהם. למשל, עם שבט הנוקאק מאקו שבקולומביה נוצר קשר ראשון בשנות ה-80, לאחר שה-FARC גירשו אותם מהג'ונגל בהם חיו. תוך זמן קצר, יותר מחצי מהם מתו ממחלות.
מאז, המודעות למצבם של השבטים גדלה. חלק ממדינות דרום אמריקה הגדירו את כפריהם כשמורות טבע, שאליהן הכניסה אסורה. זאת כדי להגן על אלה שעדיין חפצים בבידוד. בשנים האחרונות, קולומביה עברה מהפך בעקבות הסכם השלום במדינה. כך, מהמדינה המסוכנת ביותר לשבטים מבודדים, היא הפכה למדינה הבטוחה ביותר עבורם, עם שומרים חמושים המגנים על הג'ונגלים מפולשים. בברזיל, מדיניות השמורות המוגנות היתה חזקה בעשורים האחרונים, עד לאחרונה. בשנה האחרונה היא עוברת טלטלה, עם נשיא המבקר את המדיניות, ומקצץ בתקציבי הסוכנויות שנועדו להגן עליה. ההנחה הרווחת היא שבולסונרו הוא זה המאפשר את שריפת היערות וכריתה לא חוקית של עצים, שגברו מאד לאחרונה. כתוצאה מכך, שבטים מבודדים החלו לנדוד מברזיל למדינות השכנות, לגלות עוינות כלפי זרים הנכנסים לאזורם או לבזוז חקלאים הגרים בסמיכות אליהם.
השבטים המבודדים חיים מאז ומעולם בקבוצות קטנות, שחלקן מונות חמש משפחות בלבד, מה שמקשה אף יותר על הישרדותם. בעולם ההופך לעירוני יותר, ועם היסטוריה קשה, לא ברור מה צופן להם העתיד. אך אין ספק שאורח חייהם הקדום, והתרחקותם מהחברה, רק מוסיפים לסקרנות הכללית לגביהם.