עוד מימי הגן סיפרו לנו שהאוצר האמיתי נמצא בבית, ובמקרה שלי, בדיוק כמו בסיפור – גם מתחת לגשר. נעלתי נעליים, לבשתי את החולצה "תושב נטף" (להכריז כי אני מקומית וחלילה איני עונה להגדרה "תיירת"), קראתי לפיבי, כלבת הפירנאים המגודלת שלי וירדתי לוואדי מתחת לבית, לכיוון הקניון השחור, חוששת מהמראות המחכים לי בעקבות בנייתה של רכבת ישראל. אגב, פיבי נותרה מאחור, שרועה תחת עץ רענן. היא לא נמנית בין מיטיבי הלכת. מדובר באחד האזורים המרהיבים בהרי יהודה, אם לא היפים ביותר – שמורת נחל כפירה. שטח פתוח של אוויר צלול והרבה ירוק, השוכן בדד בלב הארץ, פיסה נקייה, חפה מיד אדם, בין מרכזים אורבניים וגורדי שחקים. בין ההרים הפרוסים מסתתר הקניון השחור, נקיק שנחל יתלה חצב במדרונות ההר לאורך שנים – מאות מטרים של צמחייה פראית, מגוון רחב של בעלי חיים ומיני דורסים.
אבל לסיפור היפה הזה יש המשך עצוב. בימים אלו, המקום המיוחד הזה, ששמור לו מקום חם אצלי בלב, נמצא תחת איומה של רכבת ישראל – גשר ענק חוצה את השמורה. גוש בטון שעליו עתידה לעבור רכבת ירושלים-תל אביב לפחות שש פעמים בשעה וסביר להניח שתיצור רעש אדיר שיהדהד בהרים ויבריח את בעלי החיים המתגוררים כאן. אוצר תחת הגשר
אחת מהחלופות הראשונות שהוצעה בפני רכבת ישראל כדי לא להרוס את השמורה היפה, היתה לבנות מנהרה אחת שתעבור מתחת לשמורה משער הגיא עד למבשרת ציון. אך החלופה הזאת, שזכתה לתמיכת הארגונים הירוקים והמשרד לאיכות הסביבה, נדחתה בשל הטענה שבניית המנהרה מצריכה שיפוע של מעל לשלושה אחוזים ולכן זה לא אפשרי. "מאותו רגע התחיל קרב מאוד ארוך", אומר אודי שפירא, תושב נטף שניהל את המאבק נגד הבנייה. "היו לנו הרבה הישגים נקודתיים, אבל את הגשר לצערי לא הצלחנו לבטל". ירדו מהפסים
"כל התערבות בטבע מרחיקה חיות, זאת הפרעה. בטח אם מדובר בהקמה של תשתית גדולה כמו זו של רכבת", אומר דקל גד, פקח מטעם רשות הטבע והגנים שאמון על שמורות הטבע באזור הרי יהודה. לדבריו, לכל אורך העבודות ישנם פיקוח ואכיפה קפדניים במיוחד. "התפקיד שלנו הוא למזער את הנזקים ככל שניתן. דאגנו לכך שלעבודות לא יהיו השלכות על האזור מסביב. היתה רק דרך אחת שאושר להעביר דרכה את הכלים, כלומר אנחנו נותנים להם לנצל רק את המקום בו הם עובדים ולא לזוז מילימטר משם". מלבד הפיקוח על הבנייה, עוקב גד אחר התגובות של הטבע. "האחריות שלנו היא גם לעקוב אחר הטבע, חיות הבר והצומח. כרגע בגלל העבודות והכלים ההנדסיים יש הרחקה של חיות, ודאי כשהרכבת תתחיל לחלוף שם תהיה לזה השפעה".
לא מה שהיה את השמורה מכסים המוני פרחים האופייניים להרי ירושלים, עופות דורסים חגים מעליה. ההליכה בשמורה עצמה היא בשביל צר ומוצל המסומן בירוק. לאחר עשרות מטרים ניתן להבחין מימין במערה בסלע ובמדרגות חצובות, המערה שימשה מקום התבודדות לנזירים שהגיעו ממנזר אמאוס.
לאורך השביל אני פוגשת בלהקה של צבאים. הם מבחינים בי ובורחים. סליחה, לא התכוונתי. אני תוהה לעצמי מה תגרום להם רכבת שתחלוף פה שש פעמים בשעה במהירות של 140 קמ"ש אם כמה צעדים של אדם בודד מסוגלים להבריח אותם. אני נאנחת, מה אפשר לעשות? לקוות שהבנייה תתעכב בעוד כמה שנים טובות… לפחות זה ריאלי.
|
.jpg)
