האלפים הצרפתים – לגלוש, לרחף, להתאהב

"או מון דייה!" ("או אלוהים"), קריאות הבהלה של המארחת שלנו מלשכת התיירות המקומית נשמעו למרחוק על פני המרחבים המושלגים. ליבו של אחד הכתבים הישראלים שהגיעו לכאן על מנת להתרשם מן האזור מחסיר פעימה וזיעה מבצבצת על מצחו, כשהוא מנסה נואשות להסיט את סוסו השועט ממסלולו, כדי שלא ירמוס בדהירתו את הבחורה שזה עתה עפה על מגלשיה ונחתה לרגליו, שרועה על השלג. אפילו הכלבים המתלווים לשיירה נראים מבולבלים.

אנו נמצאים בעיצומו של סקי ג'ורינג (Skijoring), ענף ספורט חורף ששורשיו בסקנדינביה, כדרך התניידות בימים עברו, ופירושו בנורווגית "נהיגת סקי": הגולש נועל לרגליו מגלשי סקי ונאחז במושכות הסוס הדוהר בשלג. כשהסוס דוהר במהירות, זוהי פעילות אקסטרימית למדי, אולם ניתן לבצע אותה גם בקצב מתון. על פי רוב את הסוס מנווט אדם נוסף הרוכב עליו, אבל אנחנו בצרפת, וכאן הגולש הוא גם זה המנווט את הסוס הדוהר תוך כדי גלישה. לא משהו שמתאים במיוחד לגולש מתחיל, בוודאי לא למישהי, כמוני, שרק לפני שעות ספורות עשתה את צעדי הסקי הראשונים שלה על השלג – אם אפשר בכלל לקרוא לשרשרת בלתי פוסקת של גלגולים והתרסקויות, "צעדים". אפילו בטכניקות של עצירה אני עדיין לא שולטת, אבל היי, נשלחתי לכאן למשימת דיווח מהשטח ואני דבקה במשימה ויהי מה. וכך מצאתי את עצמי אוחזת במושכות הסוס, כשברור לי שההתרסקות שלי על השלג זו רק שאלה של זמן.

סקי ג'ורינג: אוחזים ברתמת הסוס וגולשים בדהרה (או מתרסקים על השלג הרך) | צילום: לשכת התיירות של לה קלוזה

למשך רגעים אחדים הייתי בעננים. נאחזת ברתמת הסוס החלקתי בעקבותיו בשלג עם מגלשי הסקי שלרגליי במה שהיה הגלישה המהירה ביותר שחוויתי עד לאותו רגע. כיף אדיר ומומלץ בחום למי שרוצה לתגבר את הסקי שלו בתוספת כוח סוס. כמה רגעים מאוחר יותר מצאתי את עצמי, כצפוי, שרועה על השלג, מתגלגלת מצחוק (ולא רק) בתוך המהומה הקטנה שהתפתחה מסביב. משנרגעו הרוחות, אני חוזרת לאחוז במושכות הסוס, שמתקדם עתה בקצב מתון, ומגיעה לקו הסיום בשלום מבלי שנרשמו תקריות נוספות. הסוס ובעליו, וגם אנשי לשכת התיירות, יכולים לנשום לרווחה.

שורה תחתונה: לא להחמיץ. אבל רצוי לרכוש קודם מיומנות בסיסית בגלישה. La Clusaz הוא אחד מהמקומות המעטים באירופה בהם ניתן להתנסות ב-Skijoring.

חוויות מושלגות מאתר הסקי Lake Annecy:

מאה שנים של גלישה
היה זה היום הראשון לשהותנו בלה קלוזה (La Clusaz), עיירת אלפים צרפתית ציורית למרגלות רכס Aravis החוצה את האלפים של הרון (Rhône-Alpes), שיחד עם העיירות הסמוכות – Le Grand Bornand, Manigod ו-Saint Jean de Sixt – מרכיבה את מרחב הסקי לייק אנסי סקי רזורטס (Lake Annecy Ski Resorts), המכונה "הסוד השמור של הצרפתים".

העיירה לה קלוזה. עיירה אלפינית אותנטית, שלא מתרוקנת עם תום עונת הסקי | צילום: Pascal Lebeau

מסורת הסקי וספורט החורף בלה קלוזה מתפרשת על פני יותר ממאה שנים, עוד מהימים בהם טרם היו מעליות סקי והגולשים נעזרו בחבלים הרתומים לעגלות סוסים. באותם ימים רחוקים גם הומצאו כאן אופני השלג הראשונים בעולם על ידי תושב העיירה. שלא כמו רבות מעיירות הסקי הזוהרות והמוכרות יותר, שהוקמו במיוחד לצורך תעשיית תיירות הסקי ובתום העונה מתרוקנות מיושביהן והופכות לעיירות רפאים, לה קלוזה ושכנותיה הן עיירות אלפיניות אותנטיות, חיות ונושמות, המשמרות את החן והקסם של כפר הררי מסורתי, עם בקתות עץ ציוריות, שרבות מהן נטועות כאן כבר מאות בשנים, פרות הרועות באחו ובתי חווה שמהם בוקעות נערות חמורים ודייריהם ממשיכים לייצר בהם את גבינת הרובלושון המפורסמת האופיינית לאזור באותן שיטות מסורתיות העוברות מדור לדור מאות בשנים.

באזור הסקי של לייק אנסי יש 220 ק"מ של מדרונות עם מסלולים בכל הרמות | צילום: Sylvie Chappaz

בעוד שלאחיו הנוצצים והמפורסמים, כמו קורשבל (Courchevel) ומריבל (Meribel), הממוקמים במרחק עמקים ספורים ממנו, מתלווה תג מחיר בהתאם, במרחב הגלישה המגוון של Lake Annecy, המתפרש על פני 220 ק"מ של מדרונות אלפיניים וכולל מסלולים נהדרים בכל הרמות – החל ממתחילים ועד למסלולי אוף פיסט מאתגרים במיוחד, פארקי שלג ואפילו ביאתלון, שילוב חווייתי של סקי עם ירי ברובה לעבר מטרות לאורך המסלול – ניתן עדיין ליהנות מחופשת סקי מוצלחת במחיר שפוי יותר. מיקומו הנוח, במרחק של כשעה נסיעה משדה התעופה של ז'נבה, מאפשר חיסכון ניכר גם בסעיף הטיסות, וזאת בזכות טיסות ישירות מישראל של חברת איזי ג'ט.

רחוב בלה קלוזה. הרים מושלגים, אוכל צרפתי ועיירות ציוריות – מה רע? | צילום: רויטל חורש

נופל וקם, הגרסה המושלגת
כשהציעו לי במערכת לצאת לבדוק אתרי סקי פחות מוכרים באלפים הצרפתיים, זה נשמע לי לא רע בכלל: עיירות ציוריות עטופות בהרים מושלגים, אוכל צרפתי משובח והפינוקים שבוודאי ממתינים שם, למעט בעיה אחת קטנה: הפעם היחידה שגלשתי בחיי הייתה על מזחלות הפלסטיק של הילדים בחרמון. בשלב הזה עדיין חשבתי שאצליח להתחמק מהעניין הקטן הזה של הסקי, ובמקום זאת אגלוש לי לאיזה ג'קוזי מבעבע למצוא בו מפלט מהקור. ומהסקי. זה לא עבד. בלית ברירה, עטויה בחליפת סקי סקסית להפליא, שמצפינה מתחתיה שכבות על גבי שכבות של פריטים בלתי סקסיים בעליל, אני מעפילה ברכבל ומתייצבת לשיעור הסקי הראשון שלי, מוכנה לכבוש את ההר. מתברר שזה לא עד כדי כך פשוט. את השעתיים הבאות ביליתי בעיקר במצב אופקי, שרועה על השלג, מתגלגלת על המדרונות, קמה ונופלת. בעיקר נופלת. בחליפת הסקי השחורה שלי, "שחור על גבי לבן" מתמצת פחות או יותר את מצבי במהלך ימי הסקי הראשונים.

יום הגלישה הראשון והכותבת מגלה פרשנות חדשה ל"שחור על גבי לבן"

הבשורה היא שזה לא נורא כפי שזה עלול להישמע. השלג הרך סופג ומרפד את הנפילה וזה בדרך כלל יותר משעשע מכואב. ובין נפילה לנפילה ישנם רגעים שפתאום זה מצליח. מטרים ספורים שבהם מצליחים לגלוש, ממש לגלוש, ששווים את הנפילה שמגיעה ברגע הבא. אוליבייה, מדריך הסקי המיומן, שכמו כל בני האזור התחיל לגלוש פחות או יותר ברגע שהצליח לעמוד לראשונה על רגליו, דווקא מרוצה למדי. "לא רע בכלל לפעם ראשונה", הוא אומר באבירות צרפתית אופיינית. אולי בגלל שבאותו שלב עדיין לא ידע שכעבור רגעים ספורים אצליח להפיל אפילו אותו יחד עמי על השלג, ועל הדרך גם לגרור עמנו מטה טירון נוסף, שעד לאותו רגע עדיין התנדנד על מגלשיו בניסיון נואש לשמור על איזון, עד שהגעתי אני ולא הותרתי למסכן שום סיכוי.

אי משם מגיח מישהו על אופנוע שלג. שנים פנטזתי על דהירה על אופנוע כזה. עד לא מזמן ניתן היה לשכור כאן אופנועים כאלו ולצאת לנסיעה חווייתית בשלג, אולם זה הופסק מטעמים של שמירה על איכות הסביבה ובטיחות הגולשים וכעת הזכות הזו שמורה רק לאנשי צוות החרום שבמקום. אני משגרת לעברו את החיוך הממיס ביותר שבמאגר התחמושת שלי לעתות מצוקה כגון אלו. זה עובד. ציוד הסקי שלי מועמס על גבי האופנוע ואני זוכה להגיע לארוחת הצהריים במסעדת ההרים בסטייל, בדהירה מהירה על גבי אופנוע שלג מנצנץ. עוד פנטזיה הוגשמה.

שורה תחתונה: עדיין לא בטוחה אם כל העניין הזה של הסקי הוא בשבילי. וגם: אם תעשו עיניים לרוכב על אופנוע שלג, יש סיכוי שתזכו בחוויה שלא במהרה תישכח.

סודות הרובלושון
אחד התענוגות הבולטים של האזור הוא האוכל המשובח, וגם מסעדת ההרים שבה אנו מסבים כעת לא הכזיבה. על השולחן שבמרפסת בקתת העץ הטיפוסית המשקיפה על מרחבי השלג שמסביב, נערמו בזו אחר זו מנות טיפוסיות האופייניות למטבח האלפיני המסורתי בנפה זו של סבואה עילית (Haute-Savoie), בהן Pierrade, מעין מתקן ברביקיו עליו צולים הסועדים פיסות בשר לדרגה הרצויה ומתיכים את גבינת הרובלושון, שאותה יוצקים על תפוחי האדמה. מקורה של הגבינה הזו, שהפכה לסמל מקומי, בתרגיל התחמקות ממס של איכרי האזור במאה ה-14, עת נדרשו לשלם לבעלי הקרקעות מס בהתאם לכמות החלב שהניבו העדרים. כדי לחמוק מתשלום מלא, נהגו האיכרים שלא לחלוב את הפרות עד תום, ומשהמוכס סיים את המדידה והסתלק, חלבו את יתרת החלב. מהחלב של החליבה השנייה, שהוא סמיך ועשיר יותר, מיהרו להכין בסתר את ה-Reblochon, ומכאן גם מקור שמה, שמשמעותו "לצבוט שוב בעטין של הפרה".

הקלוריות שנשרפו במהלך הסקי יחזרו בגדול בזכותו של הטרטיפלט, מאפה מסורתי של תפוחי אדמה ובשר מוקרמים בגבינת רבולושון | צילום רויטל חורש

לצד כל אלה מוגש במחבת לוהטת היישר מהתנור מאכל מקומי מסורתי נוסף הטיפוסי לאזור עוד מהימים שבהם אפילו עדיין לא השתייך לצרפת: tartiflette – מאפה של תפוחי אדמה, נתחוני בשר מעושן ובצלים, המוקרם בשכבות נדיבות של גבינת רבולושון, ולצידו מנות טיפוסיות בסגנון דומה, שאולי לא עושות יותר מדי טוב לעורקים אבל משמחות מאוד את הלב ומשיבות בקלות כל קלוריה שנשרפה במהלך הסקי.

המציאות עולה על כל דמיון
בתום הארוחה, כשהבנתי שגולשת דגולה כבר לא אהיה היום, החלטתי לנטוש את הקרקע המוצקה – אם אפשר לכנות כך שכבה עבה של שלג טובעני – ולעבור למקום שבו אני מרגישה כמו דג במים: לאוויר. למרגלות ההר אני פוגשת את פטריק, שמזמין אותי לריחוף מעל הפסגות המושלגות, ויחדיו אנו מעפילים ברכבל אל הרכס המתנשא מעל העיירה. שלג טרי ורך נערם על המדרונות, מוחק את עקבות האתמול. פרישה זריזה של המצנח על הקרקע, תפילה חפוזה לאלוהי האדרנלין, מספר צעדי ריצה מהירים אל מול הרוח, מאחורינו מתנפח המצנח הצבעוני בקול טפיחה רועמת ותוך שבריר שנייה אנו כבר נוסקים באוויר. משב רוח נעים שואב אותנו אל חיקו, נושא אותנו לגבהים. הקרקע הולכת ומתרחקת.

בין שמים לקרקע (או ליתר דיוק, לפסגה) – הכותבת ופטריק מרחפים באוויר

למרגלותינו נפרשת שמיכת השלג הרכה העוטפת את האזור כולו מאופק לאופק במלוא הדרה. מבין קרעיה מבצבצים יערות האשוח שמן הגובה הזה עציהם נראים כמו נרות יום הולדת על עוגת קצפת ענקית. מן המרחקים נבטת אלינו פסגת המון בלאן, הגבוה שבהרי האלפים. מפעם לפעם אנו נוסקים על גבי תרמיקה אדירה בסחרור פראי, חגים במחול מכושף עם הרוח בין רכסי הרים מושלגים הבוהקים בשמש החורפית ומדרונות מיוערים המשתפלים בתלילות אל העמק הנפרש במרחק של כ-2,000 מטרים למרגלותינו. רוח נעימה מלטפת את הפנים החשופות, מערסלת אותנו בתוך הוד הקדומים שמסביב, פטריק מחייך בגאווה של מי שמציג לראווה את אוצרותיו, ואני נזכרת בחלומות של ילדות רחוקה, כשאני הייתי וונדי ופיטר פן היה מגיח מן החלון ונושא אותי עמו למסע רחיפה בשמיים לעבר עולמות רחוקים.

בקתות העץ הציוריות של לה קלוזה נראות כעת כבתי בובות זעירים, ואנו גולשים מעליהן על זרמי אוויר חם, וממשיכים ונישאים הלאה על פני גל בלתי נראה מעל פסגות מושלגות, שחלקן מתקמרות ברכות ואחרות, פראיות ומשוננות יותר, כמו קוראות תיגר על השמים, וביניהן מצוקים תלולים סחופי רוח הטובלים באחו בשלל גוונים של ירוק. מרחפים בתוך גלויה. רגעים ארוכים דאינו כך בין שמיים וארץ, כמו נוצה ברוח, חופשיים מכבלי כוח הכבידה. לבד מאוושה שקטה של הרוח במיתרים כל רחש אינו נשמע. בתוך החופש המוחלט וכל היופי הזה, אפילו לי נגמרות המילים.

מבט-על על בתיה המתוקים של לה קלוזה | צילום: רויטל חורש

את הדרך חזרה מנקודת הנחיתה אנו עושים כשפטריק אוחז באבירות בכף ידי, שלא אחליק בשלג. "Just married", הוא מחייך. אבל אני מושכת את ידי. אני כבר לא וונדי ופיטר פן שייך לאגדות. רק הקסם של הרחיפה עדיין נותר, וכאן, מעל הפסגות האלפיניות המושלגות, הוא עלה על כל מה שרקמתי בדמיוני באותם חלומות של ילדות.

שורה תחתונה: רחיפה מעל ההרים המושלגים היא חוויה מופלאה. מי שזה אקסטרימי מדי עבורו יכול לחוות את היופי הזה מלמעלה גם בכדור פורח. וגם: לפעמים המציאות עולה גם על חלומות של ילדות.

בג'קוזי מול השלג
לאחר מסת האדרנלין הזאת, אין כמו לטבול בג'קוזי לוהט ומבעבע, שמבעד לחלונות המקיפים אותו נשקפים ההרים המושלגים והגולשים שמתרסקים להם במדרון במרחק של מטרים בודדים מאתנו. לחלופין, ניתן להתפנק במתחם Espace Aquatique des Aravis, שגולת הכותרת שלו היא בריכת שחייה חיצונית מחוממת המוקפת ברכסים המושלגים העוטפים את העיירה. עוד תמצאו במתחם גם בריכה פנימית מחוממת, ג'קוזי וסוגים שונים של סאונה.

אחרי הסקי אין כמו טבילה בבריכה מחוממת אל מול המדרונות המושלגים | צילום: Pascal Lebeau

מי שעדיין נותרה בו אנרגיה בשלב זה, ימצא באזור שפע אטרקציות, החל מנהיגת קרח (Ice driving), רכיבה על אופני שלג, מזחלות כלבים, מסלולי הליכה בנעלי שלג בהרים וגלישה במזחלות במדרון, וכלה באטרקציה מטורפת למדי של בנג'י סקי, היחידה מסוגה בעולם. ובין סקי לפינוק ולאטרקציה, מומלץ מאוד לצאת לטייל באזור וליהנות מיופיו. נסיעה קצרה של כחצי שעה תביא אתכם לגדותיו של אגם אנסי (Annecy) והעיר העתיקה הציורית שלגדותיו, על תעלותיה, שאפילו מארק טווין חש שקצרה ידו מלתאר את יופיים, ושאר פלאי טבע ואדם המצויים בטווח נגיעה.

מזחלת כלבים, אחת האטרקציות המצפות למי שלא מסתפק בסקי | צילום: David Machet

ביום האחרון לשהותנו, כשיצאנו לסבב סקי נוסף, פתאום ירד לי האסימון ונראה לי שסוף סוף פיצחתי את הסוד: כל מה שבאמת צריך לעשות זה פשוט להפסיק לחשוב. הגוף כבר יודע בעצמו מה לעשות, אם רק לא מפריעים לו ביותר מדי תכנונים ומחשבות איך עוצרים, איך פונים ואיך עושים את כל זה בלי לדרוס בדרך איזה זאטוט מבין אלו שהתאמנו שם כמוני (כאן הסקי הוא חלק מתכנית הלימודים בבית הספר, אפילו מקבלים על זה ציון בתעודה). ומבלי ששמתי לב, פתאום קלטתי שגלשתי מדרון שלם בעצמי. ואחריו עוד אחד. ועוד אחד. ופה ושם בדרך נפלתי. בטח שנפלתי. ומימין ומשמאל עדיין עקפו אותי בקלילות קטנטנים שאת מה שאני לומדת עכשיו הם כבר מזמן הספיקו לשכוח. אבל כל שיכולתי לחשוב עליו ברגע זה הוא שעשיתי זאת. הצלחתי לגלוש לבדי את המדרון הראשון בחיי, והתחושה היתה משכרת מעין כמוה.

מידע מעשי
איך מגיעים: הדרך הטובה ביותר להגיע לאזור הסקי של אגם אנסי היא בטיסה לז'נבה. לחברת איזי ג'ט יש טיסות ישירות וזולות מישראל לשדה התעופה של ז'נבה, מרחק כשעה נסיעה מלה קלוזה. כמי שהתחנכה על התפיסה ש"אם זה זול – יש לזה סיבה" ושעל דברים טובים צריך לשלם יותר – ההפתעה לטובה מהטיסה היתה גדולה. מטוס האיירבוס היה חדיש ומרווח, מרווח הרגליים ראוי ועבור תוספת של 15-10 אירו ניתן לשריין מושב בקדמת המטוס עם מרחב רגליים גדול עוד יותר. ככל שמקדימים להזמין או שמועד הטיסה גמיש, מחיר הטיסה יהיה זול יותר. התשלום כולל את הטיסה בלבד, אבל עבור תוספת קטנה ניתן להזמין במהלך הטיסה משקה ואוכל לבחירתכם, ואפשר גם פשוט להביא מהבית. יש להביא בחשבון שתהליך הצ'ק אין לטיסות של איזי ג'ט מתבצע בטרמינל 1 ומשם עוברים בשאטל (שיוצא כל 20 דקות) היישר למתחם הדיוטי פרי בטרמינל 3, ממנו ממריאים, כך שלמרות שהליכי הבידוק וביקורת הדרכונים בדרך כלל קצרים יותר, מומלץ להגיע לשדה התעופה שלוש שעות לפני ההמראה.

איפה ישנים: האזור מציע שפע אפשרויות לינה לכל טעם וכיס, החל מגסט האוסים ובקתות הרים חמימות ועד למלון מפואר ברמת חמישה כוכבים, עם ספא מפנק במיוחד. אנו התארחנו בלה קלוזה, במלון Les Sapins, הסמוך למרכז העיירה ולמדרונות הסקי. זהו מלון קטן ופשוט למדי בדרגת שלושה כוכבים, עם חדרים ספוני עץ המשקיפים אל ההרים המושלגים. פינוק מיוחד: מהג'קוזי שבספא הקטן אפשר להשקיף על מרחבי השלג והגולשים שמתרסקים להם במדרון הסמוך. מחיר: החל מ-85 אירו. מלון מומלץ נוסף נמצא ב-Manigod, ואף הוא נקרא Les Sapins. זהו מלון משפחתי, עם אווירה ביתית וחדרים מפנקים, שאפשר לצאת מהם היישר אל המדרונות. גולת הכותרת היא המסעדה המשובחת, שמציעה חוויה גסטרונומית של ממש. גם אם אינכם מתארחים במלון, מומלץ לסעוד כאן. מחיר: החל מ-75 אירו לאדם על בסיס חצי פנסיון.

הצטיידות: הביגוד והציוד הנלווים לסקי הם עסק די יקר. מי שאינו גולש בקביעות יכול לחסוך מעט בסעיף זה: בחנויות סקי פס ניתן לשכור ביגוד סקי וסנובורד מתוך מבחר מרשים של פריטים בעלות של 399 שקל לעשרה ימים (ילד – 349 שקל) או 300 שקל לחמישה ימים. מי שיתקשה להיפרד מחליפת הסקי בשובו, יוכל לרכוש אותה בניכוי דמי ההשכרה. את הציוד (נעלי סקי, מגלשיים וכיו"ב) ניתן לשכור בעיירות הסקי עצמן.

____

הכותבת היתה אורחת של חברת התעופה איזי ג'ט ושל לשכת התיירות הצרפתית