תפריט עמוד

דולפינים בים התיכון: עולם המים

תחנת המחקר של טתיס, ארגון הפועל לשימור הסביבה הימית, שוכנת באי קלמוס שבמערב יוון. מטרתה: לעקוב אחר אוכלוסיית הדולפינים בים התיכון. דפנה פינגולד הצטרפה אל צוות החוקרים וגילתה שכבר לא קל כל כך למצוא את הדולפין המצוי

השעה 6:15 בבוקר, דקות ספורות לאחר הזריחה. ג'ובאנה וקיארה מכינות את ארוחת הבוקר במטבח (היום זה תורי להכין ארוחת בוקר, אבל התחמקתי באלגנטיות). לאט לאט אני קמה, ואחרי מתעוררים שאר בני הבית. אוכלים, מתלבשים ונפגשים למטה במעגן הקטן של האי קלמוס (Kalamos) שבמערב יוון. יש אור, אבל השמש עדיין אינה נראית לעין. אפילו המשפחה שמנהלת את הטברנה היחידה על החוף עדיין ישנה – זה רק אנחנו וכמה דייגים מקומיים (שלרובם קוראים יאניס וניקוס). באי הקטן הזה מכנים אותנו "אנשי הדולפין".
כולנו חברי ה־ Ionian Dolphin Project – פרויקט מחקרי של טתיס, ארגון התנדבותי הפועל למען שימור הסביבה הימית ומקדיש את עיקר הפעילות המחקרית ליונקים ימיים באגן הים התיכון. הפרויקט החל לראשונה בשנת 1993, אז הוקמה תחנת המחקר של הארגון באי קלמוס, ומאז מתבצע מחקר מדעי בנושא הדולפין המצוי והדולפינן הים תיכוני בים היוני (Ionian Sea).

שישה בחדר אחד
אזור המחקר ביוון, מהמקומות היחידים במרכז הים התיכון שבהם אפשר לצפות בדולפינים במים שבקרבת החוף, משתרע בין איים רבים. אמנם זהו אזור שיט ונופש נהדר, אך התיירות ההמונית אינה מגיעה אל האי קלמוס, כך שהאותנטיות

לפתע אני מבחינה בסנפיר קטן מבצבץ מעל פני המים. אנו מתקרבים אל הנקודה ומגלים דולפינה יפהפייה ולידה שוחה דולפין קטן

היוונית שלו נשמרת. האי מכוסה בצמחייה עבותה של עצי אורן, עצי זית ועצי שקד, וחופיו מלאים במפרצונים קטנטנים המשקיפים אל המים שגונם אזמרגד. יש באי רק שני כפרים מיושבים: קלמוס, השוכן בצדו הדרומי של מרכז האי, ובו כ־300 תושבים, ואפיסקופי (Episkopi), השוכן בצדו הצפוני של האי, ובו יושבת תחנת המחקר. מלבד אנשי טתיס וכמה תיירים קבועים שמגיעים בקיץ, חיים באפיסקופי דרך קבע רק כעשרה תושבים. בכל קיץ הארגון פותח את שעריו למתנדבים מכל העולם הרוצים להשתתף במחקר, וכך הצטרפתי בקיץ 2003 לצוות של טתיס כעוזרת מחקר למשך חודש.
אנשי צוות המחקר קמים השכם בבוקר כדי לצאת אל הים מוקדם ככל האפשר, מפני שהשעות המוקדמות של היום הן גם הנעימות יותר לשהייה ממושכת בשמש. ומכיוון שאחר הצהריים נושבת רוח מערבית המעלה את גובה הגלים ופוגמת ביכולתנו לאתר דולפינים

דולפין מצוי. לסנפיר הגב צורת משולש ובמרכזו יש כתם לבן שצורתו משתנה מפרט לפרט – דבר המאפשר להשתמש בסנפיר הגב לזיהוי הפרטים השונים בלהקה
צילום: אימג'בנק ישראל

ולצפות בהם, הסקרים נמשכים לרוב עד השעה שלוש אחר הצהריים. שארית היום מנוצלת לטיפול בבית, מבנה בסגנון יווני מקורי ששופץ על ידי ארגון טתיס, המשמש תחנת מחקר ומקום מגורים כאחד. ששת המתנדבים גרים בחדר אחד שבו מיטות קומתיים, והמצב הזה מחייב אותם לשמור על ניקיון וסדר מרביים.
את הקניות לבית עושים במיטיקה (Mitikas), עיירה הנמצאת ביוון היבשתית, והחיים בה לא שונים בהרבה מאלה שעל האי: מעט תושבים, שני סופרמרקטים ושלושה קצבים. אפשר להגיע למיטיקה בהפלגה מהירה של כעשר דקות, חוץ מבימים שהים סוער עד שאי אפשר להפליג בו בסירה. בימים כאלה מכינים ארוחת ערב ממה שנשאר בבית. מכיוון שבסיסו של טתיס נמצא במילאנו, איטליה, בדרך כלל מדובר בפסטה.

תעודת זהות דולפינית
כולם מתמקמים בעמדותיהם בסירה, ואנחנו מפליגים מהמעגן הקטן. אני מפעילה את טייפ המנהלים הקטן ומקליטה:
"תאריך: 12 באוגוסט
שעה: 7:38 בבוקר
מספר אנשים על הסירה: שישה
מספר חוקרים: שלושה
מהירות הפלגה: 35 קמ"ש
מצב חיפוש: חיובי"
הים שטוח כמראה, והסירה כמו חותכת את המים, משאירה סימנים ארוכים לאורך מסלול ההפלגה. אנשי המחקר, הצופים בדולפינים מעל גבי סירת מנוע, מזהים אותם על פי הסימנים הקבועים על סנפירי הגב שלהם. אנו אוספים נתונים באשר למיקום הגיאוגרפי של

צוות המחקר בפעולה. מטרתו של המחקר בים היוני היא לחקור את נסיבות הידלדלות אוכלוסיית הדולפין המצוי, ובכל קיץ הארגון פותח את שעריו למתנדבים מכל העולם הרוצים להשתתף במאמץ המחקרי
צילום: Tethys Research Institute

הדולפינים, לפרופילי הצלילה שלהם ולגודל הלהקות, ומכניסים אותם באופן שיטתי ל־Palmtop. לאחר שאנו שבים אל תחנת המחקר אנו מזינים את הנתונים למחשב הראשי.
אחד מאמצעי המחקר שלנו הוא צילום לשם זיהוי (Photo ID). לכל דולפין מצוי יש סנפיר גב בעל צורה וצבע יחודיים לו. אנו מצלמים את סנפיר הגב של כל דולפין ומעניקים לאותו הדולפין שם, וכך אפשר לזהות כל פרט בלהקה. אנחנו גם מתעדים את התנהגות הדולפינים, אך רק מעל למים, כדי שלא להפריע.
אנחנו מחליטים לחפש להקות דולפינים בצדו הדרומי של אזור המחקר. עוברות שעתיים, ועדיין איננו מוצאים דבר. אנחנו עוברים לצד השני של אזור המחקר, עוד שעתיים עוברות, וגם שם כלום. אנחנו עוצרים לקפה אצל ניקוס וממשיכים. השעה שלוש אחר הצהריים, ורוח מערבית מתחילה להעלות גלים בתעלה שבין האיים. למרות זאת אנחנו מחליטים להשקיע עוד מאמץ אחד, אחרון, בדרך הביתה.
לפתע אני מבחינה בסנפיר קטן מבצבץ מעל פני המים. הוא כל כך קטן, אולי זה דג טונה? אנו מתקרבים אל הנקודה ומגלים דולפינה יפהפייה ולידה שוחה דולפין קטן באורך שישים סנטימטרים, שנולד כנראה ממש בימים האחרונים (על לידת דולפינים ראו "מסע אחר" 125). הדולפין הקטן עדיין לא בוטח בעצמו, והוא שוחה צמוד לאמו, לא נפרד ממנה לרגע. אנחנו נושמים לרווחה ומתחילים באיסוף הנתונים.
השעה כבר מאוחרת. ברוב היום שררו תנאים אופטימליים לחיפוש אחר דולפינים, ועם זאת היה קשה כל כך למצוא אותם. החוקרים הוותיקים מספרים שעד לפני שנתיים היה אפשר לצפות בדולפינים מהחוף עצמו. אז לאן נעלם הדולפין המצוי?

סטנלות, גרמפוסים ודולפיננים
הדולפין המצוי הוא מהצבעוניים שביונקים הימיים: גבו אפור כהה מקצה הראש ועד הזנב, ומשני צדי גופו יש לו כתם בצורת V באותו הצבע, כך שנדמה כי סנפיר הגב משתקף בגופו. צדי גופו הקרובים לזנב צבעם אפור בהיר, והצדדים הקרובים לראשו צבעם צהוב. צבעוניות זו מצטיירת כמעין שעון חול על גופו. בטנו לבנה

האם היעלמותו של הדולפין המצוי מהים היוני והיכחדותם של מינים רבים אחרים הן תהליכים טבעיים או שמא מעשה ידי אדם?

ולעתים ורדרדה. לסנפיר הגב צורת משולש (להבדיל מסנפיר הגב של הדולפינן הים תיכוני, שצורתו חצי סהר). במרכז סנפיר הגב של הדולפין המצוי יש כתם לבן שצורתו משתנה מפרט לפרט, וזו כאמור הסיבה שסנפיר הגב משמש כ"טביעת אצבע" לזיהוי הפרטים השונים בלהקה.
בעבר היתה תפוצתו של הדולפין המצוי גדולה מאוד, ומכאן שמו. סביבת המחיה שלו היא הים הפתוח ובסמוך לחוף. במחקרים גנטיים שנערכו לאחרונה התגלתה שונות גנטית ניכרת בין הדולפין המצוי המאכלס את הים התיכון ובין זה המאכלס את האוקיינוס האטלנטי. בים התיכון אפשר לראות לעתים שהדולפין המצוי חולק את מרחב המחיה שלו עם מיני דולפינים אחרים כמו סטנלות מפוספסות, גרמפוסים אפורים ודולפיננים. להקות הדולפין המצוי שבים התיכון מונות לרוב חמישים־שבעים פרטים, ולעתים יש בהן אף כמה מאות. באזור המחקר בים היוני הלהקות מונות לרוב לא יותר מ־15 פרטים, ומעולם לא נצפתה באזור להקה שהיו בה למעלה מארבעים פרטים.
שני מיני הדולפינים המאכלסים את הים היוני הם הדולפינן הים תיכוני, המוכר לנו גם בחופי

המעגן הקטן באי קלמוס שבמערב יוון. בסמוך לו שוכנת תחנת המחקר. התיירות ההמונית אינה מגיעה לכאן, כך שהאותנטיות היוונית נשמרת | צילום: דפנה פינגולד

הארץ, והדולפין המצוי, שבו מתרכז המחקר. עד שנות השישים נצפו ברחבי הים התיכון דולפינים מצויים רבים, אולם כיום באזורים לא מעטים אין ולו דולפין מצוי אחד. בשנים האחרונות הואץ קצב היעלמות הדולפין המצוי במידה כה רבה עד כי בשנת 2003 הכריז עליו האיגוד הבינלאומי לשימור טבע (IUCN) כעל מין הנתון בסכנת הכחדה. בשנת 2002 מנו להקות דולפינים ממוצעות כשבעה פרטים בלבד, לעומת 12 פרטים בממוצע בשנת 1993. גם תדירות הפגישות עם הלהקות בשטח פחתה. בשנת 2002 היה מספר המפגשים עם דולפינים כמחצית ממספר המפגשים בשנת 1996.
מטרתו של המחקר בים היוני היא לחקור את נסיבות הידרדרות אוכלוסיית הדולפין המצוי. מנתוני השנים האחרונות עולה כי כמה מהסיבות להיעלמותם הן צמצום ניכר במזון עקב דיג־יתר בים היוני והרעת תנאי המחיה שלהם. הרעת תנאים זו נובעת מהילכדותם ברשתות דיג, מהתחממות המים ומהימצאות מתכות כבדות במים, הגורמות לפגיעות במערכת החיסון של הדולפינים ולליקויי רבייה.

אדם חסר משמעות
כשעזבתי את קלמוס חשבתי לעצמי שאולי בשנה הבאה ייוותרו כה מעט דולפינים מצויים

אחד מחברי הקבוצה מזין בזמן אמת את הנתונים שנאספו בשיט המחקר לקטלוג
ב-Palmtop. מלבד אנשי טתיס וכמה תיירים קבועים שמגיעים בקיץ, חיים באפיסקופי דרך קבע רק כעשרה תושבים. אנשי הארגון מכונים בפי המקומיים "אנשי הדולפין"
צילום: Tethys Research Institute

עד שהמחקר לא יוכל להימשך. האם נצליח להציל את אוכלוסיית הדולפין המצוי בים היוני? אם נבחן את העולם על פי זמנים גיאולוגיים (עשרות אלפי שנים), האדם הוא כמעט חסר משמעות. לפני 12 אלף שנים הסתיימה התקופה הקרחונית האחרונה, ומאז כדור הארץ מתחמם והולך. כל זה קרה שנים רבות לפני שהאדם חולל את המהפכה התעשייתית.
אבל האם הימצאות האדם על הכדור הכחול־ירוק הזה מחריפה את הבעיה? האם היעלמותו של הדולפין המצוי מהים היוני והיכחדותם של מינים רבים אחרים הן תהליכים טבעיים או שמא מעשה ידי אדם? אל לנו לחיות עם רגשי האשם שמבקשים לנטוע בקרבנו מי שטוענים שהאדם הוא שהחל להרוס את העולם, אך גם אל לנו לחיות באשליה שאנו עושים כל שביכולתנו לשמר את הקיים. יש עוד הרבה מה לעשות על פני הכדור הזה, למעננו ולמען בעלי החיים שחולקים אותו איתנו.


תודת הכותבת ל־Dr. Giovanni Stefano Agassi Bearzi,
ול־Chiara Pirrodi מארגון Tethys, ותודה מיוחדת
ל־Giovanna Pesante, שהיתה לחברת נפש.

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.