תפריט עמוד

גלישה במדבר יהודה

מדבר יהודה הוא מקום מצוין למצוא מפל, לקשור אליו חבל ולגלוש ממנו. זה בדיוק מה שאלון הוד מציע לעשות, ובאותה הזדמנות הוא מייעץ איזה ציוד צריך, מה לא כדאי לעשות, מה הן המילים הנכונות ועוד כמה עצות טובות לגולש החובב

אנו מתחילים את העלייה הקשה מוקדם בבוקר. מתחתינו מנצנצות קרני שמש ראשונות שנשברות על פניו של ים המלח, מסביבנו מקפצת בחשדנות משפחה של שפני סלע. עד מהרה אנחנו עושים את הדרך מ־300 מטר מתחת לפני הים ועד לגובה פני הים, ולפנינו נגלה מדבר יהודה רחב הידיים. אנו ממשיכים ללכת ונכנסים לערוץ יבש שיורד במתינות. פתאום נגמר השביל, ולרגלינו נחשפת תהום עצומה מוקפת נוף אדיר. עם ההתפעלות מההוד הזה מגיעה ההבנה שהשביל לא נגמר, הוא פשוט הופך למשהו אחר לגמרי, למצוק חלק בגובה של שבעים מטר, שהדרך היחידה לרדת בו היא גלישת צוקים.

לאט אבל בטוח
נחל תמרים שבמדבר יהודה הוא אחד מהנחלים היפים ביותר שנשפכים לים המלח. בדרכם התלולה של הנחלים האלה נוצרו קניונים ומפלים, ואף שבמשך רוב השנה הם יבשים, בימי חורף גשומים שוצפים בהם שיטפונות שבעוצמתם הגדולה סוחפים סלעים רופפים ומחליקים את הסלע. כך נוצרת סביבה קלאסית ובטוחה יחסית לגלישת צוקים.
עומר מתחיל לפרוש את החבלים – חבל אחד של מאה מטר ואחד של שמונים, תמיד עדיף יותר על פחות – ורותם קושר אותם לעגינה בקשר המתאים. חבל גלישה יכול להחזיק עומס של כשלושה טונות. אני מתחיל לגלוש ובהביטי לאחור אני רואה את ים המלח כחול ומרגיע, משתלב בסביבתו ומנוגד לה בעת ובעונה אחת.
הגלישה מתבצעת על ידי שחרור החבל בקצב קבוע, כשהשליטה בקצב מתאפשרת על ידי אמצעי חיכוך שמחובר לרתמה בטבעת D ושדרכו עובר החבל. אם אעזוב את האחיזה בטעות ואאבד שליטה, אני מאובטח באבטחה עצמית על ידי פרוסיק שיעצור אותי מיד וימנע נפילה. בשעת הגלישה אני משעין לאחור את פלג הגוף העליון, ורגלַי ניצבות למצוק בזווית של כתשעים מעלות כשהן פשוקות מעט כדי להגדיל את היציבות. כפות רגלי פונות כלפי המצוק, וכך אני "הולך" למטה.
הגלישה אינה מסובכת, אך רבים מבצעים כאן טעויות מתוך ניסיון להיות (או להיראות) מקצועיים. למשל, יש שגולשים בקפיצות המעמיסות על החבל בבת אחת ומזיקות לו. יש שגולשים מהר מאוד, עד שנוצר באמצעי החיכוך חום רב שעלול להזיק לחבל – בדרך כלל לקצר את אורך חייו – וכן יכולה להיווצר כווייה בידיו של הגולש.

צירוף של הרפתקנות וסקרנות
קשה לעמוד על תחילתה של גלישת הצוקים. בתקופות קדומות השתלשלו ממצוקים באמצעות חבלים כדי להגיע לקִני ציפורים ולכוורות דבורים וכדי למצוא מקום מסתור. הראשונים ששכללו את הגלישה לכדי מה שהיא היום היו מטפסי הרים שחיפשו דרך בטוחה לרדת אחרי הטיפוס וחוקרי מערות שרצו להעמיק ולחפש.
הגלישה כשלעצמה אינה ענף ספורט תחרותי עצמאי, אך נהוג לשלבה בתחרויות אתגרים ברחבי העולם (ובהן נבדקת לעתים גם מקצועיות הצוות בחיבורי החבלים). לישראל יש מקום של כבוד בתחום הגלישה. הענף מכונה כאן סנפלינג, שם שנשמע כמו מונח באנגלית אך הוא בעצם המצאה ישראלית משונה שנגזרה כנראה מהצירוף snap link (באנגלית הענף נקרא Rappeling או Abseiling). בשנות השישים־שמונים של המאה העשרים, בעוד שבעולם התפתח טיפוס הצוקים, בישראל ובסיני התפתחה הגלישה דווקא. ההרפתקנות הישראלית והשאיפה הפופולרית להכיר כל פינה בארץ הפכו את הענף לאופנתי במיוחד. בשנות התשעים נחלש מעט הענף לטובת הטיפוס, בעוד שבעולם דווקא התפתחה הגלישה בקניונים כאתגר כיפי בטבע.
הפופולריות של הענף נובעת ככל הנראה גם מכך שלא נדרשים בו כישורים מיוחדים. צריך רק מדריך מקצועי אחד בקבוצה שיביא את הציוד ויבצע את סידורי החבלים הנדרשים. גם דרגת המאמץ הפיזי אינה עולה בדרך כלל על זו שנדרשת בטיול רגיל. כך אפשר לצאת לטיול כיפי עם חברים ומשפחה ולראות את הקניונים מזווית המפלים.
הגלישה רגועה ונעימה, וכשאני מגיע לתחתית המפל אנחנו מושכים את החבל למטה ומגלגלים אותו לנשיאה למפל הבא, שהוא מפל מדורג קטן. אחריו יש עוד שני מפלים גדולים ויפים. אחד המצוקים מגיע לזווית שלילית, הרגליים מאבדות מגע עם הסלע, והגוף נתלה באוויר ומוחזק רק על ידי החבל. לרגלי אחד המפלים אנחנו יושבים לארוחת צהריים נעימה בטבע. השקט והמדבר שוברים מחסומים, והשיחה גולשת לנושאים אישיים. כשמגיע הזמן להמשיך, אנחנו יורדים למפל האחרון, ומתחתיתו הולכים אל כביש ים המלח ואל הרכב הממוזג המחכה לנו שם.

צמחי המדבר - הצמחים הכי מתוחכמים בארץ

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.