בטעם רע: אמנות גרועה במיוחד

מוזיאונים לאמנות שוכנים לרוב בבניינים מרשימים, עם ארכיטקטורה ראויה לציון, יש בהם אולמות מוארים היטב, שומרים ומצלמות אבטחה, ובעיקר – מוצגי אמנות חשובים. אבל יש מי שחושב שאפשר גם אחרת. המוזיאון לאמנות רעה (Museum of Bad Art), שיש לו שני סניפים במדינת מסצ'וסטס שבארצות הברית, מתייחס אל האמנות ואל עצמו בחוש הומור ראוי להערכה. זה מתחיל בשם – המוזיאון מוכר בשמו המקוצר MOBA, שמזכיר, ולא במקרה, את ראשי התיבות של המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק MOMA. המטרה המוצהרת שלו היא "לחגוג את היצירה של אמנים שעבודותיהם לעולם לא יוצגו בפורום אחר".

"על החוף בשקיעה", שמן על קרטון, אמן אלמוני. הציור נרכש בחנות יד שנייה

הרעיון להקים מוזיאון שיציג יצירות אמנות "גרועות מכדי שאפשר יהיה להתעלם מהן" צץ בראשו של אספן האמנות סקוט וילסון בשנת 1993, כאשר מצא ציור מכוער למדי מונח בין שני פחי אשפה. הציור שצד את עינו היה דיוקן של אישה מבוגרת בעלת שיער לבן קצר וארשת פנים זעופה, ספק עומדת-ספק מוטלת מעל שדה פורח, בידה האחת זר פרחים ומעליה שמים בצבע צהוב טורד מנוחה. וילסון היסס לרגע, ואז החליט לקחת את הציור לביתו. הוא קרא לו "לוסי בשדה פרחים", והכריז כי זהו המוצג הראשון באוסף האמנות החדש שלו שיהיה מורכב מיצירות  אמנות גרועות במיוחד. שנה לאחר מכן המוזיאון פתח את שעריו.

"בקתת טיקי", אקריליק וקש על קנבס. הציירת, ויו ג'וינט, תרמה את היצירה

כיום אוסף המוזיאון כולל כ-500 ציורים ופסלים, חלקם נתרמו על ידי היוצרים, אחרים נאספו בצדי הדרכים או ליד פחי זבל, ויש גם כמה יצירות שנקנו בירידים ובחניות יד שנייה תמורת דולרים בודדים – הסכום המקסימלי שמוקצה לרכישת ציור הוא שישה דולרים וחצי. בשנים האחרונות וילסון פרש מהנהלת המוזיאון, אולם יורשיו ממשיכים את דרכו, ודי לקרוא את ההסברים המלומדים שמופיעים לצד כל תמונה כדי להבחין מיד שהרוח נשמרת.

רק חלק קטן ממאות היצירות שנאספו מוצג לקהל, עבודות רבות נשמרות במחסנים ונתלות רק בתצוגות מיוחדות. למי שראה והתאהב בעבודות הצנועות הללו, יש אפשרות לרכוש פוסטרים במחירים נוחים במיוחד – כולל זה של לוסי המפורסמת. לאחרונה יצא לאור אלבום תמונות מהודר ובו צילומים של 70 יצירות נבחרות בלוויית טקסטים מרנינים שכתבו מנכ"לית המוזיאון והאוצֵר הראשי.

"צ'ארלי ושיבא", שמן על בד, אמן אלמוני. הציור נרכש בחנות יד שנייה

ההומור העצמי של מנהלי המוזיאון בא לידי ביטוי גם במצלמות האבטחה המזויפות התלויות מעל המוצגים (עובדה שאינה נסתרת מעיני המבקרים, שכן שלטים מעדכנים אותם שהמצלמות מזויפות). אבל העובדה שיצירות מעוררות גיחוך (ולעתים אפילו חלחלה), לא הרתיעה את האלמונים, שגנבו בשנת 1996 תמונה בשם "איילין", דיוקן של אישה פוזלת החובשת כובע חום. המוזיאון הציע פרס של שישה דולרים למשיב התמונה, אלא שבמשך שנים ארוכות הסכום המפתה לא הניב כל מידע על הציור הגנוב. רק בשנת 2006 התקבל מכתב אנונימי ובו דרישה לתשלום כופר בסך 5,000 דולר בתמורה להחזרתה של איילין. המוזיאון סירב לשלם בטענה שאינו נכנע לסחטנות. לסיפור הדרמטי יש סוף טוב, שכן בסופו של דבר הציור הוחזר במפתיע וללא כל דרישות נוספות, וכיום אפשר ליהנות ממנו בתצוגה הקבועה.

שני סניפי המוזיאון ממוקמים בקומת המרתף של תיאטראות במסצ'וסטס: האחד ב- Dedham Community Theatre והשני ב-Somerville Theate. פרטים נוספים באתר המוזיאון.