בארי: טיול אופניים ואתגר

• עונה מומלצת: חורף או אביב, כשבכל מוריק והטמפרטורות נמוכות יחסית. מומלץ במיוחד לטייל במקום בסוף ינואר או תחילת פברואר, עונת פריחת הכלניות. בהמשך האביב ניתן להתרשם מהבשלת התבואה ומפריחת חרציות ופרגים.

• התאמת המסלול: לרוכבי אופניים מנוסים.

• קושי המסלול: בינוני עם קטעים קשים.

• אורך המסלול: כ-25 קילומטר.

• משך המסלול: כשעתיים וחצי הליכה + דילוג רכוב בין כמה נקודות נוספות.

• מפה: "מישור חוף הנגב [הנגב המערבי]", מפה מס' 13, הוועדה לשבילי ישראל (מהדורה אחרונה ומעודכנת ביותר הודפסה בשנת 2009).

• הגעה מהמרכז: הדרך הקלה ביותר להגיע לבארי היא לנסוע בכביש החוף, מס' 4, דרומה עד צומת יד מרדכי. בצומת פונים שמאלה בכביש 34 אל צומת גבים. בצומת גבים פונים ימינה לעבר מפלסים וסעד. נוסעים עד צומת סעד, מעין צומת T כפולה, בה פונים שמאלה ומיד ימינה (כביש 232 דרום). כעבור חמישה קילומטרים נפנה ימינה לבארי ונפנה מיד לרחבת עפר מימין. כאן נמצא לוח ועליו מפת המסלול.

• המסלול מעגלי, אין צורך בהקפצת רכבים לנקודת הסיום.

הפעם נצא אל המרחבים הפחות מוכרים של צפון מערב הנגב. לאור בקשתם של קוראים רבים אנו מציעים מסלול אופניים חדש, שאך הוכשר ושולט על ידי הקק"ל. כלי הרכב הלא ממונע שלנו יאפשר לנו להתרשם מהשטח הפתוח כפי שבהליכה קשה. המסלול איננו מופיע עדיין במפות סימון השבילים, אך בעזרת המפה הנמצאת במקום יהיה קל לעקוב אחריו. הסימונים מופיעים על גבי חצי עץ קטנים הנעוצים בצידי הדרך. ראשיתו של המסלול ממש לצד מפת האזור. כעבור כברת דרך קצרה, בה נקיף ממזרח את שמורת ביתרונות הלס המוכרת בשם העממי "מכתש בארי" ונחצה אותה מערבה, במורד נחל סחף.

בהגיענו אל האזור המיוער נפרד מערוץ הנחל ונעפיל על גדותיו הדרומיים לעבר נאחביר, הלא היא בארי הישנה – אחת מ-11 נקודות ההתיישבות שעלו על הקרקע במוצאי יום הכיפורים בשנת 1946. הנקודה ננטשה במהלך מלחמת העצמאות. כשחזרו יושבי הישוב למקום הם התיישבו במקומו של הכפר הערבי נאחביר, שננטש בינתיים, מיקומו של הקיבוץ כיום.

אין כמו אופניים כדי להתרשם מהשטח הפתוח

מנאחביר הישנה חוצה המסלול את דרך הרכב וגולש אל ואדיון דרומי לה. בקטע זה צפויה לנו ירידה קטנה. בקטע זה של הדרך מתגלה רכס הכורכר שברוב האזור מכוסה על ידי שכבה עבה של אבק לס דק.

כשנגיע לשיא הגובה, שנמצא מעבר לפסל סביבתי דמוי שער ורוד מוזר, נגלה שהוא חפור כולו – בתוך החפירה בולט הסלע הצהבהב. אלו מכרות הגופרית היחידים במדינה (כן, כן, לא סתם הרחנו ריח לא נעים…), העומדים בשיממונם עשרות בשנים. מעבר לדרך נמצא מפעל הגופרית – מבנה חרב ונטוש. בסמוך למכרות טבועות בבטון האותיות R.A.F ראשי תיבות של Royal Air Force. ממכרות הגופרית ממשיך המסלול במקביל לכביש הבטון המנדטורי. הכביש נוצק במהלך מלחמת העולם השנייה, כחלק מהערכות הבריטים נגד הסכנה שבצבאותיו הקרבים של רומל. אורך הכביש היה תשעה קילומטרים. הוא הוליך משדה תעופה בצפון רצועת עזה אל מחסני התחמושת העצומים שנבנו באזור. כל שנותר מהם כיום אלו כמה עשרות סוללות עפר דמויות ח'. פחות או יותר מול הקצה הדרומי של מרחב מחסני התחמושת הבריטים פונה המסלול מערבה לעבר נחל גרר ונחל הבשור. בהגעה אל הערוצים הוא נמשך המסלול לאורך גדתם הצפונית חזרה מזרחה, עד נקודה סמוכה לכביש, שם הוא שובר צפונה, בחזרה לנקודת ההתחלה. בקטע זה נחצה כמה וכמה חורשות של אקליפטוסים. העצים כולם נטעו על ידי קק"ל. נוכל לראות שכדי שתתאפשר צמיחתם, הם ניטעו בתוך שוחות ארוכות שבהן נאגרים המים שבאופן טבעי זורמים במורד ואינם מחלחלים.

עם קצת דמיון, בקטעים הפתוחים המאפשרים רכיבה מהירה נוכל אולי לחוש כמו פרשי אנז"ק – הלגיון האוסטרלי הניו-זילנדי, שלחם באזור נגד התורכים במלחמת העולם הראשונה והביא לכיבוש הארץ על ידי הבריטים. בסוף מסלול שכזה בהחלט מותר לנו לחוש תחושת ניצחון מסוימת.