תפריט עמוד

אצות מתחת למים בקליפורניה

לאורך חופי קליפורניה צומח יער של אצות ענק מתחת לפני המים. צמרות האצות יכולות להגיע לגובה של 40 מטר, והן עשויות להתארך בקצב בלתי רגיל של חצי מטר ביום. בין זרועותיהן העצומות נוצרת סביבה טבעית מורכבת ומדהימה ביופיה, ובה קהילה מגוונת ושוקקת של בעלי חיים

יערות הסקויה האדירים, הפזורים בכל רחבי קליפורניה שבארצות הברית, הם מסמליה התיירותיים של המדינה. גובהם מגיע לעיתים ל־90 מטר, וגילם – למאות רבות של שנים. אך אלה אינם היערות המרשימים היחידים במדינה: לאורך חוף האוקיינוס השקט מתנוססות מתחת לפני הים אצות ענק
(Macrocystis pyrifera), הנחשבות לגדולות בעולם. הן גדלות מקרקעית

צוללנית במעבה היער של אצות הענק

האוקיינוס לגובה של 20־40 מטר, אך להבדיל מעצי הסקויה, הצומחים לאיטם במשך מאות שנים, אצות הענק גדלות בזריזות: עלווה של אצה בוגרת יכולה להתארך בקצב של 50 סנטימטר ביום(!), מהר יותר מכל צמח אחר.

האצות החומיות (Kelp) הללו נמתחות מהקרקעית לעבר פני הים, ויוצרות יער מוצל של עלווה מתקמרת, שקצותיה מתנועעים בדממה על פני הגלים. קרני השמש חודרות מבעד לחופת האצות ומטילות אלומות אור על להקות דגים החולפות בדרכן למעבה האצות.
כדי להתקיים, האצות זקוקות למים קרים. לעיתים נדירות בלבד הן מצליחות לגדול במקומות שטמפרטורת המים בהם גבוהה מ־20 מעלות צלזיוס. בשל הזרמים שמגיעים מכיוון קליפורניה ואלסקה לאוקיינוס השקט, משגשגות האצות לאורך החוף המערבי של אמריקה הצפונית. יערות נוספים של אצות צומחים מול חופי יפאן וסיביר, לאורך חופי קנדה וניו אינגלנד שמצפון לקייפ קוד, לאורך החופים המערביים של אמריקה הדרומית ושל דרום אפריקה ומול החופים הצפוניים של אנגליה ושל סקנדינביה.

[banner]

בית לדגים
בין זרועותיהן העצומות של האצות, בסביבה טבעית מורכבת ומדהימה ביופיה, מתקיימת קהילה מגוונת ושוקקת של בעלי חיים. על הקרקעית זוחלים חלזונות וקיפודי ים, שרועים על אצות קטנות יותר ועל ערמות סלעים. דגי

עינו של דג גריבלדי, אחד מסמליה של מדינת קליפורניה שבארצות הברית

הגריבלדי (Hypspops rubicundus) הכתומים והמרהיבים משייטים ביער האצות וסביבו, יחד עם עקרבנונים (Scorpaenidae), דקרים (Serranidae), שפתונים
(Labridae), קוליָסים (Scombridae) ותריסניות (Rajidae). מינים אלה ואחרים מוצאים שם מקלט ומזון. העלווה העבותה מאיטה את זרמי המים, למעט גלי הסערה הגבוהים ביותר, ומשמשת מסתור נוח לדגים. עליה הארוכים והצרים של האצה צומחים באשכולות צפופים, ההולכים ומתפזרים עד ליצירת מרווחים שדרכם יכולים בעלי חיים ימיים לשחות בקלות.

אצות הענק מתחילות את חייהן כנבט מיקרוסקופי, הבוקע מנבגים שנחתו על מצע סלעי במקום שבו חודר מספיק אור לגדילתם. מהתחלה צנועה זו מתפתחות האצות במהירות בשני כיוונים בו בזמן: מבנה שטוח דמוי עלה נדחף כלפי מעלה בחיפוש אחר אור, ובמקביל, משטח מתרחב של תאים מתפשט על פני הקרקעית ונצמד אליה. העלה הרך מתפתח לגבעול ארוך וגמיש שגדל לעבר השמש, ומצידיו צומחים עלים שטוחים שבהם מתבצעת הפוטוסינתזה – תהליך שבו פחמן דו חמצני ומים יוצרים באמצעות קרני אור פחמימות המזינות את הצמח. העלים מייצרים בבסיס הגבעול מעין מצוף מלא בגז, שתפקידו להרים אותם כלפי מעלה.

האצות מתפשטות על פני המים לקליטה מרבית של אור השמש, ויוצרות בתוך כך חופה הדומה לזו של יער יבשתי. מתחת לחופה הזאת נוצרים

מבט מקרוב על אצת ענק. בבסיס עלי האצה העצומים צומח מצוף מלא בגז, שתפקידו להרים אותם כלפי מעלה, לכיוון פני הים
חלזון האצה (Kelp snail), המתגורר במעבה אצות הענק וניזון מהן

שורשי אחיזה דמויי חבלים, המזכירים במראם שורשים של צמחים מפותחים יותר. שורשים אלה אינם שותפים בתהליך ייצור המזון, ותפקידם הבלעדי הוא חיזוק האחיזה והחיבור של האצות הצעירות לסלעים שמתחת.
למינים שונים של אצות צורות צמיחה שונות: במינים אחדים הגבעול – יחד עם מצופיו ועם 200 גבעולי המשנה שלו – מתפתח במשך שישה חודשים. במינים אחרים הגבעולים גדלים בזוגות, בקצב של שלושה עד חמישה מטרים בשבוע. האצות הן רב שנתיות, וחיות בדרך כלל שלוש עד שבע שנים. במקביל לצמיחה הבלתי פוסקת, האצה גם מתבלה ויוצרת רקבובית, שלה תפקיד חשוב באספקת המזון של שוכני יער האצות.

כיום, גורלו של יער האצות הענקי לוט בערפל. אויב טבעי מסוכן מאיים להכחידו – קיפוד הים. בעלי חיים ימיים אלה הם זוללי עשב יעילים במיוחד, ואצות הן מהמאכלים החביבים עליהם. תנועת הגלים ופעילותם של דגים טורפים מונעות מהם בדרך כלל לגרום נזק כבד לחלקים העליונים של האצה, אך קיפודי הים מצליחים להגיע לשורשי האצה, לכרסם אותם ולהחליש את אחיזתה האיתנה בקרקעית הים.

קיפודי הים הפכו לאיום של ממש בעיקר לאחר שנרשם אצלם פיצוץ אוכלוסין. הסיבה לכך אינה ידועה, אך בעוד שאוכלוסיות הלובסטרים ולוטרות הים הולכות ומתמעטות, מספרם של קיפודי הים רק גדל, ושטחים נרחבים של אצות ענק נכחדו בשל רעבתנותם. באזורים נטולי צמחייה אלה נותרו המוני קיפודי ים, שמסכלים גם את שלב הרבייה של אצות ענק חדשות, ובמקום שבו אצות אלה חוסלו על ידם, הם מסתפקים באצות ממינים קטנים יותר. פיזור סיד חי באתרים אחדים מול חופי קליפורניה צמצם את אוכלוסיות קיפודי הים ואִפשר התחדשות מסוימת של האצות, אך זהו פתרון זמני.

אבל גם האדם מאיים על יער האצות. הפגיעה בשכבת האוזון הביאה להתחממות האוקיינוס והולידה סכנה ממשית להמשך קיומן של האצות, שיכולות לחיות רק במים בטמפרטורות נמוכות. כיום לא ברור אם יער אצות הענק יהיה לנחלת העבר או ימשיך להמם ביופיו גם בעתיד.

לאן נעלמו הכוכבים?

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.