תפריט עמוד
למה דווקא אלסקה, שאלו אותנו חברים. היה קשה להסביר, אבל אלסקה היתה מושא החלומות שלי זה זמן רב. בכל משפחה צריך אחד שחולם. חודשים ארוכים של הכנה, לימוד ומחקר, שלושה ספרים על אלסקה, ספר על אינדיאנים, ספר על יונקים, 500 פרוספקטים, תדפיסים ומפות הביאו אותנו לרגע הזה שבו אנו דוהרים בקרוואן שלנו בכביש המוליך לעיירה סיוורד (Seward), הנמצאת 210 קילומטרים דרומית לאנקורג' (Anchorage), העיר הגדולה באלסקה.

אם חשבתם שכשיושבים בקרוואן אפשר להתרווח על המושב עם כוס יין ביד אחת ופטיפורים ביד השנייה, תחשבו שוב. לא עם נהג הבית שלנו. הנהגים כאן אטיים מדי לטעמו, והוא עוקף ורוטן. ולא שנהגנו עובר על החוק, חלילה. הוא פשוט נהג איטלקי בנשמתו, כזה שעוצם עיניים (מטפוריות, כמובן) וחושב שזו הפורשה שלו, השועטת בדרכה למילאנו.

באלסקה יש לא מעט קרחונים, אבל רובם נמצאים באזורים נידחים והגישה אליהם כרוכה בהפלגה ממושכת או בטיסה. אבל יש קרחון אחד יוצא דופן, שנמצא ליד כביש ראשי ואפשר להגיע אליו בהליכה קצרה. זהו בתרגום חופשי "קרחון הקצה", או Exit Glacier. קרחון הקצה נמצא בשמורת הפיורדים של קינאי (Kenai) שבדרום אלסקה. אם יש לכם רק יומיים באלסקה – רוצו לשם.

צאצאים בניגוד לכוח המשיכה
אנחנו עוזבים את הכביש הראשי ועולים על דרך צדדית. 15 קילומטרים, לא כולם סלולים, אבל הדרך מתאימה גם לרכב ללא הנעה קדמית, ובסופה מתחיל מסלול הליכה רגלי. אנחנו מטפסים על המצוק. הטיפוס נמשך קילומטר אחד ולא אמור להיות קשה מדי, אבל כנראה תלוי מי מטפס. כשבמשפחה שלך יש בת 15 המתעבת כל מאמץ גופני למעט איפור, ובן 11 שכל דבר חוץ מדיג נראה לו בזבוז זמן מושלם, זה לא ממש פשוט. מזל שיש גם ילד בן 4 שאוהב לטפס בדיוק כמו אמא שלו.

במאמר מוסגר ייאמר שלהיות אמא הרפתקנית זה דבר אחד, אבל לראות את צאצאיך מטפסים על סלעים תלולים בניגוד לכוח המשיכה, לא מוסיף בריאות.

השביל נגמר במפתיע, ובלי כל הכנה אנחנו מוצאים את עצמנו משקיפים על קרחון כחול, נוצץ ומדהים ביופיו, כשרק מטרים ספורים וחבל דק מפרידים בינינו ובינו. הנשימה נעתקת.
מאחורי החבל נמצא מצוק תלול, מפל של קרח, חמישה קילומטרים אורכו. הקרחון פעיל, והוא ממשיך לסגת ולהתרחק מקו האדמה. לא משהו שרואים כשנמצאים שם, אבל בהחלט שומעים. בשקט שמסביב אפשר לשמוע את ההתפצחויות של הקרחון.

השילוט מזהיר מפני טיפוס על הקרחון. תאונות לא מעטות אירעו פה כשאנשים לא עמדו בפיתוי וניסו לטפס עליו. אני יכולה להבין למה אנשים מתעלמים מהשלטים. יש משהו מכשף במשטח השקוף והבראשיתי שמולנו. אנחנו עומדים שם בשקט גמור. יש רגעים שלא מדברים בהם. גם הילדים. אפילו הקיטורים הפסיקו. אנחנו מתחילים לרדת לפני שמישהו מאיתנו לא יתאפק וינסה לטפס.

טיול משפחתי בקרוואן לקרחון הקצה. יש רגעים שהם המילים נגמרות | צילום: נטע דגני

האוטו הוא גם המלון והמסעדה
השלג עושה תיאבון, וכנראה גם הקיטורים. הבישול בקרוואן הוא חוויה בפני עצמה. אולי הילדים שלי לא כל כך אוהבים לטייל ברגל, אבל אין רע בלי טוב: באוכל הם מבינים. אנחנו כנראה המשפחה היחידה שמגיעה לקמפינג באלסקה ואיתה שלושה קילוגרם של גבינת פרמזן מאיטליה, סכין קטנה ומגרדת מיוחדת, בקבוק קטן של שמן זית ותבלינים למיניהם.

היחס של ק' (להלן נהג הבית) לתבלינים הוא כמו היחס שלי למוצרי קוסמטיקה מסוימים. מגיע גיל שאי אפשר בלעדיהם. הרי לא יעלה על הדעת שנבשל שבועיים בלי התבלינים האהובים עליו – אבקת קארי, פפריקה אדומה, אורגנו, כמון ועלי פטרוזיליה יבשים.

טיול בקרוואן הוא טיול אחר. האוטו הוא גם המלון וגם המסעדה. אין לאן לברוח. לטוב ולרע לומדים ליהנות מהביחד המשפחתי. הילדים למדו לחיות בלי אלקטרוניקה, אם כי היו ערבים שברוב ייאושם מצאתי אותם יושבים מול המסרטה ובוהים במה שהסרטנו באותו היום, כמו מסוממים שמסניפים את המנה היומית.

אף על פי שטיילנו בקיץ, נאלצנו לקצר את הטיול כמעט בשבוע בגלל מזג אוויר גרוע. הקיץ באלסקה בלתי צפוי, ואנחנו נפלנו על שבועיים גשומים. החלטתי שאם אסע שוב לאלסקה זה יהיה דווקא בחורף. נכון שבקיץ הכל מואר, והימים ארוכים, אבל הנופים האמיתיים, עוצרי הנשימה, הם נופי החורף שלה. המישורים המושלגים האינסופיים, ההרים הלבנים, האסקימואים וכלבי המזחלות – איך בדיוק אחיה שם במינוס 50 מעלות זו שאלה מצוינת. אבל בחודש מרס מתקיים בעיר פיירבנקס (Fairbanks) מרוץ כלבי מזחלות ותחרות פיסול בשלג, ואפשר לראות גם את הזוהר הצפוני… היי, הפנטזיה שוב מתעוררת?

אלסקה – העמוד הראשי>>


ד"ר שלומית לוי-טננבוים –  רופאת תוכים, עובדת בבית חולים לחיות ברעננה

לאן נעלמו הכוכבים?

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.