תל אביב: עיר עם הפסקה

האם יש לתל אביב מנועים סמויים הגורמים לה לרגוש ולתקתק בקצב מהיר מערים אחרות? דימוי הוא עניין חמקמק, ובהחלט ייתכן שהתואר "עיר ללא הפסקה" הוא תוצאה של יחסי ציבור ותדמית שטיפחו מקומוני העיר במשך השנים. ובכל זאת, נראה שהביטוי לא היה הופך למטבע לשון שגור כל כך לולא היה נתמך גם באיזושהי הרגשה שמצדיקה אותו. השאלה העיקרית ששאלנו בפרויקט הזה היא אם אפשר לכמת את ההרגשה הזאת? ובמלים אחרות: האם אפשר למדוד בצורה אמינה מהירות חיים של עיר?
התשובה שנותן לכך פרופ' רוברט ליוויין, פסיכולוג חברתי מאוניברסיטת קליפורניה בארצות הברית, היא חיובית. לעיר יש אישיות משלה, הוא טוען, כמו לבן אדם, ובהחלט אפשר לדבר על ערים איטיות ומהירות. לפני כמה שנים פרסם ליוויין את הספר "הגיאוגרפיה של הזמן", ובו הציג, בין היתר, נתונים על קצב חיים (Pace of Life) ב־36 ערים בארצות הברית. התוצאות, מוכרחים להודות, מפתיעות למדי. לפי ליוויין, העיר האמריקאית שלה קצב החיים המהיר ביותר היא בוסטון, אחריה באפלו שבמדינת ניו יורק, ובניגוד לכל הציפיות, העיר ניו יורק מדורגת רק במקום השלישי.
ומה קורה אצלנו? מערכת "מסע אחר" פנתה לפרופ' ליוויין, והוא ניאות לשלוח לנו הנחיות מפורטות, כולל טופסי רישום, לצורך מדידות בערים ישראליות. בחרנו את תל אביב, חיפה, ירושלים ובאר שבע, גייסנו למשימה סטודנטים לפסיכולוגיה ולרפואה משנה ב' ומעלה, ובשבוע האחרון של חודש פברואר יצאנו לדרך.
שלושה מדדים נמדדו: מהירות הליכה של כחמישים הולכי רגל; מהירות עבודה של פקידים בשמונה סניפי דואר; ומידת דיוק של שעונים ציבוריים. התוצאות, יש לומר מיד, מפתיעות. חיפה, עיר הכרמל, בעלת הדימוי הרוגע משהו, נמצאה על פי שיטת ליוויין כעיר בעלת קצב החיים המהיר ביותר. תל אביב, שאינה עוצרת לרגע, עצרה בניגוד לכל הציפיות במקום השלישי, בדיוק כמו ניו יורק, כשהיא משרכת את דרכה אך במעט אחרי אחותה הירושלמית.
כיצד זה קורה? לפני שניכנס להשערות, כמה פרטים על מבנה המבחנים וצורתם. מדידת מהירות הולכי הרגל נעשתה במרכז העסקי של כל עיר, בצהרי היום, במזג אוויר סביר, לא גשום. הבוחנים התבקשו לבחור בהולכי רגל יחידים באופן אקראי (למשל כל אדם שלישי שמגיח מפינה), נשים וגברים, שצעדו רצוף מרחק של 18 מטרים. אדם שנעצר מסיבה כלשהי נפסל.
מבחן מהירות העבודה נעשה בשמונה סניפי דואר, ללא דיבור, כדי למנוע כל אפשרות הטיה. הבוחנים הציגו לפני הפקיד או הפקידה שעבדו במקום שלט קטן שבו נכתב: "אני מבקש בול דואר בשקל ועשרים". במקביל הושיטו שטר של 20 שקל. מהירות העבודה שנמדדה היא פרק הזמן מרגע הצגת הבקשה ועד קבלת הבול והעודף.
לא כל הבדיקות עברו בשקט. פקידת הדואר הערנית בסניף האוניברסיטה בבאר שבע, למשל, הציעה לפונֶה לבוא לביתו כדי לעשות לו גוגל מוגל. בסניף דואר תל אביבי הגישה הפקידה את הבול לא לפני שהפטירה באנחת רווחה "תודה לאל, הייתי בטוחה שמדובר בשוד".
במבחן השלישי פשטו צוותי המודדים על 12 סניפי בנקים בכל עיר ומדדו בסטופר את רמת הדיוק של השעונים. 

גבירותי ורבותי, התוצאות
הנתונים שהגיעו אלינו מספרים סיפור מעניין על הנעשה בערינו. התברר, למשל, ששעוני הבנקים בירושלים הם המדויקים ביותר, עם שגיאה ממוצעת של 27.77 שניות, לעומת שעוני באר שבע, ששגו בממוצע ב־72 שניות.
השעונים התל אביביים הגיעו למקום השלישי. עובדי הדואר של העיר ללא הפסקה, לעומת זאת, נתנו שירות למופת, עם קצב עבודה ממוצע של 23.09 שניות. הירושלמים דווקא השתרכו הרבה מאחור, עם קצב של 48.37 שניות.
ואיפה הולכים הכי מהר? כאן הפתיעו הירושלמים: תושבי הבירה שהלכו במדרחוב בן יהודה, למשל, גמאו את 18 המטרים בזמן ממוצע של 12.63 שניות. מעט אחריהם החיפאים, ששעטו במרכז חורב בזמן ממוצע של 12.87 שניות. הבאר שבעים סגרו את הרשימה בזחילה של 14.47 שניות ל־18 מטרים.
הנתונים שנאספו עובדו סטטיסטית על פי ההנחיות של הדוד מאמריקה. "בכל עיר מצאנו את הממוצע בכל קטגוריה, ולאחר מכן הפכנו את הממוצעים בכל קטגוריה לציוני תקן", מסביר חיים לוויטה, מתמטיקאי וסטטיסטיקאי שעיבד את התוצאות. "במלים אחרות, עשינו סטנדרטיזציה (נִרמוּל) ומצאנו מעין מכנה המשותף שאִפשר לנו להשוות בין הנתונים".
כיאה לסטטיסטיקאי, לוויטה אינו מתרגש מהתוצאות: "מדובר במדגם שנעשה בשיטה ספציפית ויכול להשתנות בהתאם לנסיבות אחרות". גם פרופ' ליוויין לא מתרגש. בדואר אלקטרוני ששלח באישון לילה לאחר ששמע על תוצאות הבדיקה הוא כותב: "כן, אני יודע מה זה לקבל תוצאות לא צפויות. הן משאירות אותך תמה באשר למה שניתן לעשות בהן. זהו גורלם של אלה שעושים תצפיות ונסיונות".

תודת המערכת לעמותת התיירות תל אביב יפו, לחיים לוויטה ולצוותי המדידה הנאמנים: רותי, עומר, אלונה, הראל, עמית, יאיר, לנה ויעל.