תפריט עמוד

שפלת יהודה – מנזרים

ביקור במנזרים השוכנים במפגש השפלה וההר מגלה סיפורים מרתקים על גאולת אדמות תורכיות, ריפוי המלריה וחיי הנזירים. מאבקי הקיום בהווה הביאו לפיתוחן של תעשיות יין ושמן זית איכותיים וגם לייצור שוקולדים ומרציפנים משובחים

אבונא ג'ורג', המשמש אב המנזר של דיר א-ראפאת, מקבל את פני בלבביות. הוא "עולה חדש" מירדן, ופותח בהתנצלות על שטרם למד עברית. ייתכן שבקרוב יצטרף לאולפן בבית שמש. בינתיים, הוא מסייר איתי ברחבי המנזר, פנינה ייחודית של נוף ושל היסטוריה, ומספר לי את סיפורו של המקום באנגלית משובחת, מתובלת בערבית מבית אבא ובאיטלקית מהוותיקן.

לא פשוט לזהות היכן נמצא דיר א-ראפאת. המביט מכביש בית שמש לכיוון מערב, אל עמק שורק, אולי יבחין בצלב הגדול של המנזר ניצב על צלע הר צרעה. מי שימשיך על הכביש יוכל להיעזר בשלט הכתום אשר מורה אליו. אך למעט סימנים אלה, מעט נגלה וידוע על המנזר הנסתר.

מבני האבן הבנויים לתלפיות בשערי המנזר והבניין המרכזי, עם החדרים הגדולים וחצר המשחקים, מרמזים על עברו של המקום כמוסד חינוכי. הכל התחיל בשנים הקשות של אמצע המאה ה-19, כאשר בני הכפר א-ראפאת העניים לא יכלו לעמוד בתשלום המסים לעות'מאנים. הפטריארכיה הלטינית ביקשה לרכוש את האדמות, והעות'מאנים אישרו את הקנייה, ובלבד שהדיירים החדשים יקדישו עצמם לחינוך ולא יעסקו במיסיונריות.

וכך היה: על האדמות הללו הקימה הכנסייה בית ספר ומחסה לילדים יתומים. היום הוא עדיין משמש בית ספר יסודי לילדים נוצרים שמגיעים מרמלה, מלוד ומכמה משפחות מן האזור. עד לפני שנה התחנכו בו גם כמה יתומות פלסטיניות. כיום עושות בעבודת הקודש החינוכית ארבע נזירות ממסדר דורותיאה הקדושה, ועליהן מנצח אבונא ג'ורג' הנמרץ, מחליפו של אבונא אליאס בן ה-82, שתשו כוחותיו ותפקידו ייצוגי בלבד.

שלום לך מריה – ב-343 שפות
לבו של הבניין הראשי הוא הכנסייה, המוקדשת לרגינה פלסטינה – מלכת הארץ, היא מרים אם ישו. מדלתות העץ ועד לתקרתה התכולה מעוטרת הכנסייה הקטנה בציורי מלאכים, הנושאים סרטי ברכה מסולסלים עם הפסוק "שלום לך מרים" ב-343 שפות (שמו הרשמי של המקום הוא מנזר אַווֶה מריה, על שם הפסוק המפורסם). אבונא ג'ורג' מספר שבסוף המאה ה-19 פנה הפטריארך מירושלים לבישופים בכל רחבי העולם וביקש שישלחו את הברכה בשפתם. הפנייה הניבה יותר מ-400 ברכות, אלא שהצייר, מובארכ סעד מירושלים, נפטר כשהגיע אל הברכה ה-343.

פסל ברונזה של מרים, שנעשה בהשראת ציור שמן גדול ומרשים השמור במגורי הנזירות, נוצק באיטליה והוצב על הגג בחזית הכנסייה. משם משקיפה הבתולה אל הנוף המרהיב של עמק שורק, וידה הימנית שלוחה לפניה, מגוננת על הארץ.

רגינה פלסטינה הוכרה כקדושה המקומית, ומדי שנה ביום ראשון הקרוב ביותר ל-25 באוקטובר נערכת לכבודה תהלוכה חגיגית במנזר, הפתוחה למבקרים. ביום זה תוכלו לחזות בפטריארך ובכמורה הבכירה מנהלים את המיסה הפותחת, ואחר כך לצפות בתהלוכה המתנהלת עם פסלה של הקדושה בראש הולכים סביב הכנסייה. בסיום מתקיימת תפילה חגיגית נוספת, וכשכולם כבר רעבים נערך במקום פיקניק כדת וכדין.

דיר א-ראפאת
הגעה: כחמישה קילומטרים ממערב לבית שמש. מכביש מספר 38 פונים לכביש מספר 3835, המוביל לקיבוץ צרעה. ממשיכים מערבה מהקיבוץ בדרך המתפתלת במעלה הר צרעה.
שעות פתיחה: הכנסייה פתוחה בשבת, או על פי תיאום עם אבונא ג'ורג'.
טלפון: 02-9917981. אפשר לבקש סיור מודרך עם אבונא ג'ורג' או עם לידי, הדוברת צרפתית ואנגלית.

מתחת למנזר דיר א-ראפאת, וליתר דיוק מתחת למרפסת הכנסייה, חצובות במעבה האדמה שתי מנהרות רחבות ידיים. לאורכן סדורות שורות-שורות של חביות מעץ אלון, מלאות ביין ביכורים. מתקרת אחת המנהרות זולגים מטה שורשי עץ, בתמונה מרהיבה ותזכורת לחיים שלמעלה. זהו היקב החדש של משפחת ערטול, היושבת בחצר המנזר ומעבדת את אדמותיו הנרחבות, ונכדיה לומדים בבית הספר המקומי. על העבודה מנצח אבי המשפחה שקיף, ובניו הם עזר כנגדו. המקום נקרא "יקב מוני", להנצחת שם בנו שנהרג.
כשיוצאים מהיקב מסתמאים מן המראה הנהדר של עמק שורק, זרוע כרמי זיתים וגפן. והיין – פשוט נהדר.

יקב מוני
פרטים ותיאום סיור אצל שקיף ערטול.
טלפון: 052-2368498

מנזר על שם הרבי
פריחת השקדיות בדרך המובילה למנזר בית ג'ימאל מתוזמנת כמדי שנה עם ט"ו בשבט. אחר כך, במעלה הדרך, הן תתחלפנה במטעי זיתים נפתלי גזע. בסוף המעלה מגיעים למנזר העולה וצומח מן ההר.

בכניסה שורה של ספסלי עץ, המסודרים לאורך מסדרון. היום מחכים שם בתור המשתרך לקניית יין כרימיזן, שמן ודבש משובחים, המיוצרים במנזר ונמכרים כאן בחנות. פעם, לפני שנות דור, המתינו על אותם ספסלים ממש בתור לד"ר ציקל, רופא גרמני טמפלרי שישב בכניסה למנזר עד מלחמת העצמאות וריפא את תושבי האזור הערבים ממחלת המלריה ושאר בישין. בזכות פועלו הותר לד"ר ציקל להישאר בארץ, בזמן שכמעט כל תושבי המושבות הגרמניות גורשו על ידי הבריטים מפני שהיו נתינים של מדינת אויב.

את הבאים בשערי המנזר מקבל במאור פנים האב דומיניקו, נזיר מהמסדר הסלזיאני הקתולי, מאזור טורינו באיטליה, שאנשיו פועלים במנזר מאז הקמתו. הכנסייה נמצאת בחצר, מאחורי הבניין הראשי, ומשחזרת במבנה שלה כנסייה ביזנטית ששרידיה נמצאו כאן. החשובים בממצאים שנתגלו במקום, על פי פרשנות הכנסייה, הם קברותיהם של רבן גמליאל הראשון (נכדו של הלל הזקן ונשיא הסנהדרין), של בנו חביב ושל הקדוש סטפאנוס, שנחשב לנוצרי הראשון שמת על קידוש דתו. רבן גמליאל מכובד בנצרות מפני שהיה מורהו של פאולוס (עוד לפני שפאולוס הפך לנוצרי). לפי אחת הסברות, מקור השם בית ג'ימאל ("בית היופי" בערבית) הוא בשם "גמלא" – יישוב ביהודה שנקרא על שם אותו רבן גמליאל, ולפיכך גם המנזר נקרא על שמו של הרב.

האב דומיניקו מורה במקלו לעבר ציור קיר המתאר את סיפור חייו וסקילתו של סטפאנוס. דגמים גיאומטריים וציורי קדושים, העשויים בדוגמת אבני פסיפס מצוירות, מעטרים גם את יתר הכנסייה. באחד מחלונות הזכוכית הצבעוניים ניבטת דמותו של דון בוסקו, איש דת, מחנך ומייסד המסדר הסלזיאני.

בהמשך הסיור מבקשים רשות מהאב דומיניקו ויורדים לקריפטה – חלל הקבורה שמתחת לכנסייה. מדרגות צרות מובילות לחלל שבו, על פי אמונתם, נמצאו קבריהם של גמליאל ושל סטפאנוס. מקום הקבורה מצוין בכתובת פסיפס עגולה. כאן גם טמונים יקירי הכנסייה, כמו האב סמען סרוג'י, שהגיע למנזר מנצרת ועסק בריפוי חולים ונדכאים. הנזירים מקווים שבקשתם להכיר בו כקדוש תאושר בקרוב על ידי הוותיקן.

הנזירים מודדים טמפרטורה
מול הכניסה למנזר נוכל לראות גם מבנה אבן גדול, ששימש בית ספר משנת 1878, וגם בו, כמו בדיר א-ראפאת, התחנכו יתומים. לימים נפתח כאן בית ספר חקלאי-טכנולוגי כללי לבנים, שלמדו בו יתומים וילדים פלסטינים, אך הוא נסגר בתחילת שנות השמונים. בחזית המבנה ניצב שריד לעבר החקלאי המפואר של המקום: תחנה מטאורולוגית. כשהוקמה, ב-1918, היתה הראשונה מסוגה בארץ ישראל, ולמרבה ההפתעה – גם היום היא עדיין עובדת. הנזירים מפעילים את המכשירים למדידת טמפרטורה, משקעים ואידוי שנמצאים בסוכה המטאורולוגית, והמדידות מופיעות במקבץ הארצי.

לא רחוק משם, ליד מגרש הכדורסל הנטוש, יש נקודת תצפית יפה על הרי יהודה. ממנה אפשר לראות את רמת בית שמש, בית שמש, גוש עציון, הכביש החדש והיפה לבר גיורא (דרך יער ארצות הברית), הר יעלה, מושב כיסלון, המלון החדש של שורש ועוד. מכאן גם הכניסה לאולם הקונצרטים, המתקיימים כל שבת שנייה בצהריים.

נקודת תצפית נהדרת נוספת, הפעם לכיוון מערב, נמצאת ביציאה מהכנסייה, משם פונים ימינה לעבר מרפסת. מן המרפסת נפרשים נופי הר צרעה, דיר א-ראפאת, עמק שורק, תל בטש והלאה. ביום בהיר, גם תל אביב נראית באופק.

צוהר לעולם של שתיקה
בשנת 1988 נבנה ליד המנזר של האחים הסלזיאנים מנזר חדש לקהילת "האחיות מבית לחם". כשלושים נזירות בנות לאומים רבים מאכלסות אותו, מקדישות את כל חייהן לתפילה ולתרגול של פרישות והתבודדות. מדי שבת נפתח צוהר למנזרן, ואפשר לסייר בחלק החיצוני שלו, המיועד למבקרים. מומלץ במיוחד לראות את תערוכת הצילומים של הצלמת הדה לאונר מלל, שחיה בקרבן, וכן סרט וידיאו קצר המספר על חייהן. עלייה במדרגות מובילה למרפסת תצפית על הכנסייה המיוחדת, שלאורכה בנויים תאי תפילה נפרדים לכל נזירה.

אחד הדברים שבהם התפרסם מנזר בית ג'ימאל הוא עבודות היד של הנזירות, המוצעות בחנות קטנה שפתחו: כלי קרמיקה מעוטרים בדגמי ציפורים הכוללים מוטיבים פלשתיים ובדגמים גיאומטריים מורכבים וצבעוניים, איקונות (ציורי דמויות קדושים), ריבות ודבש. לאחרונה החלה אחת הנזירות לייצר מיני שוקולדים ומרציפנים, שלדעת מומחים לא נופלים מעבודת שוקולטייר מקצועי.

בית ג'ימאל
הגעה: כשני קילומטרים מדרום לבית שמש. מכביש מספר 38 פונים לכיוון דרום מזרח (יש שילוט).
שעות פתיחה: המנזר הסלזיאני: שני-שבת 17:00-8:30. מנזר האחיות מבית לחם: שבת 16:30-10:30.לסיור בכנסייה צריך לצלצל בפעמון שבבניין המרכזי מאחור (בקיר שליד הכנסייה), או להתקשר אל האב דומיניקו ולתאם עמו, טלפון: 02-9911889.

ממעוף הציפור
ביציאה מבית ג'ימאל, מהלך כ-15 דקות מהחניה לכיוון דרום מזרח בדרך מרוצפת אבנים, נמצאת חורבה בשם דיר אל-עצפורה. דיר בערבית משמעו מנזר, וגם עשרות הצלבים החרותים במשטחי הסלע מעידים על כך שהמקום קשור בנצרות. מבנה מעניין דמוי מגדל עם גרם מדרגות הרוס, העומד במרכז החורבה, מספק תצפית פנורמית יוצאת מן הכלל, ממש כמו ממעוף ציפור, על הסביבה – ממנזר בית ג'ימאל במערב ועד תל ירמות בדרום מזרח.

תפקידו של המבנה אינו ברור, אך ממיקומו אפשר לשחזר את המשכה של אחת הדרכים הראשיות של עולי הרגל שעברו בשפלה. הנתיב יושב על דרך רומית ברורה ויפה, שהתוואי שלה נראה לעין גם כיום. מדיר א-ראפאת ונחל שורק עובר הנתיב בבית ג'ימאל, דיר אל-עצפורה, ומכאן הלאה אל נחל ירמות (ואדי בולוס, הנקרא על שם הקדוש פאולוס), עמק האלה ועד לירושלים, בדרך שמחברת בין ארץ ושמים.

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות משפלת יהודה ומישור החוף הדרומי

פסטיבל האוכל הכפרי ה-23 במטה יהודה: המלצות טעימות
פסטיבל האוכל הכפרי ה-23 במטה יהודה: המלצות טעימות

בראנץ' על טהרת הסלואו פוד, יין ומאפים מול נוף כרמים, ארוחה אתיופית צמחונית בחווה חקלאית וארוחה קוצ'ינית בבית במושב - אלו הן רק כמה המלצות טעימות במיוחד לפסטיבל האוכל הכפרי שיתקיים במהלך מרץ בפעם ה-23 במטה יהודה. כל ...

כתובת ארמית בלכיש שנחשבה עתיקה התגלתה כתרגיל לתלמידים
כתובת ארמית בלכיש שנחשבה עתיקה התגלתה כתרגיל לתלמידים

לראשונה בארץ: נחשפה כתובת חשובה ונדירה הנושאת את שמו של המלך הפרסי דריווש הראשון, אביו של אחשוורוש. את החרס בן 2500 השנה שעליו נחרטה הכתובת בכתב ארמי, גילו מטיילים במקרה, בגן לאומי תל לכיש * נראה שמדובר ב"פתק" ...

טיול באשדוד – על המתוק, המלוח ומה שביניהם
טיול באשדוד – על המתוק, המלוח ומה שביניהם

תושבי אשדוד התקבצו אליה מכל קצות תבל והפסיפס האנושי המרתק הזה אחראי, בין השאר, למבחר קולינרי מפתה. אל שלל הטעמים המתוקים והמלוחים מצטרפים מקומות מסקרנים של אמנות ותרבות. קפצנו לביקור באשדוד וחזרנו שמנמנים ומרוצים