האחיות קרלה ואניטה זאנלה משכירות שמונה עשרה דירות נופש בבניין על שפת אגם גארדה בעיירה טורבולה (Torbole) בצפון איטליה. ההורים שלהן הקימו את הבניין, "קאסה אל סולה", בשנות השישים, כאשר המפץ התיירותי הגדול היה בבחינת השערה עתידנית. כיום פועל מבנה דירות הנופש שלהן שבעה חודשים בשנה, ממרץ עד אוקטובר. סביב אגם גארדה לבדו יש מאות דירות נופש כאלה. אפשר למצוא אותן די בקלות ברשת האינטרנט, באתר שמרכז את הפעילות התיירותית סביב האגם. האתר הזה בלבד מציע שמונים וחמישה בתים שבהם יש דירות להשכרה. מדובר אם כן בכאלף דירות נופש להשכרה. לא בכל מקום באירופה מפותחת תעשיית דירות הנופש באותה מידה, אבל בדיקה מקבילה באזור אנסי במזרח צרפת, לא רחוק מאגם ז'נבה, מעלה תוצאות דומות. גם בעיירות באזור לוגנו, בפרובאנס, ובטוסקנה מציעים אינספור דירות להשכרה. אם מאפיינים את דירת הנופש הממוצעת מגלים שרובן די קטנות, בשטח של בין ארבעים לשמונים מטר רבוע. ברובן יש חדר שינה, חדר מגורים ובו ספה שנפתחת עבור עוד שני בני משפחה, מטבח מאובזר שמכיל מקרר, כירה חשמלית, סירים, צלחות וכדומה. פינת אוכל, אמבטיה ושירותים. יש כמובן הבדלים בין המקומות השונים, אבל הבסיס הזה מאפשר חופשה משפחתית בתנאים טובים, שאינם סובלים מרבים מן החסרונות של מקומות הלינה האחרים. האפשרויות האחרות לא קורצות הרבה יותר למשפחה עם ילדים. רק מעטים ערוכים ומוכנים לצאת לטיול קמפינג. זה דורש גב חסון ויכולת או נכונות לישון על מזרון דק באוהל, או בקרוואן. זה דורש גם אוהל או קרוואן, כדי לפרוס בהם את המזרון הדק. חדר ששוכרים בבית משפחה (צימר, או בד אנד ברקפסט) עשוי לפתור חלק מבעיית המחיר, אבל כאשר שוהים בבית כזה יותר מלילה אחד או שניים מתעוררת לעיתים קרובות התחושה שחזרנו לגור אצל ההורים. בעלת הבית שואלת אם ישנו היטב, מעירה משהו על השיעול של הילד בלילה, מבקשת לא לתלות את המגבת על הקולב באמבטיה. לא לשם כך יצאנו לנופש. אפשרות אחרת, הנפוצה ביותר בתקופה האחרונה, הם כפרי הנופש והמועדונים למיניהם. זו אפשרות טובה לנופש משפחתי, כיוון שהיא מכניסה את כל החופשה למסגרת מסודרת. ברור מראש איפה ישנים, איפה אוכלים ואיפה שוחים. למרות זאת יש רבים שתחושת הקייטנה המאורגנת מדי עלולה לפגוע בצורך בחופשה ובעצמאות. שהות כזו גם אינה מעודדת טיולים בסביבה. דירת נופש בעיירה שוקקת חיים פטורה מחלק מן הבעיות האלה. מחירי השכירות של דירת נופש באזור אגם גארדה הם כשבע מאות אירו בממוצע לשבוע. יש מקומות זולים הרבה יותר, בערך בחמש מאות אירו לשבוע, אבל הם די מרוחקים מהאגם. פיענוח של מחירים אלה מבהיר שמדובר במאה אירו ללילה ואם מחלקים לארבעה בני משפחה מתברר שכל אחד משלם 25 אירו ללילה. זה מחיר סביר בשיא עונת התיירות. חשוב להבהיר – משכירי דירות נופש בערים גדולות כפריס, ברצלונה או ונציה גובים במהלך הקיץ מחירים אחרים לגמרי. תמורת דירת נופש נאה במרכז פריס מבקשים הקיץ בסביבות 2000 אירו לשבוע. יש גם דירות סטודיו שנראות די דחוסות במחירים נמוכים יותר, אבל לא בטוח שאנחנו רוצים ללון בהן. מה הקריטריונים לחיפוש דירת נופש מוצלחת? המיקום, כמובן משמעותי מאוד. כיוון שהעדפנו מקום קרוב לאגם הצלחנו לנפות עוד כעשר אפשרויות. אחר כך פיתחנו את הטעם עוד קצת והחלטנו, בעיקר בגלל הנוף ההררי, שצפונו של האגם, אזור ריבה דה גארדה, נראה לנו טוב יותר מדרומו. זה השמיט עוד עשרה מועמדים. המחיר הגבוה הצליח לשלוח כמה יקרנים לפח האשפה ואז נשארנו עם הנבחרים. בערך שש דירות נופש. לכולן היו באתר האינטרנט צילומים מוצלחים. באף אחת מהן לא היה מיזוג אוויר, כך שהנתון החשוב הזה לא עזר. כולם משכירים בקיץ רק לשבוע מלא, כך שגם כאן אי אפשר היה להפריד ביניהם. נתונים שאפשר להיעזר בהם במהלך המיון הם אפשרויות הבילוי והספורט בסביבה הקרובה. טורבולה, למשל, התגלתה כגן העדן של גולשי הרוח ורוכבי אופני ההרים. שני תחומים שלא כלולים בתפריט הפרטי שלנו, אבל נעים לראות אנשים אחרים שעוסקים בהם. חובבי שחייה יכולים לטבול באגם, חובבי טיפוס יכולים למצוא צוקים שמתאימים לדרישותיהם ובכלל מסתבר שמוטב להגיע לאזור כזה עם מיומנות ספורטיבית והמון אנרגיה. שיקולים נוספים בבחירת האתר: גיל הילדים – האם הוא מתאים לרוח המקום. בכל 18 הדירות היו ילדים. חלקם צעירים מאוד וחלקם בני עשרה. נתון חשוב נוסף: האם דירת הנופש נמצאת בלב עיירה, כפר, או על צוק מבודד הצופה אל ההרים? חשוב גם להבין את אופי העיירה. סביב אגם גארדה יש הבדלים גדולים בין מגורים בעיירה תיירותית מאוד מאוד כסירימיונה ובין עיירה תיירותית מאוד, כטורבולה. מתברר שאפשר להחליט על מיקום דירת הנופש האידיאלית גם על פי נתונים אחרים: ההתחייבות המפורשת למרפסת שצופה אל האגם, כיסאות נוחים וצבע וילונות שנראה לבת זוגי משובב נפש הכריעו את הכף לטובת הצעתן של האחיות זאנלה. השהות בדירת הנופש איפשרה שילובים נעימים כמו ארוחת ערב על המרפסת מול האגם ואחר כך שיטוט גלידה ברחבי העיירה. הבישול העצמאי מאפשר כמובן את החיסכון המשמעותי ביותר. ארוחה שגרתית במסעדה לארבעה אנשים עולה בצפון איטליה בין שמונים למאה אירו. אם רוצים להסתפק בתפריט דל של פיצות זה עולה פחות ומשעמם עד מוות. במאה אירו קנינו מצרכים נפלאים בסופרמרקט במשך ארבעה ימים. נכון, יש גם את עניין שטיפת הכלים הידנית וניגוב השולחן הדביק, שאינם נכללים בתפריט החופשה האידיאלית, אבל בזכות המצרכים הלא מוכרים, הארוחות המפתיעות שאינן דומות לאלה שמכינים בבית, אפשר היה כמעט להתעלם מההיבטים המעיקים האלה. עצמאות היא ההיבט הנעים ביותר. באופן כזה הנופשים לא תלויים בשעות ובמרכיבים של ארוחות בית המלון. הם יכולים להחליט לבד מה, מתי ואיפה (בבית או במסעדה, בפינת האוכל או על המרפסת) יאכלו. הם גם יכולים להחליט תור מי להוריד את הזבל, שחייבים להפריד מטעמים אקולוגיים לשישה פחים שונים. |