שיט תעלות באירלנד: לשוט בגאלית

לעיר האירית קורק (Cork), שבה נולדתי, מסורת ימית מפוארת. מועדון היאכטות המלכותי שלה, שנוסד ב-1720, נחשב לראשון מסוגו בעולם, והנמל הטבעי שלה גדול במיוחד. זוהי אולי הסיבה לכך שתמיד אהבתי להפליג בים, אבל למרות ששיט נהרות ותעלות מפותח מאוד באירלנד, למדתי להכיר את קסמו רק מאוחר יותר.

כשג'ולי, בתי הצעירה, עמדה לסיים את לימודיה, החלטנו לחגוג את האירוע בחופשה משותפת – סופשבוע של שיט בנהר שאנון, העובר בליבה של אירלנד. מאז אותו טיול מוצלח ערכנו עוד כמה וכמה טיולי שיט בתעלות ובנהרות של אירלנד, וכך גילינו אזורים שלא הכרנו. במיוחד התאהבנו בנהר ברו (Barrow) שבדרום-מזרח אירלנד, ולו בחרתי גם להקדיש את המסלול הנוכחי.

שומר התאים
נקודת המוצא למסלול היא הכפר גרייגואנאמאנה (Graiguenamanagh; "כפר הנזירים" בגאלית) שבמחוז קילקני. בכפר שוכן מנזר דויסקה (Duiske Abbey), מנזר ציסטריאני (מונח זה מתייחס לאחד המסדרים הקתוליים), שנוסד ב-1204. בכפר יש כמה חנויות, ובאחת מהן, החנות של דויל (Doyle’s), תוכלו לרכוש ציוד לדיג, מזון וגם בירה. לפני שיוצאים לשיט, מומלץ לאכול במסעדת ווטרסייד (Waterside Restaurant), הפועלת בכפר. לאחר מכן כדאי לשכור דוברה רחבת קורות בחברת Valley Boats, שמשרדיה נמצאים מצדו השני של הנהר. סירות טיול אחרות אינן מתאימות לשיט במסלול המוצע. כתובת: Barrow Lane, טלפון: 353-503-24945.

נתיב השיט מגרייגואנאמאנה לסנט מולינס (St. Mullins) עובר בקטע הנהר היפה ביותר באירלנד כולה. לשמאלכם, במורד הזרם, תבחינו בשביל גרירה, ויש להישאר קרוב אליו. במורדות שמשני צידי הנהר צומח חורש, ובמערב נשקפת גבעת ברנדון.

הדרך לסנט מולינס עוברת דרך שלושה סכרים (Locks), שבהקמתם הוחל ב-1761. קצב ההפלגה כאן הוא כשישה קמ"ש, והמעבר בכל אחד משלושת התאים נמשך כעשרים דקות. אם תסתבכו, שומר התאים יופיע על אופניו כדי לסייע לכם בדרככם.

הכפר סנט מולינס קרוי על שם הקדוש מולינס, שייסד כאן מנזר בשנת 632. המבנה המקורי של המנזר נשרף ב-1138. בימי הביניים הוקם תחתיו מבנה, שבו פועל כיום פאב. סנט מולינס הוא הנקודה הדרומית ביותר שאליה ניתן להפליג. דרומה מהכפר מושפע הנהר מתנודות הגאות והשפל של האוקיינוס הסמוך, והמעבר לסירות שכורות אסור בקטע זה.

אפשר לשכור סירה בגרייגואנאמאנה, נקודת המוצא לשיט בנהר ברו

הפאב של בוריס
שטים חזרה לגרייגואנאמאנה, ובדרך עוברים שלושה סכרים נוספים. גם הפעם יש להישאר צמודים אל שביל הגרירה. הנהר זורם עתה נגדכם, ולכן צריך להקפיד במיוחד על הניווט בעזרת ההגה. משני צידי העמק, שבו עובר הנהר מצפון לגרייגואנאמאנה, משתרעים מדרונות מיוערים, וממזרח נשקפים הרי בלאקסטיירס (Blackstairs Mountains). בסמוך לסכר של באלינגריין (Ballingrane) אפשר להבחין במעגן, הנמצא ליד גשר האבן, בקצה הדרומי של הכפר בוריס (Borris). מכאן תוכלו ללכת ברגל, מרחק של כשני קילומטרים, לאורך נהר מאונטן (Mountain), אל בוריס. בכפר פועלים פאבים שלא השתנו כלל במהלך מאה השנים האחרונות, ובהם יש אוכל טוב.

חוזרים לנהר ברו, וממשיכים בשיט צפונה. אחרי שלושה סכרים נוספים תגיעו לכפר גורסברידג' (Goresbridge), שבו ניתן להצטייד במי שתייה ובמצרכי מזון, וגם להרטיב את הגרון במשהו אלכוהולי. לחלופין אפשר ליהנות מאווירת השלווה שמשרה הנהר, ופשוט להטיל עוגן או לקשור את הסירה לעמודים שבגדת הנהר, ולנוח או לדוג.

ממשיכים צפונה, ואחרי ארבעה סכרים נוספים מגיעים לעיר באגנאלסטאון (Bagenalstown), הנקראת על שמו של וולטר באגנאל, שהתיישב כאן במאה ה-18. צפונה מסכר ראטלן (Rathellen) יש קטע יפהפה, שבו משתרגים ענפי העצים מעל לנהר, שיוביל אתכם לליילינברידג' (Leighlinbridge). כאן נמצא הגשר העתיק ביותר העובר מעל הנהר. הוא הוקם ב-1320 על ידי הכומר מוריס ג'קיס מקתדרלת קילדאר כדי לאפשר תנועה חופשית במחוז השליטה שלו.

מעט לפני שחולפים מתחת לגשר עובר מסלול השיט מצידו המזרחי של הנהר לצידו המערבי. בליילינברידג' נמצא פונדק לורד באגנאל (Lord Bagenal Inn), שלו מעגן פרטי. יש כאן חדרי אירוח ואוכל טוב,  ובהחלט מומלץ לעצור לארוחה.

לוויסטאון. בסמוך מתחיל קטע השיט הרצוף, נטול הסכרים, הארוך ביותר בנהר

טירות וגינס
ממשיכים צפונה, ואחרי שני סכרים מגיעים לאי הקטן מילפורד (Milford), השוכן בלב הנהר. בסמוך לאי נמצאת תחנת הכוח של מילפורד, שהוקמה ב-1790, ושימשה במשך שנים רבות כטחנת קמח. כיום היא מנצלת את הזרם העז של המים לצורך ייצור חשמל. בזכות התחנה הזאת התפרסמה בסוף המאה ה-19 העיר קארלו (Carlow), הנמצאת צפונית למילפורד. החשמל המיוצר במילפורד הפך את קארלו לעיר הראשונה באירלנד שהותקנה בה תאורת רחוב חשמלית.

ממשיכים צפונה. אחרי שני סכרים חולפים על פני שרידיה של טירת קארלו, שנבנתה ב-1210. אחרי שעוברים מתחת לגשר של קארלו, שב נתיב השיט לצד המזרחי של הנהר. אם בכוונתכם לעצור בקארלו כדי לקנות מזון, מומלץ לכם לעגון במועדון החתירה המקומי (Carlow Rowing Club) שבגדה המזרחית, מעט צפונה מהגשר.

מקארלו צפונה הופכים פני השטח שטוחים יותר, ובקטע זה של הנהר תיתקלו בסירות מעטות בלבד. אחרי כמה סכרים מגיעים ללוויסטאון (Levistown), שם נמצאת טחנה נוספת. בטחנה הנפלאה הזאת ייצרו לתת ששימש לייצור הבירה המפורסמת של גינס. ב-1943 פקדה את המקום שריפה, ומאז פסק ייצור הלתת בטחנה. בסמוך לטחנה יש גשר מעניין במיוחד. זהו גשר הרמה (Lifting Bridge), שניתן להעלותו ולהורידו לפי הצורך.

מכאן נכנסים לקטע הרצוף הארוך ביותר במסלול השיט, קטע שאורכו כשלושה קילומטרים. עוברים דרך סכר, ואחרי קטע נוסף באורך דומה ומעבר דרך סכר נוסף, מגיעים לעיר אטי (Athy), שם מסתיים המסלול. באטי יש מגוון פאבים ומסעדות. גשר העיר הנוכחי נבנה ב-1796, אבל ידוע כי הגשר הראשון הוקם בה כבר ב-1413. בצד הגשר ניצבת טירת וייט (White’s Castle), שנבנתה בשנת 1506 על ידי הרוזן השמיני של קילדאר. כ-70 שנה מאוחר יותר הורחבה הטירה על ידי בעליה החדשים, ויליאם וייט, ומכאן שמה הנוכחי.

מאטי חוזרים דרומה, לאורך המסלול (58 קילומטר), עד לגרייגואנאמאנה, כדי להחזיר את הדוברה לחברה ממנה שכרתם אותה. לחלופין, אם בכוונתכם להמשיך בשיט, תוכלו לשוט בנהר ברו צפונה עד לסופו, ושם לפנות מזרחה בתעלה הגדולה (Grand Canal), המגיעה לדבלין. אפשרות נוספת היא לפנות בתעלה הגדולה מערבה, כדי להגיע לנהר שאנון ולשוט בו.