תפריט עמוד

שוקולד בישראל: המהפכה המתוקה

שוקולד בישראל: המהפכה המתוקה

בשנים האחרונות הוכפלה צריכת השוקולד בארץ וגם הטעם הישראלי התעדן. קווים לתולדות החטא השחור בארץ הקודש - מה"שמנונית", דרך השחר העולה המיתולוגי ועד חנויות הבוטיק

דרך ארוכה עשה השוקולד הישראלי מאז שאליהו פרומצ'נקו, ממייסדי עלית, החל רוקח ממתקים במטבח ביתו ברוסיה של שנת 1918, ועד לימים אלה, שבהם נדמה כי בכל רגע מפציעה לה בארץ הקודש חנות "שוקולד בוטיק" חדשה בניצוחו של שוקולטייר צעיר ומבטיח.

"שמנונית", הגרסה החלוצית של שוקולד פרה


בשנת 1922 נמלט אליהו פרומצ'נקו מהמהפכה הרוסית לריגה, בירת לטביה, שם הקים את מפעל ליימה לממתקים. עשר שנים אחר כך היה ליימה מפעל הממתקים הגדול ביותר בלטביה, אבל פרומצ'נקו נמלט גם משם, מאימת האנטישמיות. הוא חיסל את עסקיו, עלה לפלסטינה, ובשנת 1933 הקים עם עוד שמונה שותפים את בית החרושת עלית ברמת גן.

למרות מזג האוויר החם, הציוד המיושן והמחסור בחומרי גלם, הגיעו המוצרים הראשונים לחנויות בפסח 1934, ובהם טבלאות שוקולד חלב עבות דיין על מנת שיחזיקו מעמד באקלים הקשה ולא יימסו בחום הגדול. השוקולד הזה, עם פרה דשנה שהיתה מוטבעת בו, נשא בתחילה את השם "שמנונית", אך עד מהרה הפך ל"שוקולד פרה" – מותג אלמותי המלווה אותנו כבר יותר משבעים שנה.

הילדים אהבו את שוקולד הפרה, והם אלה שקבעו במידה רבה את הפיכתו לסיפור הצלחה מתמשך. "שוקולד פרה החל כטבלאות שוקולד בסיסיות ופשוטות שיוצרו בתקופת המנדט, ויועדו לאנשים ששירתו בצבא באותה תקופה", מסביר ד"ר ירון תימור, מומחה לשיווק מהמרכז הבינתחומי בהרצליה. "גם מבחינת האריזה לא היו שום יומרות: לקחו פרה והטביעו אותה על השוקולד ללא גרפיקה מסובכת. בשל התחרות הנמוכה והעובדה שעלית היתה מונופול בתחום, אנשים התרגלו לטעם ואפילו לאריזות הפשוטות. רק בשנות השמונים, עם כניסתה של חברת נסטלה לשוק, התחיל הטיפול המקצועי של עלית בפרה כמותג".

געגועים ללשונות חתול
מי שגדל ברמת גן של שנות החמישים זוכר עדיין את שובל ניחוחות השוקולד שאפפו את "הנתיב המתוק" של רחוב ז'בוטינסקי, שנמתח מעלית ועד לצה דה, מפעל לממתקים ששכן בגבול רמת גן־בני ברק, עבר מאוחר יותר לנצרת עלית, והיה בזמנו אחד ממפעלי המזון הגדולים והמתקדמים במזרח התיכון. בתל אביב פעל באותה תקופה מפעל שוקולד נוסף, ליבר, שהצטיין בשוקולדים כהים ומובחרים.

לא היה ילד בישראל של שנות החמישים והשישים שלא חלם חלומות מתוקים על השוקולדה ה"מקופלת" של עלית ועל "לשונות החתול" של ליבר – ממתקי שוקולד חלב בצורת בישקוֹטים, שהיו ארוזים בבונבוניירות מיוחדות. בירושלים פעל באותה תקופה מפעל אופנהיימר לשוקולדים. והיה גם שוקולד דפנה, ששווק בטבלאות עבות במיוחד, עוד מזכרת מתוקה מתקופת הצנע. ילדים שהסכימו לשתות את כוס החלב שאמא הרתיחה עבורם קיבלו קוביית שוקולד דפנה כפרס על התנהגותם הטובה.

בשנת 1956 רכשה עלית את צה דה, ובשנת 1970 הפך גם מפעל ליבר לרכושה. שלוש שנים אחרי, בשנת 1973, יצאה עלית להנפקה בבורסה והפכה לחברה ציבורית. עם הזמן החלו להופיע שחקנים נוספים על המגרש המתוק של השוקולד בישראל.

השחר העולה, יצירה אלמותית, עממית וסנטימנטלית


באמצע שנות השמונים התבשר העם היושב בציון על הופעתה של יצרנית שוקולד חדשה, ורד הגליל שמה. היוזמה להקמת מפעל חדש לשוקולדים, שיתחרה בעלית הוותיקה, היתה של בנימין ג'יבלי, אז מנכ"ל כור. רף השוקולד בישראל עלה מדרגה. עד מהרה הצטרפה לוורד הגליל, שקבעה את מפעלה בצפת, חברת אופנהיימר הוותיקה מירושלים. מותג הדגל של ורד הגליל, שזכה להצלחה ענקית בעיקר בקרב בני נוער, הוא החטיף קליק, המשווק כיום בכעשרה טעמים, ומחזיק בנתח של כ־69 אחוז משוק החטיפים המתוקים הנמכרים בתפזורת בישראל.

כוכב הפנתיאון הישראלי
בשנות התשעים החלו להפציע יצרני שוקולד נוספים בארץ. אבל אי אפשר לכתוב על כוכבי השוקולד החדשים, מבלי להזכיר שם אחד, ששמור לו מקום של כבוד בפנתיאון השוקולד של ישראל – השחר העולה.

חברת השחר העולה נוסדה בחיפה בשנת 1949 כמפעל משפחתי קטן. יום אחד, כך מסופר, עמדו חמישה אחים לבית ויידברג על חופו של מפרץ חיפה, הביטו על הים והתפעלו מהשחר העולה. כך נולד שמו המיתולוגי של ממרח השוקולד הכי אהוב בארץ, שרק אזכורו מציף בגלי נוסטלגיה מתוקים את כל מי שגדלו כאן באותם ימים.

הממרח עלה על המדפים רק 11 שנה אחרי הקמתו של המפעל, אבל הפך לספינת הדגל שלו, יצירה אלמותית, עממית וסנטימנטלית. עד מהרה התפתחה בבתי הספר תעשיית החלפות: ילדים שהיו מביאים מהבית לחמניות מושקעות עם גבינה וזיתים ואפילו פסטרמה שמחו להחליף אותן בלחמניות עם הממרח המתוק הזה. ברבות השנים קמו לממרח השחר מתחרים שנוגסים בלחמנייה עם השוקולד, אבל המפעל הקטן והמשפחתי נותר מותג מוביל. הצרכנים הישראלים, כך מתברר, שומרים אמונים למותג ילדותם ולא נוטים להחליף בקלות מוצר שליווה אותם במשך שנים כה רבות.

בוטיק השוקולד
ישראל איננה בדיוק מעצמת שוקולד. ובכל זאת, למרות שהישראלים מפגרים בהרבה אחרי האירופים בצריכת שוקולד, בשנים האחרונות חל שינוי של ממש בהרגלי צריכת השוקולד בארץ: מקילוגרם וחצי לשנה לנפש עלינו והגענו לשלושה קילוגרמים תמימים, ושוק השוקולד הישראלי מגלגל כיום כ־650 מיליון שקל בשנה, בכלל זה חטיפים ופרלינים.

הפרלינים – אותם שוקולדים ממולאים,

רואי גרשון, שוקולטייר מהזן החדש, בפעולה

ששימשו לפני שנות דור בעיקר מתנות למארחים, והפכו עד מהרה מטרות לחצי לעג ולמערכונים על בונבוניירות עבשות שנמסרו מיד ליד עד שנחתו לבסוף אצל הקונה המקורי – זוכים בעת האחרונה לעדנה. באמצע שנות התשעים החלה בארץ פריחה של יצרנים קטנים ובינוניים, המייצרים בעבודת יד פרלינים מוקפדים, מושקעים ואיכותיים, הנרכשים כיום גם לפינוק עצמי על ידי ציבור של אניני טעם.

את המגמה הוביל המותג מקס ברנר, שנכנס לשוק הישראלי בסערה בשנת 1995. זה החל כפנטזיה מתוקה של השוקולטייר עודד ברנר ושותפו מקס פיכטמן. שני החתומים על המותג ייצרו שוקולד איכותי, ששווק בנקודות מכירה נחשבות, אך בשנת 2001 נרכשו גם הם על ידי עלית. התוכנית המקורית של עלית היתה לשווק את המותג האיכותי החדש שרכשה ביותר ממאה נקודות מכירה, אך בסופו של דבר הוחלט להתמקד בברים ולמכור לא רק שוקולד. הברים של ברנר מציעים משקאות שוקולד, פירות בשוקולד וכיוצא באלה פינוקי שוקולד שלא מן העולם הזה, שאמורים ליצור "תרבות שוקולד" חדשה בישראל.

דוגמה אחת להשתרשותה של אותה "תרבות שוקולד" במקומותינו היא המלה שוקולטייר, בעלת הנופך הצרפתי. כשם שהטבחים של פעם הפכו זה מכבר לשפים, כך יצרני הפרלינים של אתמול הם השוקולטיירים של היום, שרואים בעיסוק בשוקולד אמנות. רואי גרשון, מ"השוקולדים של רואי", הוא שוקולטייר מהזן החדש. הוא מפסל בשוקולד, מציע סדנאות להכנת פרלינים בבית ואפילו מסיבות רווקות שכוללות פיסול אירוטי בשוקולד.

את הקריירה המקצועית שלו הוא החל דווקא כתוכניתן בחברת היי־טק, התקדם לתפקידי ניהול, עד שיום אחד הגיע למסקנה שכל אחד זכאי לעיסוק שיסב לו גם קצת אושר. הוא ברח מהפלואורסצנטים של ההיי־טק והחל לרקוח שוקולדים במטבח הביתי שלו בגבעתיים. כשראה כי טוב, נסע לבלגיה והשתתף בסדנאות שונות ללימוד רזי השוקולד. היום יש לרואי רשת המונה חמישה סניפים בכל רחבי הארץ, רואי שוקולדים, בה נמכרים פרלינים טעמים שונים, מקלאסיים ועד לימון ונענע.

בלגיה אשר ברמת השרון
גם לשוקולטיירית רותי מלמד, מ"רותי שוקולדים" שברמת השרון, יש אני מאמין

רותי מלמד, מחלוצות העיסוק בפרלינים בישראל, רוקחת שוקולדים בעבודת יד. "יש בארץ את כל מה שצריך, באיכות ובשפע, מפירות ואגוזים ועד תבלינים"
צילום: אלעד גונן

משלה. "כפי שיש בימינו פאסט פוד מצד אחד ומסעדות גורמה מנגד", היא מסבירה, "כך יש שוקולדים מייצור המוני ושוקולדים המיוצרים בעבודת יד. כל אחד מהם בא לספק צורך אחר, והאחד אינו שולל את השני. אני עצמי עדיין אוהבת את טעמו של שוקולד קדבורי, שמזכיר לי את ימי ילדותי בלידס שבאנגליה".

מלמד גדלה בביתו של "שוקוהוליסט רציני" כדבריה. "את השוקולד הישראלי הראשון שלי", היא מספרת, "טעמתי עוד בילדותי באנגליה. זה היה שוקולד כשר לפסח, שאבי דאג שיהיה בבית בחג. אני זוכרת היטב גם את שוקולדי ספלנדיד של עלית, שהיו יוצאים מהארון של סבתא עם ריח של נפטלין. סבתי השנייה היתה מחלקת לנו שוקולדים שבתוכם התחבא ג'לי ורדרד בטעם מזעזע, והם היו עטופים בנייר זוהר. לפני זמן מה ייצרתי סדרה של פרלינים עם ג'לי בטעם מי ורדים, לזכרה של אותה סבתא".

את סודות הכנת השוקולד והפרלינים רכשה מלמד בבלגיה, אליה הגיעה כדי ללמוד את הנושא בצורה יסודית. ארבע שנים למדה להיות שוקולטיירית וחזרה לישראל. "תמיד אהבתי לעסוק בעבודת כפיים", היא מספרת, "ותמיד רציתי עסק משלי. כשחזרתי לישראל בשנת 1996 ידעתי שאהיה שוקולטיירית. ייבאתי מכונות ושבלונות מבלגיה, חיפשתי מקום מתאים וחשבתי שאני הולכת להיות החלוצה בתחום. אבל אז התברר לי שמקס ברנר הקדים אותי. בשנת 1997 פתחתי את 'רותי שוקולדים', בתקופה שהעיסוק בפרלינים בארץ היה עדיין בחיתוליו".

כמו שוקולטיירים אחרים בישראל, את חומר הגלם השוקולדי עבור הפרלינים שלה היא קונה בצרפת, בלגיה ודנמרק, ויש הקונים אותו גם בהולנד. "אשר לשאר החומרים", היא מעידה, "יש בארץ כל מה שצריך, באיכות ובשפע, מפירות ואגוזים ועד תבלינים. ההשפעות התרבותיות והעושר הקולינרי המאפיינים את ישראל מתבטאים בפרלינים שלי ושל שוקולטיירים אחרים.

"באוסף שלי אפשר למצוא שוקולדים עם דבש וצנובר לקישוט, כמו בחומוס, שוקולדים צרפתיים ובלגיים קלאסיים שכמו יצאו מדפי ספר לימוד לשוקולטיירים, פרלינים עם תות יער ועד שוקולד בטעם ארל גריי או עם פלפל שחור. לטעמי, החדשנות והעצמאות שלנו מבדלות אותנו מהקולגות שלנו באירופה. ההתנסות המתמשכת בטעמים חדשים אולי מעייפת, אבל מצד שני היא מאתגרת ויצירתית מאוד".

בשורה התחתונה, איזה שוקולד הישראלים אוהבים?

"קודם כל, הם אוהבים שוקולד חלב. אבל השוקולד המריר הולך וסוגר את הפער, וזהו לדעתי עוד סימן לתהליך ההתבגרות שעובר על צרכני השוקולד הישראלים בשנים האחרונות".

לקריאה נוספת:

טיול מתוק בארץ  
טיול מתוק בארץ
שוקולד או מרציפן? ריבה או דבש? תמרים או חלבה? אפשר להפסיק להתלבט. ברחבי הארץ פזורות שלל נקודות מתוקות שבהן תוכלו לטעום, להתנסות וכמובן גם לקנות מהמתוק-המתוק הזה

האם היית ביעד הזה?

  • 0

    כן הייתי

  • 1

    לא, אבל מתכנן

  • 0

    לא מעוניין

שמורות ימיות בישראל

האם המאמר הזה עזר לך?

עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





מסע אחר - המרכז לנסיעות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

code

מסע אחר - המרכז לנסיעות