תפריט עמוד

שביל ישראל: שפיה – קיסריה – נתניה (מסלול 8)

שביל ישראל: שפיה – קיסריה – נתניה (מסלול 8)

שמעון לב צועד בשביל ישראל. במבואות הצפוניים של השרון הוא מטייל בגנים מטופחים, משתומם על התלולית המפרידה בין יישוב ליישוב ומסתכל על החוף בעיניים חדשות

היום הראשון: מצומת מאיר שפיה לגן הלאומי קיסריה

 

ספק ערפל ספק אובך של שעות הבוקר המוקדמות מקדם את פני. אני חוצה את כביש 70 והולך דרך מעבר תת־קרקעי אל שמורת אלונה. שורות־שורות של זמורות גפנים באדמה החומה ומטעי עצים שפורחים בסגול וורוד משרים אווירה קסומה. רעש מחריש אוזניים שמגיע ממחצבת שפיה מזכיר שאני בתחילתו של עוד יום בשביל ישראל.

זמרות גפנים ליד שמורת אלונה

פה נטמן נדבן
כשהשמש עולה, מתגלה מבעד לערפל עדר פרות שרובצות בצל אלונים גדולים. לאחר כעשרים דקות של הליכה פג הקסם, ובתי שכונת נווה שרת של זיכרון יעקב נושקים לשביל. אתר מחצבות קדום שבצמוד לקירותיו פורחות שקדיות לבנות הוא מקום עצירה נעים. כשאני מגיע לכביש הגישה למפעל חרושת נפץ, ריח אבק שרפה חריף מורגש באוויר ומעמיד ניגוד חד למטעים הציוריים.

בעין צור, מעיין משופץ שלידו שרידים של בית מרחץ רומי, אני נפגש עם תמר ארבל שעובדת בגני רמת הנדיב. תמר מנסה לפתוח סתימה בבריכת המעיין ומספרת שפעם היא חפרה את הנִקבּה הזאת – שכיום חסומה מטעמי בטיחות – עם חוג הסיור שהדריכה, והם הוציאו ממנה את כל הבוץ שחסם אותה. אחרי החפירה הגיע ארכיאולוג עם גלאי מתכות, ובעומק לא רב התגלה מטמון של מטבעות מהתקופה הביזנטית שהעיד כנראה על היות המעיין באר משאלות.

מהמעיין אני ממשיך בשבילי פארק הטבע רמת הנדיב, הידוע בזכות אחוזת הקבר המרשימה של הזוג אדמונד (בנימין) ואדלאיד (עדה) דה רוטשילד, שעצמותיהם הועלו ארצה ונטמנו כאן בטקס ממלכתי

אמת המים מימי הקיסר אנדיאנוס ליד המושב בית חנניה

ב־1954. ההגדרה "פארק טבע" ייחודית ל־4,500 הדונם שבבעלות משפחת רוטשילד ושמנוהלים על ידי קרן רוטשילד. חוק מיוחד, "חוק רמת הנדיב", מסדיר את ייעוד הקרקע הפרטית הזאת כדי שגם הציבור יוכל ליהנות ממנה.

 

נוסף על היות המקום אתר פיקניקים ואתר היסטורי חשוב, נערכות בפארק פעילויות מחקריות כמו מחקר על רעיית עזים מבוקרת ביערות, ועוברים בו מסלולי הליכה רבים. בגנים המקיפים את אחוזת הקבר עצמה, שהם מהיפים והמטופחים ביותר בארץ, יש שבילים מותאמים לכיסאות גלגלים, גן של צמחי תבלין ובושם מותאם לכבדי ראייה ועוד גנים ייחודיים.
לאחר שאני משתחל בינות לקבוצות של תלמידי בית ספר שמתקשים להפגין ידע על הנדיב הידוע לאכזבת המדריכות ומוריהם, אני מגיע לאחוזת הקבר החצובה ומשם ממשיך בשביל לחורבת עקב (מנצור אל־עקאב) כשמסביבי פורחים במלוא תפארתם אלפי כלניות ופרחים אחרים. חורבת עקב היא בית אחוזה יהודי משוחזר מימי בית שני שניצב בקצה שמורת חוטם הכרמל. קבוצת תלמידי תיכון מפורדיס עמלים על פתרון כתב חידה, בעברית משום מה, שעוסק בשמות יישובי הסביבה, ואני לא מצליח לעזור להם. תיכוניסטית מקרני שומרון שמטיילת באזור פותרת את כתב החידה בקלות. "זה עניין של אימון, אני רגילה מבית ספר", היא אומרת. כשמשקיפים מהתצפית הנהדרת של חוטם הכרמל ומבחינים בפיתוח המואץ של אזור בנימינה ופרדס חנה, מבינים שפארק הטבע הפרטי הזה הוא ריאה ירוקה חיונית.

 

שני עולמות מופרדים בתלולית
אני גולש בקצה הכרמל דרך שדה הרגמים, אתר קבורה של רועים מלפני
כ־4,000 שנה שבו מצויים כארבעים מעגלי אבן. ליד פסי הרכבת אני ממתין בסבלנות שאוכל לצלם את סימון השביל כשברקע רכבת דוהרת, אבל אף רכבת

אני פוגש את מוסא הדייג חוזר מהים. למה שלא תעשו כאן מקום לישון להולכים בשביל ישראל? אני שואל. "אין בעיה, רק שיבואו", הוא עונה ונותן לי את מספר הסלולרי שלו

לא עוברת. אני מתייאש וחוצה את הערוץ לכיוון מושב בית חנניה, ואז כמובן חולפת רכבת. מעברו האחד של הכביש במושב השלו בית חנניה ניצבת שורת בתים, ומעברו האחר מצויים שרידי אמת המים העתיקה והמרשימה שנבנתה בימי הקיסר אדריאנוס (המאה הראשונה והשנייה לספירה) והיתה אחת מהמערכות שהובילו מים לקיסריה. העיט – סמל הלגיון הרומי העשירי – וכתובת המייחסת את בניית האמה ללגיון העשירי חקוקים על אבני האמה כ־15 מטר ממערב לכביש על הדופן הצפונית. ההליכה לאורך שרידי אמת המים מבית חנניה ועד לג'יסר א־זרקא מקסימה ומיוחדת, אך איני מבין את פשר ההזנחה של האמה הייחודית הזאת.
השביל חולף מתחת לכביש המהיר ונכנס לכפר. אני מחפש את הפתח של אמת המים היורדת אל בטן האדמה. נערה מראה לי את הפתח מלא הפסולת. "זה סגור", היא אומרת, אך אין בעיה להיכנס. ההזנחה בלתי נסבלת. המחשבה על מסלול הליכה מושקע ואטרקטיבי המחבר את ג'יסר עם היישובים המבוססים של האזור אינה מרפה ממני. הרי האמה התת־קרקעית היתה יכולה להיות אטרקציה מדהימה שתסייע לכפר.

במרכז הכפר מחכים לי מונטהא עמאש, תושבת הכפר ופעילה חברתית בת 23 שלומדת מדעי ההתנהגות וחינוך, ונדב ארד שעובד במקום. הם לוקחים אותי לסיור בסמטאות הכפר עד לסוללת העפר שבין קיסריה לג'יסר, שאותה הקימו תושבי קיסריה. על תלולית העפר הגבוהה ניטעו עצים צעירים ונשתל דשא, כאילו כדי להסוות את הבעיות הרבות ואת הפערים שיש משני עברי התלולית. תושבי קיסריה חוששים מגנבות ומפריצות, אבל גם מירידת ערך דירותיהם הקרובות לכפר בעל התדמית הבעייתית — אחוזי אבטלה גבוהים, פשע, סמים, רצח על רקע כבוד המשפחה ועוני. ערביי ישראל אינם מתחתנים עם תושבי ג'יסר מסיבות חברתיות היסטוריות, ולכן יש בקרבם ריבוי יוצא דופן של נישואין בתוך המשפחה.

 

הכפר תחום מכל צדדיו בלי כל יכולת להתפתח: הים ממערב, קיבוץ מעגן מיכאל מצפון, קיסריה מדרום וכביש מהיר ממזרח.

תושבות ג'יסר א-זרקא יורדות אל החוף

השביל עובר במרכז הכפר לכיוון מערב, עד שהוא מגיע לראשונה אל הים התיכון. חולות חוף הים והסלעים המבצבצים מן המים, הדייגים היוצאים בסירות אל הים מן החושות שלהם, שפך נחל תנינים והגשר ההרוס יוצרים חוף יפה ומיוחד ומדגישים מה היה יכול להיות כאן עם השקעה ופיתוח ראויים. אני פוגש את מוסא הדייג חוזר מהים. למה שלא תעשו פה מקום לישון למטיילי שביל ישראל? אני שואל. "אין בעיה, רק שיבואו", הוא עונה ונותן לי את מספר הסלולרי שלו.
בחור בסנדלים עם תרמיל גדול מגיע על החוף. גל ממושב אודם שבגולן הולך את כל השביל מדרום לצפון. "משדה בוקר אני מטייל לבד, שלושה שבועות של הנאה צרופה ורצופה", הוא אומר לי. אני ממשיך לאורך חוף הים, והוא ריק למדי. לקראת חוף קיסריה אפשר להבחין באמת המים הגבוהה, שבתחילה היא מכוסה בחול, ואחר כך מתגלות הקשתות המפורסמות שלה בחוף האקוודוקט. ים שטוח ושמים אדומים נדירים חותמים את היום הנהדר הזה. שני קילומטרים נוספים של הליכה מהירה דרך עתיקות מובילים אותי לחניון של הגן הלאומי קיסריה שסגר כבר את שעריו.ֿ

היום השני: מהגן הלאומי קיסריה לנתניה
השביל מקיף את קיבוץ שדות ים ועובר בטיילת הצמודה למחלף קיסריה. אין עליות וירידות, אין שבילי עִזים צרים. מצפים לי היום קילומטרים רבים על כבישי אספלט בינות לשכונות ובצמוד לכבישים עמוסים ולמחלפים סואנים. אני מגביר את קצב ההליכה וממעט לעצור, ממילא אין יותר מדי סיבות לכך.

אמת המים הגבוהה בחוף האקוודוקט ליד קיסריה

שלולית שוקקת חיים
אני מקיף את תחנת הכוח "אורות רבין" והולך דרך הפארק שהקימה חברת החשמל. השביל חוצה את נחל חדרה שריח ביוב עז נודף ממנו. למרות הריח ולמרות שלטי האזהרה – הדייגים דגים. "הדגים מצוינים", הם אומרים ומכחישים את בעיית הזיהום. השביל ממשיך על כביש פנימי המוביל לגבעת אולגה, ומדי פעם מכונית קורעת את הכביש הריק. לאחר הליכה בשדרות בגין אני חוצה את כביש החוף בגשר של גבעת אולגה ומגיע לתחנת הרכבת חדרה מערב.
השביל נכנס ליער חדרה ועובר במקביל לחורשה גדולה של איקליפטוסים שניטעו מ־1895 ואילך כדי לייבש את ביצות חדרה מוכות המלריה. כמה משפחות מגיעות לתפוס את שולחנות הפיקניק הטובים, וכמה רוכבי אופניים כבר חוזרים ממסלול הרכיבה. עד עכשיו ההליכה ביער חדרה סתמית למדי, אך באזור שמורת בריכת יער ההליכה בין האלונים וגבעות החול נעשית נעימה. בריכת יער היא שלולית חורף, שריד אחרון לביצות חדרה המפורסמות, וגודלה תלוי בכמות הגשמים שירדו. זהו מקום מצוין לראות עופות מים רבים במי הבריכה מלאי הצמחייה.

המזח של תחנת "אורות רבין" בשפך נחל חדרה. "הדגים מצוינים", אומרים הדייגים למרות ריח הביוב העז העולה מן הנחל

המקטע הנחמד מסתיים ליד מסילת הברזל, ואני מדשדש בשביל חולות במקביל אליה. מרחוק אפשר כבר להבחין בתנועת ג'יפים, רוכבי אופניים והולכי רגל רבים שזורמים בסוף שבוע אביבי אל אתר טיולי המשפחות הפופולרי נחל אלכסנדר. הנחל עבר תהליך שיקום, ואפשר לראות בו צבים. הליכה קצרה לאורך הנחל הזורם – "מימיו נקיים יחסית", כך כתוב בעלון שבתיבת המידע – מביאה אותי לחורבת א־סמארה, שרידי מבנה ששימש בית מכס תורכי. מכאן העבירו תוצרת חקלאית, בעיקר אבטיחים, לנמל האבטיחים בחוף מכמורת.

בבית קפה ים תיכוני
בחוף בית ינאי רובצים המוני צעירים. משום מה נדמה שרק צעירים מבלים בחוף הזה. מקו המים אפשר לראות בקלות את תוצאות ההתמוטטות של גושי כורכר גדולים מהמצוק אל החוף, בעיה שהולכת ומחריפה עם הזמן. בית אחד כבר ממש תלוי על בלימה בקצה הצוק. לאחר כקילומטר אני מגיע לחוף נעורים. למעלה שוכנים כפר נופש של משטרת ישראל ותחנת משטרה, ולמטה יושבת חבורת צעירים עולזים שמגלגלים ג'וינט ארוך ושותים בירה. חם לי ואני שרוף מהשמש ועייף מההליכה על החול ומהדרך הארוכה, ואני נענה בשמחה לבירה הקרה שהם מציעים לי. אחד הבחורים מרגיע אותי: "אל תדאג, אין פה שוטרים, אפשר לעשן חופשי". גם בהמשך הדרך, בין בית ינאי לנתניה, אפשר להבחין בסימני ההתמוטטות הרבים.
אחרי בית ינאי החוף מתרוקן מאנשים, ואני הולך דרומה לאורך סלעים בחולות המתכסים בגלים. תמיד מרתק ללכת לאורך הים. עוד כמה חודשים חופי הרחצה ימלאו אנשים, אבל עכשיו ההליכה מעניקה מבט אחר על נוף החופים. מרחוק אפשר להבחין בנתניה על רבי־הקומות שלה ועל מלונותיה.
לקראת ערב אני מטפס לטיילת ומשם לכיכר המרכזית. כמה שנים לא הייתי בנתניה. אני הולך לראות את מלון פארק שבו נהרגה פרלה הרמן בת ה־79 בפיגוע בליל הסדר ב־2003. פרלה נהגה להגיע ארצה משבדיה מדי שנה לחוג את החג. היא ומשפחתה ניסו לסייע לסבתי ולסבי שנספו באושוויץ לצאת מברלין לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, אך לא הצליחו. הכיכר המרכזית של נתניה מפתיעה ומשרה אווירה ים תיכונית נעימה, ואני מתיישב לי בבית קפה קטן. בטלוויזיה משודרים משחקי הכדורגל של מוצאי שבת, והמלצרית, שלא שמעה על שביל ישראל, מגישה לי קנקן לימונדה קרה.

להמשך שביל ישראל:

נתניה - תל אביב - תל אפק
נתניה – תל אביב – תל אפק
שמעון לב  | צילום: שמעון לב
שמעון לב צועד בחלק במרכז, מנתניה לתל אביב ומשם לכיוון ראש העין לתל אפק כולל שבילי אופניים סלולים לאורך הירקון. דרכים כבושות זה נחמד, אבל הוא כבר מחכה למקטע הבא

האם היית ביעד הזה?

  • 0

    כן הייתי

  • 0

    לא, אבל מתכנן

  • 0

    לא מעוניין

דנאיות - סיפור אהבה

האם המאמר הזה עזר לך?

עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





מסע אחר - המרכז לנסיעות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

code

מסע אחר - המרכז לנסיעות