תפריט עמוד

שביל ישראל: ירושלים – בית נטיף – בית גוברין (מסלול 12)

שביל ישראל: ירושלים – בית נטיף – בית גוברין (מסלול 12)

שמעון לב הגיע בדיוק לאמצע של שביל ישראל. בין המעיינות והבוסתנים של הרי ירושלים ושפלת יהודה הוא מתחבר למסע האישי שלו, ממשיך לכעוס על עזובה ושמח על כל איש שנקרה בדרכו. ומה יהיה עם כל העליות האלה?

היום הראשון: מירושלים לחורבת בית נטיף

דרום מערב ירושלים – מכאן מגיעים לדרך העוברת על המדרון הצפוני של נחל רפאים: עין לבן – עין אל בלד – לעין קובי. מערבה עד בית נטיף

גל, נופר ואוריאל בעין קובי. לפני שבועיים השתחררו מהצבא, ועכשיו הם מסתובבים בארץ כאחוזי תזזית

פסי הרכבת לירושלים מתפתלים למטה בנחל רפאים במקביל לפיתולי ההרים. דרכי עפר לבנות חוצות את מדרונות הנוף התלול של שלוחות קובי ושלמון, והעלייה לעין קובי ברכס שממול נראית תלולה. אכן יום של עליות וירידות. כשאני מתחיל לרדת בזהירות במדרגות סלע אפרוריות ותלולות (אחרי גשם הן עלולות להיות גם חלקלקות), אני תוהה היכן הביוב הזורם בנחל רפאים שזכור לי מבעבר. דרך עפר טובה ממשיכה את הירידה עד לאפיק הנחל היבש. אכן אין ביוב. מתברר שמשנות התשעים הביוב הירושלמי מוזרם במנהרה למתקן טיהור מי שפכים בנחל שורק, ומשם הוא מוזרם לאזור בית שמש. יש התקדמות, ומי יודע, אולי גם את הביוב המוזרם בשורק יזרימו פעם בצינור סגור.

היום החורפי שהתחיל מאוחר מתקצר במהירות, ודרך ארוכה עוד לפני. לכן אני חותך בערוץ נחל קובי. שביל מטושטש וקוצני מפלס את דרכו בין שרידי בוסתנים שהצמחייה הפרועה משתלטת עליהם ומלבה את חדוות ההליכה. אני שומע את שקשוק הרכבת החולפת למטה. לאחר חצייה של דרך עפר אני פוגש את שביל ישראל וממשיך עליו בקטע מושקע ומתוחזק היטב שעובר דרך בוסתנים מטופחים, ספסלי עץ ופינות ישיבה נעימות. החורבות והבוסתנים היו שייכים לכפר הערבי אל־קאבּוּ ששכן כאן עד מלחמת העצמאות, וכיום הם חלק מפארק בגין המטופח.

 

בדרך לחורבת דרבן


בעין קובי שבהמשך יש נקבה יפה, בריכת אגירה ומערכת השקיה עתיקה ומרשימה. אני מתיישב ליד שולחן פיקניק ומבחין בבקבוק יין פורטוגלי שעדיין מריח טוב. בשולחן מרוחק יושבים גל, נופר ואוריאל שהשתחררו לפני שבועיים משירות צבאי בקבע ומסתובבים בארץ כאחוזי תזזית. "לפני יומיים היינו בשדה בוקר, אתמול ישנו בעין קובי והיום אנחנו נוסעים לקדיתא בגליל. עבדו עלינו בחנות", הם מתרעמים, "הבטיחו לנו שזו שמפניה מעולה מפורטוגל, אבל זה סתם יין אדום. אתה יכול לשתות חופשי". גל כותבת שירים, והיא נותנת לי דיסק שכתוב עליו "הסמוי־גלוי — סקיצות". אני מבטיח להקשיב ולחוות דעה אבל מבהיר שבהופעת הסיום של כיתה ד' ביקשה ממני המורה לעשות רק עם השפתיים.

לחשוף את הפסיפס

למרות היין והחברה הנחמדה אני מעמיס את התרמיל והולך במרץ בדרך עפר טובה בפארק בגין. אני חוצה כביש וממשיך עד אל מתחת לחורבת כפר צום. משם אני מטפס לחורבת דרבן ויורד מהשביל דרך טרסות וגדרות צבר אל הפרצה בגדר של המושב מטע.
במושב, בבית האבן היפה של יוראי וטלי סלע, נמצאת לשמחתי גם נעמי מילר, אמם של טלי סלע, אבי מילר ז"ל ויעל מילר ז"ל. סגן אבי מילר מיחידת עורב צנחנים היה בן 23 כשנהרג ב־1993 בקרב בסוג'וד שבגזרה המזרחית בלבנון. שבע שנים אחרי כן נהרגה אחותו יעל כשהיא בת 23, עם אחי, נחום לב, כשנסעו באופנוע בכביש הערבה בקיץ 2000. רכב שעקף משאית בקו לבן פגע בהם חזיתית. אבי ויעל קבורים זה בצד זה בבית הקברות הצבאי ברעננה. לצערי, למרות הקשר הטרגי שלנו אנחנו לא נפגשים מספיק. פגישה זו היא חלק מהמסע האישי שלי בארץ ישראל.

אני יוצא שוב דרך הפרצה ובהליכה נעימה מגיע לעין מטע היפה הסמוך למבני אבן. לידו שכנה פעם חווה חקלאית שתחזקו נזירים, והמקום הוא אופציה אטרקטיבית לשנת לילה. למרות זאת אני ממשיך לטפס בעלייה הקצרה לחורבת חנות. חורבה זו הייתה תחנה חשובה בדרך העתיקה שעברה ממישור החוף הדרומי לדרום ירושלים (מהתקופה הרומית־ביזנטית, המאה השנייה עד המאה השביעית לספירה), וכיום היא יעד מצוין לביקור עם הילדים, כי בעזרת המטאטא המצוי בחורבה יכולים הילדים להסיר את החול ולחשוף את הפסיפס שבמקום. מהחניון הפופולרי שבצד הכביש יוצא שביל הקיסר שלאורכו כמה אתרים ארכיאולוגיים, בהם המדרגות הרומיות המפורסמות שנחצבו בסלע לקראת ביקורו של הקיסר אדרינוס (130 לספירה) או בזמן דיכוי מרד בר כוכבא (132־135 לספירה).

שביל ישראל חוצה את כביש 375, עולה לשלוחה שממול ויורד דרך בור מים ייחודי ומדרגות האבן הרומיות לבית בד עתיק. אחרי כן הוא חוצה עוד שני כבישים, מטפס מעט והולך על השלוחה אל בתי קיבוץ נתיב הל"ה שנראים מעבר לכרמי היין של עמק האלה. בגבעות הסמוכות מצויות חורבות הכפר הערבי הגדול בית נתיף, ובין הבוסתנים החרבים יש פינות חמד רבות. קיבוץ נתיב הל"ה – שקרוי על שם מחלקת הל"ה שיצאה לעזרת גוש עציון במלחמת העצמאות, וחבריה נהרגו בקרב באזור זה – נקרא בתחילה בית נטף. ממול נראים בתי השכונות החרדיות של רמת בית שמש.

 

מימין: חורבת חנות. הפסיפס;  משמאל: מדרגות הסלע התלולות לנחל רפאים. אחרי גשם הן עלולות להיות חלקלקות


מדריך מהיר ליום הראשון
נקודת התחלה: ירושלים
נקודת סיום: חורבת בית נטיף
לינה: בשטח בחורבת בית נטיף או שיוצאים לצומת עציונה ומשם נוסעים לאחד המושבים באזור. גם עין מטע וחורבת חנות נוחים ללינה, אך אז מתארך המסלול של היום השני.
אורך המסלול:
משך הטיול: 8־10 שעות
דרגת קושי: בינוני־קשה
מים: מושב מטע
מפת סימון שבילים: מספר 9 (מבואות ירושלים), עמוד ענן

היום השני: מחורבת בית נטיף לבית גוברין

ההליכה בדרך העפר במקביל לשלוחה מתישה למדי. למטה פרושים שדות עמק האלה וגם האנטנות של תחנת הלוויינים. עמק האלה מנקז נחלים מהר חברון ומהרי ירושלים, ובזכות אדמתו הפורייה ומיקומו הגיאוגרפי נעשה צומת חשוב. האירוע המפורסם ביותר שהתרחש כאן הוא קרב דוד וגוליית: "ויאספו פלשתים את־מחניהם למלחמה… ויחנו בין־שוכה ובין־עזקה… ופלשתים עֹמדים אל־ההר מזה וישראל עֹמדים אל־ההר מזה והגיא ביניהם" (שמואל א' י"ז, א'־ג'). ילדַי רואים לעתים את סיפור דוד וגוליית בקלטת של סיפורי התנ"ך, וכשאנחנו חולפים ליד המקום אני מצביע עליו, והם מביטים בי בעיניים משתאות: כאן היה הקרב של דוד וגוליית?!

אני מטפס את העלייה הקצרה והתלולה ועובר סמוך למערות עזקה. התצפית מתל עזקה יפה במיוחד בשקיעה ובזריחה. על אבנים בתל ולאורך השביל חקוקים פסוקי ספר שמואל המתארים את הקרב המפורסם.

יוסי ויורם עם האולטרה לייט: "אנחנו קמים בבוקר מוקדם, רואים שיום יפה, ואז טסים למקום יפה לשתות תה"


קרוב לבית

מכאן נכנסים לפארק בריטניה, שהוא מוצלח מאוד, וככזה מושך אליו בכל סוף שבוע נאה מטיילים, נופשים ובעיקר רוכבי אופניים רבים. השביל עולה לחורבת שקלון וממשיך לכיוון הכביש היפה המוביל למושבים עגור ולוזית ולקיבוץ בית ניר. האזור הזה סמוך לביתי שבמושב נידח למדי, שעליו אפשר לומר בבטחה שאין עוד מקום כזה בארץ, לטוב ולרע. אני קופץ הביתה לכוס קפה ולראות מה נשמע. מוזר ללכת עם תרמיל ולראות את השכנים שלך חולפים בכביש. לעתים קרובות אני מבלה עם ילדַי בפיקניקים באתרים הסמוכים, כך שחסרה לי חדוות הגילוי של מקומות חדשים. סמוך ליישוב לי און (שריגים לשעבר) מצטרף אלי גרישה ברבקוב תושב היישוב שעובד כמהנדס במפעל מנועי בית שמש.

אנו מטפסים למצפה משואה וממשיכים על קו הרכס לרמת אבישור ולחורבת צורה. לאורך הדרך נשקפות תצפיות יפות לכיוון השפלה והים ממערב ולהרי ירושלים והרי חברון ממזרח. העצים הגדולים שליד החורבה הציורית, החלון וקשת האבנים הצופה אל הנוף הופכים את חורבת צורה למקום מקסים. באביב יש כאן גם מרבדי פרחים מכל עבר. אנחנו עוצרים לשתות תה, ובדיוק כשאני אורז את ערכת הקפה, חג מעלינו מטוס אולטרה לייט, עושה סיבוב ומבצע נחיתה מפתיעה ברמת אבישור. יוסי שמתגורר בפנמה ויורם מהשרון מתיישבים לידינו ומוציאים ערכת תה משוכללת לעוד סיבוב של תה. "אנחנו קמים בבוקר מוקדם", הם אומרים, "רואים שיום יפה, מרימים טלפון אחד לשני, ואומרים 'הולכים לשתות תה'. ואז טסים למקום יפה ושותים תה". כטייסי אף־16 ובואינג, הם נהנים הרבה יותר להטיס את האולטרה לייט. "זה כמו לנהוג בוולוו לעומת רכיבה על אופנוע קיי.טי.אם בשטח". יוסי משאיר אותי פעור פה כשהוא מספר לי את סיפור ההתרסקות המדהים שלו במעבה הג'ונגל הפנמי. "עשיתי מהחגורה חוסם עורקים וסחבתי את הרגל על הגב", הוא נזכר. אינדיאני מבוגר לקח אותו לרופא אליל והציל אותו, ועד היום הוא עוד בקשר עם בני הכפר ההוא.

באמצע הדרך

לאחר ההפסקה הארוכה מדי אנחנו מתחילים ללכת לכיוון תל גודד. מקובל לזהות את תל גודד עם עיר הולדתו של הנביא מיכה, ובמקום נמצאו ידיות מוטבעות בחותם "למלך", כנראה מתקופת המלך חזקיהו (המאה השמינית לפני הספירה). מטיילים רבים פוקדים את האזור ברגל, נהגי ג'יפים מפגינים את יכולתם בשבילים אתגריים, ותור של משפחות משתרך לפני הכניסה למערכת המחילות ולמערת הקולומבריום המרשימה. זהו עוד אתר מעולה לטיול של שבת ללא תשלום.

העצים הגדולים שליד החורבה הציורית, החלון וקשת האבנים הצופה אל הנוף הופכים את חורבת צורה למקום מקסים. באביב יש כאן גם מרבדי פרחים מכל עבר

השביל ממשיך דרומה במקביל לכביש, מטפס על שלוחה דרך מטע זיתים נפלא ומקיף את קיבוץ בית גוברין הקטן. אנו יוצאים לכביש הפנימי המוביל לבית ניר והולכים לתחנת הדלק של צומת גוברין. בתחנה שוררת אווירת טיולים וחופש. חבורות של אופנוענים פושטות את חליפות הרכיבה ומתחממות כחרדונים בשמש, מטיילים רבים שבים מביקור באתר הארכיאולוגי הגדול המוצלח מאוד של בית גוברין ותל מראשה. אנחנו שותים קפה הפוך ומעיינים במפה. אזור בית גוברין הוא בעצם אמצע השביל: מאחורַי כבר 468 קילומטר, לפנַי השדות של צפון הנגב, חלקו הדרומי של הר חברון ואבק המדבר. אבל בינתיים, עשר דקות נסיעה ואני במיטה שלי. ככה זה כשהולכים קרוב לבית.

מדריך מהיר ליום השני

נקודת התחלה: חורבת בית נטיף
נקודת סיום: תחנת הדלק בית גוברין
אורך המסלול: כ־23 קילומטר (28 קילומטר מעין מטע)
משך הטיול: 8 שעות
דרגת קושי: קל־בינוני
מים: בצומת האלה (דורש סטייה מהשביל), לי און, מצפה משואה, תחנת הדלק בית גוברין
לינה: בקיבוץ בית גוברין עומד לרשות המטיילים חדר עם מקלחת חינם או בתשלום סמלי לתמיכה בתחזוקה (שאלו בקיבוץ או בתחנת הדלק על דליה או ורד). אפשר ללון בסככה של תחנת הדלק או ב"ווילה" (מבנה נטוש ליד התחנה), וכן בלי און, בעגור או במצפה משואה.
אתרים: גן לאומי בית גוברין, אבני מיל רומיות ליד גבעת ישעיהו, זחילה במערות עזקה וגודד, חורבת מדרס, מערות לוזית, חוות צוק, יקבים וסדנאות אמנות שימושית ביישובי האזור.
מפת סימון שבילים: מספר 9 (מבואות ירושלים), עמוד ענן

להמשך השביל:

בית גוברין - אחוזם - דביר
בית גוברין – אחוזם – דביר
שמעון לב  | צילום: שמעון לב
שמעון לב צועד בשביל ישראל ומגיע לפאתי הנגב. בדרכי עפר נוחות מדי הוא משעשע את עצמו בנוסטלגיה ארכיאולוגית, במאבקים סביבתיים ובמעגל החיים של השדות

 

האם היית ביעד הזה?

  • 0

    כן הייתי

  • 0

    לא, אבל מתכנן

  • 0

    לא מעוניין

תאוות בשרים: תחנת האכלה לנשרים

    האם המאמר הזה עזר לך?

    עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





    מרכז ההזמנות של מסע אחר

    השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
    המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

    מרכז ההזמנות של מסע אחר

    טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

    השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
    המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

    *

    code

    כתבות משפלת יהודה ומישור החוף הדרומי

    אשדוד מתחדשת: נחל, מצודה ופארק אקולוגי
    אשדוד מתחדשת: נחל, מצודה ופארק אקולוגי

    איפה תוכלו לשוט בנחל רגוע, להשקיף על הים משרידי מצודה בת אלפי שנים, לצעוד בשבילי צבאים ולקנח בארוחת דגים טובה? אם לא ניחשתם, סימן שהגיע הזמן לקפוץ לביקור באשדוד

    מטה יהודה: לטייל, לאכול, לשוחח
    מטה יהודה: לטייל, לאכול, לשוחח

    פסטיבל האוכל הכפרי של מטה יהודה חוגג 20 שנה, והפעם, בעקבות הקורונה, במתכונת מעט שונה. במהלך שלושה שבועות בחודש אוגוסט, לפנות ערב, כשהחום הגדול מתפוגג, אפשר יהיה ליהנות מאוכל מצוין ומפגשים עם בשלניות ובשלנים ובעיקר לחגוג את המגוון ...

    הטעמים של אשדוד
    הטעמים של אשדוד

    כעיר השוכנת על חוף הים התיכון, עם תושבים שהגיעו מכל קצות תבל, אשדוד מציעה מגוון קולינרי כמעט אינסופי. פסטיבל "עמים וטעמים", שמתקיים בסוף חודש מאי, מאפשר לטעום מנות מקומיות ממטבחים שונים ומגוונים - גיאורגי, בוכרי, מרוקאי ואפילו סיני, ...