תפריט עמוד

קנדה: שייט בנהר היפה בעולם

קנדה: שייט בנהר היפה בעולם

12 יום בסירת קנו אינדיאנית בנהר הנהאני שבין קנדה לאלסקה. מפלי מים, קניונים ענקיים וטבע מסחרר. דורון אראל, שליח "מסע אחר", שט בנהר שנחשב היפה מכולם

אינדיאנים של הטריטוריה הצפון מערבית של קנדה אומרים שהמפלים הם המקום שבו הנהר משתגע. נהר הנהאני (Nahanni) זורם לאטו בעמק רחב, ואז הוא מתפרק באחת לרסס לבן, שמתרסק על הסלעים וצונח 96 מטר בנהמה אדירה. מכאן, לאורך מאתיים הקילומטרים הבאים, משתנה זווית הנהר, והוא זורם במהירות גדולה ויוצר בדרך מפלים וגלים גבוהים. גם הנוף משתנה בצורה דרמטית והנהר זורם דרך קניונים ענקיים.

על הנהאני שמעתי בביקור הראשון שלי באלסקה לפני יותר מעשרים שנה, ומאז חיכיתי להזדמנות לבקר בו. כשההזדמנות סוף סוף הגיעה, יצאתי עם חזי נתנאל, מייקל גרינשפיין וקולין רוזין לשוט במורד הנהר. הסתיו מגיע מוקדם לצפון, והיינו הקבוצה האחרונה שירדה במורד הנהר השנה. העצים הנשירים עמדו רגע לפני השלכת, והיער בער בצבעים עזים של צהוב ואדום. בחרנו לרדת את הנהר בסירות קנו אינדיאניות, שעליהן העמסנו את כל הציוד והמזון, ויצאנו למסע של 12 ימים. זה היה מסע של חוויית טבע מסחררת ואחד הטיולים הטובים שעשיתי אי פעם.

קרוב לסוף העולם
פעם ביקרתי בכפר שנמצא על אי קטן בים ברינג (Bering) באלסקה. בפתח הכפר ניצב שלט קטן ובו היה כתוב: "פה זה לא סוף העולם, אבל אפשר לראות אותו מכאן". האינדיאנים שחיו לאורך נהר המקנזי (Mackenzie) שבצפון מערב קנדה הרגישו בדיוק כך כלפי רכס ההרים שתחם את אזורי הציד שלהם במערב. הם עצמם חיו באזור נידח ומנותק, עם חורפים ארוכים וקשים ודובים כבעל הבית העיקרי באזור. אבל מנקודת מבטם ההרים היו סוף העולם ולשבט האינדיאנים הקטן שחי בהרים הרחוקים הם קראו נהא – Naha – האנשים שגרים שם, רחוק מאוד.

 

המראה הפסטורלי יכול להטעות: כשהקרח על הנהר נשבר, מדפי קרח מתרוממים אל גדות הנהר וסוחפים איתם סלעים, אדמה ועצים רבים

 

הטריטוריה הצפון מערבית של קנדה מכסה שטח של 1,150,000 קילומטר רבועוחיים בה קצת פחות מארבעים אלף תושבים. שישים אחוז מהם חיים בעיר הבירה ילונייף (Yellowknife), וכל היתר מפוזרים ב־22 יישובים קטנים. הנהאני הוא לא נהר גדול או חשוב במיוחד, אלא בסך הכל יובל משני של הנהר מקנזי, שמגיע מן ההרים ולא מוביל לשום מקום. בטריטוריות הצפוניות של קנדה ואלסקה יש מאות נהרות כמוהו, שזורמים בשממה בלתי מופרעת ומציעים חוויית טבע ממדרגה ראשונה. הנהאני נחשב היפה מכולם.

בנהר יש עוצמה רבה: בחודשי הקיץ עוברים פה 1,500 מטר מעוקב של מים לשנייה. זו כמות מים שהיתה מעלה את מפלס הכנרת במטר בכל שש שעות; בשלושה ימים היתה מציפה את טבריה; ובעשרה עוברת את תצרוכת המים השנתית של מדינת ישראל. בחורף המפל קפוא ברובו, אבל זרימת המים מתחת לקרח נמשכת, אם כי בכמויות קטנות בהרבה.

משמעותן של עונות השנה הולכת וגוברת ככל שמתרחקים מקו המשווה, ובצפון הרחוק משתנים התנאים בצורה דרמטית מעונה לעונה. הנהאני מפשיר במאי וקופא באוקטובר ומותיר קיץ קצר ובו ימים ארוכים של שמש עד חצות ויתושים בלי סוף. בספטמבר נעלמים היתושים וגם מעט האנשים שמגיעים לכאן. היער עומד בשלכת ובלילות חוגג הזוהר הצפוני.

הסתיו היא התקופה המועדפת עלי בצפון, אבל תמיד קיים הימור בנושא מזג האוויר. רוחות חזקות או גשמים ממושכים יכולים להפוך כל טיול לסבל מתמשך. בנהאני הימרנו – היינו, כאמור, הקבוצה האחרונה בעונה – וזכינו בכל הקופה. רק שני ימים היו סוערים, ובהם ירדו עלינו גשם ושלג לסירוגין וההרים מסביבנו הפכו לבנים. ביתר הימים קיבלנו חגיגה של אור ומזג אוויר רגוע.

מאהל עם קשת ודובים
הדובים, גם אם לא נראו, היו איתנו כל הזמן. היינו להוטים לראות אותם מן המים במשך היום, אבל על החוף המחשבה על נוכחותם האפשרית שמרה על ערנותנו, בעיקר כשירד החושך. הקפדנו על כל כללי ההתנהגות בארץ הדובים: בישלנו ואכלנו רחוק מהמאהל והקפדנו להרחיק את כל המזון וכלי הרחצה מהאוהלים והקנו. אפילו מברשת שיניים או קרם לחות שמישהו שכח בכיס המעיל יכלו למשוך אותם אלינו. ההגנה היחידה שלנו נגדם, חוץ משמירה על כללי הזהירות, היתה גז מדמיע חזק במיוחד שמיועד לכך, אבל טרם פגשתי את האיש שהשתמש בו ויוכל לספר לי אם הוא עבד.

פגשנו שלושה דובים שחורים לאורך המסע, כולם ביומיים האחרונים. את הראשון הפתענו אחרי סיבוב של הנהר, הוא התקדם לאטו לאורך קו המים ועברו כמה שניות לפני שהוא שם אלינו לב. כאשר ראה אותנו הוא הרים את הראש לכיווננו, כדי להריח, הסתובב ונעלם לתוך היער. את השניים האחרים ראינו על דרך העפר שבה חזרנו לנקודת המוצא. את שניהם ראינו לשניות ספורות לפני שנמלטו אל בין העצים.
מדי שנה נרשמים באמריקה הצפונית מקרי תקיפה שנגמרים בפציעות ואף במוות. ברוב המקרים מעורבים באירועים האלה מבקרים מבחוץ, שאינם יודעים כיצד להתנהג במפגשים עם דובים. הדובים השחורים והחומים אינם מעוניינים בציד אנשים ולרוב מעדיפים להסתלק כשהם מזהים את הסימן הראשון לבני אדם. הדובים המסוכנים הם אלה שלמדו להשיג את מזונם מאנשים, במזבלה העירונית, במכוניות או באוהלים. הם יחפשו את האנשים בשביל המזון שהם מחזיקים אבל יכולים לא להסתפק בכך.

האינדיאנים המקומיים אומרים שהמפלים הם המקום בו הנהר השתגע

במורד הקניון בקנו
ארבעה קניונים יש לנהאני, והם ממוספרים מן הסוף להתחלה. הקניון הראשון, מתחת למפלי ויקטוריה (Victoria Falls), הוא הקניון הרביעי, ומשם המספור יורד במורד הנהר, אל הקניון האחרון, הוא הקניון הראשון. הסיבה לבלבול היא שהמבקרים הלבנים הראשונים שביקרו בנהר לא טסו אל ראשו, אלא עלו נגד הזרם. סיפורים על מרבצי זהב בנהר הרחוק עברו מפה לאוזן בטריטוריות הצפוניות. זהב היה שם המשחק באותם ימים, ובשביל להגיע אליו היו מוכנים לסבול הכל.
קירות הקניון השני של הנהר מתרוממים לגובה של 1,200 מטר אנכית מעל המים, והם מצוקי הנהר הגבוהים ביותר בעולם. אף שהנהר זורם בקניון צר לאורך קילומטרים רבים, והזרם מהיר מאוד וחזק, אין לאורך הנהאני מפלים או מכשולים קשים במיוחד שכדי לחצות אותם יש צורך בקנו.

כשהקרח על הנהר נשבר זו התקופה האלימה ביותר שלו. הזרם דוחף מדפי קרח עבים במורד הזרם, ונוצרים לחצים עצומים בין גושי הקרח. חלק ממדפי הקרח הללו מתרוממים ומגלחים את גדות הנהר. הם חוצבים בכוח גדול בגדה וסוחפים איתם סלעים, חול ועצים רבים. מקור רוב העצים שצפים בים באזור הוא הנהרות הגדולים, ששולחים את העצים למסע של מאות ואלפי קילומטרים.

ביוני מגיעה זרימת הנהר לשיאה, ועצים רבים נזרקים על ידי הזרם ונאספים בנקודות לכידה. בספטמבר, כשהמים נמוכים בהרבה, אפשר ליהנות מהספקת עצים יבשים בשפע. בשבילי, הבא מן הספרטניות של ההרים, זו היתה חגיגה גדולה. במקום להיעלם עם השמש אל תוך שק שינה קר, בילינו שעות סביב האש, מבשלים, מתחממים ומביטים בשמים צלולים וגדולים.

חלקו התחתון של הנהר הוא אזור הציד העיקרי של האינדיאנים המקומיים


בכניסה לקניון השלישי מתעקל הנהר בזווית של 180 מעלות בין שני קירות סלע גבוהים. זהו המקום הצר ביותר של הנהר, והוא מכונה "The Gate" – השער. קצת לפניו ניצב צוק סלע גבוה שמכונה "תא הווידוי". ראשו, שנמצא כתשעים מטר מעל המים, הוא נקודת תצפית נהדרת.

התיישבנו מתנשפים על ראש הצוק. זה היה היום השביעי שלנו על הנהר הקסום הזה, והטבע רק המשיך להפתיע. אבל עוד מעבר ליופיו של המקום, מילאה אותי השממה הפראית שמסביב בתחושה עמוקה של חוויה בראשיתית שאולי כבר הספקתי לשכוח.

אין פינוק גדול יותר ממעיין מים חמים שממתין בסופו של טיול ארוך במקום קר. מאתיים מטר לאחר שנפתחים קירות הקניון האחרון והנהר נכנס לאזור מישורי מיוער, ממוקמים המעיינות החמים של קראוס (Kraus). באזור פורצים שני מעיינות, טמפרטורת המים היא 35 מעלות, ומעל הבריכה המחוממת נמצאת בקתה קטנה.

בשולי הבהלה לזהב
הלבנים הראשונים הגיעו לנהר בתחילת המאה ה־19. חברת מפרץ הדסון הקימה לצדו תחנה למסחר בפרוות. קרוב למאה שנים חלפו לפני שהזהב החליף את הפרוות ככוח המניע באזור. הזהב גם הזיז מהר יותר הרבה יותר אנשים. הנהאני נותר בשולי הבהלה הגדולה לזהב בשנים 1898־1899, אבל כמה עשרות מחפשי זהב ניסו למצוא בנהר דרך מעבר לשדות הזהב של יוקון (Yukon), ואחרים חיפשו את הזהב בנהר ויובליו.

עיקול בנהר. שייטי הקיאקים נראים כנקודות זעירות בתחתית התמונה

כולם חיפשו זהב בצפון, וגם על הנהאני הסתובבו אגדות זהובות. המסע לאזור ובמעלה הנהר היה ארוך, קשה ומסוכן גם במונחי הטריטוריות הצפוניות. מעטים עשו את דרכם במעלה הנהר, ומעטים עוד יותר חזרו משם. שניים זכו לפרסום רב מכולם: האחים וויליאם ופרנק מקלאוד. השניים שילמו על הפרסום בראשיהם: גופותיהם חסרות הראשים נמצאו ב־1908 בעמק שנושא היום את השם "עמק האנשים המתים".

ההרים, הנהר והאינדיאנים עדיין פה. ומלבד העובדה שמרחקים נמדדים היום בכסף, לא הרבה השתנה באזור, והנהאני הוא עדיין המקום הרחוק ביותר. כיום מרוכזים האינדיאנים בכפר אחד קטן בשם נהאני בוט (Nahanni Butte), שממוקם שישים קילומטר משפך הנהאני אל הנהר ליירד (Liard). הם מתקיימים על תערובת של ציד, דיג וקצבאות ממשלתיות. בכפר חיות שישים משפחות ושלושה לבנים – מנהל בית הספר ואשתו המורה, וברוס, בחור קנדי צעיר מנובה סקוטיה (Nova Scotia) שנענה להצעת עבודה בעיתון להיות טבח בבית המלון בכפר. איש מתושבי המקום לא חלם לקחת על עצמו את העבודה הזאת, אף שכמעט תמיד אין במלון אורחים. יום לפני שהגענו אל הכפר פגשנו במשפחה שיצאה לציד איילים. שני אוהלים, סירת מנוע, רובים וגווייתו החצי מבותרת של אייל גדול. זו עונת הייחום והזכרים המיוחמים שוכחים כל אמצעי זהירות. יחסית למצב אחיהם בדרום או במזרח קנדה, חייהם של האינדיאנים בטריטוריות הצפוניות עדיין לא מרוסקים לחלוטין. יש מרחבים, יש מה לצוד, ומי שרוצה יכול עדיין להעביר חלק נכבד מזמנו במסעות ציד ארוכים, בדיוק כמו פעם.

האם היית ביעד הזה?

  • 0

    כן הייתי

  • 0

    לא, אבל מתכנן

  • 0

    לא מעוניין

קרנבל החורף בקוויבק

האם המאמר הזה עזר לך?

עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





מסע אחר - המרכז לנסיעות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

code

מסע אחר - המרכז לנסיעות