ציפורים חורפות בישראל: העונה החמה

קורמורנים בשמורת החולה

שם בתקופת בית שני יופתע ממה שיש למקום להציע בנוסף להם. בשמורה יש שביל להולכי רגל המוליך לקניון מרהיב, ומכמה נקודות תצפית לאורכו נשקף מראה עוצר נשימה של עופות דורסים המשייטים באוויר בגובה העיניים. את הנשר קל לזהות – זהו דורס גדול מאוד שראשו קירח, רגליו חזקות וצבעו חום־אפרפר. הנשרים מקננים בצוקי גמלא מינואר ועד יוני, ואפשר לצפות בשידור ישיר בהתרחשויות בתוך אחד הקנים, המשודרות למסך גדול במבנה מקורה שנמצא במסלול.
בקניון זה דוגרים גם רחם, חווייאי, עקב עיטי, עיט ניצי ואוח, ויחד עם הנשרים הם הריכוז הצפוף ביותר של דורסים המקננים במזרח התיכון. בחורף אפשר לצפות לרוב רק בנשרים, אך לעתים מבקרות כאן גם עוזניות שחורות, ואפשר לצפות בהן בהגיען עם הנשרים ללינה.

עמק בית שאן: אחוות הטבעת
עמק בית שאן עמוס בחודשי החורף בלהקות ענק של ציפורים נודדות וחורפות. האזור פורה ומלא בבריכות דגים, היוצרות בית גידול רטוב בלב אזור צחיח למדי. בקיבוץ כפר רופין שבעמק בית שאן ממוקם מרכז הצפרות הבינלאומי בעמקים, שנותן לכל דורש מידע על לינה, שירותי תיירות ואירועי צפרות מיוחדים, וכן את רשימת מיני העופות של האזור, שבה מסומן כל מין על פי עונתו, תפוצתו ותדירות הופעתו. בתחנה לטיבוע ציפורי שיר, הפועלת במקום במהלך כל הסתיו והחורף (ספטמבר־מאי), אפשר לקבל מידע יומי על פעילות הטיבוע, ואף לצפות בה (בתיאום).
בבריכות הדגים של הקיבוץ תוכלו לצפות במגוון רחב של עופות מים, ובהם טבלן בינוני, קורמורן גמדי, שקנאי לבן, אנפת לילה, חסידה שחורה, חסידה לבנה, מגלן, כפן, צולל ביצות וחופמאים שונים. העופות הדורסים המגיעים לאזור כוללים דיה שחורה, זרון שדות, עיט צפרדעים, בז נודד, בז גמד, שָלָך ומינים רבים נוספים. אחד היפים שבהם הוא מין של פסיון בשם פרנקולין, שנודע בדגמים המעניינים של צבעיו. הזכר צבעו שחור־חום והנקבה חום־צהוב, ושניהם מעוטרים בדגמים יפים.

מעיין צבי: העיקר זה הכמות
בריכות הדגים באזור זה של מישור החוף מושכות כמות עצומה של מינים חולפים וחורפים, לרבות מספרים גדולים של חסידות, שקנאים, אנפות, לִבְניות, חופמאים ושחפים. ניתן לצפות בהם בבריכות הדגים של קיבוץ מעיין צבי ולאורך נחל תנינים. יופיו של המקום הוא לאו דווקא בעוף זה או אחר, אלא בכמויות הגדולות ובמגוון הרחב של מיני הציפורים והעופות.

הנגב הצפון־מערבי: השיח' יוצא לצוד
אזור זה הוא מאתרי הצפרות המהנים והמרתקים ביותר בישראל בחורף. נופו כולל שטחים מעובדים נרחבים, אידיאליים לעופות דורסים ולעגורים, וכמו כן אזורי מעבר   מהערבה הטבעית לאזור חצי מדברי, המהווים בתי גידול מצוינים לרץ מדבר, לחוברה ולקטות, בין השאר.

בשקנאים אפשר לצפות בעמק החולה, בעמק בית שאן ובמעיין צבי

מקום תצפית טוב הינו לאורך כביש מספר 234 בין קיבוץ צאלים לקיבוץ אורים. הנקודה הטובה ביותר לצפייה היא במקום שבו חוצה קו מתח את הכביש. דורסים חורפים רבים, הצדים כאן את טרפם, עומדים ולנים על עמודי החשמל, ובהם מינים נדירים כבז צוקים, עיט שמש, זרון תכול וזרון שדות. עוף ייחודי נוסף שחי במקום הוא בז הציידים, שקיבל את שמו מפני ששיח'ים משתמשים בו, גם בימינו, לציד חוּבָּרות וחיות שונות במדבריות.
עוד מוקד משיכה חורפי הוא להקות גדולות של קטה חדת זנב וקטה סנגלית, הסועדות לעתים בשדות הסמוכים לצד להקות ענק של זרעיות, עפרוני ענק וציפורי שיר אחרות. עגורים הם אורחים מצויים בשדות בין אוקטובר לאפריל (נוכחותם מגיעה לשיאה באמצע נובמבר). באזור זה אפשר לצפות בחורף גם בשני חופמאים: חופמי ערבה וקיווית להקנית, הנמצאת בסכנת הכחדה עולמית. למעשה, זהו אחד מאתרי הצפרות הנגישים ביותר של מין זה בכל העולם.
לאורך הכביש שבין מושב טל־אור לקיבוץ רעים אפשר לצפות בדורסים רבים, אך אזור זה מאכלס גם לא מעט עגורים חורפים; עד 3,000 פרטים נמנים כאן מדי חורף. שני קילומטרים ממזרח לקיבוץ רעים נמצא מאגר מים חשוב לברווזים חורפים.

חצבה: חג לאוהבי הזנבנים
בחצבה מצוי בית ספר שדה שגינותיו הירוקות מושכות מינים מדבריים מקומיים, וכך גם שמורת שיזף הסמוכה. הזנבנים המקומיים, שנקראים כך בשל זנבם הארוך, אינם חוששים מאנשים, וכבר שנים רבות שהם נושא למחקר סוציו־ביולוגי מטעם אוניברסיטת תל אביב בראשותו של פרופ' אמוץ זהבי (כמעט כל הזנבנים מסומנים בטבעות צבעוניות). המחקר עוסק בהתנהגות ובמבנה החברתי של הזנבן, שעל פיהם נבנתה "תיאוריית ההכבדה". התיאוריה בוחנת מדוע הזנבן, ובעצם כל בעל חיים אחר, יוצר לעצמו מרכיבים שמכבידים עליו (כמו זנב ארוך). לפחות לפי התיאוריה, התשובה מצויה בצורך ליצור את הרושם הנכון על פרטים בקבוצה ועל בעלי חיים אחרים, למשל אויבים טבעיים. מעניין מה אפשר ללמוד מכך על בני האדם.
בחצבה אפשר לצאת לסיור בוקר עם אחד מאנשי המקום וממש לראות את ההתנהגות המעניינת של הזנבנים, ואת הקשר שנוצר בינם לבין בני האדם – המקומיים קוראים להם, והם מגיעים ואוכלים מהיד. אפשר גם לצפות כאן בסבכי שיטים, דייר קבע בעצי השיטה הגדולים, ובינשוף העצים שחורף כאן. בבית ספר שדה ניתן לקבל מהחוקרים במקום הדרכה מיוחדת בנושא הזנבנים. האתר מיועד בעיקר למתעניינים ממש, אך גם משפחות וסקרנים ייהנו בו, אחרי הכל – כשקוראים להם, הזנבנים באים גם לאורחים.

בריכות המלח באילת: בונוס ורוד־לבן
איך קרה שאילת הפכה לאתר הצפרות מספר אחת בישראל? הכל בזכות ריכוזים בלתי רגילים של ציפורים הנודדות דרך אזור זה, והופכות אותו לאחד מאתרי הנדידה הצפופים ביותר בעולם. בחורף כדאי לבקר בבריכות המלח, המהוות בית גידול מצוין לחופמאים ולעופות מים אחרים, כגון אנפות, לבניות, שחפים ושחפיות. אבל הבונוס האמיתי של הבריכות הללו הוא להקת הפלמינגו הגדולה החורפת במקום, אשר מונה בשיא העונה כמה מאות פרטים. כשעומדים וצופים בהמוני העופות הוורדרדים־לבנבנים הללו, מבינים למה דווקא החורף נחשב לעונה החמה.