תפריט עמוד

פנמה יפה פי כמה

פנמה יפה פי כמה

יש בה הרבה יותר מן התעלה. פנמה מביטה בקנאה בשכנתה קוסטה ריקה וחולמת על היום בו ייווכח העולם כולו איזה נכס מופלא של טבע ובעלי חיים טמון בה. גילי חסקין מבהיר מדוע פנמה היא יהלום אמיתי. לא מלוטש עדיין אבל מפתה מאוד

• לאן? פנמה. אמריקה התיכונה. 

מתי? חורף: הטמפרטורות נוחות החל מנובמבר, אך הגשמים חדלים רק בפברואר. במארס מתחיל להיות חם, אך יבש עד אפריל.
 
• למה? עולם חי עשיר ומגוון, יערות גשם בתוליים, אוכלוסיה ילידית מרתקת, חלום קאריבי 

למי זה מתאים? הטיול מתאים בעיקר לחובבי טבע. החלק התרבותי קיים, ללא ספק, אך אינו תופס מקום גדול בטיול. זהו יעד אידיאלי לחובבי הים. 

• לאן טסים? פנמה סיטי. מטיילים רבים מגיעים בדרך היבשה, מקוסטה ריקה. 

• איך נוסעים? תחבורה ציבורית איטית וזולה יחסית. רכב שכור, סיורים מאורגנים. לאיים מומלץ להגיע בטיסה.

קשה להסביר כיצד הופכת ארץ ליעד תיירותי. פנמה היא דוגמא מצוינת למקום שלפני קצת יותר מעשור נחשב לנקודה סתמית על המפה והפך לאחרונה לייעד תיירותי מועדף על תרמילאים ועוד מעט וייכבש תחת רגליהם של ההמונים. גל התיירות הפוקד את פנמה הוא חלק מהרנסאנס ששוטף את מדינות אמריקה התיכונה. גואטמלה מתויירת מזה ארבעה עשורים. לפני כעשרים שנה עברה קוסטה־ריקה שינוי משמעותי והפכה לכמעט שלוחה של ארצות הברית, שנציגיה מציפים אותה בהמוניהם. פנמה, עדיין פראית באופייה, כמו ניקרגואה והונדורס, ונקווה שתישאר כזאת. 

האסוציאציה המיידית עם פנמה היא עדיין התעלה המפורסמת שלה, שמהווה את מוקד המשיכה הראשון במעלה עבור המבקרים ובמידה רבה של צדק. ההפתעה מגיעה לאחר מכן – בפנמה יש הרבה יותר מן התעלה: טיולים רגליים בהרים, טיפוס על הרים וצפייה בבעלי חיים. המגוון הנופי עצום – מחופים קאריביים לבנים ומעוטרי דקלים, אל יער טרופי לח וסבוך, פסגות נישאות וקרות, ביצות עצומות, יערות עננים והרי געש כבויים. 

הטיול בפנמה מתאים בעיקר לחובבי טבע, שיהנו מעולם חי עשיר ומגוון ויערות גשם בתוליים | צילום: דני וורן

בחופים שממזרח וממערב לפנמה אפשר לראות צבי ים במספרים גדולים. מנהגם של בני שבט קונה לערוף את ראשיהם של הצבים בסכינים ולאכול אותם אמנם הפחית מאוד את מספרם של הצבים אבל הם עדיין כאן. פנמה נחשבת אחד המקומות העשירים בעולם בציפורים. בהיותה גשר יבשתי בין האמריקות, חולפת בשמיה נדידה אדירת מימדים של ציפורים שממהרות למעון החורף באמריקה הדרומית. מטיילים מדווחים בהתרגשות מהולה בקנאה על להקות ענק של מאות ואלפי דורסים שחלפו על פניהם, במספרים בלתי נתפסים. אך גם ללא הנדידה- פנמה מבורכת במאות מיני ציפורים יציבות, מרהיבות בצבען וביופין. 

בסמוך לחופי פנמה יש מאות איים. שתי קבוצות האיים העיקריות הן סן בלאס (San Blas) ובוקאס דל טורו (Bocas del Toro) שבים הקאריבי, אבל את האפשרויות הטובות ביותר לשנירקול, לצלילה ולדייג במים עמוקים אפשר למצוא דווקא לחופי האוקיינוס השקט, סמוך לאי קויבה (Coiba) ולאיי פרל (Pearl). 

יזמי התיירות בפנמה גאים בכך שאפשר לצאת כאן לשייט קייקים במים סוערים, לבקר בפארקים לאומיים שופעים חיי בר, לשנרקל בים הקריבי ולשחות באוקיינוס השקט וכל זה ביום אחד. המקומיים גאים בכך שפנמה היא יעד תיירותי מוצלח הרבה יותר מקוסטה ריקה השכנה – אף כי זו האחרונה עמוסה תיירים, ואילו פנמה עדיין ממתינה שיגלו אותה. קוסטה ריקה וקרן השפע שנחתה עליה הינה מוקד לקנאה. יזמי התיירות מוחים בתסכול על נהירת התיירים דווקא לשכנה הנוצצת. בפנמה יש לדבריהם יותר מיני חי וצומח, שטחים גדולים יותר שהוקצו לשמורות טבע, והרבה פחות אנשים שמשוטטים בשטח. 

הדוגמא הטובה לדעתם היא הקצאל, אותה ציפור ירוקת כנף ואדומת חזה, שנוצות זנבה שימשו את ילידי אמריקה לקישוט בגדיהם ונחשבה לנפש החיצונית של המאיה. הקצאל היא הציפור הלאומית של גואטמאלה, אך קשה לצפות בה שם. מרבית התיירים מעדיפים לעשות זאת בשמורת מונטה ורדה אשר בקוסטה ריקה והם יוצאים לשם בהמוניהם, חמושים במשקפות ומצלמות. יזמי התיירות בפנמה אומרים בלעג, כי על כל קצאל בקוסטה ריקה, צופים עשרה תיירים ואילו בפנמה, בכול תייר צופים עשרה קצאלים. 

למי שאוהב תחושה פראית, כדאי למהר ולנסוע. ראשוניות, כמו נעורים, הוא משאב שנגמר מהר. זוהי אומה הגאה במורשת התרבותית שלה. גם בשבטים הילידים וגם בתרומה הספרדית. אלו גם אלו מוצגים לעתים לראווה, בפסטיבלים צבעוניים.

זוהי ארץ לא גדולה, שטחה 78,000 קמ"ר, בערך גדולה פי ארבע ממדינת ישראל. מספר התושבים, לעומת זאת, פחות מחצי, מה שמבטיח לנו מרחבים ריקים מבני אדם, עם הרבה מקום לבעלי חיים ולנופים פתוחים. 

משמעות השם "פנמה" בשפת הילידים הוא "שפע של דגים", ולא קשה להבין מדוע. הארץ הקטנה הזאת מרושתת על ידי 500 נהרות, מרביתם בלתי ניתנים לשיוט. חלק מן הנהרות מנוצלים להפקת אנרגיה הידרו-אלקטרית. אך עדיין אפשר לצאת כאן לשיט רפטינג שכולל 20 קבוצות מפלים ביום אחד. 

מבחינת אתנית, רוב התושבים הם ממוצא מעורב: הקבוצה הדומיננטית היא של "מסטיזוס", בני תערובת של אירופים ואמרינידים ("אינדיאנים"), המונים כ-69 אחוז מן האוכלוסייה. עוד 11 אחוזים מן התושבים, הם "קפוזוס" או "סמבוס", היינו, בני תערובת של צאצאי אפריקנים שמוצאם מהאיים הקאריביים וילידים אמרינידים. קבוצות נוספים הם הלבנים (כ-10%), ילידים "אמרינידים (כ-5%) וצאצאים למהגרים מאסיה, בעיקר סינים (כ-5%).
מונים שבע קבוצות של אמרינידים בפנמה, שהגדולה שבהן, בני הקונה (Kuna), מונה כ 50,000 איש. חלק ניכר מהילידים חיים בטריטוריות בעלות מעמד מוכר, שאסור לזרים להתגורר בהן, הנקראות Comarca. בעבר, הבולטים מבין ילידי פנמה היו בני התרבויות קואבה וקוקלה, אבל הם נעלמו כמעט כליל לאחר בוא הספרים במאה ה-15. הם הוכו בחרב, הומתו בעבודה קשה וגופם החסון לא השכיל להתמודד עם המחלות שהביאו עמם הספרדים והם קטלו אותם בהמוניהם.

היכן לטייל 

תעלת פנמה 

האסוציאציה המיידית עם פנמה היא עדיין התעלה המפורסמת שלה, שמהווה את מוקד המשיכה הראשון במעלה עבור המבקרים ובמידה רבה של צדק | צילום: מילוס פריק

תהליך המעבר הוא חזיון מרתק: אמנם שני האוקיינוסים נמצאים בגובה אחד, אך כדי לחצות את היבשה יש לעלות לגובה 26 מטרים, לאגם גטון המלאכותי, הנמצא במרכז התעלה. האגם נוצר על ידי סכר מלאכותי שנבנה על נהר הצ'אגרס, ומימיו משמשים להעלאת המפלס בין סכרי התעלה.
 
כאשר מגיעה ספינה מהאוקיינוס האטלנטי היא מוכנסת לתוך תא ושערי ברזל מוגפים מלפניה ומאחריה. הספינה נקשרת לשני כלי רכב הנעים על מסילות ברזל משני צידי התעלה, והם השולטים כעת בתנועתה. מי אוקיינוס מוזרמים אל התא הסגור וככל שעולה מפלסם- הספינה עולה אתם. כעת- במפלס החדש, הגבוה, נפתח השער אל פנים התעלה והספינה נגררת אל התא השני. תא זה מוצף במים מתוקים מאגם גטון, וברגע שהגיעו פני המים למפלס האגם- הספינה נגררת החוצה ומתחילה בשייט עצמאי לצידו השני של האגם. בקצה האגם התהליך חוזר על עצמו לכיוון השני, בתאים המורידים את הספינה לגובה האוקיינוס השקט. בתעלה קיימים שני נתיבים והספינות יכולות לעבור לשני הכיוונים בו זמנית. מידי שנה משתמשות בנתיב הקיצור הזה כמה אלפי אניות. מעבר ספינה מאוקיינוס למשנהו נמשך 24 שעות וספינות רבות ממתינות לתורן בשני פתחי התעלה. המעבר המורכב הזה הינו אטרקציה לתיירים ומקומיים. המקום הנוח ביותר לתצפית הוא גגו של המוזיאון והמשימה המתבצעת לקול תשואותיהם הרמות של הצופים. רוחב התעלה (33.5 מטרים) מאפשר מעבר לספינות שרוחבן אינו עולה על 32 מטרים. אניות גדולות יותר (דבר שהיה בלתי נתפש בעת החפירה), נאלצות להקיף את אמריקה הדרומית. 

במהלך מאה השנים בהן שלטו האמריקנים בתעלה, הם בנו לארכה מחנות צבא וערים שלמות, שהתנהלו כאוטונומיה מוחלטת. השטח האקסקלוסיבי לצבא ולעובדי התעלה עם משפחותיהם נקרא "קנל זון" (Canal Zone). אפשר לסייר באזור האמריקאי למחצה וליהנות מאווירה שונה לחלוטין מאשר במרחב הלטינו-אמריקאי. התעלה מציעה גם בילוי מסוג אחר: יש כאן לא רק שרידי ספינות טרופות שתוכלו לגלות, אלא גם ציוד שקוע מכל הסוגים, שהשאירו אחריהם הצרפתים כשעבדו בכריית התעלה לפני עשורים רבים. יעד מרתק לצוללים. גם בפנמה סיטי יש מה לראות מלבד התעלה: שוטטות ברובע הקולוניאלי וסעודה באחת המסעדות הינה בילוי לילי מרנין. 

מחוץ לעיר האפשרויות לטיול רבות. כך למשל הארכיפלג של הפנינים (archipelago de Las Conchas), על שם הפנינים הגדולות שהתגלו בעבר במימיו כולל כמאתיים איונים קטנים, שבעבר שימשו כמשכנם של שודדי הים וכיום של נופשים. 

גולפו דה צ'יריקי הוא מפרץ הסוגר על איים יפהפיים ומוקף בחופי רחצה, מעיינות חמים ועמקים פוריים. רוב האזור הוכרז כשמורת טבע(Parque Nacional de Golfo de Chiriqui) המציעה אפשרויות רבות לצלילה, שנרקול, גלישה, צפרות ודייג. 

רמת צ'יריקי מציעה טיפוס להר הגעש בארו, טיול ליערות העננים ואל מחוזות הקצאלים ומפגש עם הילידים, בני נגומבה בוגלה (Ngombe Bugle), שנשותיו היפות נודעות ברחבי האזור כולו בשמלותיהן הארוכות והצבעוניות. התצפית מראש הוולקן מרהיבה, במיוחד בשעות הבוקר המוקדמות. מטיילים פסיביים יותר יכולים להסתפק בנסיעה אל מרגלות ההר וליהנות מנוף הפסגה והפסגות הסמוכות. האטרקציה המפורסמת של הפארק היא שביל הקצאלים" (Sendero de los Quezales), שאורכו 8 ק"מ והוא נחשב לאחד היפים שבפנמה. בוקטה (Boquete) היא עיירה הררית שמושכת מבקרים בזכות מיקומה האטרקטיבי ואקלימה הנוח. זהו מקום נפלא להימלט אליו מהמישורים המהבילים ולצאת לטיולים רגליים.

איי סאן בלאס
אחת האטרקציות המובהקות של פנמה ומה שיעלה אותה בעתיד למפת התיירות, לפחות זו האמריקאית, היא איי סאן בלאס – מצבור של 400 איים זעירים, שמרביתם נראים כאילו נלקחו מתוך גלויה. פנטזיה של החלום הקריבי. האזור הוכרז כ"קומארקה" (Comarca), היינו, מחוז אוטונומי המנוהל על ידי שבט הקונה, עם התערבות מינימאלית של הממשלה. 

על איים אחדים בנוי יישוב צפוף, בית צמוד לבית, סירה אל סירה. איים אחרים מאוכלסים רק בבית בודד ובכמה עצי קוקוס. בני הקונה נמוכים ומוצקים, הנוהגים לנוע בין האיים בסירות קנו צרות, אותן הם משיטים במיומנות מעוררת השתאות. הם חיים בעיקר מדייג. המשקעים באיים מועטים מאוד ולא ניתן לקיים חקלאות, למעט גידול עצי קוקוס האגוזים. התנועה בין האיים – בסירות קנו צרות. למרבה הפלא הצליחו תושבי המקום לשמר את כלכלתם, שפתם, מנהגיהם ותרבותם. במסורת שלהם חיים עדיין האגדות, המוסיקה, המחול ואפילו תרבותם החומרית. כן שמרו גם את לבושם הייחודי, אותו קל לזהות למרחוק. 

בני הקונה- 20,000 סך הכול, מנהלים בטריטוריה שלהם אוטונומיה כמעט מוחלטת. הם מחולקים ל- 49 קהילות שלכל אחת מהן מושל מקומי. שלושה מנהיגים בכירים ממונים על עסקי השבט כולו, הם נפגשים באי המרכזי פעמיים בשנה, מחליטים החלטות ומעבירים אותן לשבט בקונגרס גדול. זוהי חברה אֶנְדוֹגֶמית. מי שנישא לזר, שאינו בן קונה, מחויב לעזוב את האיים. 

זהו מקום אידיאלי לשחות בלב להקות ענק של דגיגי כסף שנוהגים כגוף אחד, כמו יצור ימי ענק שמורכב ממיליוני דגים זעירים. ממעל וממול, עשרות שקנאים חומים, הצוללים אל המים בגלישות אקרובטיות מיומנות. 

ברגע שאחד הילדים מזהה מרחוק סירה משיטת תיירים הוא זועק לאמו, אחיותיו וחברותיהן ואלו שולפות למכירה את המולות – בדים רקומים בחוטים צבעוניים מהם מרכיבות נשות הקונה גם את בגדי היום יום, המעניק לכל צעידה שלהן, ארשת חגיגית. 

את מרבית מזרחה של המדינה תופס מחוז דריאן (Darien). ארגון אונסק"ו הכריז על יערות הגשם הבתוליים שלו כעל שמורה ביוספרית ונכס עולמי. אזור זה, שהינו למעשה הגשר בין האמריקות, מגוון להפליא וחיים בו מינים רבים של צמחים ובעלי חיים. יש הטוענים שמספר מיני הצמחים עולה על זה של אירופה כולה. ניתן לראות כאן עיטים, אוכלי נמלים, יגוארים, אוצלוטים, קופי שאגן, טפירים, פֶּקארי (דומה לחזיר בר), תמסחים ועוד. הפארק הלאומי דאריאן, הוא גן עדן לצפרים, ובניגוד לחוויה הצפופה של מונטה וורדה שבקוסטה ריקה, אפשר "ללכת לאיבוד:" במעמקי היער ובעיקר בשוליו, שם אפשר לצפות בתוכי המקאו התכולים-צהובים והאדומים-ירוקים. 

הכביש הפאן אמריקנה, אינו סלול לכל אורכה של פנמה, כאן, סמוך לעיירה המאובקת יאביסה, מסתיים הכביש ומתחיל שוב, במרחק 150 ק"מ מכאן, בקולומביה. אין מקום מתאים יותר להגדרה "סוף הדרך". 

בעצם הטיול בפנמה כולו, גם אם במשמעות אחרת, הוא "סוף הדרך".

האם היית ביעד הזה?

  • 2

    כן הייתי

  • 17

    לא, אבל מתכנן

  • 4

    לא מעוניין

הים הקריבי - בוקאס דל טורו

האם המאמר הזה עזר לך?

עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





מסע אחר - המרכז לנסיעות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

code

מסע אחר - המרכז לנסיעות