תפריט עמוד

פנמה – טיול ביער

פנמה – טיול ביער

פנמה? איפה זה בדיוק? אז ככה: היא יושבת בחיבור שבין שתי האמריקות וזולה יותר מקוסטה ריקה השכנה. יש בה יערות גשם נהדרים, אינדיאנים ואיים אבודים. כל זה (וגם הבטחה לבית חוף בפסיפיק) הוציאו את משפחת ברטוב לטיול בר מצווה לא שגרתי

נחתנו. חלום שהתבשל במהלך כל החופש הגדול מתגשם סוף סוף. איכשהו לא הצלחנו להתארגן לנסיעה בחופש הקיצי, והמשימה של טיול בר/בת מצווה לגיא ולתמר ריחפה מעלינו כל הקיץ, דורשת מימוש. החלטה נועזת הביאה אותנו לצאת לטיול בחגי תשרי דווקא, התקופה הגשומה במרכז אמריקה. מה שהכריע את הכף היה משפט אקראי של בת הדוד שחיה בפנמה: "אם תבואו, יש לכם את בית החוף שלנו על הפסיפיק, וכמובן את בית העיר שלנו בפנמה סיטי".
פנמה היא ארץ של ניגודים. ארץ של גשר, של חיבור יבשתי צר בין אמריקה הדרומית ואמריקה הצפונית, ובלִבּה עוברת תעלת פנמה המחברת בין ימים: הים הקריבי

אומגה בין צמרות העצים בעמק אל ואיה. האומגה הראשונה חולפת מעל למפל מים סואן, השנייה תלולה במידה מפחידה, ואחריה שלישית, ורביעית. שלא ייגמר לעולם

והאוקיינוס האטלנטי בצפון, והאוקיינוס השקט בדרום. יש בה טבע פראי עם מאות מינים צבעוניים של בעלי כנף, אינדיאנים וניחוחות של אמריקה הדרומית, עם רבי־קומות, קניונים, מרכזי סחר וכל יתרונות הציביליזציה, ועדיין היא נותרה לא מתוירת, בצִלה של קוסטה ריקה השכנה, שהפכה למעצמת תיירות אקולוגית.
כמו כל יעד אחר במרכז אמריקה ובדרומה, פנמה אינה יעד קל ופשוט לטיולי משפחות. היא מחייבת הכנה רצינית והתארגנות לשהות ארוכה, כי אין טעם לטוס לפחות משלושה שבועות. Lonely Planet מספק מידע (מוגבל למדי) על הארץ היפה הזאת, ואפשר למצוא מידע גם באינטרנט, ובכל זאת, כשהכנו את המסלול התקשינו למצוא אדם שהיה שם וידע לומר מה כדאי ומה לא.

קרוב לבירה: אומגה בין העצים
הגענו היישר אל ראש השנה, לחגיגה עליזה ומפוארת בחיק משפחתנו בפנמה סיטי
(Panama City), ומיד אחריה סוף שבוע בבית החוף בסנטה קלרה (Santa Clara). שלושה ימים נשארנו בבית המרווח, עם בריכה, ג'קוזי, גן גדול והמון ציפורים וים.
הטיול העצמאי שלנו מתחיל ביום בודד. אנחנו יוצאים ברכב למרחק של שעה וחצי מערבה מפנמה סיטי, אל עמק בהרים הנקרא אל ואיה
(El Valle). בנוף משונה של גבעות ירוקות ומחודדות אנחנו פוגשים לראשונה את הג'ונגל הפנמי. כאן, בין עצים ענקיים, עובר מסלול הרפתקאות בין צמרות. מגיעים לעיירה הנעימה אל ואיה, וממנה (תמורת תשלום של 60 דולר לאדם) יוצאים עם שלושה מדריכי גלישה אל מעלה ההר. טבעות משקשקות, ברכיים פקות ולב הולם בחשש, ואנחנו מתחילים לגלוש במסלול אומגות נהדר בין העצים, מהלך כמה מאות מטרים. כל אחד תלוי לנפשו וגולש בקצב שהוא בוחר, המעצור הוא יד ימין עטויה בכפפת אזבסט. האומגה הראשונה חולפת מעל למפל מים סואן, השנייה תלולה במידה מפחידה, ואחריה שלישית, ורביעית, ובכל פנייה ניצב אחד המדריכים ומסייע בהחלפת הטבעות ובקשירת חבלי הביטחון. גולשים בירוק־הירוק הזה ומקווים שלא ייגמר לעולם.

איי סן בלאס: הקרוז של משפחת קרוזו
למחרת, שש בבוקר, אנחנו מתייצבים בשדה התעופה הקטן בעיר, לטיסות פנימיות. טיסה של שעה במטוס קל ומתנדנד מנחיתה אותנו על האי הזעיר אל פורווניר
(El Porvenir) בים הקריבי התוחם את פנמה מצפון. זהו חבל סן בלאס (San Blas),

פנמה ידועה בצפרדעיה המיוחדות – צפרדעי חצי רעל בעלות צבעים מרהיבים. האינדיאנים נהגו לטבול ברעל שלהן את חיציהם

ארכיפלג של מאות איים קטנים שבהם חיים אינדיאנים בני שבט קוּנַה. אנחנו נוחתים בין שלוש הבקתות של המלון המקומי ובין המוזיאון של בני קוּנה. כמה אנשים קטני קומה, בני השבט, יושבים בשלווה בין הסירות לאורך החוף. תמר מכריזה רשמית שהגענו לגן עדן.
אנחנו משאירים הכל במלון המקומי, ואחד השייטים מקבל את האחריות עלינו. בגד ים, חגורת הצלה, משקפת צלילה, מים, ערסלים, ואנחנו בסירה הקטנה. שייט מבוגר ומנוסה יושב על החרטום ומסמן בניד ראש לצעיר שמכוון את מנוע הסירה. אנחנו שטים בין איי חלום, אחד יפה יותר ממשנהו. על האחד מונח גזע עץ ענקי שנפלט בסערה, על השני עצי קוקוס אחדים, על אחר בקתות קש. תמר וגיא מצביעים מדי פעם על אי שנראה יפה במיוחד: "לשם", ואנחנו יורדים לטיול באי הנבחר. מרגישים כמו רובינזון קרוזו, לבד בעולם, הכל צח ונקי. בסוף מתיישבים על האי פֶרוֹ (Isla Perro, אי הכלב) שלחופו טבעה ספינה לא גדולה. את שלד הספינה כיסה ריף מרהיב, והדפנות משמשות בית לאלמוגים, להקות דגים צבעוניים ויצורי ים אחרים. אייל מצלם את השקנאים שעורכים מפגן צלילות וציד. גיא עם המשקפת והשנורקל, שעות במים, מגלה עולם. תמר נרדמת בערסל שתלינו בין העצים, בת איים.

אנחנו שטים בין
איי חלום, אחד יפה יותר ממשנהו. תמר וגיא מצביעים מדי פעם על אי שנראה יפה במיוחד: "לשם"

החזרה אחר הצהריים קצת קשה, הים סוער, אנחנו חוטפים שוב ושוב את רסס המים הקרים. בבקתת הקש המשמשת מסעדה לשוכני מלון החושות מחכה לנו ארוחת דגים פשוטה וטעימה.
ולמחרת שוב, רק לכיוון אחר. אנחנו מבקשים מהשייט לראות איך חיים כאן, והוא משיט אותנו לאי שכולו בתי עץ, מעגני סירות, בית ספר וחנות מכולת. יישוב אמיתי. בכל בוקר משיטים ההורים את ילדיהם לבית הספר באי הזה, ומכאן שטים לעבודתם – מי בעצי הקוקוס שבאי ההוא ומי לשדה התירס בחוף האחר. החיים איטיים מאוד, שלווים ופשוטים.

ההרים: מדריך אינדיאני עם אור בעיניים
אחרי כמה ימי ים וקוקוס אנחנו חוזרים בטיסה קופצנית אל היבשת, שוכרים ג'יפ ומתחילים במסע היבשתי אל היערות. אנחנו עולים אל לִבּה של פנמה, אל ההרים הגבוהים שבמרכז, יותר מ־3,400 מטר מעל פני הים. נסיעה בנופים נהדרים, המון נחלים זורמים ואווירה קרירה וירוקה של מקום אחר, אולי אירופה. אחרי הלחות והחום באזורי החוף, הקרירות ההררית דווקא נעימה לנו.
אנחנו בוחרים להישאר בבוקטה (Boquete), עיירת הרים ציורית ופורחת. מטר מעבר לבתים כבר עולה וצומח יער העננים. יש הבדל בין יער גשם טרופי, כמו זה שראינו למטה, ובין יער עננים. כאן הכל קר ומסתורי, והעננים באמת רובצים בין העצים. בלילה, בבית העץ הקטן ששכרנו, נשמעת דפיקה בדלת. בפתח עומד אינדיאני עם אור בעיניים: "אני אנטוניו. אשמח להוביל אתכם מחר ביער". גם אנחנו נשמח (חשוב לשכור מדריך באזור זה, אפשר בבית המלון).
למחרת מוביל אותנו אנטוניו בשביל יער שמשמש את האינדיאנים. אנחנו חולפים דרך "התיישבות בודדים" – בקתות קטנות בלב היער – ובהמשך פוגשים שני רועים שכבר שבוע מנסים לשכנע את הפר שלהם לרדת מההר אל הכפר. הוא לא רוצה, טוב לו כאן.

באי רד פרוג אנחנו מחפשים אחר הצפרדעים האדומות. בהתחלה לא רואים כלום. אחרי שגיא מגלה את הראשונה, אנחנו רואים אותן בהמוניהן — אדומות, כתומות וזעירות, מטפסות על העצים

באקלים ההררי צומח יישוב שונה מיישובי החוף. כאן פוגשים הרבה אמריקאים ואירופאים שבחרו להמיר את ביתם שבמדינות המערב בגן העדן הזה. בעיירה סרו פונטה (Cerro Punta), בחוות סחלבים מרהיבה, אנחנו מבלים יום שלם עם אדי, חוקר ומפתח זנים חדשים של מלך הפרחים. טיול סוסים של כשעה אל שולי יער העננים חותם את ימי הקרירות בהרים. הסוסים, שקטים ורזים כמו בעליהם, יודעים את הדרך לבד. בקושי זזים, מובילים אותנו באיטיות לצד נחל זורם, בין פרחי בר שבארץ אנחנו מטפחים באדניות.

בוקאס דל טורו: המרדף אחרי הצפרדע האדומה
יורדים ברכב השכור לצפון־מערב, אל החוף בגבול פנמה־קוסטה ריקה. בצד הצפוני של רכס ההרים, לחוף הים הקריבי, נמצאת עוד פנינה שאסור להחמיץ – בוקאס דל טורו
(Bocas del Toro), ארכיפלג נהדר, שונה מאיי סן בלאס. אולי מכיוון שאנחנו על גבול קוסטה ריקה המתוירת, מחכים לנו בבוקאס איים חמים ומסבירי פנים, מסעדות חוף,

תמר משוטטת בחוף של אחד מאיי סן בלאס. החיים באיים איטיים מאוד, שלווים ופשוטים

מעגני סירות, המון צבעים וריחות של איי נופש ואנשים בכל השפות. הכל כאן מודרני יותר, ויש בתי מלון רבים, בירה טובה וטיולי צלילה ושיט.
גיא מזכיר את מטרת הביקור כאן: "חייבים למצוא את הצפרדעים האדומות. בשביל זה באנו לפנמה". פנמה ידועה בצפרדעים המיוחדות – צפרדעי חִצי רעל קטנטנות בעלות צבעים מרהיבים, שהאינדיאנים נהגו לטבול בָּרעלן שלהן את חִציהם. בבוקאס, כך קראנו, יש אי מיוחד שנקרא רד פרוג
(Red Frog Island), ובו חיות הצפרדעים האדומות.
השיט לאי הוא חוויה משגעת. שטים בתוך תעלות מנגרובים, צמחי מנגרוב סוגרים לפעמים את הנתיב ומאלצים אותנו לחפש נתיב אחר, המים צלולים בטירוף, והמוני דגים נראים מהסיפון. עוברים דרך מפרץ מלא דולפינים, והם משחקים וקופצים סביבנו. תמר שׂרועה על החרטום, נושמת את החופש והשמש: "שרק ים ואיים יהיו לי בעיניים".
באי אנחנו נכנסים ליער לחפש את הצפרדעים האדומות. בהתחלה לא רואים כלום. אחרי שגיא מגלה את הראשונה, אנחנו רואים אותן בהמוניהן — אדומות, כתומות וזעירות, מטפסות על העצים.
צרות. אנחנו בסנדלים, ונמלי אש תוקפות את כולנו ביער. עקיצות כואבות שקשה לתאר. הנמלים הארסיות האלה עוקצות כאילו באנו לכבוש להן את היער. לי זה הספיק. אנחנו בורחים לחוף לעוד יום של קוקוסים וחול זהב.

יש בה טבע פראי, אינדיאנים וניחוחות של אמריקה הדרומית, עם רבי־קומות, קניונים וכל יתרונות הציביליזציה. ועדיין פנמה נותרה לא מתוירת

יש עוד הרבה מה לראות בפנמה. טיול בבירה פנמה סיטי מגלה כיכרות ורחובות בעיר הספרדית, רובע עתיק בתהליכי שיקום, בתי קפה ומוזיאונים, וכמובן את התעלה המפורסמת — כ־80 קילומטר שמחברים בין אוקיינוסים – שמאז 1999 היא כל כולה בידיים של פנמה. משם ממשיכים לשמורת גמבואה
(Gamboa Rainforest Resort) שבצד התעלה, שבה תצוגות פרפרים וזוחלים, גן סחלבים, כפרי אינדיאנים וטיול בקרוניות תלויות בין שמים וארץ. את הביקור בבירה מקנחים בשמורת מטרופוליטנו
(Parque Natural Metropolitano) שנמצאת בשוליה,
ובה משוטטים במסלולים קצרים בלי חשש ביער גשם אמיתי, ופוגשים נמלים גוזרות, פרפרים ואפילו אליגטור אחד.

האם היית ביעד הזה?

  • 0

    כן הייתי

  • 2

    לא, אבל מתכנן

  • 0

    לא מעוניין

הים הקריבי - בוקאס דל טורו

האם המאמר הזה עזר לך?

עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





מסע אחר - המרכז לנסיעות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

code

מסע אחר - המרכז לנסיעות