תפריט עמוד

פינלנד – יותר אגם מארץ

ביקרתם בפינלנד ולא נכנסתם למים? לא ביקרתם בה ממש. יותר ממאה ושמונים אלף האגמים שמכסים חלק אדיר משטחה הם יסוד תרבותי, מיתולוגי ויומיומי של הארץ הצפונית

"למדתי באיחור רב לאהוב את הציפורים", כתב המשורר ז'אק פרוור. זה קורה. אני, למשל, למדתי באיחור רב לאהוב אגמים. קרקעיתם הבוצית הרתיעה אותי, מיעוט הגלים נראה לי מוזר, ועלוקה שהתנהלה לעבר כף רגלי כשטבלתי באגם במדינת מיין, ארצות הברית, נותרה חקוקה בזכרוני כאויבת מרה.

כשלמדתי לאהוב אגמים, זה היה בפינלנד, ואין בכך שום דבר מקרי. פינלנד אינה מותירה ברירה למבקרים בה, בין שהם חובבי מדבריות או אוקיינוסים. עליהם להתפשט (לגמרי!), לקחת נשימה עמוקה – ולקפוץ למים. גם אם המים כהים ומלאי ירוקת. גם אם החודש הוא פברואר, ולמים אפשר לחדור רק על ידי ניסור חור במעטה הקרח שעליהם. מוכרחים להיכנס. מוכרחים, כי ביקור בפינלנד היבשתית אינו ביקור בפינלנד ממש. הטבילה במי האגם היא המפגש האמיתי עם הארץ. קרחונים שכיסו את שטחה במהלך עידן הקרח האחרון הותירו אחריהם מערכת מסועפת של שקערוריות מפותלות. לאחר שנמסו, היו אלה למקווים שאינספור מפרצים וחצאי איים משחקים בהם, ושהמוני איים מיוערים צצים מתוכם. היום כלולים בשטחה של פינלנד יותר מ-180 אלף אגמים. היא כמעט יותר אגם מארץ.

דג ועץ, אז והיום
מחוז האגמים המרכזי של פינלנד מצוי בלבה של הארץ ומעט ממזרח לו, בעיקר בתחום המחוזות סאבו (Savo), קרליה הצפונית (Pohjois Karjala) ופינלנד המרכזית (Keski Suomi). בחלקים נרחבים משטח זה רבים המים על היבשה. ערים שלמות נתונות על איים המוקפים במים מכל צדיהם.

התרבות שהתפתחה לאורך החופים הללו שטופה במי אגם מאז ראשית ימיה. דגיגי "מוּיקו" הזינו אותה, מסעות שיט על פני האגמים שימשו לה אמצעי תחבורה בקיץ, ובחורף היו בניה נעים ממקום למקום על פני הקרח במזחלות ובמחליקי סקי. את העץ, התוצר החשוב ביותר של הארץ לפני ייסודה של חברת הטלפונים הניידים "נוקיה", היו גוררים מאגם לאגם באמצעות נהרות ותעלות – אל הים ואל הנכר. כל זה נכון גם היום: העצים עודם מושטים על המים, לפחות עד למקום שבו אפשר להעמיס אותם על גבי משאיות. המעבורות עודן מפליגות בין יואנסו (Joensuu) למיקלי (Mikkeli) ובין ערים אחרות. ובמחוז קיינו (Kainuu), למשל, אפשר לראות בימים נאים בחודש מרס את בני הכפרים גולשים במחליקי סקי על פניהם של אגמים קפואים.

בפינלנד קופצים למים הקפואים גם באמצע החורף, רק שאז צריך לנסר

חור בקרח שמעליהם | צילום: רותה סולייט

ליד אחד ממקווי המים של מחוז קיינו התאהבתי באגמים. בני משפחת רייזנן, שאותם פגשתי במקרה, אירחו אותי בצריף ששכן במורד החוף מביתם. בצריף לא היו מים זורמים ולא חיבור לחשמל, אבל היתה בו סאונה. "סאונה" היא המילה הפינית היחידה שזכתה להיות שימושית גם בלשונות אחרות. היא מקום רחצה, מקום של מדיטציה ושל חברותא, המקום שבו נפגשים האדם, היער והאגם.

למדתי את המלאכה מהר: יש לשאת שני דליים כבדים של מי אגם מהמזח ולמלא בהם את דוד המתכת, לחטוב עץ מן היער ולהזין בו את הבעירה שמתחת לדוד. להמתין שיתחממו האבנים שמעל למים, ולבסוף – להתבשל בחומו של האוויר, העשוי להגיע ל-120. מעלות צלזיוס. עוד דלי של מי אגם ובו מצקת מאפשר להפיק מן האבנים פרץ אדים מהבילים וצורבים. ואז, כשאי אפשר לשאת את הצריבה, את נחשולי הזיעה ואת הצלפתו של צרור ענפי הלִבנה על הכתפיים, יוצאים החוצה ורצים במורד המזח אל הסחרור המזכך של קור מי האגם. עושים את זה גם בחורף, מתוך ידיעה שהסאונה החמה ממתינה מאחור. וזה נפלא. זו מהות החיים.

השבוע שבו ביליתי בצריף הקטן היה שבוע של דו-שיח בלתי פוסק עם המים. בערב פורשים רשתות, בבוקר אוספים אותן. תמיד היה תפוס בהן לפחות דג אחד. בצריף היו תבלינים, שמן לטיגון וגזרי העץ לחימום הכירה, שנותרו מן הסאונה של ליל אמש. היער הציע אוכמניות לקינוח. למדתי באיחור רב לאהוב את האגמים, אבל למדתי.

רגעי שיא במיתולוגיה
נדיבות האגם היא חלק מהמיתולוגיה של פינלנד, שנבדלת לחלוטין מסיפורי המיתולוגיה של סקנדינביה ממערב ושל רוסיה ממזרח. הטבע הפיני המוחלט ואורח החיים ביער ולגדות המים הפיחו חיים בסיפורים. כל הגיבורים המיתולוגיים דומים לפרא הצפוני: רבי עוצמה, טובים לעתים קרובות, אכזריים לעתים קרובות לא פחות. רבים מרגעי השיא של הסיפורים שנאספו באפוס הפיני "קָלֵוואלה" מתרחשים על פני המים. העולם, למשל, נוצר כאשר ביציה של ציפור פלאית משתברות במגען עם המים.

האגמים השפיעו גם על תרבות הפנאי של הפינים: שיט יאכטות, טיולים רגליים לאורך המים וגלישה על פני אגמים שקפאו

אבל הסיפור שקושר בעיני את התרבות הפינית בצורה הברורה ביותר לתצורת הנוף של הארץ הוא הסיפור על אַיינו, נערה יפה מארץ הצפון. אחיה של איינו, מכשף צעיר וחצוף, התגרה במכשף הזקן וַיְנַמֶנֶן והזמין אותו לקרב של כישוף. וינמנן ניצח וזכה באיינו. העלמה ביכרה לאבד את עצמה לדעת ולא להינשא למכשף אשמאי, ולכן יצאה אל האגם והתיישבה על סלע שבצבץ ממנו, אשר כוסה בציורים מעשה ידיהם של אמנים קדמונים. הסלע שקע במי האגם ונטל אותה עימו. ברבות הימים, כאשר שט וינמנן בסירתו ועסק בדיג, עלה בחכתו דג מוזר. הדג פצה את פיו ואמר למכשף שהוא למעשה איינו. מי האגם המיטיבים הצילו אותה מפני המכשף, והעניקו לה חופש נצחי. איינו הדגיגה מיהרה להימלט מבין ידיו של המכשף ההמום, ונעלמה במים.
סלעים כמו זה המתואר בסיפור עודם מבצבצים מעל פני האגמים במקמות מסוימים. באתר וריקליו (Värikallio, אבן הצבעים) שליד העיירה קוסמו (Kuusamo) מוליך גשרון של עץ על פני המים אל סלע מרהיב עטור פטרוגליפים מתקופת האבן. דמויות אדם ואיילים צוירו באדום ושחור נועזים על פני צוק המזדקר היישר מתוך המים.

אין תחליף לאגם לאדוגה
כל הדיבורים הללו על "אגמים" באופן כללי עלולים ליצור את הרושם כאילו אין בפינלנד אגמים ששמותיהם נישאים בפי כל. למעשה, ישנם אגמים מהוללים, בהם אגם סיימה (Saimaa) הענקי, שבדרום-מזרח מחוז האגמים הפיני. עוד אגם מיוחד שיש לו מקום מרכזי בתודעה הפינית הוא אגם לאדוגה (Ladoga), הנחשב לגדול באגמי אירופה. בעבר חצה הגבול שבין פינלנד לרוסיה את האגם הזה. במלחמת העולם השנייה כבשה ברית המועצות נתחים רחבים ממזרחה של פינלנד, ומאז האגם מצוי כולו בשטחה. מבחינתם של הפינים מדובר בסיפור כואב. עד היום הם סבורים שעם אובדנו של השטח איבדו משהו מנפשה של אומתם.

אגמיה של פינלנד משמשים מקור למעדן מקומי: דגיגים אפויים בכיכר לחם

על אי בתוך אגם לאדוגה שוכן מנזר ולאמו (Valamo) היפהפה. הנזירים האורתודוכסים ששכנו בו בעת הכיבוש נסו ליבשת, אל חלקה של קרליה שנותר בידי פינלנד. מנזר חלופי הוקם בשבילם, ואפילו זכה בכיפות נחמדות דמויות בצלצלים, אבל אין תחליף לאי על אגם ערפילי, וכנראה שאין תחליף ללאדוגה ולקרליה האבודה. אפילו 180 אלף אגמים אחרים לא ישכיחו את זכרן.

אבל בסופו של דבר אגמיה של פינלנד מפיקים יותר אושר מתוגה, וחשוב מזה: הם מפיקים אוכל. המאכל המיוחד ביותר בארץ – מלבד בשר מיובש של אייל הצפון וכמה גרגירי יער נדירים – בא מן האגם. שמו של המטעם, מויקוקוקו (Muikkukukko) מתגלגל על הלשון בקלות נפלאה, ויש האומרים – הרבה יותר מן המאכל עצמו. המויקוקוקו הוא כיכר של לחם, שזיקתה ללחם רגיל מתמצה בקליפתה. במרכז הכיכר: צביר של דגיגים, מאלה השורצים באגמי מחוז סאבו. 

בני האזור אופים את הדגיגים במעטה הבצק ואז פורסים את התוצר לפרוסות ואוכלים אותו כלחם לכל דבר. במסעדת "סמפו" שבעיר קואופיו (Kuopio) תוכלו ליהנות מדגיגי המויקו גם בדרכים אחרות: מטוגנים או אפויים בצלחת. הם מוגשים תמיד בלוויית כוסית קטנה של שנאפס, פן יחשבו הדגיגים, חלילה, שבלע אותם חתול. אחרי יום של רחצה במים, של שיט או של דיג, כיף להרים כוסית אחת כזאת ולשתות לחיי אהבת האגמים ולחיי הארץ הזאת, המיוחדת והרטובה כל כך.

האם היית ביעד הזה?

  • 0

    כן הייתי

  • 4

    לא, אבל מתכנן

  • 0

    לא מעוניין

    האם המאמר הזה עזר לך?

    עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





    מרכז ההזמנות של מסע אחר

    השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
    המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

    מרכז ההזמנות של מסע אחר

    טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

    השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
    המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

    כתבות מפינלנד

    מסלול בסקנדינביה
    מסלול בסקנדינביה

    פיורדים, הרים, יערות ומפלים, ערים עתיקות, ארמונות מפוארים, מוזיאונים משובחים - הטיול בסקנדינביה מציע חוויה בלתי נשכחת של טבע ותרבות. המלצה לטיול בסקנדינביה, כולל קפיצה לרוסיה השכנה, שכולל את כל הטוב שיש לאזור להציע

    חופשת חורף בלפלנד: מה לראות ומה לעשות
    חופשת חורף בלפלנד: מה לראות ומה לעשות

    צפייה בזוהר הצפוני, טיול בין מפלים קפואים, גלישה במזחלות רתומות לכלבים, ספארי אופנועי שלג, דיג בקרח וביקור בכפר של סנטה קלאוס – אלו הן רק חלק מהחוויות שמצפות למי שמטייל בלפלנד בחורף

    הלסינקי: האתרים והחוויות שלא כדאי להחמיץ
    הלסינקי: האתרים והחוויות שלא כדאי להחמיץ

    הלסינקי, בירת פינלנד, היא עיר מלאת חיים עם רבעים עתיקים, כיכרות וגנים, מוזיאוני אמנות ושווקים, מסעדות מצוינות וסצנת בתי קפה משגשגת. ואת השרירים התפוסים משיטוט בעיר תוכלו לשחרר בסאונה, בילוי מקומי נפוץ. הנה דברים שלא תרצו להחמיץ בהלסינקי