תפריט עמוד

פוטוסי, העיר של השטן

פוטוסי, העיר של השטן

העיר פוטוסי בבוליביה היא מקום מצמרר, ולא רק בגלל הקור. עושר ויופי, כיעור ואומללות מתערבבים זה בזה. כנסיות מפוארות למעלה ומזבח פעיל להפליא לשטן למטה, במכרה הכסף שהביא לעיר את עושרה האגדי

כתב : שי לב ארי

"לזרו הוא בן 13. יש לו סיכוי טוב למות בעוד כעשר שנים מסרטן הריאות, עקב שאיפת חומרים רעילים שיצטברו בריאותיו. גורל דומה צפוי גם ליתר חבריו הכורים". כך, במילים יבשות אלה, פתח גוסטאבו – המדריך שליווה אותי למכרה בו עובד לזרו ככורה מדרגה 3 – את הסיור. גוסטאבו כבר לא מתרגש מהעובדה שגם ילדים עובדים כאן, ותחיל מיד בהסברים על המכרה, סוגי המתכות שהכורים מוציאים, העומק שנרד אליו וכיוצא באלה פרטים.

"אז אתה מירושלים או מתל- אביב?", שאל לזרו בנימה בוטחת של אדם בגיל כפול משלו. "מתל אביב", עניתי במהירות, ולא הספקתי אפילו לעכל את הסיטואציה המזעזעת. לזרו, שעל פניו ניכרות היטב כוויות הקור הנוראי השורר באיזור, הושיט לי יד מאובקת ולחץ אותה ללא חיוך, לאחר שקיבל את תשלום הכניסה למכרה.

מהגבעה העשירה לחרפת רעב
סיפורם העגום של לזרו וחבריו הכורים מתחיל בשנת 1545, עם גילוי כמויות גדולות מאוד של עפרות כסף, בגבעה בשם סרו ריקו (cerro rico) . גבעה זו, שפרושה בשפת האינקה "הגבעה העשירה", נמצאת מעל לעיר פוטוסי (potosi) שבבוליביה, והיא מתנשאת לגובה המרשים של 4,824 מטרים מעל פני הים.

שמה של הגבעה ניתן לה לאחר שרועה מקומי שיצא לחיפוש אחר הלאמות האובדות שלו, הדליק מדורה בלילה חורפי קר כדי לחמם את עצמו, ובבוקר מצא לידו כסף מותך. מיד עם גילוין של עופרות הכסף היקרות ומתכות אחרות, שנתגלו בחפירות הראשונות וכשנתברר הפוטנציאל הכלכלי האדיר הטמון בכרייתן של מתכות אלה, נוסדה העיר פוטוסי. עד מהרה, הפכה פוטוסי, שפירוש שמה בשפת האינקה "מקור הכסף", לעיר המשגשגת ביותר ברחבי אמריקה הלטינית, ולאחת מהערים העשירות ביותר בעולם. וכמובן, למקור איתן לכלכלה הספרדית ולמרבץ עושר בלתי נדלה למשפחת המלוכה הספרדית, ששלטה בחלקים נרחבים באמריקה הדרומית באותה תקופה.

רווחי הכרייה לא איחרו לבוא, ובתקופת "תור הזהב" שידעה פוטוסי בין השנים 1570 – 1650, חיו בעיר קרוב למאה וחמישים אלף תושבים, שניהנו משירותיהם של 14 אולמות ריקודים, 36 בתי הימורים, תיאטראות וכנסיות מרשימות שעוצבו בסגנון הבארוק. אחדים מבניינים אלה, כמו גם המכרה עצמו, צורפו ב-1987 לרשימת נכסי התרבות לאנושות
(World Heritage) של אונסק"ו. פוטוסי סיפקה באותה תקופה כמחצית מכלל כמות הכסף של יבשת אמריקה, וניצבה כמתחרה ראויה בהחלט, מול יתר המכרות שבאסיה ובאירופה. באותה תקופה דורגה ברשימת שלוש הערים העשירות ביותר בעולם, אחרי לונדון ופריז.

מאחורי מסך העושר
אולם מאחורי מסך העושר שידעה פוטוסי, עומדת מסכת פשעיהם של השלטונות הספרדיים. אלה העבידו בפרך, תמורת שכר זעום ביותר, קרוב ל-13,500 פועלים אינדיאנים מקומיים, וגם אלפי פועלים שחורים, שהובאו במיוחד לשם כך מאפריקה, כשהם מועסקים בתנאים תת אנושיים במאות מכרות (בתקופה משגשגת זו פעלו קרוב ל 612 מכרות), בגבעות השונות שמעל לעיר. במרוצת השנים מתו אלפי פועלים עקב תנאי עבודה ירודים, תאונות ותקלות שונות. כך למשל, בשנת 1719 נרשמה בפוטוסי תמותה של 22,000 איש, שמתו כתוצאה ממגפת הטיפואיד. ואם לא די בכך, הרי שמלחמת העצמאות הארוכה והמתישה שידעה בוליביה, במשך 16 שנים, בשלהי המאה ה- 19, גם היא צמצמה באופן משמעותי את היקף העבודה שבמכרות, עד שנותרו רק כ- 50 מכרות פעילים. ולבסוף, בימים בהם עמדה המאה ה- 20 בפתח, חלה ירידה משמעותית בביקוש לכסף.

תעשיית הכרייה, שידעה ימים טובים יותר, החלה דועכת, כשהיא מותירה מאחוריה את הבתים הקולוניאליים המפוארים והכנסיות המרשימות, כעדות אילמת לעושר הרב שידעה העיר, על גבם של עשרות אלפי כורים שאיבדו את חייהם במכרות האפלים.

עיר של קיצוניות וניגודים
כיום ממשיכים הכורים, המאוגדים כעת יחד כקואופרטיב, בעבודות כרייה מצומצמות מבעבר, והם מוכרים את תוצרתם ברווח מועט ביותר. הם עדיין משתמשים בשיטות כרייה פרימיטיביות, שנעלמו מרוב רובו של העולם לפני עשרות שנים. בפוטוסי הם נשארו כפי שהיו לפני כ- 400 שנה, כאילו הזמן לא נגע בהם.

פוטוסי היא עיר של ניגודים וקיצוניות. היא העיר הגבוהה בעולם (4,070 מטרים מעל פני הים), שוררים בה קור עז וחוסר חמצן מעיק, וגם מבחינה אנושית הכל קיצוני. ילדים בני תשע מתפרנסים מצחצוח נעליים ומממכר גלויות, כשלצידם מסתובבים בני גילם בבתי ספר אמידים יחסית.

מבקר בעיר צפוי ביום אחד לביקור מזעזע בעוצמתו במכרה ישן ופרימיטיבי, כאשר במרחק נסיעה קצר בלבד ניצבים מבנים מפוארים מהתקופה הקולוניאלית, כנסיות מרשימות מתקופת הבארוק, מסעדות יוקרה, מספר בתי קולנוע, מרכז מסחרי הומה אדם ושני מוזיאונים (מרתקים).

דינמיט ועלי קוקה
את הסיור שלי התחלתי דווקא בפתח חנותה של מוכרת מקומית, על שפת הכביש, לא רחוק מהמכרה. גוסטאבו המליץ על קניית מתנות צנועות לכורים, "לעידוד רוחם ולסיור קצת יותר מוצלח" כהגדרתו.

וכך יצאתי למסע קניות מוזר, שכלל: סיגריות, חומר בעירה לפנס, בקבוקי אלכוהול בדרגת ריכוז גבוה של 96% וכמה שקיות של עלי קוקה. העלים בעלי טעם מר מאוד, ולעיסתם יחד עם אבן קטנה יוצרים פעולה כימית, שמלבד הענקת תחושת הרדמות בפה ובלשון, מסייעת לגוף להתמודד עם השפעות פיזיולוגיות שונות, הנוצרות עקב חוסר חמצן בגבהים. הכורים, שלועסים כמות גדולה של עלים במשך כל זמן שהותם במכרה, מייחסים לעלי הקוקה קדושה דתית וכן סגולות ריפוי מדהימות, בהן אפילו יכולת סינון יעילה לגזים הרעילים שהם נושמים מדי יום.

עוד קניתי גליל דינמיט ארוך, חוט השהייה וניטרוגליצרין, שישמשו מאוחר יותר, להדגמת פיצוץ "סמלי" עבורי. גוסטאבו סיכם את כל הקניה "בפרוטות של ממש", ואמר כי המדובר במתנה יפה ושוות ערך למשכורתו היומית של כורה אחד, העומדת על 10 (!) דולר ביום.

מצויד במתנות אלה, בקסדה, מעיל ארוך ומגפיים גבוהות, נכנסתי לפתח המכרה הצר והנמוך. לאחר הליכה קצרה בקור המקפיא (הטמפרטורה במכרה נעה בין 40 מעלות חום לבין מספר מעלות בודדות), כשאני דורך על אדמה רטובה ובוצית, נתקל מדי פעם במריצה עמוסת חצץ שהוסעה במהירות על ידי אחד מהכורים, פגשתי בכורה הראשון שנתפנה לשוחח עימי לכמה דקות.

לפתע נשמע פיצוץ עז
בעיניים טרוטות מעייפות, כשלחיו השמאלית נפוחה מלעיסת עלי קוקה, סיפר לי הכורה כי הוא יצא מביתו הבוקר, כמו כל בוקר, בשעה שבע וחצי, לאחר שאכל ארוחה גדולה במיוחד (במשך היום הכורים כמעט ואינם אוכלים דבר, למעט לעיסת עלי קוקה – שבין יתר תכונותיה הנרקוטיות, היא גם מדכאת תיאבון וממריצה את מחזור הדם), והגיע יחד עם חבריו למכרה
ל- 8 עד 10 שעות עבודה. כרגע, הוסיף וסיפר הוא מדורג ככורה מדרגה נמוכה – דרגה 3, וכמו כל עובד חדש מוטל עליו התפקיד של פינוי החצץ מהמכרה למשאית הממתינה בחוץ. אך עם הזמן והניסיון הוא מקווה כי יועלה לדרגת כרייה 2 ו-1. שם לדבריו עוסקים הכורים בהנחת דינמיט ובאיתור מחצבים החבויים בעומק האדמה.

הסיור המשיך, החושך גבר, ואמצעי הראייה היחיד שהחזקתי בידי היה מעין קופסה גלילית עשויה ממתכת ישנה וחלודה, בה בערו כמה אבני אשלגן. אנחנו יורדים בסולם אל הקומה השנייה, הנמצאת בעומק של 40 מטרים מתחת לפני השטח. לפתע נשמע פיצוץ עז מהמכרה הסמוך, ומיד נזכרתי שפתח היציאה נמצא במרחק של 50 דקות הליכה איטית ומסורבלת. "אל תדאג", אמר גוסטאבו, שראה את הבעת פני המבועתת. "כל עוד הלהבה שבפנס שלך לא נוטה בפתאומיות לכיוון מסוים – מצב המלמד על כך כי גז רעיל וקטלני דולף לכיוון הלהבה – הרי שאין לך ממה לחשוש, מה גם שבמכרה הזה עוסקים עכשיו רק בפינוי החצץ ולא בפיצוץ דינמיט".

גוסטאבו, שבלי לשים לב הוסיף דאגה נוספת לרשימה שלי, סיפר שלפני שבועיים בדיוק נהרגו חמישה כורים כתוצאה משאיפת גז רעיל. "הלהבה בפנס שלהם פשוט כבתה, לא היה להם מספיק חומר בעירה כדי לברוח החוצה, והגז הקטלני תפס אותם. אבל לנו יש מספיק חומר בעירה וחוץ מזה, עוד מעט נבקר אצל ג'ורג' השטן – הוא דואג כאן לכולם". הפסקתי לשאול שאלות נוספות.

אל התחתית
בינתיים המשכנו להתחכך בקירות הלחים, כשאנו מנסים להימנע מליפול לפירים פתוחים. כעבור כמה דקות פגשתי שוב במספר כורים שמדדו באמצעות ברזלי מדידה מיוחדים את עומק הקיר, במטרה לחשב את כמות הדינמיט שיצטרכו לפיצוץ.

מדובר בשיטה פרימיטיבית ביותר, הפועלת באופן הבא: הכורים המיומנים ביותר, מחשבים את זמן הבעירה הנדרש לפתיל עד לפיצוץ (לעיתים יש צורך לחבר כמה פתילים יחד ולהוסיף חומר נפץ). לבסוף, כשהדינמיט מונח בתוך הקיר, קוראים לכורה בעל מידות גוף קטנות או לאחד מהנערים שבמקום, שתפקידו להדליק את הפתיל ולרוץ במהירות החוצה, לעיתים למרחק לא קטן. הכורים עימם דיברתי, בהחלט מודעים לכך שלא רצוי לטעות בחישובי הזמנים, אם כי תאונות למרבה הצער, כפי שסיפרו לי, קורות.

שעתיים עברו מהרגע שנכנסתי למכרה, כשלפתע הרגשתי רוח נעימה ובלתי צפויה מנשבת. פתח היציאה היה במרחק קצר ממני. "אתה חייב לראות עוד מקום אחד", אמר גוסטאבו, "אולי המקום החשוב ביותר במכרה. ג'ורג' השטן נמצא כאן, ונוכל לתת לו את המתנות. נערוך לכבודו אפילו טקס משלנו", ניסה גוסטאבו לשכנע אותי. איך יכולתי לעמוד בפיתוי?

ג'ורג' השטן ופאצ'ה מאמא
ג'ורג' השטן – (el tio) הוא פסל אדום ומגובס, הבנוי בדמות אדם בעל חלקי גוף מוגדלים במיוחד, ואשר מהווה סמל מרכזי בתרבות ובפולחנים של חיי הכורים. פעם בשבוע עורכים הכורים טקס מרשים בחדר מיוחד שבנו עבורו במכרה. שמו של ג'ורג' ניתן לו על שמו של אחד מהמלכים הספרדיים השנואים ששלטו במקום, ואשר באופן פרדוקסלי אמור כעת להגן על חייהם.

הכורים, שהם אינדיאנים, מאמינים כידוע באל השמש וכן בפאצ'ה מאמא שהיא אמא אדמה (בשפת הקצ'ואה), וכמובן בעלת האדמה בה נמצא המכרה. כמקובל בתרבות האנדינית (בכל המדינות שעל רכס הרי האנדים), מייחסים הכורים כבוד רב לפאצ'ה מאמא, וסוגדים לה בדרכים מגוונות. אמא אדמה היא לא רק הכוח המזין והמפרה, האחראי על היבולים והצמיחה. יש לה גם כוחות הרס, שמתבטאים למשל ביכולת שלה לגרום לרעידות אדמה. כדי שפאצ'ה מאמא לא תטרוף בחרון אפה את הכורים בעודם בחיים ותמיט עליהם אסונות שונים, הציבו הכורים את השטן ג'ורג' כמשקל נגד וכמקור הרגעה לפאצ'ה מאמא.

במכרה הזה, הכורים מייחסים לפאצ'ה מאמא תכונה נוספת – היא גם קנאית גדולה, ולא מוכנה לסבול נשים אחרות במכרה. ואכן, רק לגברים מותר להסתובב במכרה ולעבוד בו. הכניסה לנשים אסורה (למעט ביקור חטוף של תיירות).

לפני שנים אחדות פתחו הכורים בשביתה בת חודשיים, לאחר שגיאולוגית מגרמניה קיבלה אישור ממשלתי מיוחד לחקור את המכרות. שום דבר לא הועיל לה, והיא נאלצה לשוב לארצה.

טקס מנחות ובקשות מהשטן
על הרצפה בחדר של ג'ורג', הנמצא בכוך מואר וגדול יחסית, מונחים שלל עלי קוקה, סיגריות משובחות ובקבוקי אלכוהול רבים, שהובאו כמנחות עבורו. גם אנחנו הבאנו מנחות. תחילה גוסטאבו הצית סיגריה, ושם אותה בפיו (המלא בעלי קוקה) של ג'ורג': "זה בשבילך, ג'ורג', שתדע שאנו מכבדים אותך", אמר.

לאחר מכן פתח את בקבוק האלכוהול, שפך כמה טיפות לאדמה (מחווה לפאצ'ה מאמא), שתה מעט, והחל מזליף את האלכוהול על גופו של ג'ורג'. ראשית על זרועותיו השריריות, כשהוא אומר "בכך, ג'ורג', אנו מבקשים להיות חזקים כמוך". אחר כך על רגליו: "בטיפות אלה אנו מבקשים שנוכל לשאת עצמנו מהר ממקום למקום, ולא להיפגע במכרה שלך". לבסוף שפך גוסטאבו את שארית הבקבוק על איבר מינו המגודל של ג'ורג', ואמר: " בכך אנו מבקשים ממך, ג'ורג', שנהייה פוריים כמוך".

בסיום הטקס, גוסטאבו פיזר שקית מלאה של עלי קוקה על ג'ורג', תוך שהוא מסנן מבין שיניו קללות עסיסיות כנגד אותם כורים שיכורים, שהשחיתו לאחרונה את ג'ורג' וגרמו לסימנים שחורים שצבעו אותו. הטקס הסתיים, ויכולתי לצאת סוף סוף מהמכרה. בדרך פגשתי שוב בלזרו המיוזע, שדחף מריצה

מידע מעשי:
לבוליביה אין טיסות ישירות מישראל או מאירופה. לכן מומלץ להגיע ראשית לפרו או לברזיל בטיסות היוצאות מאירופה או מארה"ב. מפרו או מברזיל ניתן להמשיך בטיסה או באוטובוס לבוליביה. לפוטוסי, ניתן להגיע במטוס, רכבת או אוטובוס, דרך עיר הבירה לה פאס, או מערים מרכזיות הקרובות לפוטוסי כמו אורורו וסוקרה.

קיימים בעיר בתי אירוח רבים ומסעדות די טובות שינעימו את שהותכם. יש גם לשכת מידע לתיירים, שפתוחה במשך השבוע, ונמצאת בפינת הרחובות matos – quijarro , אולם אין טעם של ממש להיעזר בשרותיה. במידה ותצאו לסיור במכרות שבעיר באמצעות אחד ממשרדי הנסיעות הרבים, סוכן הנסיעות ישמח לספק לכם את כל המידע הנחוץ.

סיור במכרות
כדי לבקר במכרות שבגבעת סרו ריקו, עליכם לצאת בסיור מאורגן בלבד, דרך אחד ממשרדי הנסיעות המצויים מימין לכיכר המרכזית, פלאזה דה ארמס. מחיר הסיור נע בין 8 ל 10$. הסיור במכרה עלול לגרום לתחושת מחנק בשל האוויר הדליל והגובה הרב באזור. על כן מומלץ לשהות בעיר יום או יומיים טרם ביקורכם במכרה כדי שהגוף יתרגל למחסור בחמצן.

המלצתי החמה היא לצאת לסיור קצר של שעתיים בלבד. אומנם ניתן לצאת לסיור ממושך בן כמה שעות, הכולל ירידה לעומק של עד 80 מטרים בקור מקפיא (לבעלי לב חזק). אך גם סיור קצר מספיק דיו להתרשמות ממצה. עמדו על כך שהמדריך שלכם, יהיה דובר אנגלית טובה. בפוטוסי, קיימים משרדי נסיעות המעסיקים סטודנטים דוברי אנגלית, מה שעשוי לתרום רבות להצלחת הסיור שלכם.

משרד הנסיעות אמור לספק לכם ביגוד מיוחד: מגפיים, מעיל, קסדה. ובכל זאת הגיעו למכרה עם הבגדים המרופטים ביותר שיש לכם. קניית סיגריות ועלי קוקה כמתנות צנועות לכורים מומלצת בחום. כמו כן תוכלו לקנות דינמיט שישמש להדגמת פיצוץ סמלי עבורכם. את הדינמיט יש להפקיד בידי המדריך שידאג לתת אותו לכורה המוסמך. בשעת הפיצוץ שימרו מרחק, ואטמו את האוזניים. אמנם חוקי לקנות דינמיט באופן חופשי, אך בשל היעדר כל פיקוח יש לנקוט משנה זהירות.

סיור בעיר
מעבר לסיור מהנה ברחובות העיר וביקור באטרקציות השונות, ובהן בתים הקולוניאליים המשמשים כיום כמבני ממשל, בהם בית המשפט המקומי המרשים. מומלץ לבקר בשני המוזיאונים שבעיר. המוזיאון הראשון נמצא במנזר קונבנטו דה סאן פרנסיסקו convento de san Francisco, ממנו נשקף נוף יפהפה לעבר חלקיה השונים של פוטוסי. המוזיאון השני נחשב לטוב ביותר בבוליביה, והוא נקרא בשם קאסה ריאל דה לה מונדה, הלא היא המטבעה המלכותית, בה נמצאים מכונות ההטבעה העשויות עץ, שייצרו את כספו הרב של השלטון הספרדי. כמו כן ניתן לראות במוזיאון חפצי אומנות מעניינים מהתקופה הקולוניאלית, מזכרות שונות ממלחמותיה של בוליביה, וכן את הקטר הראשון שפעל במדינה.

מחוץ לעיר
אם אתם מעונינים להאריך את שהותכם בפוטוסי, כדאי לבלות יום נוסף מחוץ לעיר, למשל במעיינות החמים, הנמצאים במרחק של 25 ק"מ מהעיר, במקום הקרוי טאראפאיה
(tarapaya ) וכן לערוך טיול לאגמים המלאכותיים שנחפרו בסוף המאה ה- 16, וסיפקו מים לפוטוסי. האגמים הקרויים, לאגונס דל קארי קארי (lagunas del kari kari), נמצאים ממזרח לעיר ונדרש חצי יום לבקרם.

האם היית ביעד הזה?

  • 0

    כן הייתי

  • 0

    לא, אבל מתכנן

  • 0

    לא מעוניין

הרצאת וידאו: פטגוניה המסעירה

    האם המאמר הזה עזר לך?

    עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





    מרכז ההזמנות של מסע אחר

    השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
    המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

    מרכז ההזמנות של מסע אחר

    טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

    השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
    המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *