עיצוב הגן האנגלי

שנים לפני שדרכתי על אדמת בריטניה, טיילתי וירטואלית בין גניה. יחד עם גיבורותיה של ג'יין אוסטן ותואמותיהן הספרותיות יצאתי לי הגנה, ובחסות התרגום לעברית פסעתי בין עצי תרזה ושיחי אֶשְכְּרוֹעַ, הרחתי ורדים ונכבשתי בקסמי מחזרי.
רק שנים ארוכות מאוחר יותר, כאשר הערצתי העיוורת לגן האנגלי לא פגה, אך הבנתי בבוטניקה גדלה, גיליתי כי שיחי אשכרוע הם כנראה שיחי בּוּקְסוּס (Buxus) צפופי עלים, הגזומים בקפידה לצורות גיאומטריות בעלות סימטריה מושלמת, שאחד משימושיהם הוא תחימת ערוגה כגדר חיה. בהחלט לא כוס התה הגננית שלי. יחד עם השיחים המרתי את ג'יין אוסטן בווירג'יניה וולף ובהעדפותיה הגנניות.

המחשבה כי גנים אמורים לחקות את הטבע חדרה לבריטניה רק באמצע המאה   ה־19. את המהפכה בעיצוב הגן הוויקטוריאני הוביל מעמד הביניים, ודוברו המרכזי היה וויליאם רובינסון, גנן ועיתונאי. מושפע מרעיונותיה של תנועת ארטס אנד קראפטס (arts and crafts), שדגלה בקשר ישיר בין טבע לאמנות, הוא הטיף לכך בספרים   ובמאמרים שכתב על גן טבעי.
בין השאר דיבר רובינסון בזכותו של העשב לצמוח בלי גיזום ובזכות צמחים מטפסים לגדול על עצים בלי שליטה ולא על סוכות ועל פרגולות – כל זאת בתקופה ויקטוריאנית, שכלאה את הנשים ואת הצמחים במחוך. הגינון הוויקטוריאני הצטיין בערוגות פרחים מסודרות בצורות גיאומטריות ובשיחים מעוצבים.

גנו הפרטי של רובינסון שימש לו כר ניסויים. בית האחוזה שלו וגנו, גרייבטיי מאנור (Gravetye Manor), משמשים כיום כמלון אופנתי, שבו
אחת המסעדות הטובות בבריטניה. הגן שופץ ושוחזר לפי ספריו של רובינסון, ורוח הגינון המקורית נשמרה בהם באדיקות, אם כי בעינינו כיום היא אינה נראית פראית יותר משערם הארוך של חברי להקת החיפושיות.
בת תקופתו של רובינסון, גרטרוד ג'קיל, היתה ציירת בצבעי מים, שעברה הסבה מקצועית לגננית לאחר שראייתה נחלשה. בהיותה כשרונית ממנו, היא השאירה לו את התיאוריה ונטלה לעצמה את המעשה. את עין האמן שלה ניצלה ליצירת הרכבי צבעים מופלאים בערוגות הפרחים הרב שנתיים, המאפיינים כל כך את גן הקוטג' האנגלי. גניה משמשים עד היום השראה לגנים בכל העולם.

הגן היפה ביותר בסגנון ארטס אנד קרפטס הוא סיסינגהרסט (Sissinghurst) במחוז קנט (Kent). גן זה הוא יצירתם של ויטה סקוויל ווסט ושל בעלה, סר הרולד ניקולסון. סר הרולד, דיפלומט וסופר, הניח את המתווה הפיזי לגן, ואילו ויטה, משוררת וחברתה־אהובתה של וירג'יניה וולף, תכננה את השתילה. שתילת הגן החלה בשנות השלושים של המאה העשרים, והוא הפך לאחד הגנים הנערצים והמוערכים ביותר בבריטניה.
גם בגן זה יש מסגרות. הוא מוקף בחומת לבנים ישנה ותחום בחלקו בשיחי אשכרוע גזומים, אך בתוכם השתילה היא חופשית, טבעית ורומנטית מאוד למראה, כאילו רוצה לומר "אני מוכן להיות פראי, אבל קבעו לי את הגבול". מאחר שהגן מורכב מצמחים רבים שהם חד שנתיים ודו שנתיים, יש צורך להחליף את הצמחים לעתים קרובות. הפיקוח על השתילה הדוק כל כך, שאין אפשרות לסטות ולו במעט מרוח השתילה המקורית. הגן פתוח מתחילת האביב עד סוף הסתיו וזוכה למספר רב מאוד של מבקרים. גן נוסף המומלץ לביקור ברוחה של גרטרוד ג'קיל הוא גרייט דיקסטר (Great Dixter) במחוז מזרח סאסקס (East Sussex).