תפריט עמוד

סיני: החיים המסתוריים של הגמלים

סיני: החיים המסתוריים של הגמלים

התבוננות בגמלים המשוטטים בסיני מעלה סדרת שאלות מרתקות: מדוע רק לנאקות מאפשרים רעייה חופשית; איך מתעברות הנאקות שבשטח ללא זכרים בסביבה; למה אונס הגמל את הנאקה באקט המסתיים לא פעם במותה, ומדוע מעדיפים הבדווים להחזיק גמל עצבני, למרות שהוא תוקף לעיתים גם את בעליו

גרגור מפחיד נשמע לפתע, ו"בלון" ורדרד השתלשל מפיו של הגמל שעמד קשור מאחורינו, בוואדי רסיס, באיזור ההר הגבוה של דרום סיני. מוחמד אבו עיד משבט ג'בלייה היסה אותו בקללה עסיסית מלווה בהצלפת מקל (מַטראג). "הגמל מיוחם", אמר, "ויש להיזהר ממנו כמו מאש".

מוחמד ידע על מה הוא מדבר. גם הוא הכיר את סיפורו של מוסא אבו פתיח משבט האוּלַד סעיד: לפני כשלושים שנה, בזמן שניסה מוסא לעלות על גמלו, הפנה לפתע הגמל את צווארו הארוך, תפס את רגלו של מוסא והרימו מעלה כשראשו תלוי כלפי מטה. לאחר שריסק את עצם רגלו בשיניו, ניסה הגמל לרומסו תחתיו. למזלו של מוחמד, נמצאו בסביבה כמה בדווים שחילצוהו בעודו חי. לימים, אחרי שהורכבה לו פרוטזה, המשיך מוסא לטפח גמלים ואף מונה לפקח של רשות שמורות הטבע באיזור ג'בל אוּם שוּמר. את הגמל החזק והאלים נאלץ למכור לבשר. איש במדבר לא חפץ בגמל כזה.
גם חמד אבו מרזוג משבט המזיינה עבר חוויה לא קלה עם גמל מיוחם. הגמל אחזו בזרועו, ריסק אותה ועמד למעוך אותו בפרסותיו הגדולות. רק עורמתו של חמד הצילה אותו: הוא העמיד פני מת והגמל הניח אותו לנפשו.

כל בדווי יודע שבחודשי החורף הקרים, בתקופת הייחום של הגמלים, קשה לצפות את התנהגותם. בתקופה זו, שומרים הנשים והילדים מרחק ביטחון מהגמל, וגם הגברים מתקרבים אליו עם מקל בידם. אולם הסכנה הגדולה ביותר מגמלים מיוחמים אינה נשקפת לבני האדם, אלא דווקא לבנות מינם – הנאקות. את זה יודע מוחמד מניסיון אישי. ביום חורף קר הגיע למאהל אחד משכניו ובישר למוחמד כי נאקתו הלבנה, האצילה, נמצאה ללא רוח חיים, כשהיא נשוכה בצווארה. ליד גופתה נמצאו עקבותיו של גמל וכן הג'יד – החבל הקצר שקושרים הבדווים את רגליו הקדמיות של הגמל, זו לזו, על מנת שלא יתרחק מהמאהל.

סיני. הבלון הוורדרד המשתלשל מפיו של הגמל מעיד שהוא מיוחם. בתקופת הייחום של הגמלים, מומלץ לשמור על מרחק ביטחון. במיוחד טובה עצה זאת לנאקה | צילום: אמיר יחיאלי

חודשיים לפני כן, אחרי ימי חיפוש ארוכים, איתר מוחמד את נאקתו האצילה. כי זאת יש לדעת: רוב הגמלים שאנו פוגשים בדרכנו בנגב או בסיני אינם אלא נאקות, אשר רוב ימות השנה רועות באורח חופשי במרחק רב מבעליהן. הנאקות פיתחו במשך השנים אסטרטגיית רעייה מורכבת וחכמה, המבוססת על היכרות מעמיקה עם מקורות המים ועל ידע גיאו־בוטני, שבאמצעותו הן מוצאות, במקום הנכון ובעונה המתאימה, את הצמחים הטעימים והמזינים ביותר. בניגוד לגמלים הזכרים, הן מכירות כל שלוחה וכל ערוץ, כל באר וכל גב, ואינן מסכנות איש; אבל קשה לאתר אותן. שיחות רבות בין הבדווים נסובות על מקום הימצאה של נאקה המבוקשת על ידי בעליה, וכל בעל גמלים משקיע ימים רבים מחייו בחיפוש נאקות.

אחרי שמצא מוחמד את נאקתו, כשהוא רוכב על גמל אציל ששאל מאחד מחבריו, הפגיש את הזוג להתייחדות קצרה ורכב חזרה לביתו. גמלים זכרים אינם אמורים להסתובב חופשי במדבר, במיוחד לא בעונת הייחום שלהם, בה משתנה המאזן ההורמונלי בגופם. כל מפגש בין גמל לנאקה בתקופה זו חייב להיות יזום, משום שיכולתם התקשורתית עם בנות מינם דועכת, ובשל הרצון לבחור את אבי הצאצאים.

אבל גמל אלמוני, כך התברר, התרחק מאוהל בעליו ופגש בנאקה של מוחמד, שהיתה כבר בחודש השני להריונה. שלושה שבועות לאחר עיבורן, מסרבות הנאקות לכל חיזור; אבל הגמל המיוחם לא ויתר ותקף באלימות את הנאקה של מוחמד, תוך כדי קריעת הג'יד שקשר את רגליו הקדמיות. הנאקה האצילה, שצאצאיה הכניסו בעבר כסף רב למוחמד, נאנסה ומתה.

חיש מהר פשטה השמועה בקרב הבדווים ביובלי ואדי רַחַבָּה, וגלשה גם במורד ואדי נַצבּ, בואכה דהב. הגמל שהרג את נאקתו של מוחמד זוהה לאחר שבוע, כאשר בעליו, חמד אסמעין, איתר אותו ללא הג'יד. בנוכחותם של בדווים אחדים שהיו במקום פנה חמד למוחמד ואמר: "על רשלנותי, על עוגמת נפשך, על נאקתך האצילה ועל עוּבּרָָהּּ, אפצה אותך בחמש מטובות נאקותי". הנוכחים נדרכו לשמוע את תגובתו של מוחמד, שכן חמד הציע מראש, ללא פסיקת בורר וללא משא ומתן, את הקנס המקסימלי הנהוג במקרים כאלה. "פטרתי אותו בלא כלום", סיפר לי אחר כך מוחמד, "אך לא בלי שנזפתי בו על רשלנותו. פשוט הזכרתי לכל הנוכחים שבסופו של דבר, הכל בידי אללה".

עניין של אבהות
מסיפור זה אפשר ללמוד דברים רבים על מאפייני החיים של הגמלים, הנאקות והבדווים במדבר; הוא מרמז, למשל, מדוע רק לנאקות מאפשרים רעייה חופשית ומדוע מסתפקים רוב הבדווים בגמל זכר אחד (גמל הקשור ליד הבית ואינו רועה, צורך כשלושה קילוגרם תירס ביום). הסיפור גם מעורר כמה וכמה שאלות: מדוע פוגעים זכרים בנקבות, כאשר מתקיים מפגש בלתי מבוקר? איך ומתי מוצאים את הנאקות? וכיצד הן מתעברות בשטח ללא זכרים?

נתחיל בשאלה החמה ביותר: הזדווגות אלימה עד כדי הרג היא תופעה תמוהה מאוד מבחינה ביולוגית. מדוע זה קורה? מוחמד הסביר שלא כל הגמלים הם אנסים בפוטנציה, אך הוסיף כי "יש ביניהם, בעיקר צעירים, שפשוט אינם מבינים באורחות נשים". הסבר להעדר התקשורת בין גמלים לנאקות בתקופת הייחום אפשר לקבל מהתבוננות באורח החיים של גמלי הבר באמריקה הדרומית, הגוּאנקו והוויקוּניה. גם הם, כמו "ספינת המדבר" המוכרת לנו, הגמל הדרומדרי החד־דבשתי, הם יוצאי חלציו של אבי הגמלים הצפון־אמריקני (ראו מסגרת).

זכרי הגואנקו והוויקוניה, נציגיה האחרונים של המשפחה שעודם חיים בבר, הם בעלי חיים טריטוריאליים. הטריטוריה שעליה הם משתלטים משקפת את כוחם, ובה הם מטפחים להקת נקבות הנושאות את צאצאיהם. בקרב גמלי בר אלה לא נצפו מקרים של אי־הבנה ואלימות בין הזכרים לנקבות. זכר לא יגרום למותה של אֵם צאצאיו, לא בתקופת ההריון ולא בתקופת ההנקה. הגמל הדרומדרי המבוית, לעומתם, אינו שליט של טריטוריה כאבותיו, אלא נשלט על ידי בעליו. כאשר נקרית בדרכו נאקה הרה או מיניקה, קרוב לוודאי שלא את צאצאיו היא מגדלת. לאור זאת, ולאור ההשתוללות ההורמונלית בתקופת הייחום שלו, אפשר בהחלט לצפות שיתעלם מסירובה של הנאקה להזדווג עימו. בגלל תוקפנותו, עלול סירוב זה לעלות לה בחייה.

חיזוק להסבר זה אפשר לקבל מצפייה בהתנהגותם של יונקים טריטוריאליים אחרים, למשל אריות. לאחר שאלה משתלטים על להקת לביאות, הם הורגים צאצאים יונקים של הזכר הקודם, וגורמים ללביאות הרות להפיל את עובריהן. הם אינם פוגעים, לעומת זאת, בלביאות עצמן.

ג'ינג'י זה לא רק צבע
מדוע, אם כך, מחזיקים הבדווים גמלים עצבניים ומסוכנים? עיקר השימוש בזכרים הוא למשא ולרכיבה. במהלך הנדידה נושאים הגמלים את האוהל ושאר כלי הבית, והם משמשים ככלי תחבורה כל ימות השנה. גמלים "ג'ינג'יים" באופיים, הסביר מוחמד, הם בדרך כלל חזקים יותר ויכולים לשאת עד 50 קילוגרם יותר מגמלים אחרים. לכן, יש בקרב הבדווים כאלה שמעדיפים לקחת את הסיכון הכרוך בהחזקת גמל עצבני ולהימנע מהחזקת גמל נוסף, ששירותיו נדרשים רק לעיתים רחוקות. הדבר נכון במיוחד בקרב בדווים משבט האולד סעיד, החיים באיזור הררי ומבודד בדרום־מערב סיני, ותלותם בגמלים כבהמות משא ורכיבה רבה במיוחד.

אחדים מבני שבט זה, הזקוקים מדי פעם ליותר מגמל אחד לעבודה, אילפו כמה מנאקותיהם, ובשעת הצורך הם עושים בהן שימוש למשא (כמובן, לא בעונת הייחום שלהן ולא בשלבי הריון מתקדמים). אולם האילוף נמשך חודשים רבים, ובמהלכם יש להאכיל את הנאקה וקשה לעסוק בעניינים אחרים; ועל כן אין זה עסק משתלם, בדרך כלל.
בסיכומו של דבר, הועידו הבדווים את רוב סיני לרעיית נאקות, בשעה שהזכרים מנועים מרעייה חופשית לפחות בחודשי הייחום (ועל כן יש להאכילם מדי יום). את הזכר צריכים מדי פעם לעבודה ליד הבית. הנאקות, לעומת זאת, נועדו בעיקר להביא צאצאים, וכדי להוזיל את עלות אחזקתן יש לתת להן את מירב חופש התמרון ברעייה. ככל שיתרבו, יגדל הרכוש ויעלו הרווחים ממכירת צאצאיהן. על מנת לשפר את ניצול השטח לרעיית נאקות, משקיעים בדווים רבים מזמנם ומכוחם בבניית שבילים המשפרים את הנגישות למקורות מים ולאזורי מרעה, החסומים על ידי מכשולים טופוגרפיים.

במוחי, החושב בדפוסים מודרניים, כבר התבשלה הצעת ייעול. מדוע לא לחלק את סיני לטריטוריות נפרדות של זכרים ונקבות? כך יוכל בדווי להחזיק יותר מגמל זכר אחד, וכאשר אינו זקוק להם ישחררם למרעה. "כבר חשבנו על כך וגם עשינו", הסביר מוחמד. "יצירת חיץ בלתי עביר לגמלים על פני מרחקים ארוכים היא בלתי אפשרית, ולכן בחרנו בדרום סיני שני אזורים הרריים עתירי מזון עם מקור מים, המשמשים מעין מכלאות טבעיות. שני האזורים מוקפים מדרונות תלולים, בלתי עבירים לגמלים, ואת שביל הגישה שבנינו סגרנו בתיל דוקרני. את הגמלים הזכרים מעלים לשם כשאין בהם צורך לתקופה ממושכת, ושום גמל לא יבוא בהם ולא ייצא בלי בעליו. ובכל זאת, קורים מקרים שגמל שמוחו מוצף בהורמונים והטירוף משתלט עליו מנסה לרדת במורדות התלולים, וסופו שהוא מתרסק או שובר רגל".

פוליטיקה מדברית
השילוב של יכולת ההישרדות הווירטואוזית של הנאקות עם הניצול הגבוה את שטחי המרעה ונטייתן לעצמאות מאפשר לבדווים, גם לעניים שבהם, לגדל עדר של נאקות ללא השקעה כספית. בעלות על עדר נאקות כרוכה בעיקר בהשקעת זמן לאיתורן מדי חורף. אחר כך יש לדאוג לעיבורן, ובתום שנת ההריון יש לוודא את מין הנולד ולסמנו בוַוסְם (קעקוע) השבטי, פן ייגנב. אם זהו זכר, מוכרים אותו בדרך כלל בחלוף שנת ההנקה. אם זו בִּכְרָה, ובעליה אינו זקוק בדחיפות למזומנים, היא תישאר לרעות עם שאר הנאקות. זה גם המועד לעבּר את האם, בתום מחזור הנקה של 12 חודשים.

ההחלטה האם ומתי למכור נאקות או גמלים מושפעת, בין השאר, מהמצב הגיאופוליטי בסיני. בימים שקדמו למלחמת 1967 הסתפקו רוב הבדווים בנאקות בודדות, ובתום שנת ההנקה מיהרו למכור את הוולדות כדי לקנות מזון. בימי השלטון הישראלי השתפר המצב הכלכלי, פחות נאקות נמכרו, והעדרים תפחו והלכו. הזכרים הצעירים נמכרו כדי לחסוך בהוצאות האכלתם, והיו בדווים שאפילו מכרו את אחרון גמליהם; שוק העבודה הישראלי הציע תעסוקה אלטרנטיבית, והמשכורות השמנות יחסית הפכו את ההתעסקות עם הגמלים ליקרה ולא כדאית. היו גם כאלה שאפילו לא טרחו לעבר את נאקותיהם. עם החזרת סיני למצרים, שוב התהפכו היוצרות. אפשרויות התעסוקה הצטמצמו, חשיבותה של הכלכלה המסורתית שבה ועלתה, הביקוש לגמלים זכרים גבר, ובהתאם – גם מחירם. עלייה בערך הזכרים העלתה גם את ערך הנאקות הממליטות אותם.

לשאלה כיצד מאתר הבדווי את נאקותיו, לאחר שהניח להן להסתובב במשך חודשים רבים ללא הגבלה, קיבלתי מענה באופן בלתי צפוי. בעוד מוחמד ואני משיחים בענייני גמלים, עזב לפתע מוחמד והתרחק בצעדים חפוזים. עקבתי אחריו בסקרנות, וראיתיו מתקרב לנאקה שעברה בקרבת מקום. כשהיה כמטחווי קשת ממנה, עצר, התבונן ושב על עקבותיו.

"נאקה זו", קבע, "שייכת לבדווי משבט האולד סעיד, על פי הוַוסְם שעל לחיה". היה לה כתם אפור על השוק הימנית האחורית, ואוזן שמאלית שסועה. סימני היכר אלה עשויים לסייע לבעליה לאתרה, אם וכאשר יעבור בסביבה. "רשמתי אותה בזכרוני ואוכל להעיד שעברה כאן, ולאיזה כיוון פנתה", סיכם מוחמד. עזרה הדדית כזו עשויה לקרב בדווי לאיזור שבו משוטטת נאקתו, אבל את הקילומטרים האחרונים יצטרך לגשש לבד, לפי העקבות. אלה אינן נמחות בדרך כלל כשבוע מיום הטבעתן.

האם היית ביעד הזה?

  • 0

    כן הייתי

  • 0

    לא, אבל מתכנן

  • 0

    לא מעוניין

האם המאמר הזה עזר לך?

עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





מסע אחר - המרכז לנסיעות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

code

מסע אחר - המרכז לנסיעות