תפריט עמוד

סינגפור – ושאר העולם

סינגפור – ושאר העולם

כיצד הפך אי קטן ולא מיושב בין מאלזיה לאינדונזיה לאחד המקומות הצפופים בעולם, ומה ההשפעה שיש להתפתחות התזזיתית הזו על מראהו של האי הטרופי ועל חיי תושביו? ביקור בסינגפור, מעצמת הסחר העולמית

חזרתי לסינגפור לאחר היעדרות בת כ-25 שנים והשינוי שחל בה הדהים אותי. מעיר טרופית הטובלת בירק, ששטחי הג'ונגל שמקיפים אותה גדולים הרבה יותר מן האזורים הבנויים, הפכה העיר סינגפור למטרופולין מודרני ענק, שוקק אדם וכלי רכב. רוב הבניינים במרכז העיר ובאיזור העסקים הם כיום גורדי שחקים, חלקם מתנשאים לגובה של עשרות קומות. לצדם מתגמדים כל שאר בתי העיר, שנבנו החל מאמצע המאה ה-19.

הגעתי לסינגפור בפעם הראשונה ב-1966. הייתי עדיין ילד, ומשפחתי התגוררה באי במשך כשלוש שנים. בדיוק שלוש שנים קודם לכן חדלה סינגפור מלהיות מושבת הכתר הבריטי. ב-1965, חודשים אחדים לפני שהגענו אל האי, ניתקה סינגפור מהפדרציה עם מאלזיה והפכה למדינה עצמאית. אנשי צבא בריטיים רבים, שגרו עדיין באותה תקופה בסינגפור, הוסיפו לניחוח הקולוניאלי של המקום. בשנות השישים היתה בסינגפור חלוקה ברורה: לצד כפרי דייגים עניים מאוד של מאלאים מקומיים ולצד הרובע הסיני הצפוף והמלוכלך בלטו רובעי המגורים העשירים והמטופחים של האוכלוסייה האנגלית. באזורים אלה היו בתי ספר משובחים, פנימיות לילדי עשירים, מועדונים ומרכזי ספורט אקסקלוסיביים, מגרשי קריקט ומסלולי מרוצי סוסים.

מראה פנורמי של סינגפור בשעת השקיעה | צילום: chensiyuan, GFDL

הנמל, שהיה כבר אז צומת חשוב של הספנות העולמית, זכור לי כאיזור ציורי ותוסס. נהר סינגפור שימש עדיין כנמל פריקה וכאיזור אחסון לחומרי גלם (גומי ובולי עץ), שהגיעו לנמל המים הרדודים בספינות מעבורת. בשנים האחרונות הוקם נמל מים עמוקים חדש, מחוץ לנהר, שמשמש כמרכז להעברת סחורות ואחסנתן לכ-500 קווי ספנות המקשרים בין סינגפור לבין שאר נמלי העולם. זה שנים רבות הנמל של סינגפור נחשב לאחד הנמלים העסוקים ביותר בעולם. סביב הנמל התפתחו מרכזי מסחר שהתחברו לגוש אחד ויצרו מרכז קניות מודרני ענק. המניע העיקרי לכך היתה הסרת כל המכסים והמיסים המוטלים על הסחורות הנמכרות במדינה.

יצירתה של כלכלה ללא מיסים הפכה את סינגפור לאבן שואבת לאנשי עסקים ויזמים מכל העולם. מאותו רגע ואילך לא חדל ערך הקרקע בסינגפור לעלות וכיום הוא אחד הגבוהים בעולם ומתחרה רק בערך הקרקע בטוקיו, במנהטן ובהונג קונג. בשנות השישים גרנו במרכז העיר, בבניין בן עשרים קומות, שהיה גורד שחקים במושגים של אותן שנים. בניין גבוה יחיד זה בלט בכל הסביבה הקרובה ומן הקומות העליונות שלו אפשר היה לראות ג'ונגלים עבותים וכפרים מעטים לצידי הדרכים הראשיות. הבניין הזה ניצב עדיין בסינגפור, אך הוא מתגמד לצד גורדי השחקים שנבנו בשנים האחרונות. העיר סינגפור משתרעת כיום על רוב שטחו של האי, הג'ונגלים נעלמו וצפיפות האוכלוסין בה היא השלישית בעולם.

מלבד איזור מרכז העיר, שהיה כבר אז מטופח יחסית לערים בדרום-מזרח אסיה, היתה סינגפור בשנות השישים ארץ מוזנחת ומלוכלכת. לרוב התושבים, מהגרים שהגיעו מסין, מהודו או ממלזיה הסמוכה, לא היה אכפת כלל אם השכונה שבה גרו היתה נקייה או מזוהמת. ב-1968 הכריזה ממשלת סינגפור על מבצע לאומי, שמטרתו להפוך את האי למדינה נקייה. אלפי משאיות ורבבות האזרחים שגויסו למבצע ניקו באופן שיטתי את השכונות, הכפרים והשווקים. שרי הממשלה השתתפו בניקיון באופן פעיל ונתנו לציבור דוגמה אישית. גם היום מוטלים בסינגפור קנסות כבדים במיוחד על מי שמכונים "עברייני ניקיון". המבצע הצליח מעל למשוער וסינגפור היא כיום אחת המדינות הנקיות ביותר בעולם. הצצה לרחובותיה הנקיים של סינגפור בסרטון הבא:


איך נראים החיים במקום המתגאה בתואר "הנקי בעולם" ומה קורה למי שמלכלך?

איי התבלין
ההיסטוריה של סינגפור אופיינית לדרום-מזרח אסיה: סחר בינלאומי בתבלינים ובגומי לצד איום של שודדי ים על נתיבי השיט; שלטון קולוניאלי של מעצמות אירופיות, לצד התפתחות כלכלית והתבססות של חברה מקומית, המורכבת מעמים שונים בתרבותם, בשפתם ובמורשתם ההיסטורית. ההיסטוריה של מאתיים השנים אחרונות הטביעה חותם ברור גם על האדריכלות של עיר-מדינה זו.

יש מעט מאוד עדויות על תושבי האי לפני תחילת המאה ה-19. ב-1811 התיישבה בסינגפור קבוצה שמנתה כמאה מאלאים, בראשותו של הטמנגונג עבדול-רחמן – נציג הסולטן מג'והור. שמונה שנים לאחר מכן, בינואר 1819, נחת על גדותיו של נהר סינגפור סר סטמפורד ראפלס – פקיד בכיר של חברת המסחר למזרח הודו. ראפלס הגיע כשליח הנציב העליון הבריטי בהודו, והוא שהקים את התשתית לסינגפור המודרנית של היום. סר ראפלס חיפש נמל בקצה הדרומי של חצי האי מאלזיה, שיחזק את אחיזת החברה ואת יתרונם של הבריטים על פני ההולנדים לאורך נתיב ימי חשוב זה. הבחירה נפלה על סינגפור בזכות מיקומו האסטרטגי של האי במיצרי מלקה ובמרכז צומת של נתיבי שיט, הקושרים את האוקיינוס ההודי, ים סיינטין הסיני והאוקיינוס השקט.

ראפלס קיבל מהסולטן חוסיין עבדול רחמן את השליטה על רצועת קרקע צרה לאורך החוף, סמוך לשפך הנהר לים. באותה עת מנתה אוכלוסיית סינגפור כמה מאות תושבים מאלאים, חלקם שודדי-ים ושודדי דרכים, ומעט תושבים סינים. ביישוב, סמוך לשפך הנהר, ניצבו אז כמאה בתים, כשביתו של הטמנגונג – "שר ההגנה" המקומי, התנשא במקום בו נמצאת היום ה"סיטי", לב האיזור העסקי של סינגפור. מדיניות הסחר החופשי של ראפלס הביאה להתפתחותה המהירה של המושבה החדשה. ב-1821 מנתה האוכלוסייה המקומית כ-5,000 נפש, רבים מהם מהגרים סינים, שעזבו את ארץ מוצאם וחיפשו מקורות פרנסה. במהלך השנתיים וחצי הראשונות להקמתו הגיעו לנמל החדש כ3,000 סירות וספינות.

ב-1824, כאשר נחתם חוזה שני בין הסולטן המקומי לחברה למזרח הודו, נמסרה לאימפריה הבריטית השליטה על כל האי. מספר התושבים הוכפל בתקופה זו והגיע לכ-11,000 תושבים והעיר החלה להתפתח באופן יותר מתוכנן ומבוקר. דחיפה נוספת להתפתחותה של סינגפור כמרכז סחר בינלאומי וחיזוק למעמדה כנמל מים עמוקים ניתנה בשנות השישים של המאה ה19, עם תחילת השימוש באוניות קיטור ועם פתיחתה, ב-1869, של תעלת סואץ.

לי קואן יו, ראש ממשלתה הדינמי של המדינה במשך כחצי יובל שנים, עד פרישתו ב-1990, הוביל את סינגפור לתנופת פיתוח עצומה, עם דגש על יצירת מקומות עבודה, הבטחת חינוך, בריאות ודיור נאות לכלל האוכלוסייה. המשטר הצעיר והיציב הזה חורט על דגלו את הרצון והשאיפה למצויינות בכל תחומי החיים ומצהיר על רצונו להפוך את סינגפור לעיר לדוגמה, כפי שזה מוגדר בסיסמת מפלגת השלטון: "TOWARDS A CITY OF EXCELLENCE". עקב שאיפה זו והצורך ביצירת עם חדש, בעל זהות וגאווה לאומית, יזמה הממשלה פעילות הסברתית נרחבת בכל תחומי החיים, יחד עם אכיפה קפדנית של החוקים.

שלושה ראשי בודהא, מסמליה של סינגפור. חדשנות לצד מסורת | צילום: אייסטוק

מורשת ארכיטקטונית
בתחילת שנות ה-60 החלה הממשלה בפינוי אינטנסיבי של שכונות העוני ברחבי האי, בהקמת דיור חלופי לתושבים ובהחייאת מרכז העיר. כחלק מן הפרויקט החלו הרשויות לפתח את האזורים הציבוריים ולשמר מבני ציבור. כעשר שנים לאחר מכן הושלמה הקמתן של שכונות מגורים חדשות והן אוכלסו על-ידי יותר מ-80 אחוזים מכלל התושבים במדינה. חלק מן הדיירים החדשים גר עד אז בתנאי מגורים קשים. בשלב זה החלו הגורמים השונים לתת את הדעת להרס המרקם האורבני, שליווה את תנופת הפיתוח והבנייה באי. תהליך דומה קרה גם אצל שכנותיה של סינגפור מדרום ומצפון – מאלזיה ואינדונזיה.

ההבדל נעוץ בכך שממשלת סינגפור הבינה במהירות רבה את חשיבות השמירה על המורשת ההיסטורית, הכוללת שימור ושיחזור של מבנים ואזורים שלמים בעלי ייחוד ארכיטקטוני. מלבד הערכים האסתטיים וחיזוק הגאווה הלאומית, הבינו מנהיגי סינגפור ששימור האזורים ההיסטוריים והפיכתם לאתרי תיירות ומוקדי משיכה עשוי להוות מנוף לפיתוח כלכלי. ב-1974 הוקמה בסינגפור הרשות לפיתוח מחודש של העיר, שעסקה בתיכנון ובפיתוח אזורים הבנויים על על קרקע שסופחה לשטח האי בעקבות ייבוש שטחי ים, ובחירה קפדנית מבנים נבחרים הראויים לשימור.

בתחילת דרכה העצמאית ניסתה סינגפור לייבש שטחי ים כדי להגדיל את שטחה המצומצם. מנהיגיה ראו בכך פתרון הכרחי למדינה קטנה, שאוכלוסייה הולכת וגדלה ושטחי הקרקע שבה מוגבלים ומחירם מאמיר בכל יום. בסוף שנות השישים החל בסינגפור תהליך ייבוש מסיבי של רצועת החוף בקצה הדרומי של האי. היום בנויים כל איזור נמל התעופה המודרני של סינגפור, וכל האוטוסטרדות המובילות אליו וממנו על קרקע שסופחה לאי כתוצאה מתהליך הייבוש.

עיקר פעילותה של הרשות לפיתוח מחודש של העיר התמקדה, כאמור, בשימורם של מבני העיר מן התקופה הקולוניאלית. תשומת הלב הרבה שהוקדשה לכך מייחדת את סינגפור מכל שכנותיה, ומשמשת דוגמה טובה להלך מחשבתה של ממשלתה. הקריטריונים שעל פיהם נבחר בניין לשימור הם ערכו ההיסטורי, חשיבות המבנה בזכות סגנונו הארכיטקטוני, ייחודו ותרומתו לסביבה. הרשות עוסקת גם בפעולות שימור ושיקום של אזורי מגורים שלמים שצוותי תכנון, המורכבים מאדריכלים ומתכנני ערים בחרו בקפדנות.

הבסיס לתכנית האב לשימור (בהכנתה החלו בשנת 1989) היתה תכנית האב המקורית שהכינו ב-1822 ראפלס ואדריכל אירי צעיר ונמרץ בשם קולמן, ששימש לו יועץ, ולאחר מכן הפך למהנדס העיר הראשון של סינגפור. בתוכנית זו הוגדרו במדויק אזורי מגורים נפרדים לקבוצות האתניות שהיו אז בסינגפור – התושבים הסינים יושבו באיזור שמדרום לנהר סינגפור, האוכלוסייה המוסלמית, שהורכבה בעיקר ממאלאים, התגוררה סביב ארמון הסולטן ולאורך קו החוף הצפוני, והתושבים האירופאיים בינם לבין נהר סינגפור. האזורים המסחריים ובנייני הציבור של העיר המתפתחת, רוכזו על גדות הנהר וליד השפך לים.

האזורים ההיסטוריים שנבחרו לשימור הם ה"קמפונג גלאם" (KAMPONG GLAM) הרובע המוסלמי, הרובע הסיני והרובע ההודי. באחרון התגוררו בעיקר אסירים הודיים לשעבר שהבריטים הביאו לאי באמצע המאה שעברה, לעבודות תשתית ובנייה. אזורים נוספים שנבחרו הם נהר סינגפור על שתי גדותיו, שני רחובות יחודיים במרכז העיר וה-"חוליה ההיסטורית" שכוללת מבנים בעלי חשיבות במורשת המקומית כבית המשפט העליון, המוזיאון הלאומי ובניין העירייה, שנבנו בסגנון ניאו-קלאסי בסוף המאה שעברה. אזורים אלה שאוכלסו על-ידי קבוצות אתניות שונות, משקפים את מגוון הסגנונות בתערובת ססגונית של אדריכלות אירופאית, אדריכלות סינית מקומית, אדריכלות הודית ואדריכלות מוסלמית. שילובם של כל אלה יצר אדריכלות מקומית יחודית מאוד. באזורים השונים שהוגדרו לשימור נבחרו קטעי רחובות אופייניים והם תוכננו ושופצו כפרויקט נסיוני. באזורים אלה ניסו המתכננים לשמר גם את אופי האיזור על-ידי הגדרת סוג העסקים שיאכלסו את קומות הקרקע – מסעדות, בתי קפה, חנויות וכדומה.

מלון מרינה סנדס, עיצוב אולטרה-מודרני של האדריכל הישראלי משה ספדי

הערך הקוסמופוליטי
גולת הכותרת בפעילות בסינגפור מתמקדת ברובע הסיני. כבר בתוכנית האב של ראפלס יועד האיזור הנרחב ביותר בעיר המתפתחת לאוכלוסיה הסינית. עקב זרימת מהגרים סינים, בעיקר גברים, נוצר מצב של חוסר איזון דמוגרפי. ב-1836 היה היחס בין הגברים לנשים בסינגפור אחד לארבע עשרה ועובדה זו השפיעה בהכרח גם על סגנון החיים והמגורים. מרבית המבנים שנבנו באותה תקופה שימשו כאכסנייה לרווקים הסינים.

רוב הבניינים הניצבים היום באיזור זה נבנו מתחילת המאה ועד לתחילת שנות ה-40, במהלך תנופת הבניה השנייה בסינגפור. למרות שחלקם נמצא היום במצב של התפוררות קשה שלא להתפעל מהפרופורציות של חזיתות הבניינים השונים, מפרטי האדריכלות ומאופן הבנייה והשימוש בחומרים מגוונים. משמרי הרובע משתדלים כיום להשתמש בחומרים זהים בתהליך השימור.

סוג המבנה המאפיין ביותר את סינגפור הם מבני החנויות, בעלי החזיתות המעוטרות המיוחדות, המכילות פרטים מאדריכלות מאלאית וסינית לצד אדריכלות אירופאית קלאסית. סגנון זה, שנקרא אף "בארוק סיני", מאפיין היום את סינגפור הקוסמופוליטית. בבתי החנויות שולבה קומת מגורים מעל קומת המסחר, כך שבחזית נוצרת מקמרת (ARCADE) ברוחב של מטר וחצי, המאפשרת מעבר מקורה להולכי רגל ומשמשת גם להצללה על פתחי הבית וחלל מגורים פתוח נוסף לדייריו. סגנון בנייה זה הגיע לסינגפור מדרום סין עם גלי ההגירה משם. ראפלס ואדריכלו אימצו אותו והפכוהו לסגנון בנייה מחייב. מבנים אלה נבנו מלכתחילה מחומרי בניין מקומיים וזולים. עם הופעת שכבה מבוססת של סוחרים סינים מקומיים לקראת סוף המאה ה-19, הפך סגנון בנייה זה למורכב ועשיר יותר בפרטים ובחומרי בנייה. רחובות שלמים הבנויים בסגנון זה מהווים היום חלק נכבד מהאתרים לשימור בעיר.

עובדה מעניינת היא שהמעורבות של הציבור בתהליכי השימור אינה רבה. כל פרויקט מוצג אמנם בפני הציבור, אך שום תיכנון מהותי לא שונה כתוצאה מביקורת או הסתייגות כלשהי. אדריכלים מקומיים עימם שוחחתי מתחו ביקורת על כל התהליך המהיר, שהפך אזורים בעיר לסטריליים וססגוניים מידי עקב שימוש במגוון צבעי פסטל, שאינם אותנטיים ונאמנים לצבע חזיתות הבתים בעבר. לדעתם צריך תהליך מסיבי שכזה לכלול מעורבות ציבורית גדולה יותר ובעיקר להימשך על פני זמן ארוך יותר שמאפשר לסביבה ולתושבים להטמיע את התהליך.

למרות הביקורת שנמתחת על אופן ביצועו, קשה שלא להתפעל מתוצאות השימור. משאבים ציבוריים ופרטיים אדירים הושקעו בשיקום ובשימור אזורים שלמים של העיר. התהליך עצר את ההתפוררות הפיסית של המבנים, שפגעי האקלים ושיני הזמן הפכו אותם לבלתי ראויים למגורים. מבנים בעלי ייחוד ארכיטקטוני, ששימשו בעבר כמוסדות לימוד או דת, שינו את יעודם והפכו לאחר השיקום ופעולות השימור למוזיאונים, מרכזי אכילה ומרכזי בילוי וקניות המושכים קהל רב. מבנים נטושים לאורך הנהר, ששימשו בעבר כמחסנים וכמשרדי חברות הסחר והספנות, הפכו לאיזור בילוי ובידור שוקק חיים ביום ובלילה ולאטרקציה לתיירים.

בניין הפרלמנט. דואגים לשמר מבנים המייחדים את סינגפור משכנותיה

אוכלים בחניון
במשך שנים רבות טיפחו בסינגפור מערכת מסעדות עממית וייחודית: עם סגירת החניונים בשעות הערב החלו להגיע בעלי דוכנים לתפוס את מקומם. כל דוכן שימש כמסעדה עצמאית עם התמחות שונה וכל בעל דוכן הציב סביבו כסאות ושולחנות, ושימש בו בזמן כטבח, מלצר, מקדם מכירות ושוטף כלים. מרכזים אלה הפכו למוקד בילוי עיקרי הן לתושבים המקומיים והן לזרים. אפשר היה לעבור מדוכן לדוכן וליהנות ממרק סיני עשוי מסנפירי כריש, מתבשיל הודי חריף משיפודי בשר מלאי מתקתקים ומבננות ממותקות וחלב קוקוס. עם התפתחותה של סינגפור נעלמה גם התופעה הזו שהיתה חלק מהנוף המקומי ומאורח חייהם של התושבים באי. מרכזי המזון כיום ממוסדים יותר ורובם ניצבים תחת גג. בעלי הדוכנים פועלים תחת פיקוח הדוק של משרד הבריאות המקומי ובכוח רישיון עסק. האוכל אמנם טעים, אבל משהו מן הססגוניות אבד.

בתי הספר הסינגפוריים עברו שינוי מקביל: בזמנו התקיימו זה בצד זה בתי ספר שלימדו בסינית, במאלאית, בטאמילית ובאנגלית. כתלמיד בבית הספר האמריקאי התחריתי בימי ספורט ובתחרויות אזוריות מול הודים, סינים, או מאלאים. בתחילת שנות ה-80 הוחלט לבצע רפורמה בחינוך ולהנחיל את האנגלית כשפה ראשונה, שבה מלמדים את כל המקצועות. רק כשפה שנייה מלמדים עכשיו את שפת עמו של התלמיד, בהתאם למוצאו האתני. רפורמה זו חוללה שינויים תרבותיים וחברתיים עמוקים ונוצר נתק מסוים בין הדורות. נציגי השלטון בסינגפור חוזרים ומבהירים את חיוניותו של התהלך הזה להשתלבותה המוצלחת של סינגפור בעולם המודרני והטכנולוגי. למבקר זר נדמה לעיתים שהעולם הוא זה שצריך לבוא, ללמוד ולהשתלב בסינגפור המודרנית, הטכנולוגית, והמכירה בערכו של העבר.

 

האם היית ביעד הזה?

  • 1

    כן הייתי

  • 2

    לא, אבל מתכנן

  • 0

    לא מעוניין

האם המאמר הזה עזר לך?

עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





מסע אחר - המרכז לנסיעות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

code

מסע אחר - המרכז לנסיעות

כתבות מסינגפור

נסיעת עסקים לסינגפור: כל מה שצריך לדעת
נסיעת עסקים לסינגפור: כל מה שצריך לדעת

מצד אחד, סינגפור היא מקום קל ונוח מאוד לנסיעת עסקים, עם שדה תעופה מהטובים בעולם, תחבורה ציבורית יעילה ונוחה, מקומיים שמדברים אנגלית ותחושת ביטחון אישי גבוהה. ומצד שני, יש כללים ברורים שצריך להכיר כדי להצליח בפגישות עסקים בסינגפור. ...

סינגפור: בין מזרח למערב
סינגפור: בין מזרח למערב

עיר, מדינה או אי? סינגפור הזעירה היא כל אלה, ובנוסף היא מהווה יעד נהדר לחופשה לכל סוגי המטיילים. במדינה המודרנית והמצוחצחת קל להתמצא ונוח לטייל, ויש בה משהו לכל אחד: גורדי שחקים מודרניים ושכונות אתניות, מרכזי קניות נוצצים ...

סינגפור: מסע קולינרי
סינגפור: מסע קולינרי

הדרך הטובה, המהירה וכמובן הטעימה ביותר להתוודע לסינגפור, שתושביה הגיעו אליה מרחבי אסיה, היא דרך האוכל. טל רשף, המכיר את האי היטב, ממליץ על מסעדות זולות ומצוינות, בהן מסעדת כוכב מישלן שמנת הדגל שלה עולה פחות מחצי מנת ...