הציפורים שנדדו בחורף אל שדות אפריקה, חזרו בתחילת האביב לקנן באירופה. יחד איתם מריאנה ואני טסנו למילאנו וחזרנו ברכבת אל חוות הסוסים בכפר קרדינלה בחבל פיימונטה. אמצע אפריל ויום של שמש אביבית עם בוץ של אתמול קיבל אותנו בחווה. אוריאן וג'וליה, מצילות הסוסים המתוקות, קיבלו אותנו בחצר הבקתה שלהן. האוטוקרוואן ניצב באותו מקום שהשארתי אותו בסתיו, עטוף כמו בונבוניירה, מכוסה למחצה בגג האורווה. חיברתי את הכבלים לסוללה ולהפתעתי המנוע נדלק במכה ראשונה. חגיגה, תיכף ממריאים לטוסקנה.

לקריאה נוספת:

• מדריך מסע אחר לאיטליה
• מדריך מסע אחר לטוסקנה
• לפרק הקודם: צפון איטליה

דרך הפנים הקדושות (Via del volto santo) מתחילה בהרי האפנינים בצפון טוסקנה, ועוברת בין כפרים הרריים, כנסיות ומנזרים. עולי הרגל בימי הביניים צעדו בה לאורך מאה ושישים ק"מ בדרכם אל העיר העתיקה המוקפת בחומות – לוקה (Lucca). בקתדרלה חזו המתפללים בפנים הכהות המגולפות של ישו על הצלב. לוקה האורבנית הפתיעה אותנו בשפע המעיינות ופלגי המים סביבה, ואף במפל קטן שרחצנו במימיו.

ממישורי לוקה ופיזה נסענו בכבישים צרים שטיפסו גבוה בהרי האפנינים. נוף הגבעות העגולות התחלף במדרונות כהים של יערות אשוחים, ובצוקי סלע חשופים של הפסגות.

נוף הגבעות העגולות התחלף במדרונות כהים של יערות אשוחים, ובצוקי סלע חשופים של הפסגות

מסביב צצו כפרים בראשי גבעות, גרעיני בתים עתיקים ומגדלים המתנשאים יחד כמצודה טבעית. עצרנו בכפר קטן בשם סן מיקלה. סתם בגלל שהשם מצא חן בעיני, אולי הזכיר לי את הספר 'מגילת סן מיקלה' שאהבתי ובכלל מדבר על דרום איטליה.

זוג מטיילים מקומיים ירדו מהרכב שלהם עם מקלות הליכה. שאלתי אותם אם הם יכולים להמליץ על מסלולי הליכה באזור. 'כן' צחק הגבר "אתם בדיוק על שביל שכזה – 'ויה דל וולטו סנטו' והראה לי את הסימון באדום לבן. "זו דרך עתיקה שמחברת כפרים ומנזרים שעל ההר ומגיעה עד למישורי הדרום. אבל קודם כל אני מציע לכם לראות את הכפר היפה ואת הגשר הקשתי שמעל הקניון".

טיילנו בכפר העתיק סן מיקלה הבנוי מאבני בזלת שחורות. משם צעדנו בדרך העתיקה שעקבה אחר תוואי הנחל והאשדות הזורמים. הלכנו בשביל ברור ומסומן בסמל הדרך, בין שדות, יערות, בתים כפריים משופצים, בנוף נפלא של הרי האפנינים. לאחר שעות ספורות הגענו לכפר גדול והחלטנו שעד כאן להפעם.

טיילנו בכפר העתיק סן מיקלה הבנוי מאבני בזלת שחורות

צעדנו בדרך העתיקה שעקבה אחר תוואי הנחל והאשדות הזורמים

הלכנו בשביל ברור ומסומן בסמל הדרך

בתים כפריים משופצים, בנוף נפלא של הרי האפנינים

בדקנו באפליקציית maps.me ומצאנו מסלול אחר לחזור בו בחיק הטבע הנפלא בחזרה לסן מיקלה. קיבלנו את המנה היומית שלנו של הליכה בחיק הטבע וחזרנו שבעי רצון. לסיום ירדנו עם האוטוקרוואן אל תוך ערוץ הנחל והכנו לנו ארוחה 'רטובה'.

לסיום ירדנו עם האוטוקרוואן אל תוך ערוץ הנחל

בפרק הקודם הכרנו את הזוג הנורווגי קארי ופר במהלך ביקור בקהילת דמנהור. הם סיפרו לנו שעזבו את נורווגיה, מכרו את דירתם באוסלו וקנו בית בטוסקנה. שלחנו להם הודעה אם אפשר לקפוץ אליהם לקפה. זמן קצר לאחר מכן כבר חלפנו דרך סמטאות העיירה העתיקה סנטה מריה א-מונטה והגענו אל שערי הברזל של אחוזת השושנים. אז ככה, קארי ופר באמת מכרו דירה באוסלו וקנו בית כמו שכבר סיפרתי, אבל לא שיערתי שהם קנו אחוזה רחבת ידיים בת 22 הקטר שבחישוב מהיר הם 220 דונם.

אחוזת השושנים של קארי ופר

בראש הגבעה נמצא בית מודרני גדול הצופה אל עמק ציורי שכולו ריבועי שדות חקלאיים בחמישים גוונים של ירוק. הטרסות מתפרסות לכל עבר במורדות הגבעה, ולאט לאט עם מעדר ומגרפה חושף פר הויקינג ארך הרגליים גן קסום מן הצמחייה הפראית שכיסתה את השטח.

בתוך הטבע הנפלא הם יצרו שביל ספירלות להליכות מדיטטיביות, וחשפו גזעי עצים ששווה לחבק אותם. קארי היא אמנית רב תחומית והיא תלתה עבודות קרושה מיסטיות ברחבי הגן. הסטודיו שלה בנוי בתוך טרסה ומתפקע משלל ציורים פסיכודליים שהיא מציירת תחת ההשראה של האחוזה.

שלושה ימים היינו אורחי אחוזת השושנים המטופחת. הצטרפנו לשיעור יוגה בגן הקסום עם חברות נורווגיות וגרמניות של קארי, התפנקנו במסעדות מקומיות טובות שקארי מכירה, טיילנו בעיירה הסמוכה שחגגה את פסטיבל הפרחים כמו בכל אביב, וצעדנו בשבילי המדיטציה הקסומים של האחוזה, עם הרהורים על היום שאחרי הנדודים, אם אי פעם יגיע יום כזה, ונרצה לנוח בו במקום אחד… יש לנו על מה לפנטז.

התפנקנו במסעדות מקומיות טובות שקארי מכירה

טיילנו בעיירה הסמוכה שחגגה את פסטיבל הפרחים כמו בכל אביב

שלושה בסירה אחת

דרך הפרנסיג'נה (Via Francigena) אף היא דרך עולי רגל עתיקה מימי הביניים. זוהי דרך בינלאומית שראשיתה בעיר קאנטרברי בדרום אנגליה. ההולכים בה חוצים את תעלת למאנש אל צרפת, עולים במעברי האלפים בשוויצריה וצפון איטליה, ומסיימים לאחר כשלושת אלפים קילומטרים ברומא, כמו כל הדרכים המובילות לשם.

בדרך לדרום טוסקנה אספנו את אניה, בחורה גרמניה יפה בהירת שיער עם חיוך כובש, דמות שמתקשרת לי לנערת פרחים מהסיקסטיז. היא הצטרפה אלינו עם טרולי ריק למחצה, אחרי עשרים שעות נסיעה באוטובוס מביתה בברלין

למריאנה ואניה יש קשר מיוחד, מהלב. הן הכירו בפסטיבל ביודנסה בברלין ואניה אירחה אותה בדירתה הצנועה. הן מצאו שפה משותפת, טיולים בטבע, שחיה בעירום באגמים, שיחות על טנטרה וקבלה. מריאנה הזמינה אותה להצטרף ולטייל איתנו, אניה נענתה להזמנה, והיא מצאה חן בעיני ממבט ראשון. היא נכנסה בעדינות אל הזוגיות שלנו והזרימה לתוכה אנרגיה מרעננת ונעימה.

למחרת המשכנו בדרך דרומה. התמקמנו באחוזה הנידחת של מסימו וגבריאלה בגבעות טוסקנה בין סן ג'ימיניאנו לוולטרה. שלושה קילומטרים של דרך עפר הובילו אותנו אליה מהכביש הקרוב והרחיקו אותנו מעולם התיירות ההומה מסביב. החווה אינה מפוארת אך מאוד אותנטית. בית מסורתי ותיק שכל חדר בו נפתח החוצה, מטבח עם כיור חצוב באבן, חדר שינה עם שירותים ואמבטיה מפנקת, בריכת שחיה קרירה שמסימו מקפיד לסנן ממנה את העלים הנושרים מידי בוקר. בקיצור כל מה שרצינו היה שם, והיינו לבד לבד.

בבוקר יצאנו שלושתנו לטיול רגלי בשביל הפרנסיג'נה מהאחוזה אל עיר המגדלים סן ג'ימיניאנו. הליכה ארוכה בין יער טבעי, שדות וכרמים, בתי חוות וכפרים קטנים. בצהרי היום החמים עברנו ליד נחל קטן ועצרנו להשתכשך במים הקרירים.

הליכה ארוכה בין יער טבעי, שדות וכרמים, בתי חוות וכפרים קטנים

נוף המגדלים של העיירה היה מרשים להפליא, אולם כשנכנסנו בשעריה הכה בנו המון המבקרים. לאחר שעה קלה חזרנו בטרמפים אל הבדידות המזהרת של האחוזה הפרטית שלנו.

נוף המגדלים של העיירה היה מרשים להפליא

כשנכנסנו בשעריה הכה בנו המון המבקרים

ביומיים הבאים המשכנו לטייל במקטעים של הפרנסיג'נה בשבילי היער מהחווה אל העיר העתיקה גמבאסי. ושוב מעיר המבצר רדיקופני. אחר צהרים שלם רבצנו במפלי המעיין החם והשופע סאטורניה, ככה בחיק הטבע, ליד טחנת קמח ישנה שפעם זרמי המים הפעילו בה את גלגלי הטחינה. שלושה באוטוקרוואן מינימליסטי אחד, ימים פעילים בזרימה רגועה וחברותא נעימה. עד שיום אחד הורדנו את אניה בתחנת רכבת בעיר שדה, וחזרנו להיות זוג לבדו ישכון. כיוונו את החרטום צפונה לשוויצריה… ממריאים.

אחר צהרים שלם רבצנו במפלי המעיין החם והשופע סאטורניה, ככה בחיק הטבע, ליד טחנת קמח ישנה שפעם זרמי המים הפעילו בה את גלגלי הטחינה

—-

רונן רז – אגרונום במקצועו וטייל בנשמתו, ממייסדי טיולי השטח בארץ, חי וטייל במשך שבע שנים באסיה, אפריקה ואמריקה, גידל תנינים בוונצואלה ונאבק למען הפילים בקניה. בונה מסלולים ומדריך טיולים מזה 25 שנה, מנהל חברת אקו טיולי שטח.

ספרו הראשון – "תנינים לא בוכים".