מתהומות הנפש אל גג העולם

חזרתי לצרפת עם הברט מפריז, אבל הפעם בכובע אחר. רגע אחרי שסיימתי להפיק את הפסטיבל החמישי לסרטי טבע ומסע בכנרת, יצאתי למסע חדש מעבר לים – הנחיית ריטריט של עיבוד לחימה חוויתי באתר סקי. במסע פגשתי 11 לוחמים ולוחמת, כולם השתתפו במלחמת חרבות ברזל, כולם אוהדי מכבי תל-אביב.

כל השמות הכתבה, מלבד שמות המנחים, בדויים.

לקריאה נוספת:

• מדריך מסע אחר לצרפת
• מידע מעשי על צרפת
• ערוץ הסקי

נוף אלפיני טיפוסי בשאטל

טל הולנדר, גולש ותיק ומתמודד עם פוסט טראומה בעצמו, הקים את עמותת Snow Therapy כדי לחבר את עולמות התרפיה והטיפול עם עולמות הסקי והשלג. העוצמה של הטבע, ההתנסות בחוויה חדשה, ההתמודדות עם אתגרים פיזיים ומנטליים, היכולת להסתכל לפחד בעיניים והנוכחות בכאן ועכשיו שמרגישים בזמן שגולשים במדרונות – לכל אלה יש אלמנטים של ריפוי וצמיחה.  "זה התחיל לפני שנתיים עם חבר בחרמון, למדתי את התחום והבנתי את הפוטנציאל בחיבור בין מה שעובר על הגוף והנפש במפגש עם השלג", מספר הולנדר. על מנת לממש את חזונו נעזר הולנדר בסיוע עמותות האוהדים הצהובים.

המשתתפים בריטריט, שהתקיים בתמיכת אגודות האוהדים הצהובים, הם כולם אוהדי מכבי תל אביב

טיסת אל על הביאה אותנו לציריך, שוויץ. משם נסענו במשך שלוש שעות וחצי לכיוון הגבול עם צרפת בדרום-מערב שוויץ. אחרי שחצינו את הגבול הגענו לעיירה הקטנה והשלווה שאטל (Châtel), שלמרגלות האלפים. 1,200 איש מתגוררים בה, אבל בשיא עונת התיירות, בחורף, היא מתמלאת ב-23 אלף מבקרים, מרביתם גולשי סקי.  אצל המקומיים הגלישה היא טבע שני, משהו שהילדים לומדים לעשות עוד לפני שהם נגמלים מהמוצץ. פגשתי גם ילד בן 17 חודשים שנשבה בקסם הלבן. בקיץ הגולשים מתחלפים ברוכבי אופניים. באוגוסט הקרוב, כך מבשרים השלטים, יעבור כאן הטור דה פראנס בגרסה הנשית.

פגשתי ילד בן 17 חודשים שנשבה בקסם הלבן

עבודה על שריר הרגש

על ההר זה אתה והאתגר – קור, רוחות, נפילות.  אודי ויתר כבר ביום השני אבל מואיק  מדריך הסקי, איש ברזל עתיר תחרויות שמדריך את הריטריט בהתנדבות,  לא ויתר עליו. הוא אומר: "זה נראה בלתי אפשרי עד שאתה עושה את זה". ביום השלישי אודי הגיע עם תודה ותודעה של שפע לדבריו ושיחרר זעקה: "טאטע (קריאה שמזוהה עם חסידי ברסלב ומשמעותה 'אבא'), זה אתה, ההרים והשלג ומה שהם מביאים ומציפים". אורן למד להתמודד עם פחד גבהים על פסגת הרוצ'אסון בגובה 1,650 מטר. "כשקשה מרימים את הראש, לא את הידיים" הוא אומר ומקנח עם בירה קרה. ביפנית קוראים לזה קייזן – שיפור מתמיד בעזרת ניצחונות קטנים.  בצילום התמונה קבוצתית עם דגלי הקבוצה ותמונות החברים שכבר לא איתנו, צעק יהב: "עם ישראל חי וגולש".

על ההר זה אתה והאתגר

בעוד ששעות היום הוקדשו לסקי, שעות הערב הוקדשו לעיבוד רגשי ושיח גלוי, פתוח ובטוח על מה שהלוחמים חווים ומתמודדים איתו. בסוף כל יום גלישה, אחרי ארוחה דשנה, בגוף תשוש ובטן מלאה עבדנו על שריר פחות מפותח, שריר הרגש. דיברנו על אמונות מגבילות, כאלו מהחיים שפגשו אותנו באתר על ההר. "בסקי, כמו בחיים חשוב תמיד להסתכל קדימה, הראש למעלה", אמר אופק,  מי שאמון על הבישולים כשהוא ליד הפלאנצ'ה. אלון  מצא קרקע משותפת לפתוח את צוהר ליבו: "צוחקים על הפוסט טראומה שלי, אומרים: הוא בחו"ל ועוקץ את הביטוח הלאומי. רק מי שפה יכול להבין אותי". "אני לא לבד אבל מרגיש בודד" פתח אורן ושיתף באומץ על העברה בין דורית של אלימות במשפחה. גיל זכה כהגדרתו בפעם הראשונה להציף רגשות שלא העז לשתף מעולם – חוויה משנת חיים של פעם בחיים.

שעות הערב הוקדשו לעיבוד רגשי

זמן להתבוננות מול האח

גם אני עברתי חוויה מתקנת. חזרתי לסגור מעגל אחרי פציעת סנובורד מלפני חמש שנים שהסתיימה בקרע במיניסקוס, שלאחריה הזדכיתי על הציוד. ביום הטיסה לריטריט החלטתי לגלוש ולחזור ארצה כשאני עומד על הרגליים. כעבור יומיים נחבלתי בחזה, מה שאובחן בצילום רנטגן כסדק באחת הצלעות. האירוע הזה הוביל אותי לעבור מסנובורד לסקי, מה שהתגלה כתחילתה של התאהבות קשה שתואמת את גילי, שהוא יותר מכפול משאר חברי הקבוצה.

במפגש עם השלג ובאתגרים שהוא מביא איתו יש משהו תרפויטי

סצנת הסיום – כולם עומדים במעגל מסביב לשאולי שאיבד את אמו לפני חודש והודה על חווית אסקפיזם מושלמת. רגע לפני מירוק הבית בו שהינו, סוג של ניקוי חמץ לפני הפסח, אמרתי להם "אתם דור הניצחון"  והתקפלנו חזרה, כל אחד עם עולמו והתמודדות שלו אבל עם חוויה חזקה שמחברת בין כולם.

תמונה קבוצתית, עם תמונות החברים שכבר לא איתנו. הפנים של המצולמים טושטשו על מנת לשמור על פרטיותם | צילום: ניר דוידסון