תפריט עמוד

מצא את המקרר הפנימי שלך

טוני הוקס, קומיקאי בריטי, ערך את אחד המסעות התמוהים ביותר בהיסטוריה: שלושה שבועות של טרמפים באירלנד הגשומה בחברת מקרר. מה שהתחיל כהתערבות מטופשת ופארודיה על מסעות הירואיים הפך את השניים לסלבריטיז והיה לסיפור הצלחה ולספר רב מכר. ראיון מפאב אירי בלונדון

עליתי במדרגות של חניון רב קומתי", מספר טוני הוקס, "ואז ראיתי את המקרר בפעם הראשונה. בדיוק מה שחיפשתי: קובייה קטנה ולבנה. ליטפתי אותו בחיבה, ושיין הסב את מבטו ואִפשר לי רגע של אינטימיות עם המקרר. זו היתה תחילתה של ידידות אמיתית".


הוקס, שחקן, מוזיקאי וסטנדאפיסט בריטי בן 35, יצא לאחד המסעות התמוהים שנערכו אי פעם. זה התחיל בלילה קר בפאב בלונדון. הוקס וחברו קווין שתו לשוכרה, ואז התערבו על 100 לירות שטרלינג – האם הוקס מסוגל לצאת למסע באירלנד עם מקרר. למחרת בבוקר גמלה בליבו של הוקס החלטה להרים את הכפפה. הרעיון אולי מטופש, חשב, אבל הוא החליט ללכת על זה.


המועד נקבע לחודש מאי, רגע לפני שהשמש והתיירים מציפים את אירלנד. המסע ארך שלושה שבועות, תחילתו בדבלין וסופו בדבלין, וכלל שעות רבות של המתנה לטרמפים, בילוי בעשרות פאבים, מפגשים עם מאות אנשים מאירי פנים, אלפי כוסות בירה, שדרן רדיו נמרץ שליווה את המסע מאולפן השידור שלו והרבה מצבים מוזרים מאוד.


כששב, התיישב הוקס מול המקרר וכתב ספר על מסעו. הספר, "האי הירוק, המקרר ואני", הפך לרב מכר בבריטניה, וכעת הוא עומד לצאת לאור

טוני הוקס והמקרר. רעיון מטופש, אז למה לא? | צילום : אמנון אבישי

בעברית בסדרת "סיפור אמיתי", בהוצאת דניאלה די־נור – הקיבוץ המאוחד. לראיון, שהתקיים בפאב אירי בלב לונדון, הגיע הוקס ללא המקרר. "הפסקנו לצאת יחד", הסביר, "והאמת, מעולם לא סבלתי שהוא נגרר אחרי".

למה דווקא אירלנד?

"לפני עשר שנים השתתפתי בתחרות שירים באירלנד. בסופה, בדרך לשדה התעופה, ראיתי את הדמות הזו. איש שעמד בשולי הכביש וחיכה לטרמפ. בצידו של האיש היה משהו שלכד את עיני. מקרר. הוא נשען עליו בנחת, כאילו אין בכך שום דבר יוצא דופן. השניים נראו שלווים זה בחברת זה. האיש נסע בטרמפים עם מקרר!


"'קיראן', אמרתי בתדהמה למארחי האירי, 'אתה רואה שם… האיש הזה נוסע בטרמפים עם מקרר?'. התשובה שקיבלתי היתה מפתיעה לא פחות. 'כן, בטח', וזהו. בנימת קולו של קיראן לא היתה הפתעה. כך למדתי שהגעתי למדינה שבה המושגים 'שיגעון' ו'מוזרות' שונים מהמקום שממנו באתי".

הפרידה מאנגליה התקיימה על במת האופרה במנצ'סטר, בערב הגאלה של הנסיך צ'רלס, אירוע מפואר ויוקרתי. בסיומו עלה הנסיך לבמה כדי להודות לשחקנים, ובהם הוקס, על השתתפותם. "נסיך מסכן, היה עליו למצוא נושאי שיחה לכל אחד מהשחקנים הנרגשים", נזכר הוקס. "כשהגיע אלי, ראיתי על פניו שאין לו מושג מה הוא עומד להגיד לי. הסתכלתי עליו, והוא ניסה לשווא למצוא נושא כלשהו מעבר לשאלה האידיוטית היחידה שעלתה בראשו: 'באת לכאן מרחוק?'.

"'מלונדון', עניתי. הוא נראה די מיואש. 'ומה אתה מתכוון לעשות אחר כך?', שאל צ'רלס. 'לנסוע באירלנד בטרמפים עם מקרר, הוד מעלתך', עניתי. הנסיך העדיף לחייך ולהעמיד פנים שלא שמע את זה, ומיהר לעבור משם". מיד אחרי הטקס המלכותי עלה הוקס על הלימוזינה, שהביאה אותו לשדה התעופה, ושעתיים לאחר מכן נחת בדבלין.

הוקס יצא למסעו מבלי לתכנן דבר. "יצאתי למסע ללב האדם", אומר הוקס. "הנוף האירי זכה לאינספור תיאורים. זו באמת ארץ יפהפייה. אבל אני רציתי לכתוב על איך אנשים מגיבים לסיטואציה משונה". יום אחד הוא השאיר הודעה בתא הקולי של תוכנית רדיו ידועה. למחרת בבוקר העיר אותו צלצול הטלפון: ג'רי ריאן, מנחה התוכנית, היה על הקו. השאלה הראשונה היתה כיצד יכול הוקס לתרום לתהליך השלום באירלנד.

"אשמח לתת כתף", אמר הוקס הרדום, "אולי כולנו צריכים להתקבץ מסביב למקרר. אנשים ניסו להתיישב סביב שולחנות וזה לא כל כך מסתדר. כל העניין הזה של שפת גוף מאחורי השולחן משתבש לגמרי – אז הבה נתכנס כולנו סביב מקרר". "מעניין…", אמר ריאן, "אנחנו נגייס את כל כובד משקלו של שירות השידור האירי". ואכן, בעזרתו של ריאן ולתמיהתו של הוקס, הפכה אירלנד כולה לשותפה במסע. "אנשים סטו ממסלולם כדי לעזור לנו, הם התנדבו לארח, להסיע ולהשתתף. ג'רי הפך אותי ואת המקרר לסלבריטיז".

אבל לפני שהמסע הפך לסיפור הצלחה, עברו על הוקס שעות ארוכות ומשעממות, למשל, כשחיכה לטרמפ. "עברו שמונה כלי רכב ואני הייתי שם עשר דקות. הבנתי שזה שיעור של פחות ממכונית בדקה. ניסיתי להימלט מהביצה הסטטיסטית הזאת באמצעות שיחת עידוד שעשיתי לעצמי, ובה החלטתי לחשוב בצורה חיובית במשך רבע שעה בערך. זה לא כל כך הלך. אולי הייתי צריך להכיר בהבדל שבין רעיון מצחיק לבין הבעיות המעשיות שמתעוררות כשמנסים להגשים אותו". בסופו של דבר, מכונית אחת עצרה.


הערבים בפאבים האיריים סיפקו גם הם הרפתקאות להוקס ולמקרר שלו. באחד הלילות הוא בילה בפאב, השתכר כלוט וקבע עם אירי חביב בשם בינגו לקחת את המקרר לגלוש. למחרת בבוקר, התייצבו הוקס והמקרר ליד שובר הגלים.


"גלישת גלים היא ספורט זוהר", אומר הוקס. "אם תזכיר גולש באוזני רוב הנערות שאני מכיר, הן ישמיעו מין אנחה מוזרה, מתוך ציפייה שזה יהיה קשור בגברים חתיכים, בריאים וסקסיים. אבל יש שתי דרכים להוציא את הזוהר מגלישת גלים: הראשונה היא ללבוש חליפת גלישה שקטנה עליך במספר אחד, והשנייה – להביא איתך מקרר".


הוקס גם נתקל בהבדלים התרבותיים שבין הבריטים לאירים. יום אחד המתין הוקס לטרמפ, עם המקרר כמובן. לפתע הבחין ש

הוקס. באירלנד המושגים "שיגעון" ו"מוזרות" שונים מאשר באנגליה | צילום : אמנון אבישי

במעלה הדרך עומד טרמפיסט אחר. "זה לא נראה לי הוגן, וגרם לי להרגיש לא נוח. אין ספק שהתנסיתי באיזה צורך בריטי תורשתי לשמור על התור. אני חושב ששורשיו של הצורך הזה נעוצים בכל העניין הקולוניאלי הזה. הבריטים התייחסו בהבנה לירי במקומיים מתקוממים במקרה של 'כורח', אבל אי שמירה על התור היא תמיד דבר בלתי נסבל.

"כל הרזון ד'אטרה של האימפריה הבריטית העצומה היה רצון ללמד את העמים הנבערים מדעת ברחבי העולם איך לעמוד בתור כמו שצריך, והנה אני עומד לי פה ומתעלם מאחריותי כאזרח בריטי טוב".


לקראת סוף מסעו, בילה הוקס לילה באולם שינה באכסניית נוער. הלילה הזה היה הקשה בלילות שחווה באירלנד. "אני מתנגד לעונש מוות", קובע הוקס, "לדעתי טעות היא להראות שאסור להרוג אנשים על ידי הריגת אנשים. אבל אני לא מתנגד להריגה אקראית של אנשים שנוחרים. אני מודה שזה חמור, ברברי ומנוגד לכל ערך אנושי הגון, אבל עובדה היא שאין שום תרופה אחרת לנחירה".

המקרר הפך לידיד אישי תוך כדי המסע?

"בעיני הוא היה ונשאר מקרר כבד שאפילו לא קירר את הבירה שלי, מין דבר מסורבל שחיכיתי לרגע שבו אפטר ממנו. לאחרים הוא היה משהו אחר. הם נהגו להעמיד פנים שהוא בן אדם. לפעמים היו מחכים לבואי באיזה פאב, וכשהייתי נכנס היו שואלים אותי איפה הוא, כלומר המקרר, ומתפלאים איך אני יוצא לבלות בלעדיו".

בתום ההרפתקאות, הועמד המקרר למכירה פומבית למטרות צדקה בדבלין, וברגע האחרון ניצל והגיע בטיסה ישירה לביתו של הוקס בלונדון. "כמו כל גיבור מסע ספרותי, הוא התיישב לו בנחת ליד התנור, מרוצה מפרסומו ועטוף סיפורי אגדות", מגלה הוקס.
איך אתה מסכם את המסע שלך? איזה מסר אתה יכול לחלוק עם הציבור?
"מצא את הפריג'ידר שלך בעצמך. לכל אחד מאיתנו יש את המסלול הפרטי שלו, ואתה חייב לצאת ולמצוא אותו, לקחת את הנשימה הנכונה בזמן המתאים ולהאמין שהכל יהיה בסדר. מי שנשאר, נשאר מאחור. זו הפילוסופיה של המקרר".

האם היית ביעד הזה?

  • 0

    כן הייתי

  • 0

    לא, אבל מתכנן

  • 0

    לא מעוניין

חוויה ירוקה באירלנד

    האם המאמר הזה עזר לך?

    עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





    מרכז ההזמנות של מסע אחר

    השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
    המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

    מרכז ההזמנות של מסע אחר

    טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

    השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
    המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר.