הרעיון ליצור דרך שתחצה את צפון יוון ותחבר בין המזרח למערב נולד לראשונה במאה השנייה לפני הספירה. הרומאים יצרו את ויה אגנטיה, הדרך הצבאית שקישרה את רומא האימפריאלית עם ביזנטיון-קונסטנטינופול, מסיבות אסטרטגיות. כביש אגנטיה של המאה ה-21 משחזר את דרך אגנטיה מסיבות כלכליות – כדי ליצור נתיב תחבורה מהיר וישיר בין מערב אירופה לבלקן. לכביש יש גם חשיבות פוליטית-כלכלית, מפני שהוא יועיל מאוד לפיתוח האזורים שבהם הוא עובר. שביל ההליכה הבינלאומי E6 עובר במקביל לדרך אגנטיה (Via Egnatia), והוא מחבר אזורים בעלי נוף טבעי יפהפה עם אזורים בעלי חשיבות תרבותית. את השביל הזה הקים בשנים 1984-1983 הארגון הבינלאומי למטיילים ברגל בתיאום עם ארגונים מקומיים, בהתבססו על שבילי הליכה ומסלולים עתיקים שבהם השתמשו תושבי המקום במסעותיהם. את המסע נתחיל באיגומניצה (Igoumenitsa) שלחוף הים היוני ונסיים כעבור 1,217 קילומטרים בנמל לאכסנדרופולי (Alexandroupoli) הסמוך לגבול עם תורכיה. לא רק המרחק מאתגר אותנו אל גם הרצון לסיים את המסע בתוך 11 הימים שהקצבנו לעצמנו. את רוב הדרך אפשר לעבור באופני הרים, אבל על פי תנאי השטח, מן הסתם נזדקק גם לג'יפ, לקיאק ולנעלי הליכה. מחפשים אוצרות בהר אנחנו קמים השכם בבוקר ורוחצים במי הים הקרירים. באיגומניצה אנחנו בודקים את האופניים ומוודאים שהבלמים, ההילוכים, הצמיגים והשרשראות תקינים. השביל תובעני, והכל מוכרח להיות תקין לגמרי לפני שיוצאים לדרך. לאחר שסימנו את השביל במפות שלנו, אנחנו נוסעים בעקבות הסימנים הצהובים שמסמנים את המסלול אל עבר הכפש הנטוש אמבליה (Ambelia). אנחנו עוברים דרך גבעות עגלגלות עם צמחייה נמוכה ודרך עיירות ריקות ומתקרבים אל פרמיתיה (Paramythia). אפשר לראות למרחק קילומטרים את העבודות על כביש אגנטיה, שהפכו את הנוף לאתר בנייה ענקי והותירו צלקות בצדי ההר. אמנם האגנטיה היא אחת העבודות הציבוריות הראשונות שתוכננו לפי תקנים של איכות הסביבה, אבל בפרויקט בסדר גודל כזה, זה לא משנה באילו אמצעי זהירות נוקטים – אפשר לדבר רק על צמצום הנזק לסביבה, לא על הימנעות ממנו. אנחנו משאירים מאחור את רכס פרמיתיה ומגיעים לאתר העתיק דודוני השמש כבר מתחילה לשקוע, ואנחנו מתקרבים לעיר ההיסטורית יואנינה הדם קופא, ולא מקור בבוקר מצובו מכוסה בשכבת שלג טרייה. אנחנו מתחילים לנסוע במעלה ההר לכפר מיליה (Milia). מצד שמאל מתנשאים מעלינו שיפוליו של המוורובוני (Mavrovouni). לאורך הרכס ניצבות גפנים עמוסות בשלג של אתמול, שנראות כרוחות רפאים אילמות. הגפנים העתיקות האלה הן מהמינים הנדירים בחצי האי הבלקני. אפשר למצוא אותן בעיקר בשמורת פינדוס (Pindos), והן יכולות לחיות יותר מ-400 שנים. המקומיים מספרים שבפינדוס חיו רועים נודדים עוד במאה השביעית לפני הספירה. כיום נותרו מעט מאוד רועים שעדיין חיים את חיי הנדודים ועוברים מאזור לאזור. הם מדברים בגאווה על כלבי הרועים היווניים המפורסמים, גזע שתחילתו בעת העתיקה. אנחנו נתקלים ביצורים הלבנים הענקיים האלה כשאנחנו חולפים על פני אחת הבקתות. חמישה או שישה מהם מקיפים אותנו, נובחים ברשעות וחושפים את שיניהם. הדם שלנו קופא. למרבה המזל, הרועה מתערב ומרגיע את הכלבים, והדופק שלנו חוזר לפעום כרגיל. העיניים שלנו דומעות ברוח הקרה, אנחנו מאבדים תחושה בידיים ובכפות הרגליים. כשאנו מגיעים למעבר ופונים לשביל עפר, מזג האוויר נרגע פתאום. אנחנו במרחק קילומטרים אחדים ממרכזו של הפארק הלאומי ואליה קלדה (Valia Kalda), "עמק חמים" בניב המקומי. כשמגיעים לכפר, מרגישים כאילו נפתח פתאום ספר אגדות ילדים. תחת שמים כחולים וצלולים, שקופים כמעט, אפשר למצוא כל גוון אפשרי של אדום, צהוב וחום. כשאנחנו צוברים גובה, הצבע הזהוב של עלי השלכת והאדום הכהה של הקרקע בולטים לנוכח הכפור הלבן. פתיתי קרח מכסים את ענפי העצים ואת מדרונות ההר. יש דממה מוחלטת, הקול היחיד שנשמע הוא קול נשימותינו החמות. לאחר ארבע שעות הליכה אנחנו מתקרבים לנהר ארקרודורמה
עיירת רפאים בגלל הקור אי אפשר לסמוך על הבלמים ועל ההילוכים של האופניים, כך שאי אפשר לנסוע באופניים לפני זריחת השמש. אנחנו בוחרים להשתמש בג'יפ בחלק הבא של המסע, שעובר במבוך של דרכי עפר. רק בצהריים אנחנו מגיעים לכפר דיסטרטו (Distrato), שנבנה לרגלי וסטיליצה (Vasilitsa) שבמזרח וסמוליקאס (Smolikas) במערב. מכאן יוצאים שלושה שבילים – אחד מוביל מזרחה לכיוון גרוונה (Grevena), השני מוביל מערבה, לאורך עמק אאוס, לקוניצה (Konitsa), והשלישי, שבו אנחנו בוחרים, מוביל צפונה לאורך שיפוליו הצפוניים של סמוליקאס אל הכפר סמרינה (Samarina). סמרינה הוא הכפר הוולאכי המפורסם ביותר, וגובהו – 1,450 מטרים – הופך אותו לכפר הגבוה ביוון. אנחנו עוברים דרך סמרינה, נוסעים בזהירות לאורך גדות הנהר ומחפשים את האורות שיעידו על כך שהגענו לכפר. מאוחר בלילה אנחנו מגיעים לפנדלופוס הכפר הראשון שאנחנו עוברים בדרך צפונה, כעשרים קילומטר מחוץ לקסטוריה, הוא גוורוס (Gavros). זו עיירת רפאים, עם בנייני אבן נטושים ורחובות עפר ריקים. הכפר קוטאס (Kotas) מדיף היסטוריה – הוא נקרא על שם הפטריוט דובר הסלאבית המפורסם קפטן קוטאס, שמת במאבק המקדוני (הקרבות בתחילת המאה ה-20 בין יוון לבולגריה על השליטה בחלק ממקדוניה). במותו זעק את המשפט היחיד שידע ביוונית: "תחי יוון!" אנחנו עוברים דרך איוס ירמנוס (Agios Germanos) ומתחילים לטפס לאט בדרך עפר. עם רדת החשכה פני האגם נעלמים והופכים להמון צורות קטנות. פתאום מופיעים שרידים של עיר אבודה. האגדה מספרת על בחור צעיר שהתאהב בנימפת מים. "אם תינשא לי, יקרו לעיר דברים איומים," הזהירה אותו. אבל אהבתו היתה חזקה מדי, והוא החליט לשאת אותה לאישה. במהלך החתונה נפתחו השמים, ומבול נורא הטביע את העיר כולה.
האיזון הופר אחרי עשרה קילומטרים על כביש אספלט אנחנו מגיעים לקפנופיטה כשאנחנו מתקרבים למקלט, צמחיית הבתה הנמוכה מתחלפת בעצי אורן, אשוחית ואדר. ביער לאיליאס (Lailias) הסמוך, שבעמק סרס יש מגוון רחב של צמחיה שחלק ממנה אי אפשר למצוא בשום מקום אחר ביוון. באמצע היער יש מוזיאון בוטני טבעי וייחודי: שכבות של אבקנים של עצים חושפים בפני המתבונן את ההיסטוריה של הצמחים שחיו בסביבה הזאת באלפי השנים האחרונות. גם על האזור הזה הכריזו כאזור לאומי מוגן. בניסיון להפוך את אוכלוסיית הפומאקים המקומית לתורכית יותר, תורכיה מספקת מגוון תמריצים. ברוב הבתים, עניים ככל שיהיו, יש צלחת לוויין, מתנת ממשלת תורכיה. המקומיים נאספים סביב המסגד בקצה הכפר. נשים לבושות בבגדי המקום – בשמלות מנוקדות בשחור ובאדום ובמטפחות שקשורות לראשן – הולכות בשקט לצד הכביש שבמורד הדרך. הלבוש הזה ומסורות רבות אחרות הם תוצאה של חייהם המשותפים של הפומאקים והוולאכים.
בחזרה לים נותרו רק עוד כמה קילומטרים בינינו ובין הים. הים, שאותו ראינו לאחרונה באיגומניצה, בתחילת המסע, נמצא עכשיו מולנו, בנמל אלכסנדרופולי. במהלך המסע לא יכולנו להכיל את כל הדברים שראינו בדרך, ועכשיו הם שבים ועולים מול עינינו: המים השלווים של האגמים, הדממה המוחלטת ביער אחרי הגשם, ההרמוניה של עלי השלכת בעמק החמים, שאין דומה לה, ואפילו מעופן חסר הדאגות של ציפורים שנעלמות באופק. E6 משאיר רושם שלא במהרה יימחה. |
מסע מאתגר ביוון
1,217 קילומטרים ב-11 יום באופניים בצפון יוון, ב-E6 – דרך עתיקה שנכבשה על ידי הרומאים וחודשה לאחרונה. מסע אופניים בלתי נשכח, שמחכה לא רחוק מכאן. לאוהבי אתגרים |
המנזרים התלויים של מטאורה
מרכז ההזמנות של 

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות
תגובות פייסבוק
Array
(
[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 551
[name] => אירופה
[slug] => europe
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 551
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 3803
[filter] => raw
[term_order] => 0
)
[country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 542
[name] => יוון
[slug] => greece
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 542
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 551
[count] => 348
[filter] => raw
[term_order] => 0
)
[area] => WP_Term Object
(
[term_id] => 547
[name] => צפון יוון
[slug] => %d7%a6%d7%a4%d7%95%d7%9f-%d7%99%d7%95%d7%95%d7%9f
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 547
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 542
[count] => 75
[filter] => raw
[term_order] => 0
)
)