תפריט עמוד

מדבר אטקאמה, צ'ילה: 400 שנים ללא גשם

מדבר אטקאמה, צ'ילה: 400 שנים ללא גשם

כבר מאות שנים שלא ירד גשם במרחבים האינסופיים של מדבר אטקאמה בצ'ילה, המדבר הצחיח בעולם. מסע דרך נופים קדמוניים, גייזרים מתפרצים, כפרים נידחים ותרבות ייחודית

 האמן הצ'יליאני ג'ורג' מורנו קרא לספר הצילומים בו תיעד את המדבר הצפוני "הצפון הגדול – המסתורין של הבריאה". בספרו מתאר מורנו את מסעו כ"מסע אל מדבר כל הייסורים וכל השתיקות, בחיפוש אחר הבדידות התהומית, מקום בו לב האדם מגיע אל פעימתו הזכה ביותר". מסע במרחבי מדבר אטקאמה מותיר את הנוסע המום לנוכח הנופים הקדומים, הפראיים, שנדמה כי באין טיפת מים לא חל בהם כל שינוי במשך מאות שנים. השקט העז, ללא ציוץ ציפורים ומעוף חרקים, משרה על האדם הקשבה חדה אל קולו הפנימי ואל שתיקת המדבר כאחד.

הנוסע מחופי האוקיינוס האטלנטי הגשומים וממרחבי האמזוניה העצומים שבמרכז היבשת, חוצה את פסגות האנדים המושלגים ויורד מערבה, פוגש בדרכו רצועת יבשה מדברית וחשוכת משקעים, הנמתחת לאורך חופי האוקיינוס השקט, בצפון צ'ילה ובפרו. מכל מקומות החִיוּת של החבל הניאוטרופי (של העולם החדש), מרחבים עצומים וצחיחים אלה של חול ואבן הם לבטח הפחות מוכרים. בין הפסגות הגבוהות של האנדים למימיו של האוקיינוס השקט משתרעת רצועה חופית ארוכה של מדבר – מקו הרוחב שלוש ועד לקו הרוחב 30 דרום. חבל ארץ שומם וחשוף לא פחות מן האזורים המדבריים היותר מוכרים.


כיצד נוצר מדבר שחון סמוך לאזור טרופי?

המפגש עם המדבר הדרום־אמריקאי מעורר שאלה: איך ייתכן שבקרבה רבה כל כך לקו המשווה ולאזורים הטרופיים יימצאו מדבריות שחונים ויבשים?
 לאורך החופים המערביים של כל היבשות בהמיספירה הדרומית של כדור הארץ, בין קווי רוחב 10 ל־25, משתרעים מדבריות. מעל לימים ולאוקיינוסים, בתוך שקעים ברומטריים, מצטבר בדרך כלל אוויר רווי באדי מים; כאשר מוסעים השקעים לכיוון החוף, הם עשויים להוריד גשם. אולם בחצי הכדור הדרומי, לאורך החופים המערביים של היבשות, מצויות רמות ברומטריות המכונות אנטיציקלון. רוחות חמות ויבשות אלה, הסובבות בניגוד לכיוון השעון, מונעות את היווצרותם והתקדמותם החזיתית של שקעים ברומטריים, שעשויים להוריד גשם. מרכזי הרמות הברומטריות נעים דרומה בקיץ וצפונה בחורף. דבר זה מאפשר לרוחות אחרות, כמו החזית הקוטבית המגיעה מאנטארקטיקה, להביא עמה אוויר קר ויבש. הלחץ הגבוה מעל האוקיינוס מונע מהאוויר הרווי במים לטפס לשכבות גבוהות יותר. 


אזור מלחות במדבר אטקאמה | צילומים: שאטרסטוק
כל מי שנסע לאורך חופי צפון צ'ילה ופרו מכיר את שכבת הערפילים הסמיכה, המוסעת בבקרים מן הים לתוך היבשה ומכונה בפי תושבי האיזור "קמנצ'קה". ערפילים אלה אינם מייצרים גשם ואינם מסוגלים להתרומם ולחלוף מעל שרשרת ההרים הקרובה והמקבילה לחוף. לכן נותר האוויר שמעל למישורים הפנימיים יבש לחלוטין. זאת ועוד, חופי האוקיינוס השקט באמריקה הדרומית נשטפים על ידי זרם ההומבולדט הקר שרוחבו כ־100 קילומטרים. זרם זה גורם לקירור האוויר הקרוב לחוף, לחדירתו ליבשה ולהגברת היווצרות ערפילי הקמנצ'קה.

שלושה גורמים משפיעים, אם כן, על היווצרותם של המדבריות בצפון צ'ילה: האנטיציקלון שמעל לאוקיינוס השקט קרוב לחוף, זרם הומבולדט הקר והחזית הקוטבית מאנטארקטיקה. הודות לשלושת אלה שורר בעיר אריקה שבצפון צ'ילה אקלים מדברי יבש, ואילו בריו דה ז'נירו, הנמצאת  כמעט על אותו קו רוחב (20 דרום) בצידה המזרחי של היבשת, על חוף האוקיינוס האטלנטי, שורר אקלים טרופי חם ולח.

המדבר המוחלט
האיזור המדברי של צפון צ'ילה נחלק גיאוגרפית לארבעה תתי־אזורים: המדבר המוחלט, המדבר החופי, המדבר האנדיני, המדבר הפורח. השם מדבר אטקאמה מתייחס בדרך כלל לארבעת תתי האזורים האלה, אך מאמר זה מתמקד בעיקר באיזור הייחודי ביותר – זה של המדבר המוחלט.


המדבר המוחלט משתרע במישור שבין הרי האנדים ממזרח, המתנשאים לגובה של יותר מ־6,000 מטרים, לבין שרשרת ההרים הקרובה יותר לחוף – הפרקורדיירה. המישור בין שתי שרשרות ההרים מצוי על רמה שגובהה בין 1,200 ל־2,000 מטרים מעל פני הים. בגבולו הצפוני תוחם את המדבר נהר הלואה (LOA), המנקז את מימי האנדים לאוקיינוס השקט. שום נהר או ערוץ אחר אינו חוצה מרחבים עצומים אלה לכיוון הים. איזור זה מצטיין ביובש הגמור השורר בו. יש הטוענים שזה 400 שנים לא ירד בו אף לא מילימטר אחד של גשם.
הימצאותם של מים כאן נובעת ממי תהום הקרובים לפני הקרקע או ממי שטפונות מקריים, שזורמים מהאנדים לעבר האוקיינוס.

הכינוי "מדבר אבסולוטי" הוצמד לאיזור זה בגלל העדר כמעט מוחלט של צומח במרחביו, למעט מינים בודדים שמקור המים שלהם בערפילי הקמנצ'קה או במים תת־קרקעיים. רק שלושה מיני עצים אנדמיים יש במדבר המוחלט: ינבוט הטמרוגו, הגדל בקרקע מלוחה לחלוטין וששורשיו יונקים מאגני מים מתקופות גיאולוגיות קדומות מתקופת הקרח; הקורדיה ממשפחת הזיפניים וקקטוס גבוה המעטר את מרחבי ההרים עד גובה 1,000 מטר – הלינטוצרוס אטקאמני
(Helianthocerus atacamensis). בפי הצ'יליאנים הוא מכונה Cardon, ומשמש את תושבי המדבר לבניית דלתות, גגות, גדרות וכלי בית.

מדבר אטקאמה תחום במזרח בשרשרת הרי געש, רבים מהם פעילים

המלחות הגדולות של מדבר אטקאמה מצויות בין רכס דומייקו המתפצל מהאנדים לבין שרשרת האנדים המרכזית. בין שני הרכסים נקווים מי השלגים, הנמסים על פני הקרקע. באין מוצא לים ובתנאי האוויר היבש הם נתונים לתהליכי התאדות ממושכים, וכך מתהוות המלחות הענקיות. מלחות אלה עשירות באצות חד־תאיות בצבעי כתום־אדום וצהוב, ומלבדן הן חסרות צומח לחלוטין. כאן שוכנים עופות הפלמינגו המהלכים כשראשם תחוב במי המלחה. צבעם הוורוד של הפלמינגו בא להם, אגב, מאכילת האצות.

בשולי מדבר אטקאמה מצויים כמה עמקים וגאיות, בהם נובעים מעיינות שאיפשרו התפתחות של נאות מדבר. קשה לדעת מהי הצמחייה הטבעית בנאות מדבר אלו, משום שבני אדם ישבו בהן ברציפות. ערוצים אלה נטועים היום במטעי חבושים, זיתים, לימונים, תפוחים ואגסים. העץ המאפיין את הצומח הטבעי בנאות מדבר אטקאמה הוא Geoffroea decorticans, ששמו העממי צַ'נְיָאר, והוא ממשפחת הפרפרניים. גובהו מגיע לכשבעה מטרים, ענפיו צהובים, ופריחתו שופעת פרחים צהובים וריחניים הנראים למרחוק במדבר האפור והיבש. הפירות – תרמילים קצרים, סגלגלים, בצבע חום מבריק משמשים להכנת ממתקים.

אנתרופולוגים שחקרו את ראשית התיישבות האדם בנאות המדבר סן פדרו דה־אטקאמה טוענים כי ראשית החקלאות באיזור לפני 11,000 שנים. באותה תקופה הפסיק האדם לנדוד וללקט צמחים. את עיני המבקר בנאות המדבר מושכים היונקים ממשפחת הגמליים: הוויקוניה הפראית והאלפקה שבויתה ממנה, והגואנקו הפראי והלמה שבויתה ממנו. האינדיאנים גילו במהירות את התועלת הרבה שאפשר להפיק מבּיוּתן של הוויקוניה והגואנקו לצורכי הובלת משאות, משתיית חלבן ומהצמר שלהן, ולא מיהרו לטבוח אותן. הצורות המבויתות, הלמה והאלפקה, סייעו לאינדיאנים להתקיים בתנאים הקשים השוררים באיזור במשך מאות שנים. מעקב אחר תהליך הביוּת מאפשר לעקוב גם אחר התפתחות ההתיישבות האנושית באזורים אלה.

בשיא פריחתה של אימפריית האינקה נודעה לחיות הללו משמעות דתית מעבר לחשיבותן המעשית. הן שימשו מושא לאהלהה, ופקידי ממשל מיוחדים מונו לטפל בהן. גורלן נחרץ כאשר קרסה ממלכת האינקה, עם בואם של הספרדים. עתה היה על החיות לשאת את המחצבים יקרי הערך מהאנדים ומהמדבר לעבר הנמלים ששכנו לחופו של האוקיינוס. עדרי החיות המבויתות זכו מידי הספרדים לטיפול אכזרי עד כדי כך שנכחדו כמעט כליל, וזאת, בנוסף לציד מקיף של החיות שנותרו בטבע. כיום אין עוד למות או אלפקות לא מבויתות; כולן חלק מהעדרים הרועים בנאות מדבר אטקאמה כמו במרומי המדבר האנדיני, ומספרן מסתכם באלפים בודדים.

המוכרים ביותר מהעופות הדורסים הם שני מיני האוּרוּבּוּ – האורובו התרנגולי (Cathartes aura) והאורובו השחור (Coragyps atratus) וקונדור האנדים (gryphus Vultur).
האורובו התרנגולי דומה מרחוק לתרנגול הודו מבוית. כסות הנוצות המבהיקה שלו שחורה ומנוקדת בחום, ואילו הרגליים, הצוואר העליון והראש אדומים. לבוגר מקור לבנבן. האורובו אוכל כל פסולת שהיא, מנבלות ועד שאריות צמחים. עופות אלה נראים לעיתים קרובות בלהקות סביב מקווי המים שבנאות המדבר, שכן על אף יכולתם להתקיים בלא מזון תקופות ארוכות, הם זקוקים למים במרווחים סדירים. האורובו השחור כשמו כן הוא, הראש שחור וחשוף ועורו חרוץ בקמטים עמוקים. אף הוא ניזון מנבלות ומפסולת.

קונדור האנדים, הדורס הגדול ביותר בעולם ואחד העופות הגדולים, שוכן בעיקר לאורכו של הרכס ההררי. הוא חי לעיתים כבודד, בזוגות או בלהקות המונות עד 60 פרטים. הוא מעופף איטי, המקפיד על חיסכון באנרגיה ועושה שימוש מלא בזרמי אוויר חמים כדי להמריא אל הגבהים; שם, בלי לחבוט בכנפיו, הוא מרחף בניחותא במעגלים רחבים, כשאינו מושפע כלל ממשבי הרוח העזים הבאים מפסגות ההרים. צווארו מתוח ושלוח לפנים, תוך שהוא משקיף על כל חבל הארץ שמתחתיו, ומפעם לפעם הוא מפנה את ראשו כלפי מטה. הוא ניזון מנבלות או  צד חיות קטנות. את קיניו הוא בונה במדרונות ההרים בחורף, בין יולי לאוגוסט, והנקבה מטילה ביצה אחת בחודש ספטמבר, אחת לשנתיים.


אנשי האטקאמה

אם נעשה את דרכנו מעיר החוף אנטופגאסטה (1,360 קילומטרים צפונית לסנטיאגו בירת צ'ילה) אל המדבר בכיוון העיר קלאמה, ונמשיך מזרחה אל מורדות האנדים, נחלוף בדרכנו על פני כמה אתרים המייצגים את התפתחות התרבות האנושית במדבר אטקאמה.

בין אנטופגאסטה לקלאמה פזורות נקודות יישוב חרבות, זכר לאתרי כריית ה"סליטרה" (ניטרט). ניצול הניטרטים והפוספטים, שהצטברו במהלך אלפי שנים בשכבות העליונות של הקרקע המדברית, החל בראשית המאה שעברה, כשהתבררה יעילותם כמקור להפקת אבקת שריפה. עד מהרה התגלתה חשיבותם כדשנים טובים לחקלאות, וב־1830 עזבו האוניות הראשונות כשהן טעונות בדשן הניטרטים והפוספטים את נמל איקיקה לארצות־הברית ולאירופה.

בתקופה זו החלו להתפתח, לאורך צירי התחבורה במדבר, אתרי כרייה רבים – "אופיסינות" – שנקראו על שם מקומות שונים בעולם: נברסקה, גרמניה וכדומה. בקרבתם קמו מרכזי יישוב, שסיפקו את כל צורכיהם הכלכליים, החברתיים והתרבותיים של הכורים, המנהלים ובני משפחותיהם. האיזור שקק חיים. ב־1917 הגיע יצוא ה"סליטרה" שמקורו במדבר אטקאמה לשלושה מיליון טון בשנה. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה דעך יצוא ה"סליטרה", והענף נכנס למשבר, שהלך והחריף עם התפתחות התעשייה הכימית וייצור הדשנים הסינתטיים. אז החלה גם דעיכת היישובים במדבר. כיום אפשר לראות שרידים של ערי רפאים, בעיקר את בתי הקברות שלהם המוקפים בגדרות עץ אופייניות.

כנסייה קטנה בלב המדבר | צילום: Gabor Kovacs / Shutterstock
18 קילומטרים צפונית לקלאמה, 2,800 מטרים מעל פני הים, מצויה עיירת כורים קטנה ובה 17,000 תושבים. מכרה הנחושת הפתוח הגדול בעולם מצוי בשוליה, וכל פעילותה נסובה סביבו. כריית הנחושת במקום החלה כבר ב־1881, אך רק ב־1911, לאחר שתעשיינים אמריקאים קיבלו את הזיכיון, התחילה כרייה מאסיבית, שהצמיחה בתוך זמן קצר את צ'וקיקאמאטה כקומפלקס כריית הנחושת הגדול בעולם. כיום מפיק המפעל כחצי מיליון טון נחושת בשנה – כ־50 אחוזים מתפוקת הנחושת של צ'ילה, שהיא מהספקיות המובילות של מתכת זו.

הממצאים המעידים על התפתחותה של תרבות זו נמצאו בקברים בסביבה, והם כוללים גופות שהשתמרו במצב מצוין; זו של "מיס צ'ילה" מוצגת במוזיאון הקטן והמרתק של סן פדרו דה־אטקאמה. מדובר באשה צעירה ויפה, ששער ראשה מסורק עדיין ואסוף במכבנות. עור פניה לא התקלף, עיניה קבועות במקומן, וכל שיניה בפיה. היא לבושה בבגדיה ומקושטת במחרוזת עשויה מזרעי צ'ניאר בני 11,000 שנים. אין ספק שהיא השתמרה במצב זה הודות ליובש השורר במדבר המוחלט. גופות אחרות נמצאו כשרגליהן משוכלות, וסביבן חפצי בית רבים שחלקם עשוי זהב.נוסע העוזב את קלאמה לכיוון דרום־מזרח, ומשאיר מאחוריו את נופיו המהממים של עמק הירח, עובר בשולי המישור האינסופי המכונה "מישור השלווה" ובפיתולי הדרך היורדת מרכס המלח (Cordillera del Sal). לאחר הסיבוב האחרון יתגלה לעיני הנוסע הנוף הפנורמי המדהים של מלחת אטקאמה (Salar de Atacama), הגדולה ביותר בצ'ילה. הצבעים השולטים הם הלבן של המלחה והצהוב־חום של מישורי הרמה. במרחק משקיף הר הגעש ליקאנקבור (Licancabur), והלאה נעלמים באופק הרי געש צעירים יותר. שם, בפתח הגאיות הנשפכים אל המלחה, בגובה של 2,440 מטרים מעל פני הים, מצויות נאות סן פדרו דה אטקאמה; כתם ירוק אחד בכל מרחבי היובש.

תרבות עתיקה בלב המדבר
סן פדרו דה־אטקאמה נחשבת כמרכז התרבות האטקאמית, שהתפתחה במקום במשך 1,500 שנים. ב־1450, כשכבשו אנשי האינקה את המקום, הם מצאו קהילה של איכרים ורועי צאן, שהיו מאורגנים בהובלת המים ובמסחר עם היישובים המרוחקים. התיישבות האדם באיזור זה החלה, כנראה, אלפי שנים קודם לכן, וכיום נחשבת סן פדרו דה־אטקאמה כאחד מאתרי התיישבות האדם הקדומים בעולם.

איך ניתן להסביר את הימצאותו של אתר התיישבות עתיק כל כך באיזור הצחיח בדרום אמריקה בפרט, ובעולם בכלל? איך הסתגלו הקדמונים לחיים בתנאים קשים אלה? איך התפתחה תרבות של חקלאות ושל רועים שגידלו צאן בשכנות למלחה שעל חוג הגדי?

 

סן פדרו דה אקטמה, אחד מאתרי ההתיישבות העתיקים בעולם | צילום: NadyaRa / Shutterstock

התשובה לכך טמונה בממצאים הארכיאולוגיים. מתברר כי התפתחות ההתיישבות כאן היתה איטית ורציפה. לפני כ־11,000 שנים היה הנוף באיזור זה שונה מאוד מהנוף היום. באותה תקופה היה האקלים לח הרבה יותר ועשיר בפלורה ובפאונה (חי וצומח) שחסרות כעת לחלוטין. באיזור היו אגמי מים מתוקים, ולידם רעו פליאו־למות, שנכחדו בינתיים מהעולם. התושבים הקדומים הגיעו לכאן לפני 11,000 שנים כציידים, והתיישבו במערות ובנקיקי סלע ליד ערוצי הנחלים. שם הם פיתחו טכניקות של סיתות באבן, שסייע בידם לטחינת פירותיו של עץ הצ'ניאר. באתרים הארכיאולוגיים מתקופה זו נמצאו שרידי מדורות ולידם עצמות גואנקו שנאכלו במקום. עוד נמצא כי במשך הקיץ תפסו הציידים במלכודות וִיקוּנְיוֹת, עופות ומכרסמים, ובחורף ירדו לשבת בעמק. שם הם צדו גואנקו ואכלו את פירות הצ'ניאר ועשבי בר.

לפני 6,000־8,000 שנים נעשה האקלים באיזור יבש עוד יותר, והיישוב ליד המלחה הצטמצם. בתקופה זו התחילו אנשי המקום לגדל תירס ולטחון את פירות האלגרובו. כ־3,000 שנים לאחר מכן החל בּיוּתן של הלמות והאלפקות. אחת הקבוצות שחיו אז באיזור השאירה אחריה באחת המערות גם מכשיר מאבן, המעוטר בשלוש דמויות אנושיות יחד עם פקעות של צמחים. עיטור זה מעיד על ראשית גידול צמחים למאכל. 

בשנת 1987 מצא ד"ר לאוטרו מוניז, כומר צרפתי שחי בסן פדרו דה־אטקאמה, שרידים של קהילה שחיה בלב המדבר תוך כדי ניצול הצמחייה המקומית. בדיקות פחמן רדיואקטיבי העלו ששרידים אלה הם של אנשים שחיו באיזור לפני יותר מ־3,000 שנים. רובם היו רועים של עדרי למות וּוִיקוניות, וחלקם איכרים. בתיהם היו עשויים אבן מקומית, והם גילפו בקרמיקה ובאבן וכנראה ידעו להעריך את מרכולתם בכסף. תרבותם נקראת "תרבות אטקאמה", ומעריכים שהתקיימה עד הגעת האינקה למקום במאה ה־15 והגעת הספרדים במאה ה־16.
גייזרים במדבר אטקאמה
בדרך מקלאמה לסן פדרו חולפים ליד כמה מצודות מתקופת האינקה, ששימשו את שליחי השלטון המרכזי, כשיצאו לאסוף את המיסים ולדאוג לרווחת הנתינים. מתקופת האינקה נותרו על מורדות הגבעות וההרים ציורי ענק מרשימים. הגיאוגליפים, העשויים אבנים ומתארים תמונות מחיי התושבים באותה תקופה, נוצרו כנראה כאנדרטאות להאדרת שמו של השליט האינקאי.

בשולי מדבר אטקאמה, על גבול המדבר האנדיני (הקר) ובסמוך לגבול עם בוליביה, כ־95 קילומטרים צפונית לסן פדרו דה־אטקאמה ובגובה 4,700 מטרים מצוי אתר מרתק. אין תחבורה סדירה אליו, הדרך משובשת וקשה ואינה מסומנת; אבל החוויה המזומנת למגיעים לכאן עם עלות השחר היא אחת מתופעות הטבע המדהימות שראיתי מעודי. החל משעות הבוקר המוקדמות, בטרם הנץ החמה, מתמלא העמק השטוח אדים לבנבנים המשרים אווירה מיסטית מוזרה. מיד לאחר מכן, תוך התעצמות הדרגתית, מתפרצים סילוני מים בטמפרטורה הקרובה לרתיחה, בלוויית שריקות לוהטות החותכות את האוויר.
מזרקות המים הרותחים מגיעות לשיא גובהן, כשלושים מטרים, עם עלות השחר. מעט לאחר הזריחה, עם התחממות האוויר והסלע, גוועים סילוני המים לאיטם ונמוגים. אלה הגייזרים של אל־טאטיו (El-Tatio), המצויים בליבו של עמק קירח. 200־300 מטרים משם, בגבעות שסביב, צומחים דגניים שונים, אבל העמק עצמו מלא בלבה שהתקרשה בצורות שונות ומשונות ולועות פעורים שיצרו סילוני המים. את הלועות סביב מעטרים משקעי מלח ואצות צבעוניות.

מדבר אטקאמה תחום במזרח בשרשרת הרי געש שמרביתם פעיל ומעשן גם היום. בשולי המדבר ולמרגלות ההרים משתרע איזור גבוה ודליל בחמצן ובו אגמים שצבעם כעין האיזמרגד. זהו המדבר הקר הגבוה של צפון צ'ילה על תושביו הכהים צרובי העור, על הכפרים הקטנטנים במרומי ההרים; על הגיאוגליפים הענקיים בני מאות שנים המצוירים באבן על מורדות ההרים לכבודם של שליטי האינקה.

 

האם היית ביעד הזה?

  • 1

    כן הייתי

  • 0

    לא, אבל מתכנן

  • 1

    לא מעוניין

המסע לשדה הקרח

האם המאמר הזה עזר לך?

עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





מסע אחר - המרכז לנסיעות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

code

מסע אחר - המרכז לנסיעות

כתבות מצ'ילה

אי הפסחא: מסע אל הלא נודע
אי הפסחא: מסע אל הלא נודע

מסע מיוחד במינו אל אי הפסחא המרוחק והמבודד, הידוע בפסלי הענק המסתוריים שבו, כדי להגשים את החלום של תומר בכר ז"ל, תרמילאי מושבע שרצה להגיע אל האי ולא הספיק. בשבילך, תומר, עד קצה העולם, כותבת לו אמו, דליה ...

חגיגות סילבסטר בקרטרה אוסטרל, צ'ילה
חגיגות סילבסטר בקרטרה אוסטרל, צ'ילה

התכנית המקורית לא עלתה יפה, וכך שירלי נדרי מצאה את עצמה מבלה את ערב השנה האזרחית החדשה בכפר נידח בדרך הקרטרה אוסטרל בצ'ילה, בלי מיטה אחת פנויה. את מה שקרה אחר כך היא לא תשכח לעולם, בעיקר לא ...

טורס דל פיינה: המסלול ההיקפי – המדריך לתרמילאי
טורס דל פיינה: המסלול ההיקפי – המדריך לתרמילאי

פארק טורס דל פיינה (מגדלי הפיינה) נמצא בדרום צ'ילה, בפטגוניה הצ'יליאנית. הוא נחשב ליהלום שבכתר ואחת השמורות היפות בעולם. במרכזו נמצאים שלושה מגדלי גרניט שנתנו לפארק את שמו, וסביבם הרים מושלגים, קרחונים, אגמי טורקיז יערות והרבה שקט. מה ...