לאפריקה הגעתי בפעם הראשונה ב-1986, ומאז אני חוזר אליה שוב ושוב עם המצלמה. כמו כל צלם, גם אני צברתי במהלך השנים לא מעט תמונות שאני קורא להן "תמונות קוֹפִּי פֵּייסְט", כאלה שכל אחד חוזר איתן מאפריקה: אריה מפהק, פלמינגו באגם, נמר רובץ על ענף. אבל אחרי כל כך הרבה שנים של צילום באפריקה, הרגשתי שמיציתי, רציתי לקחת את הצילום לנקודה מעבר למוכר ולסטנדרטי. החלטתי לחזור לשורשים, לתקופה שבה התחלתי לצלם, בגיל עשר, בשחור לבן. הצילום בשחור לבן מחזיר אותי להתחלה, לזיכרונות, והוא גם מתחבר לדימויים מאוד מוכרים מצילומים אמריקאים היסטוריים, של עדרי הבופאלו במערב ארצות הברית. בין השחור ללבן יש המון אפור, והצילום עוסק בעצם בדקויות של האפור. צילמתי בשחור לבן בעוד מקומות בעולם – באיסלנד, בארצות הברית, בישראל. אבל בחרתי להביא כאן צילומים מטנזניה בגלל היופי המיוחד שלה, הנוף שיש לו כוח מדהים, בעלי החיים שמסתובבים חופשיים בסביבה הטבעית בעוד שאנחנו, בני האדם, יושבים בתוך כלובים (מכוניות). לסייר בטנזניה זה כמו לטייל בתוך ספר זאולוגיה, אתה עובר מסיפור לסיפור, מהתרחשות להתרחשות. וכשאני מצלם אנשים בטנזניה, אני מצלם אותם מטווח דיבור – מהמרחק שבו אנחנו עומדים בזמן שיחה. המצלמה נותנת ביטוי למה שאני רואה – השפתיים הקשות, העוצמה של מי שגדל בשטח, שיש לו מיומנות של הישרדות אמיתית, לא כזאת מהטלוויזיה. הנדידה הגדולה, טנזניה:
אריות:
פורטרטים:
עץ:
תמונות נוספות מאפריקה ומיעדים אחרים בדף הפייסבוק של דורון הורוביץ |
לצלם את אפריקה בשחור לבן
בין השחור ללבן יש המון אפור, והצילום בשחור ולבן עוסק בעצם בדקויות של האפור. דורון הורוביץ מסביר למה נטש את הצבע והחליט לחזור למקורות, ולמה צילום בטנזניה היה ויישאר אהבתו הגדולה |
זנזיבר - גן עדן לחובבי דגים
Array
(
[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 468
[name] => אפריקה
[slug] => africa
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 468
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 707
[filter] => raw
[term_order] => 0
)[country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 492
[name] => טנזניה
[slug] => tanzania
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 492
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 468
[count] => 139
[filter] => raw
[term_order] => 0
))