הפארק הלאומי סרנגטי, אשר הוכרז ב-1952, הוא מהפארקים הלאומיים הגדולים והחשובים בטנזניה, והוא משתרע על שטח של 14,763 קמ"ר. הפארק הוא היעד המזוהה ביותר עם טיולי ספארי בטנזניה, והטיול בטנזניה לא יהיה שלם בלי טיול בסרנגטי. לא במקרה הפארק הוכרז כאתר מורשת עולמית וכשמורה ביוספרית של אונסק"ו. פירוש המילה "סרנגטי" בשפת המסאים הוא "מישורים אינסופיים", והמרחבים העצומים של מישורי העשב הם ביתם של מינים רבים של בעלי חיים. תוכלו לראות כאן עדרים עצמים של פרסתניים ואוכלי עשב (ובראשם הגנו, עם למעלה ממיליון פרטים בשטח הסרנגטי), ולצדם טורפים ממינים שונים ומאות מינים של עופות. למעשה, הפארק נחשב לאחד הגדולים והעשירים בעולם בריכוז של חיות בר גדולות. עבור רבים, אחד משיאי הביקור הוא החיפוש אחר חמשת הגדולים של אפריקה – אריה, נמר, פיל, תאו וקרנף.
לטיולים לטנזניה עם אקו טיולי שטח
אריה בפארק הלאומי סרנגטי. האפשרות לצפות בחמשת הגדולים היא ממוקדי המשיכה העיקריים של הפארק
הפארק מחולק לשלושה – דרום/מרכז הסרנגטי מאופיין בנופי סוואנה המנוקדים בעצי שיטה ונחשב לאזור המתוייר ביותר בפארק. המסדרון המערבי, בו עובר נהר גרומטי, מאופיין ביערות וצמחיה צפופה יותר. החלק הצפוני גובל בשמורת מסאי מארה בקניה ונחשב לחלק הפחות מתוייר. כולם יחד יוצרים את המערכת האקולוגית סרנגטי.
לא רק בעלי חיים אלא גם נופים יפים
מה שמייחד את הפארק הלאומי סרנגטי, מעבר לגודלו ולמגוון העצום של בעלי חיים גדולים שניתן לראות בו, הוא שמדובר במערכת אקולוגית שנמצאת בתנועה מתמדת. המים, הקרקע, האקלים ובעלי חיים יוצרים מערכת אחת, שבה הישרדותו של מין אחד תלויה במידה רבה במה שקורה מאות קילומטרים משם. כאן ניתן לראות את יחסי הגומלין שמתקיימים במערכת אקולוגית שלמה: הגשם מזיז את העדרים, העדרים משנים את הצמחייה, הצמחייה משפיעה על אוכלי העשב, ואלה מזינים את הטורפים. כל אלה באים לידי ביטוי בנדידה הגדולה.
פיל בפארק הלאומי סרנגטי
הנדידה הגדולה
הפארק הוא מקום מצוין לצפות באחת מהתופעות המרגשות של עולם הטבע – הנדידה הגדולה. זוהי הנדידה היבשתית הגדולה בעולם, ובמסגרתה מאות אלפי ואף מיליוני אוכלי עשב – בעיקר גנו, זברות וצבאים – נעים בין טנזניה לקניה ובחזרה במסלול מעגלי שאורכו כ-1,000 ק"מ. הנדידה מושפעת מכמויות הגשמים וממצב המרעה ומקורות המים. .
בעונה הרטובה, שמתחילה לרוב סביב דצמבר, נוצרים במישורים הדרומיים והמרכזיים תנאים המאפשרים צמיחה של עשב צעיר ועשיר בחומרי הזנה. בעקבות הגשמים מתרכזים באזור עדרים עצומים של גנו, זברות ואנטילופות, הנעים בעקבות המרעה והמים. בין ינואר למרץ מתרחשת עונת ההמלטות, אשר מגיעה לשיאה סביב חודש פברואר. תוך כמה שבועות מתרחשות המלטות המוניות של גנו, לצד המלטות של זברות ואנטילופות. ריכוז גדול של בעלי חיים צעירים מושך לאזור טורפים רבים — אריות, ברדלסים, צבועים וטורפים נוספים — והופך את המישורים הדרומיים לזירת פעילות אינטנסיבית. ההמלטות המתוזמנות לעונה שבה המזון מצוי בשפע מעניקות לצאצאים סיכוי טוב יותר לשרוד את השבועות הראשונים לחייהם.
בחודש פברואר עונת ההמלטות של הגנו מגיעה לשיאה
סביב מאי ויוני, כאשר המשקעים משתנים והמרעה מתדלדל, העדרים נעים בהדרגה צפונה ומערבה דרך מרכז הסרנגטי והמסדרון המערבי ונערכים לחציית נהר הגרומטי, השורץ תנינים, בדרכם אל צפון הסרנגטי, בחיפוש אחר מקורות מים ומרעה טרי. מיולי ועד ספטמבר חלק מהעדרים ממשיכים לשמורת מסאי מארה שבקניה. אם ראיתם את התמונות המפורסמות של העדרים שחוצים בהמוניהם את נהר המארה, קרוב לוודאי שהם צולמו בתקופה זו של השנה. התמונות הפוטוגניות והדרמטיות האלה הן תיעוד של מסע מסוכן, במהלכו עדרי הגנו, הזברות והצבאים מנסים לחמוק מן הטורפים ביבשה, אך גם מן התנינים שאורבים להם במים, ולחצות בשלום את הנהר השוצף. בשנים בהן נותר מספיק עשב טרי בצפון הסרנגטי, עדרים רבים מוותרים על חציית הנהר. בסביבות אוקטובר–נובמבר, עם תחילת הגשמים הקצרים, מתחילה התנועה דרומה. העדרים חוזרים בהדרגה לעבר המישורים הדרומיים, ושם מתחיל מחדש המחזור לקראת עונת ההמלטות הבאה.
זברות חוצות את הנהר במהלך הנדידה הגדולה
איזה בעלי חיים תוכלו לראות בסרנגטי?
הגנו הוא בעל החיים המזוהה ביותר עם המערכת האקולוגית של הסרנגטי, עם למעלה ממיליון פרטים, אבל מלבדו תראו כאן עוד מגוון מסחרר של בעלי חיים – צבאים (כ-900 אלף צבאי תומסון לפח ההערכות של אונסק"ו), מאות אלפי זברות, קרנפים, פילים, היפופוטמים וכעשרה מיני אנטילופות. לצד אוכלי העשב מתקיימת קהילת טורפים עשירה, ובה כ-4,000 אריות, כ-3,500 צבועים, כ-1,000 נמרים ולמעלה מ-200 ברדלסים. בפארק תועדו בעבר גם מינים נדירים יותר, ובהם כלבי בר אפריקניים וקרנפים שחורים, אך סיכויי הצפייה בהם נמוכים מאוד. גם עולם הציפורים מגוון מאוד, עם יותר מ־500 מיני ציפורים ובהם מינים האנדמיים לטנזניה.
גם ברדלסים מתגוררים בסרנגטי
מתי כדאי להגיע?
התשובה לשאלה הזו תלויה בעיקר במה שמעניין אתכם לראות. התקופה שנחשבת לטובה ביותר לביקור בסרנגטי היא העונה היבשה, לרוב מסוף יוני ועד אוקטובר. עם היחלשות הגשמים, הידלדלות הצמחייה והתקדמות העדרים צפונה, קל יותר לאתר את בעלי החיים, אשר נוטים להתגודד בתקופה זו בקרבת מקורות המים. ביוני-יולי תוכלו לצפות בנדידה במסדרון המערבי, ואילו החודשים יולי-ספטמבר הם הטובים ביותר לצפייה בתופעה המרשימה של העדרים הנודדים החוצים את נהר המארה בחלק הצפוני של הסרנגטי, אך כדאי לקחת בחשבון שהחצייה תלויה במיקום העדרים, בגשמים ובמפלס הנהר.
העונה הרטובה היא בחודשים-נובמבר-מאי. אל תתנו לזה להרתיע אתכם. למרות הגשמים, החודשים ינואר ופברואר מומלצים במיוחד לביקור. זוהי אחת התקופות המרגשות בשנה – עונת ההמלטות. מי שיבקר בתקופה זו יזכה לראות את גורי הגנו הצעירים, וכן את פעילות הטורפים. בתקופה זו תוכלו לצפות מקרוב ביחסי הגומלין בין אוכלי העשב לטורפים. בתקופה זו כדאי להתמקם באזור דרום הסרנגטי.
ג'ירפות בסרנגטי בחודש ינואר. גם בעונה הרטובה אפשר לצפות בבעלי חיים
גם נובמבר ודצמבר נוחים למדי לטיול, עם ממטרים קצרים שלרוב לא מפריעים למהלך הטיול וסיכויים טובים לצפייה בבעלי חיים. שיאה של העונה הרטובה בחודשים אפריל-מאי, אז הנופים ירוקים ויפים, אבל בנוסף לחוסר הנוחות של טיול בגשם, בתקופה זו מיקום העדרים משתנה בהתאם לתנאי הגשם וזוהי תקופה פחות טובה לצפייה בבעלי חיים (למרות שאפשר לראות בעלי חיים בסרנגטי לאורך השנה כולה). זהו זמן טוב לחובבי צפרות, לצלמים מקצועיים ולמי שמעדיף להתרחק מההמונים.
חשוב לזכור שבסופו של דבר בעלי החיים לא פועלים לפי לוח שנה אלא לפי ירידת הגשמים. שינויי האקלים מביאים לשונות גוברת בתנאי הגשם ובטמפרטורות באזור, ושינויים אלה עשויים להשפיע על עיתוי תנועת העדרים. לכן אין לראות בלוח הזמנים החודשי של הנדידה לוח זמנים קשיח, אבל אפשר לצפות פחות או יותר מתי תתרחש הנדידה. זה בדיוק חלק מהקסם והריגוש שבטבע – שום דבר אינו מובטח, והטבע מפתיע בכל פעם מחדש.
