תפריט עמוד

ליובליאנה: יום בעיר הקטנה

ליובליאנה: יום בעיר הקטנה

ליובליאנה, בירת סלובניה, משמשת כמרכז פוליטי, תרבותי וכלכלי, ויש בה בניינים מרשימים, נהר יפה, מוזיאונים, פארקים ומצודה - אלא שהכל בממדים קטנים. מסלול אינטימי באחת מערי הבירה הקטנות באירופה

בליובליאנה (Ljubljana), בירת סלובניה, יש הכל: היא משמשת מרכז פוליטי, תרבותי, כלכלי ואקדמי, היא עשירה באדריכלות מתקופת הרנסנס, הבארוק והאר-נובו, ויש בה מוזיאונים, כנסיות, שווקים ופארק. הכל – רק בקטן. היא אחת הבירות הקטנות באירופה, ומתגוררים בה רק 300 אלף תושבים (ככה זה כשהמדינה קטנה כל כך). כדאי להקדיש יום להיכרות עם העיר הנעימה.

אנחנו על המפה
את היום בליובליאנה כדאי להתחיל בכיכר הקונגרסים (Kongresni trg) מכמה סיבות טובות: משום שהכיכר נמצאת במרכז העיר, מפני שהיא מקום מצוין להתוודע אל התקופות השונות בהיסטוריה של ליובליאנה, וגם בגלל שיש בה חניה. את שמה קיבלה הכיכר לאחר הקונגרס שהתקיים בה ב-1821, ובו אירחה ליובליאנה את ברית המדינות שניצחו את נפוליאון. המדינאים רמי המעלה שהשתתפו בקונגרס – למשל קיסר אוסטריה, הצאר הרוסי והקנצלר האוסטרי – העלו את קרנה של העיר ובזכותם היא "עלתה על המפה". בקצה המערבי של הכיכר, בכניסה למעבר התת-קרקעי, נמצא אחד השרידים הבולטים של העיר מהתקופה הרומית, אז היא נקראה בשם אמוֹנה (Emona) – פסל מוזהב בשם אמונץ (Emonec), המתאר תושב אמוֹנה נכבד. למעשה, זהו העתק של הפסל המקורי (המקור נמצא במוזיאון הלאומי, Narodni muzej).

בצד המערבי של הכיכר עומדת כנסיית "השילוש הקדוש" של אחיות אורסולין (Cerkev svete trojice – Uršulinska cerkev), שנבנתה בתחילת המאה ה-18 ונחשבת לאחת הכנסיות היפות במדינה מתקופת הבארוק. בצד המזרחי של הכיכר, מול הכנסייה, עומד בניין התזמורת הפילהרמונית הסלובנית (מספר 10), שנבנה בסוף המאה ה-19 לאחר שהתיאטרון שעמד שם קודם נשרף. אחד המנצחים של הפילהרמונית היה גוסטב מאהלר, יהודי מומר, שעבד בה בשנים 1881-2. במספר 12 נמצא בניין מונומנטלי בסגנון ניאו-רנסנס, ששימש בשנת 1919 את מושב האוניברסיטה הסלובנית במדינה הצעירה יוגוסלביה. 

 
 לאורך הנהר פזורים בתי קפה נעימים  | Damien Smith / flickr

מי אוהב את נפוליאון?
מהכיכר פונים דרומה לרחוב וגובה (Vegova), וממנו שמאלה לרחוב טוריאשקה 1 (Turjaška), לבניין מסיבי עם חזית עשויה מלבנים אדומות מקומיות עם אבנים בולטות, חלקן לא מסותתות. זוהי הספרייה האוניברסיטאית הלאומית (Narodna univerzitetna knjižnica), שתכנן האדריכל יוז'ה פלצ'ניק – האיש שנתן לליובליאנה את המראה שלה במשך 36 השנים שבהן עבד בה (פלצ'ניק, תלמידו של האדריכל הנודע אוטו וגנר, יצר בסגנונו האקלקטי עוד עבודות רבות בעיר, ואל חלקן נגיע בהמשך). בתוך הספרייה מובילים מדרגות שיש שחור ו-32 עמודי שיש אל אולם הקריאה הגדול. כיוון שליובליאנה היתה מוקפת גדר חיץ במלחמת העולם השנייה, תחת כיבוש האיטלקים ואחר כך הגרמנים, כמעט שלא התנהלו בה קרבות והיא נשמרה כמעט ללא פגע. אחד הנזקים היחידים שספגה העיר נגרם בשנת 1944, כשמטוס גרמני נפל היישר אל תוך אולם קריאה בספרייה, וגרם להרס ולשריפה של שישים אלף ספרים.

נחזור לרחוב וגובה ונמשיך ישר לכיכר המהפכה הצרפתית (Trg Francoske revolucije), שבו מתנוסס עמוד לבן גבוה לזכר החיילים הצרפתים הנופלים. מתוך העמוד – גם הוא יצירה של האדריכל פלצ'ניק – בולט ראשו של נפוליאון, עשוי נחושת. הכיכר הזאת היא המקום היחיד בעולם, מחוץ לצרפת כמובן, שבו זכה נפוליאון ליד זיכרון. הסלובנים זוכרים לטובה שבמהלך שלטונם הקצר של הצרפתים באזור, בשנים 1813-1809, הוכנסה השפה הסלובנית לגופים מנהלתיים, לבתי הספר ולחיי התרבות. החידוש היה משמעותי לקידום והתפתחות התודעה הלאומית של העם הסלובני, שחי מאות שנים תחת שלטון בית הבסבורג והשפעת השפה הגרמנית. ליד הכיכר יש מקום נעים למנוחה קלה – בית קפה בניחוח צרפתי, La Petit, שבו מומלץ להזמין את הקפה הלבן (קפה על בסיס חלב עם בזיקת קקאו מלמעלה).

מהכיכר הצרפתית פונים שמאלה (מזרחה) ונכנסים לקומפלקס של תיאטרון קריז'נקה (Križanke). מה שהיה פעם מנזר של מסדר אבירים גרמני מהמאה ה-13 הפך, בניצוחו של פלצ'ניק כמובן, לתיאטרון קיץ המשמש לאירועי הפסטיבל של ליובליאנה. הפסטיבל הוא מאירועי התרבות הגדולים במדינה, ומגיעים אליו אמנים ממדינות רבות כדי להעלות מופעי תיאטרון, אופרה, מחול, מוזיקה ועוד.

 
 גשר על נהר ליובליאניצה | צילום: Damien Smith / flickr

כיכר השירים והחטאים
חוזרים לאורך נהר ליובליאניצה (Ljubljanica) עד לכיכר פרשרן (Prešernov trg), היושבת ממש בליבה של העיר. הכיכר היא מקום מפגש למקומיים ואתר שבו מקיימים פרנסי העיר אירועים. הכיכר קרויה על שמו של המשורר הלאומי פְרנצֶה פרֶשֶרן (1849-1800), שדמותו הונצחה בפסל כשמעליו יושבת מוזה ומשרה עליו רוח של יצירה. את סיפור האהבה של פרשרן ליוליה, צעירה בת המעמד הגבוה שאמה אסרה עליה להתחתן עם המשורר העני, מכיר כל סלובני. את פסלה של יוליה אפשר לראות בבית צהוב שלכיוונו מביט המשורר. כשהוצב הפסל, בשנת 1905, הוא הביא להתנגדות ולזעזוע מצד אנשי הכנסייה הפרנציסקנית הניצבת ממול, שהתקשו לשאת את מראה פסלה של הבחורה חשופת השדיים ניבט מפתח כנסייתם. 

מכיכר פרשרן יוצא הגשר המשולש (Tromostovje), אחד מסמלי העיר, וחוצה את הנהר. וכן, גם לצורתו המיוחדת אחראי האדריכל פלצ'ניק: הוא הוסיף לגשר המרכזי, שלא הספיק יותר לתנועה ההולכת וגוברת בעיר, את שני המעברים הצדדיים עבור הולכי הרגל, ובכך העניק לו את ייחודו. אחרי שנחצה לגדה המזרחית ניתקל בלשכת מידע לתיירים; כדאי להיכנס ולקבל מידע עדכני על אירועי החודש הקרוב בעיר. חיי העיר תוססים במיוחד בקיץ, כשיש בה פסטיבלים ואירועים שונים, ומוזיקאים מנגנים בבתי הקפה שלאורך הנהר. אגב, לחובבי מציאות וחפצים עתיקים כדאי להגיע לגדה המזרחית של הנהר בימי ראשון בבוקר, אז פועל לאורכה שוק פשפשים ועתיקות.

 
 הגלריה הלאומית. עצירה מומלצת בדרך אל הפארק או ממנו

כל המי ומי הולכים לשוק
מהגשר פונים שמאלה לשוק החקלאי הצבעוני טרז'ניצה (Tržnica). ביקור בשוק הזה הוא חוויה, במיוחד בשבת בבוקר, אז אפשר לא רק למצוא בו מבחר ירקות ופירות, אלא גם לפגוש את ה"שמנת" של ליובליאנה – חברי ממשלה, אנשי בידור ומפורסמים אחרים. כל המי ומי באים אליו, כמעט מתוך ריטואל, כדי לפגוש מכרים ולהיראות – יותר מאשר כדי לקנות פירות, ירקות ומצרכים אחרים (בשבילם מספיק להגיע לסופרמרקטים ולשווקים השכונתיים). פעם אחת, ביום שבת בשוק, מרוב פליאה על כך שהוא מסתובב חופשי ללא שמירה, עקבתי אחרי נשיא סלובניה (כיום לשעבר), עד שהצטרף לחבר מרעיו שכבר שתו בירה.

בשבת אחר הצהריים, לעומת זאת, יורדים שקט ושלווה על העיר, שעד לפני שעות ספורות היתה מלאת חיים ושוקקת פעילות. הרחובות המתרוקנים מאנשים והתנועה הפוחתת מאוד בכבישים מזכירים לי את יום שבת בירושלים.

נמשיך בשיטוט לאורך הנהר עד לגשר מוכר נוסף בשם גשר הדרקון (Zmajski most), שקל לזהותו לפי ארבעת דרקוני הנחושת. דמות הדרקון, יחד עם טירת ליובליאנה, נבחרו להופיע בסמלה של העיר. הגשר המודרני, הבנוי בסגנון אר-נובו, נפתח ב-1901 והוא מהגשרים הראשונים באירופה שנבנו ממתכת ומבטון, והראשון שהורכבו בו אלמנטים של טרומי בטון. יש המספרים כי באימפריה האוסטרו-הונגרית הטילו ספק בטכניקה החדשה וחששו שגשר כזה לא יחזיק מעמד. כדי לא להסתכן בערים גדולות כמו וינה או פראג, שבהן הנהר רחב מאוד, מצאו פתרון: הם בחרו בליובליאנה להיות שפן הניסיונות.

 
 טירת ליובליאנה חולשת על הנהר והעיר. נקודת תצפית נפלאה בימים בהירים | צילום: Simon Rumble, Creative Commons 3.0

הסמל של העיר 
ביום בהיר כדאי לעלות לטירת ליובליאנה (Ljubljanski grad), היושבת על גבעה בגובה של שבעים מטר מעל לנהר שלמרגלותיה, וליהנות מתצפית נפלאה על העיר (שימו לב, ערפל אופף את העיר ימים רבים בשנה, ואז אפשר לוותר על הביקור). סמטת שטודנטסקה (Študentska), היוצאת מרחוב ציריל-מטודוב טרג (Ciril-Metodov trg), ממש מול הפסל בכיכר השוק המרכזית, מובילה אל הטירה. את הדרך אפשר לעבור במסלול הליכה נעים שעובר במשך כרבע שעה בין עצים. אם אתם נמצאים בעיר בקיץ, תוכלו להגיע לטירה גם ברכבת תיירים היוצאת מכיכר פרשרן.

במהלך ההיסטוריה של העיר שימשה הטירה מגן מפני התקפות הכובשים התורכים. במקום אפשר לצפות בתצוגת מולטימדיה על ההיסטוריה של ליובליאנה ולעלות למגדל תצפית. בתום הביקור מומלץ לרדת בדרך אחרת, מרחוב אוסוינה (Osojna). ממשיכים לרחוב נה גראד (Na grad), עוברים ליד כנסיית סנט פלוריאן, פונים ימינה לרחוב גורני טרג (Gornji trg) עד לבסטיקוב טרג (Levstikov trg) ושוב ימינה לרחוב סטארי טרג (Stari trg), שמקביל לנהר. ממשיכים ישר לאורכו עד לכיכר מסטני (Mestni trg) שבעיר העתיקה, אחת הכיכרות הימי-ביניימיות של העיר שהוקפו חומה. לא להיבהל אם בשבת בשעה 12:00 בדיוק נשמעת אזעקה ברחבי העיר העתיקה. הזדמנות לאפס שעונים.

ממשיכים לאורך הרחוב המקביל לנהר, חולפים על פני בניין העירייה ומזרקת רוֹבָּה היפה, וחוצים את הכביש אל קתדרלת סנט ניקולס. זוהי הקתדרלה הראשית בעיר, הבנויה גם היא בסגנון הבארוק ומעוטרת בפרסקאות יפים (כיום התקרה עוברת שיפוץ, וקשה לראות את הציורים עליה). מהקתדרלה יוצאים דרך היציאה המובילה לשוק, חוצים את הגשר המשולש ומסיימים את המסלול בכיכר פרשרן.

זה הזמן לתת מנוחה קלה לרגליים בחלק הכי ירוק בעיר – פארק טיבולי (גם הוא פרי תכנונו של פלצ'ניק), הנמצא כ-600 מטר מצפון מערב לכיכר. בדרך לפארק אפשר להיכנס לגלריה הלאומית (Narodna Glerija), המציגה ציורים מהמאות 19-17 והעתקים של ציורי קיר, למוזיאון לאמנות מודרנית (Moderna Glerija) ולמוזיאון הלאומי (Narodni muzej), שבו תצוגות העוסקות בטבע ופרהיסטוריה.

אבל המוזיאון הכי מעניין נמצא ממש בתוך פארק טיבולי, והוא מוקדש להיסטוריה מודרנית (Muzej novejše zgodovine). במקום יש תצוגות על האירועים שהתחוללו בסלובניה מאז מלחמת העולם הראשונה ועד להכרזת העצמאות ב-1991. אפשר לסיים את היום בשיטוט נעים בפארק טיבולי היפה, יחד עם תושבי העיר, שמטיילים עם הילדים והכלבים.

האם היית ביעד הזה?

  • 4

    כן הייתי

  • 2

    לא, אבל מתכנן

  • 0

    לא מעוניין

מערת הנטיפים פוסטוינה, סלובניה

האם המאמר הזה עזר לך?

עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





מרכז ההזמנות של מסע אחר

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

code