תפריט עמוד

יערות: עם שוך הלהבות

יערות: עם שוך הלהבות

החדשות הרעות הן ששריפות הענק שהשתוללו באחרונה בארץ יצרו פצע נופי, שעתיד לכאוב עוד שנים רבות. החדשות הטובות: חוקרים רבים אופטימיים ביחס ליכולת ההתחדשות של היער, ויש שמדברים אפילו על השפעה חיובית של השריפות, שמעודדות התפתחות גיאופיטים וצמחים שדוכאו קודם לכן

ימי שרב של סוף קיץ, מוכי רוח מזרחית יבשה – "שרקייה", הם ימי פורענות צפויים מראש. העשבייה הגבוהה שצמחה בחורף יבשה לחלוטין בסוף הקיץ, האדמה צחיחה, העצים צמאים, חסר רק הניצוץ שיצית. והוא הגיע. במשך ימים ספורים כילתה האש 10,000 דונם של יער וחורש בכרמל ובמקומות אחרים.
אצלנו, שלא כמו בארצות רחוקות, שבהן בורקים בקיץ ברקים ומציתים להבות, האחריות כולה מוטלת על כתפינו. היובש והרוחות אמנם מסייעים לאש, אבל רשלנות של מטייל, גחלים שהושארו ממנגל ביער, בדל סיגריה שהושלך לעשב או הצתה זדונית – הניצוץ הראשון תמיד מגיע מידי אדם.

אולי נלמד משהו מקפריסין?
הלקחים שנלמדו מהשריפה האחרונה אינם חדשים: יש לשפר את אמצעי ההתגוננות והכיבוי, וחשוב מכך – להרחיב ולהעמיק את ההסברה והחינוך למניעת שריפות. לפחות

אש משתוללת בכרמל. כבר לפני שנים דרשה הקרן הקיימת לישראל לחצוץ בין היער והחורש לבין מוקדי אש. הדרישה לא נענתה

בתחום הדליקות הנגרמות כתוצאה מרשלנות, זה יכול לעזור. בקפריסין למשל, שבה תנאים דומים מאוד – יערות נטועים, חורש ים־תיכוני, עשבייה יבשה וחום קיץ – נמצאת הגנת היער במקום גבוה בסולם העדיפויות. חוקי ברזל אוסרים הדלקת אש במקומות שאינם מיועדים לכך, פקחים רבים משוטטים ביערות ואוכפים את החוק, מודעות ושלטי ענק קוראים לתושבים להגן על היערות; והתוצאות ניכרות. באוגוסט השנה טיילנו בקפריסין. עשר דקות אחרי שעצרנו את הג'יפ ביער, הופיע פקח לוודא שאין לנו כוונה להדליק אש. כך קרה כמה פעמים במהלך הטיול. אצלנו, בעיקר מדברים. פחות עושים.
לפני שנים כבר דרשה הקרן הקיימת לישראל לחצוץ בין היער והחורש לבין מוקדי אש, כמו מזבלות או יישובים. הדרישה לא נענתה. בתי יישובים נוגעים ביער, ומזבלות – מזבלת דליית אל־כרמל, למשל – מעלות עשן בסמוך לעצים. אנשי הקרן הקיימת לישראל ניסו לשכנע יישובים דוגמת שורש וקרית־ענבים, שבתיהם נפגעו בשריפות, ליצור חיץ בינם לבין היער, ונתקלו בסירוב מוחלט.
בכרמל חסרים עדרים של אוכלי עשב, המנקים את העשבייה הנמוכה. האיילים, היחמורים ועדרי העיזים שרעו כאן בעבר אינם, ובאין רעייה – צומחים העשבוניים החד־שנתיים ללא הגבלה, ואיתם גוברת סכנת הדליקות. למרות זאת, מנהל מחוז צפון בקק"ל, עמרי דולב, מסביר כי רעייה והפחתת כמות העשב היבש עשויה לסייע במניעה או בצמצום שריפות בעוצמה בינונית ומטה בלבד. בשריפות ענק, כמו זו האחרונה, בתנאי שרב ורוחות עזות, אין לכך משמעות. האש עוברת מעץ לעץ, והגיצים מציתים שריפות משניות במרחק עשרות ואפילו מאות מטרים מהמוקד.

ועכשיו, לחדשות הטובות
למרות המראות הקשים של החודש שעבר, יש בוטנאים שאינם מתרגשים מהשריפות. לדבריהם, ליער הנטוע, כמו לחורש הטבעי, יש יכולת התחדשות טובה. פרופ' אבינועם דנין אף דיבר על השפעה חיובית של השריפות, המעודדות התפתחות גיאופיטים (צמחים בעלי גבעול תת־קרקעי) וצמחים שדוכאו קודם לכן.
אכן, בתוך 40 שנה יצמח החורש הטבעי, וגם היער הנטוע ישתקם. מי שהסבלנות נחלתו, יכול להתעודד מהידיעה כי האורן מפיץ את עצמו היטב בשעת שריפה. זרעיו נפוצים עם

מסוק נלחם בשריפה באמצעות מים

מפצי האש, ועשרות אורנים צעירים זוכים לנביטה מזורזת לאחר שריפה. חסרי הסבלנות יאמרו כי 40 עד 60 שנה הם זמן רב מדי להמתנה, עד שהנבט הצעיר ידמה לעץ  הבוגר שממנו נוצר. מכל מקום, "הפצע הנופי" יכאב שנים רבות.
פגיעת השריפות היא בעיקרה נופית. את הפגיעה בחי קשה מאוד לאמוד, מכיוון שלא מדובר ביונקים גדולים שאפשר למנות, אלא בזוחלים קטנים כמו לטאות, צבים ושאר דיירים זעירים של חורש. רק בעוד כמה שנים, אם ייערך סקר מדוקדק, נוכל להבין את השפעת השריפה על אוכלוסיית בעלי החיים המקומית.
ד"ר עמי זהבי וד"ר יורם גולדרינג, אנשי הקרן הקיימת לישראל, שהשריפות פוגעות במפעל חייהם, מתנגדים להגדרה הסוחפת "שואה אקולוגית" שנשמעה בכלי התקשורת. זהבי וגולדרינג, שהיו מעורבים בשיקום היער אחרי השריפה בשער הגיא לפני שנים אחדות, פוסלים גם את הטיעון ששריפת היער היא טראומה לקרקע, הנחשפת לסחיפה חמורה. לדברי גולדרינג, לא נצפתה כל סחיפה יוצאת דופן בשטחי השריפה בהרי ירושלים, וכבר בחורף הראשון כוסה השטח במרבד ירוק של צמחייה חד־שנתית ובשלל פרחים עונתיים.
ובכל זאת, פגיעת השריפות קשה. ביערות הוותיקים צומחים עצים על גזע יחיד, שנופם גדול וצילם רב. לאחר שריפה, העצים מתחדשים כעצים רבי גזעים; חוטרים רבים מתחרים ביניהם ויוצרים נוף שיחי או עץ גדול רב גזעים, שאי־אפשר לשבת בצילו. ללא עזרה, עלול לצמוח חורש צפוף ומדוכא.
התערבות הקרן הקיימת לישראל בשיקום שטחי השריפות היא עדינה ומבוקרת; מחכים שנתיים, כדי לראות מה צומח ומתחדש באופן טבעי, ורק בשנה השלישית, לאחר סקירה זהירה של השטח, מחליטים את מי לעודד ואת מי לדכא. עיקר עבודת השיקום היא בדיכוי חלק מהגזעים כדי ליצור עצים בעלי גזע מרכזי, דילול באזורים של נביטה מוגזמת, גיזום ועיצוב הצמיחה ונטיעה משלימה היכן שדרוש. אנשי הקרן הקיימת אף מכירים בטעויות שנעשו בנטיעות העבר, ומנצלים את תקופת השיקום לשיפור מבנה היער.

האם היית ביעד הזה?

  • 0

    כן הייתי

  • 0

    לא, אבל מתכנן

  • 0

    לא מעוניין

תאוות בשרים: תחנת האכלה לנשרים

האם המאמר הזה עזר לך?

עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





מסע אחר - המרכז לנסיעות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

code

מסע אחר - המרכז לנסיעות