תפריט עמוד

יחמורים – השיבה הביתה

יחמורים – השיבה הביתה

שישה יחמורים שוחררו בגליל העליון והצטרפו ליותר ממאה שכבר חיים בחורש הטבעי. ההשבה לטבע של היחמור הפרסי, שנעלם מישראל לפני כמאה שנים, החלה לפני שנים רבות בהברחה דרמטית של ארבע נקבות מאיראן. כיום העדר הישראלי הוא כנראה הגדול ביותר בעולם. סיפור הצלחה

ככל שעולים ומתפתלים עם הכביש במעלה הכרמל, הופך הנוף ירוק ומצוקי יותר. אנחנו נוסעים בתוך ענן רך שמעטר את הפסגה, פונים בכביש צר בין האורנים ויוצאים באחת מן הענן אל נוף ירוק, מלוא רוחב העין: שמורת הטבע חי־בר כרמל – ממלכה של צמחייה, חיות בר ואנשים טובים, המנסים לשקם את עולם הטבע הישראלי.
את פנינו מקבל אבינועם לוריא, מנהל החי־בר. איש מרשים ונעים, שופע ידע ומלא אהבה אמיתית לבני חסותו: איילי כרמל, יחמורים, עזי בר וכבשי בר, נשרים, בזים ועיטים, כולם בעלי חיים שיזכו לחזור אל החופש.
באנו כדי לצפות בהשבתם לטבע של יחמורים פרסיים (Dama mesopotamica): איילים גדולים, אציליים, שלזכריהם קרניים מפוארות. לוריא מכיר אותם אישית. מאיה – יחמורה ותיקה שנולדה בחודש מאי לפני הרבה שנים – מתקרבת אליו, מצפה ליחס מיוחד. הוא יודע לזהות את הלך הנפש של בני טיפוחיו, ואנחנו הולכים שבי אחר החיות האציליות ואהבתו אליהן. כאן, בצל האורנים, קשה להאמין שמישהו מאיים עליהן.

עקבות על גדת הנהר
יחמורים פרסיים חיו פעם ברוב ארצות מזרח הים התיכון. אצלנו חי היחמור הפרסי בחורשי הכרמל והגליל, באזורים שבהם היו מי שתייה זמינים לאורך כל השנה. כאייל

בראשית המאה העשרים עדיין הוצגו למכירה קרני יחמורים בשווקים של ירדן ושל ירושלים

אצילי ויפהפה, מנוקד בלבן, נחבא בסבך וחומק מכל רחש, הוא היה לחיית ציד מבוקשת. מבוקשת מדי. כניסת הנשק החם לאיזור הביאה לציד מוגבר של היחמורים, עד כדי הכחדתם לקראת סוף המאה ה־19. בראשית המאה העשרים עדיין הוצגו למכירה קרני יחמורים בשווקים של ירדן ושל ירושלים.
חוקרי הטבע האמינו כי היחמור הפרסי נכחד מהעולם, אך ב־1956 התגלו יחמורים ממין זה ביערות צפון־מערב איראן. סטודנט גרמני גילה עקבות של פרסתנים על גדת הנהר דז (Dez). הוא הביא את טביעות הטלפיים לבדיקת הפרופסור שלו, שזיהה אותן כעקבות המין הנכחד. כדי להציל מכליה את הבודדים שנותרו, פנו גורמי שמירת הטבע בגרמניה אל הברון הגרמני פון אופל, בעל מפעל המכוניות אופל ואוהב טבע. פון אופל מימן משלחת של זואולוגים, שיצאה ללכוד את אחרוני היחמורים הפרסיים. שני זוגות נלכדו והועברו לפארק אופל בגרמניה. ההסכם עם השאה האיראני היה כי עודפי הוולדות יוחזרו לשמורות טבע באיראן. גרעין הרבייה בגרמניה ושארית העדר באיראן הם המקור לכ־500 היחמורים שחיים כיום בישראל ובגני חיות בעולם.
כמעט ארבעים שנה אחר כך, ב־1994, ביצעו חוקרים גרמנים ואיראנים סקר יחמורים באיראן. בסקר נמצאו רק 15 פרטים ששרדו בטבע ועוד כמה עשרות בשבי – בשמורות טבע לא מוגנות ולא מטופלות דיין. היחמורים שנצפו היו במצב גופני ירוד ובתת תזונה. זהו התיעוד האחרון הקיים מאיראן, שכן מאז לא התאפשר לעשות שם סקר מסודר.

חילוץ חשאי מאיראן  
אנשי רשות הטבע והגנים בארץ האמינו כי היחמור חייב ויכול לשוב לאדמות הארץ. הפרק הישראלי בסאגת היחמורים האיראניים נשמע כמבצע צבאי. ב־1975 הגיע לארץ בחשאי אחיו של השאה האירני, הנסיך עבדול ראזה, בלוויית צייד החצר שלו. מטרת הביקור: לצוד יעל שקרניו גדולות יותר מקרני היעל באוסף הפוחלצים של בן דודו.
השניים הסתובבו בארץ מצוידים ברובה עם כוונת טלסקופית ושנתות למדידת אורך הקרניים, אך כל חיפושיהם בטבע עלו בתוהו. לבסוף נמצא יעל מתאים

בשלהי 1978, בעת המהומות ערב המהפכה האיסלאמית באיראן, הגיעה הודעה לישראל: "בואו עכשיו, או שלעולם לא נצליח להוציא את היחמורים"

בחי־בר יטבתה – יעל זקן שקרניו אדירות ממדים. חיי היעל הקשיש הוקרבו, קרניו נלקחו לאיראן, ולאושרו של הנסיך עבדול לא היה קץ. בתמורה הציע הנסיך לאברהם יפה, אז מנהל רשות שמורות הטבע, שתי מכוניות מרצדס. יופה אמר "לא תודה", והעדיף להסתפק ביחמורים מהעדר ששרד בגן החיות של השאה באיראן. עבדול הבטיח לשלוח לישראל שני זוגות, אבל הביצוע התעכב.
בשלהי 1978, בעת המהומות ערב המהפכה האיסלאמית באיראן, הגיעה הודעה לישראל: "בואו עכשיו, או שלעולם לא נצליח להוציא את היחמורים". למשימה נבחר מייק ואן גריוונברוק, ישראלי בעל דרכון זר, שעבד ברשות הטבע והגנים. עם שלל אישורים בכיסו ובעזרת נספח צה"ל באיראן, הגיע ואן גריוונברוק לשמורה והצליח ללכוד שני זוגות יחמורים. לרוע המזל, באותו ערב נפלטה מפיו הודאה: היחמורים מיועדים לישראל.

יחמור בשמורת הטבע חי-בר כרמל – ממלכה של צמחייה, חיות ואנשים טובים, המנסים לשקם את עולם הטבע הישראלי. טריסטראם, חוקר-נוסע שתיעד את מסעו בישראל באמצע המאה ה-19, ראה יחמור ליד הכנרת בשנת 1863 ויחמור נוסף בגליל העליון בשנת 1866. מאז לא נראו יחמורים בישראל

היחמורים הלכודים הוחרמו והוחזרו לשמורה. ואן גריוונברוק גורש. אולם בדרכו לטהראן גילה חוצפה ישראלית, חלף בשמורה, לכד וגנב ארבע יחמורות, העמיס אותן על רכבו וחמק מהמקום. בכך לא הסתיימה ההרפתקה: בשל הקרבות בעיר, הפקיד ואן גריוונברוק את היחמורות למשמר בגן החיות בטהראן עד הטיסה לאמסטרדם. בתמורה לכך התחייב לחלץ מאיראן אריה וטיגריס, סמליו של השאה. לילה לפני ההמראה פרץ המון זועם אל גן החיות ושיסע למוות את האריה והטיגריס. ביחמורים לא נגעו לרעה.
למחרת בבוקר הועמסו ארבע היחמורות על מטוס להולנד. בדרך אורגנה חניית ביניים בישראל, והמטען היקר נשלח לגן החיות בתל אביב. שני זכרים נוספים התקבלו מגן חיות גרמני, אך בדרך הרג אחד מהם את חברו. היחמור שנותר שוכּן בגן החיות בתל אביב, ויחד עם ארבע העולות החדשות מאיראן (שלשמחת הנוגעים בסיפור, התברר שהן בהריון) היו החמישה הגרעין הראשוני לעדר היחמורים המפואר שחי היום בארץ.

גן ילדים ומשחקי הורים  
היחמורים הועברו לחי־בר כרמל, לטיפולו של סאלח מקלדה מדליית אל כרמל. הוא טיפל בהם במסירות, ישן איתם בלילות, דיבר אליהם, נתן להם תמיכה נפשית, עודד את הזכר בתקופת הייחום – והתוצאות לא איחרו להגיע. החלו המלטות, שלא נפסקו עד היום.
כשביקרנו בחי־בר בתחילת מאי 2002 נראתה המכלאה כמו גן ילדים עליז. העופרים הצטופפו יחדיו, יונקים מכל יחמורה חולפת, בין שזו אמם או אחת מחברותיה, פועים בקול גבוה ומשוחחים עם הנקבות הרועות בשלווה.

העופרים הצטופפו יחדיו, יונקים מכל יחמורה חולפת, בין שזו אמם או אחת מחברותיה. החברותא של גן הילדים טובה לעתות שלווה, אך אם משהו מבהיל אותם, מיד רץ כל עופר אל אמו

החברותא של גן הילדים טובה לעתות שלווה, אך אם משהו מבהיל אותם, מיד רץ כל עופר אל אמו.
רוב עדרי היחמורים בחי־בר מורכבים מיחמור זכר שליט, כמה נקבות וזכר נוסף, משני לשליט. מטפלי הרשות הבחינו כי בעונת החיזור והייחום משקיע הזכר השליט אנרגיה רבה בשאגות, צווארו מתרחב, בטנו משחירה, וכל מרצו מופנה לגירוש זרים מתחרים ולאיסוף נקבות לקבוצתו. אין למאהב זמן לאכול, והוא הולך ונחלש. כאשר הנקבות מתייחמות, הן מתמסרות לו בזו אחר זו, אבל בשלב מסוים, לפני סוף המשימה, השליט כבר חסר כוח לחלוטין. אז נכנס לתמונה הזכר המשני ותופס את הנהגת העדר. יחמורה שלא הרתה מהזכר הראשון מתעברת על ידי השני. כך משיגים כמעט מאה אחוז הריונות ומספר עופרים גדול יותר.
בשנים האחרונות מטפל ביחמורים יעקובּ מקלדה, שכמו דודו לפניו, מעניק לבני טיפוחיו שעות עבודה בלתי מוגבלות, הרבה תשומת לב ואהבה. במשך כמעט עשרים שנה גדל עדר היחמורים והתפתח בזכות הטיפול המעולה, עד שהגיע ב־1996 לממדים המאפשרים את תחילתו של שלב חדש: השבה לטבע. 

ביריית חץ הרדמה מרחוק מורדמים היחמורים בחי-בר. למתאימים לשחרור, מוחדר שבב אלקטרוני לזיהוי, ואחדים מהם ממושדרים לצורך מעקב. הם מועברים לתיבות מרופדות ומוסעים לנחל כזיב, לשחרור. תוכנית ההשבה מיושמת לפי מודל מחשב שפיתח דוד זלץ, מנהל פרויקט ההשבות לטבע ברשות הטבע והגנים. זהו מודל שמוגרפי לגידול אוכלוסיית היחמורים, המשקלל גורמים שונים כדי לאפשר הישרדות טובה בשטח

לחופש נולדו
ראשית מאי 2002. ביריית חץ הרדמה מרחוק מורדמים שישה יחמורים בחי־בר כרמל. כל אחד מהם נבדק במהירות, ולאחר שמתברר כי הוא אכן מתאים לשחרור, מוחדר אל מתחת לעורו שבב אלקטרוני לזיהוי. הנסיכים הנמים מועברים בעדינות לתיבות מרופדות ומוסעים אחר כבוד אל נחל כזיב.
דלתות העץ נפתחות. היחמורים שנולדו בחי־בר רואים מולם בפעם הראשונה נוף חדש, פראי – נופו של הגליל המערבי. אחדים היססו מעט לפני הזינוק, אחרים זינקו אל תוך הירוק בלי שום עכבה. בגבעות שסביב נחל כזיב, עם פלגי איתן שירוו את צמאונם ורק צמחי בר למאכל, ייקבע משכנם החדש.
השבת היחמור הפרסי לנופי ישראל החלה ב־1996, והיא פרושה על פני עשר שנים. פעמיים בשנה משוחררות קבוצות מגרעין הרבייה בחי־בר כרמל אל מכלאת אקלום בנחל כזיב, וממנה אל הטבע.
היחמורים המשוחררים עוברים מעולם מוגן, ללא אויבים טבעיים ונטול ציידים, שבו האוכל זמין והמים ללא הגבלה, לעולם שבו יש צורך לחפש מזון, שבו טורפים מאיימים על

לאחר חמישה שבועות של יניקה מתחיל העופר ללחוך עשב, אך ממשיך לינוק עוד ימים ארוכים

הוולדות ועל החלשים, שבו ציידים בלתי חוקיים מגיחים במפתיע. בגרעין הרבייה בחי־בר חיים היחמורים בקבוצות קטנות של שמונה נקבות עם שני זכרים, ועדר זכרים נוסף המטופל בנפרד. אל מכלאת האקלום בכזיב מגיעים פרטים מעורבים מכל קבוצות הרבייה, ובמשך זמן ארוך הם מתרגלים יחד לחיים עם מזון טבעי בלבד, ללא בני אדם בסביבה, ומגבשים היררכיה חדשה.
פקחי רשות הטבע והגנים בגליל עוקבים אחרי האוכלוסייה המשוחררת. שירלי בר דוד, שחקרה את היחמורים בטבע, מספרת כי בניגוד לעדרים הקבועים בחי־בר, חיים היחמורים שבטבע כיחידים, בזוגות או בקבוצות קטנות ומשתנות. בשל הקושי לצפות בחיות בסבך הגלילי, נעזרים החוקרים ברדיו טלמטריה (שיטת מעקב שבאמצעותה קולטים החוקרים אותות ממשדר שעל צוואר היחמור) ובאיסוף נתונים בשטח, כמו גללים וצמחים מכורסמים.
כמה עשרות מהיחמורים מושדרו לפני צאתם לחופש, ואיתותים הנקלטים מהמשדרים הללו הם האפשרות הכמעט בלעדית לעקוב אחר תנועתם בשטח. תיעוד נוסף מתאפשר, בסיוע גן החיות התנ"כי בירושלים, באמצעות מצלמה מיוחדת לצילומי לילה, שהותקנה בנקודות מעבר של היחמורים ותיעדה פרטים בוגרים ועופרים שנולדו בטבע.
למרות הסכנות של החיים בטבע, משתלבים רוב המשוחררים בנוף הגלילי. בשל המסתור שמספק סבך החורש, קשה לספור את הוולדות שנולדו בטבע, אך מתצפיות בקרחות יער נראה שכבר רבים היחמורים שאינם מכירים את מכלאת האקלום, שלחופש נולדו.
העתיד מעולם לא נראה מבטיח כל כך. כמאה יחמורים חיים בחי־בר כרמל, האוכלוסייה בטבע מונה עוד מאה פרטים לפחות, ולהערכת אבינועם לוריא – כמאתיים. לוריא מאמין כי בקצב הילודה הנוכחי יתמלא הגליל ביחמורים בתוך שנים ספורות, להנאתם ולהנאת המטיילים בגליל. ויש לו עוד חלום – על עתות שלום, שבהן תוכל אוכלוסיית יחמורים, איילים ועזי בר לחיות בבטחה בגליל, בהרי הלבנון ובסוריה, ללא גבולות.

הכנרת - ים של חיים

האם המאמר הזה עזר לך?

עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

code