תפריט עמוד

יונקים ימיים בקליפורניה: מה משותף לאריה, פיל וכלב?

איזה יונק מסוגל לטפס על מדרגות, לנוע עם כדור מאוזן בקצה החוטם, להתגלגל בתנועת בורג מבלי להפילו ולמחוא כפיים? התשובה, כך נדמה, היא כלב ים, אך למעשה מדובר בארי ים. מבלבל? זה לא הכל. בקליפורניה אפשר לפגוש גם פילי ים, לוטרות ים ועוד יונקים ימיים. קצת סדר ביונקים של הים, החיים לאורך חופי קליפורניה

מה הקשר בין ההיסטוריה של קליפורניה לבין היונקים הימיים החיים לאורך חופיה? מתברר כי אירועים שונים בתולדות המדינה התרחשו בגלל הימצאות בעלי החיים האלה כאן, וכיווני התפתחות צפויים השתנו כאשר אותם בעלי חיים נטבחו ונעלמו.
במאה ה־18 היו שתי תנועות חדירה של אירופאים לאיזור: מצפון הגיעו ציידי פרוות רוסים בחיפוש אחר פרוות של יונקים ימיים, שהיו שרועים באלפיהם, בלא חשדנות, לאורך החופים. מדרום הגיעו הספרדים, מגלי האיזור. מחשש לאובדן השליטה במרחב, הם החלו לבנות לאורך החופים מאחזים בדמות תחנות מיסיון, מרכזים דתיים, צבאיים וחקלאיים (ראו כתבה בעמ' 112).
 
לכאורה, צפוי היה שתתפתח בקליפורניה אוכלוסיה דו לשונית – דוברי שפתם של טולסטוי ופושקין בצפון, ודוברי שפת סרוונטס ולורקה בדרום, אבל תאוות הבצע של ציידי הפרוות לא ידעה שובע. הם טבחו ביונקים הימיים, עד שכמעט הביאו להכחדתם. כשהתמעט השלל, חזרו צפונה על עקבותיהם ושבו לאמא רוסיה. ההמשך ידוע: מהגרים הגיעו ממזרח, בדרכי היבשה והים, וקליפורניה הפכה למדינה דו לשונית, שבה מספר דוברי האנגלית שווה למספר דוברי הספרדית. אוכלוסיות יונקי הים הקליפורניים לא שבו לקדמותן מאז, אך אמנות בינלאומיות מגינות עליהן, והן הולכות וגדלות באיטיות.

הפרווה הצפופה בעולם
לוטרת הים (Enhydra lutris), מסדרת טורפי היבשה, היא חיה חביבה, המוכרת בתנוחת הציפה שלה – על הגב. לעיתים היא מניחה אבן על בטנה כסדן, ומרסקת עליה צדפות שהיא שולה מהקרקעית. פרוותה היא הצפופה ביותר בעולם החי – כ־160 אלף שערות בסנטימטר רבוע – ולכן היה לה ביקוש עצום, שהביא אותה לסף הכחדה. ממאות אלפים שרד גרעין קטן, שהיה בסיס לשיקום המין. היום הלוטרה הימית מוגנת ומצליחה להתרבות באיטיות.
אריות הים (ממשפחת Otaridae) וכלבי הים (ממשפחת Phocidae) – שתי המשפחות השייכות לסדרת הטורפים הימיים Pinnipedia – דומים במראם החיצוני. אבל אריות הים

אריות ים קליפורניים בסן פרנסיסקו. תיירים רבים מגיעים כל השנה כדי לצפות באריות הים השרועים על משטחי העץ במזח 39
צילום: דביר בר-גל

יכולים לקפל את רגליהם, ללכת על היבשה ולשאת את משקלם, ויש להם אפרכסות אוזניים, החסרות אצל כלבי הים. אלה הם חיות הקרקס הידועות, המסוגלות לטפס על מדרגות, לנוע עם כדור מאוזן בקצה חוטמן, להתגלגל בתנועת בורג מבלי להפיל את הכדור ולמחוא כפיים. ארי הים הקליפורני 
(Zalophus californianus), ששורותיו הידלדלו בשל הציד חסר המעצורים, השתקם, וכיום מעריכים את אוכלוסייתו ביותר מ־300 אלף פרטים.
כלבי הים אינם מסוגלים לקפל את רגליהם האחוריות קדימה, והן נותרות משוכות לאחור כסנפירי צוללן. רגליהם הקדמיות תומכות בקושי בגופם. על היבשה הם נראים כנאד עור נפוח עם עיניים. לעומת זאת, הם שחיינים מצוינים, אקרובטי צלילה מעולים ומחליקי קרח זריזים. גמישותם המרשימה נובעת מכך שאין להם עצמות שכמה, והם מסוגלים לסובב ראשם אחורה ולהביט לעבר זנבם. במים מעניקה גמישות זו יכולת תמרון ואפשרות לבצע סלטות מרהיבות.

בלוני החמצן של אלוף הצלילה
המין הגדול ביותר של כלבי הים של קליפורניה הוא פיל הים הצפוני 
(Mirounga angustirostris), שאורכו מגיע לשישה מטרים ומשקלו – לשלושה טונות. שמו ניתן לו בשל החדק התלוי מעל לחוטמו של הזכר. אורך החדק כ־40 סנטימטר, והוא פועל כתיבת תהודה כאשר הזכר שואג. הנקבות קטנות בהרבה, וגודלן כמחצית עד שליש ממידות הזכר. לפילי הים, כשאר כלבי הים, אורח חיים אמפיבי. הם נהנים משני העולמות –

לוטרת הים במפרץ מונטריי. פרוותה של הלוטרה היא הצפופה ביותר בעולם החי – 
כ-160 אלף שערות בסנטימטר רבוע – ולכן היה לה ביקוש עצום, שהביא אותה לסף הכחדה. ממאות אלפים שרד גרעין קטן, שהיה בסיס לשיקום המין | צילום: חיים קרופך

היבשה והים – ולכך נדרשים מנגנונים מיוחדים. אלה טרם פוענחו במלואם, אך ככל שטכנולוגיות המחקר מתפתחות, כך מתברר שמנגנונים אלה מורכבים להפליא.
ביום ובלילה, למעט הפסקות של דקות אחדות בין צלילות, צוללים פילי הים בחיפוש אחר מזון. בצלילה הם שוברי שיאים: מחקרים הראו שהם צללו לעומק של יותר מ־1,250 מטר ושהו שעתיים מתחת לפני הים – השג המחייב הסתגלות פיזיולוגית מיוחדת, כמו יכולת עמידה בלחצים אדירים (בעומק זה מגיע הלחץ ל־125 אטמוספירות!) ובשינויי לחץ תכופים.
וכיצד הם נושמים? אספקת החמצן במהלך הצלילה מתקיימת באמצעות כמה מנגנונים: ראשית, לכלב הים מטען רזרבי של חמצן. החמצן קשור ברובו להמוגלובין בתאי דם, הנאגרים זמנית בטחול ומשוחררים לפי הצורך למערכת. שנית, כשליש מהחמצן אגור בשרירים וקשור למיוגלובין, פיגמנט נשימה הדומה להמוגלובין. ניהול משק החמצן מותאם לצרכים, ובצלילה מוזרם דם נושא חמצן רק לרקמות החיוניות – ללב, למערכת העצבים המרכזית, לעיניים ולקרומים העובריים של נקבה בהריון. במקביל, קצב פעימות הלב יורד עד כדי 10־20 אחוז מהרגיל. מנגנון נוסף הוא חילוף מהיר של פחמן דו חמצני בחמצן בפרק הזמן שבין שתי צלילות, תהליך המאפשר לפילי הים לשהות יותר זמן בצלילה ובחיפוש מזון.
חום הגוף של פילי הים נשמר על ידי שכבת שומן ברקמה מיוחדת (blubber) שעוביה מגיע ל־15 סנטימטר, המשווה להם צורה של שק. פילי הים ניצודו בהמוניהם בגלל השומן הזה, שממנו הפיקו שמן. מנהגם לרבוץ על החוף הקל על מלאכת הציידים, שהכחידו אותם כמעט לחלוטין. בשנת 1892 נותרו רק 20 מהם, אך היום מגיעה אוכלוסייתם ל־120 אלף פרטים, והצפיפות באיים שבהם הם נוהגים להתרבות, כמו איי פרלון (Farallon), הגיעה לרוויה.

הרמון הנקבות של פיל הים
מדי חורף מגיעים פילי ים ממרחבי האוקיינוס השקט לאיים שמול קליפורניה ולחופים אחדים על היבשת כדי להתרבות. ראשונים, החל בספטמבר, מגיעים הצעירים. בנובמבר באים הזכרים הבוגרים, הבוחרים לעצמם קטע חוף שעל השליטה בו יתמודדו עם זכרים אחרים. הקרבות על השטח הם לרוב טקסיים ומלווים בשאגות ובמחוות איום, אך לעיתים מתגלגלים העימותים למהלומות ולהקזת דם הדדית.
רק הזכרים החזקים והגדולים ביותר זוכים להקים הרמון, הכולל עשרות נקבות בוגרות.

ארי ים. לארי הים יכולות רבות: הוא יכול לקפל את רגליו, ללכת על היבשה ולשאת את משקלו שלו, לטפס על מדרגות, להתגלגל מבלי ליפול ועוד. בשל תכונות אלה מופיעים אריות הים בקרקסים ברחבי העולם | צילום: הראל סטנטון

במהלך כל עונת הרבייה הם מנהלים קרבות לגירוש זכרים אחרים, המנסים להתגנב להרמון ולחטוף נקבה לעצמם. מאבק זה תובע מהשליט להיות עירני כל העת ולהשקיע אנרגיה עצומה בתנועה בלתי פוסקת – פטרול, מרדף אחרי פולשים ומאבק פיזי נגד הגדולים שבהם. רק כך יבטיח את אבהותו לכל ההמלטות בהרמון.
הנקבות מגיעות מדצמבר ועד פברואר וממליטות את הוולדות, פרי עונת ההזדווגות הקודמת. כחודש לאחר ההמלטה, הנקבה מתעברת שוב. הביצית המופרית מתחילה בחלוקות התאים הראשונות, אך התפתחותה נעצרת, והיא מרחפת בחלל הרחם כארבעה חודשים. רק אז היא נשתלת בדופן הרחם ומתחיל ההריון האמיתי, שנמשך כשמונה חודשים.
האם מיניקה את הגור היחיד בחלב עשיר, המכיל כ־45 אחוז שומן. בתקופת ההנקה, הנמשכת כחודש, האם אינה נוטשת את הגור ואינה אוכלת. היא מנצלת את מאגרי השומן שלה. הגור, לעומת זאת, מעלה את משקלו לכמעט פי ארבעה מ־40 הקילוגרם ששקל בלידתו. בזה מסתיים תפקידן של האמהות, הן עוזבות את הגורים וחוזרות לים.
הגורים נשארים על החוף עוד כחודשיים־שלושה בתענית, שבמהלכה הם עשויים לאבד עד שליש ממשקלם. לאחר חודש או חודשיים של צלילות ותזונה בים, חוזרות הנקבות ליבשה למטרה קוסמטית: הן משילות את שׂער פרוותן ומגדלות פרווה חדשה.
ביולי ואוגוסט יעלו הזכרים לחוף למטרה דומה, ולאחר עזיבתם, בספטמבר, יגיעו שוב הצעירים. כך, אף על פי שמרבית הזמן נמצאים פילי הים באוקיינוס כשהם עוסקים באכילת צדפות, דיונונים ותמנונים ובבניית מאגרי השומן שלהם, כמעט תמיד יש סיכוי לראות כמה מהם בחופי קליפורניה.

האם היית ביעד הזה?

  • 0

    כן הייתי

  • 0

    לא, אבל מתכנן

  • 0

    לא מעוניין

לאן נעלמו הכוכבים?

    האם המאמר הזה עזר לך?

    עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





    מרכז ההזמנות של מסע אחר

    השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
    המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

    מרכז ההזמנות של מסע אחר

    טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

    השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
    המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *