טיול משפחתי בחרמון מחוץ לעונה

מאז כאמור חלפו הרבה שנים, והזיכרונות מהשירות הצבאי דהו ונשכחו. עד שחזרתי עם המשפחה לטיול בצפון הגולן. מדהים איך הכל נשאר בדיוק כמו שזכרתי. נכון שעל ראש ההר ההוא (שעכשיו אני יודעת ששמו בנטל) יש בית קפה עם שם מתחכם, ונכון שהבונקרים מהמלחמות ההן הפכו למקום משחק לילדים. אך הצבעים הרכים נותרו כמו שזכרתי, והעננים עדיין משחקים מחבואים עם הפסגה. את טיול הפסגות הצפוני שלנו בחרנו לערוך דווקא עכשיו, כשהרמה עדיין מתעלפת מחום, ולמעלה קר ונעים. בעונה הזאת יש בגולן קסם שייעלם עם בוא השלג, ההמולה של פקקי התנועה, התורים לרכבל והדחיפוֹת בתור להשכרת ציוד סקי. מעל מגרש החניה בפסגת הר בנטל רבץ ענן גדול, והכל היה אפור ורטוב. קשה להאמין שאלף מטר מתחתנו, ממש ברגע זה, אנשים נאנחים כמה חם. רועדים מקור וצוחקים מאוֹשר על החורף הפתאומי שנקלענו אליו, רצנו אל הפסגה. רשת של תעלות ובונקרים, שריד לקרבות עקובים מדם, ריתקה את הילדים, והם הסתובבו בתוכם הלוך ושוב, הציצו מהחרכים והשמיעו קולות ירי לעבר אויב נסתר. הנוף המסעיר שנגלה מבעד לעננים שהתפזרו ריתק את ההורים. לאחר שכנועים ותחנונים הסכימו הילדים לצאת מהבונקר ולהשקיף על הכפרים הסוריים שלרגלינו. ממש הושט היד וגע בם. כדי להסתתר מהקור, אבא והילדים חזרו לשוטט בבונקרים. אמא העדיפה להתחמם בבית הקפה קוֹפי ענן, להתבונן בחרמון שמילא את החלון הקדמי ולהרהר בעברה הצבאי הלא מפואר.

מה קרה לעיניים של המדינה
החרמון, זה שהופיע במערכה הקודמת, השתרע מולנו במלוא הדרו במערכה הזאת. מוזר לנסוע בכביש המתפתל מעלה ממג'דל שמס בלי לראות אפילו מכונית אזרחית אחת. בעצם, הכביש היה ריק כל כך עד שבשלב מסוים התקשרנו לאתר לוודא שלא הזיזו את מגרש החניה. אז זהו, שלא הזיזו אותו, הוא פשוט כמעט נטוש בימים של קיץ.
מה עושים באתר סקי מחוץ לעונה? החרמון מציע שתי אפשרויות: האחת היא לעלות ברכבל לתחנה העליונה ולהצטרף לסיור מודרך, והאחרת היא לגלוש במזחלת הרים אקסטרים. איני מצפה ממפעילי האתר להתרשם מפחד הגבהים שלי, אבל הכיסאות חסרי חגורות הבטיחות של הרכבל כמעט גרמו התקף לב להורים, ואפילו נועם, הבן הצעיר, הידוע בחיבתו לרכבות הרים מאתגרות, ציין שהעלייה לראש ההר היתה "קצת מפחידה".

מלמעלה, כצפוי, הנוף עוצר נשימה. אם הילדים לא מתעניינים בנוף, הם ישמחו לשמוע מהמדריך את שמות האתרים הסוריים הסמוכים להבהיל. הסיור כולל הרבה סיפורים של מורשת קרב, הצלחות צבאיות מפוארות וגם כישלונות מהדהדים. ריגש את הילדים במיוחד הסיפור על האיש שטבע את הביטוי "העיניים של המדינה", שכעבור זמן הסתבך בקטטה בפאב, הרג מישהו וישב בבית הסוהר. הבן הצעיר חזר וסיפר אותו בפרטי פרטים לחברים בבית ("ואז בחור אחד התחיל בצורה בוטה עם המלצרית הנאה"). מלבד הנוף וסיפורי הקרב אפשר לפגוש כאן צמחים ובעלי חיים מעניינים. אנחנו ראינו חגב שמנמן נטול כנפיים, שני חזירי בר וכמה נשרים שדאו מעלינו.

עומר ונועם ליד איש שלג שמזכיר את הנעשה בחרמון בחורף | צילום : רותם בר כהן

טיפ מהמומחה לענייני פזיזות
מראש הרכס ירדנו אל מזחלת ההרים שמסילתה התפתלה לאורך צלע ההר. נַסַאר, המפעיל החביב שהגיע על מפלסת שלג כדי לפתוח את האטרקציה במיוחד עבורנו, הסביר שבאמצעות הידיות בצדדים אפשר להאט את מהירות הגלישה. נראה שהפנמתי את השיעור טוב מדי, כי בסוף העלייה התלולה הקרוניות של עומר ושל נועם ירדו בזריזות למטה, ורק שלי פשוט עמדה שם בלי לזוז. פחד הציף אותי: האם נידונתי להישאר תקועה לנצח בראש המסילה? "הצילו", זעקתי בקול מבויש, והילדים, שכבר הגיעו למטה מזמן, ניסו לעזור בעצות טובות: "תלחצי על הידיות חזק! זה לא כל כך גבוה, אולי פשוט תקפצי למטה?" בסופו של דבר, בעזרת התפתלויות ולחיצות שונות ומשונות הצלחתי להגיע לתחתית המסלול. החוויה המביכה משהו שכנעה סופית את אבא אורי לוותר על האטרקציה הזאת ולתת את הכרטיס שלו לילדים הצוהלים. והנה טיפ קטן מנועם, המומחה המשפחתי למהירות ופזיזות: אם לוחצים על הידיות עם כפות הרגליים במקום עם הידיים, טסים במורד המסילה במהירות מסחררת.

כשאין לחץ ואין תורים, יש זמן לשיחות. נסאר, מפעיל המזחלת, סיפר על החיים בגולן והמליץ בחום על המסעדה ליד ברכת רם, "תגידו לאיברהים שנסאר שלח אתכם". אמרנו, אבל נראה שזה לא מספיק. האוכל היה טעים, לא יותר מזה. מצד שני, הנוף שנשקף מהחלונות הגדולים פיצה על הכל: מצד אחד מאגר המים הירקרק רבץ ממש לרגלינו, מוקף בשיחי פטל ובעצי תאנה, ומן העבר השני השתרעו מטעים עמוסי פירות. בזמן שההורים סיימו הכל מהצלחת ונאנחו כמה יפה פה, הילדים השתרעו בהנאה על המזרנים בפינת הישיבה. ואם הגבעות מסביב לא היו מתחילות להיצבע בוורוד של שקיעה, היינו ודאי מחפשים עוד איזו פסגה לטפס עליה לפני שחוזרים הביתה.