תפריט עמוד
• התאמה: לכל המשפחה. 

• דרגת קושי: קלה. 

• הגעה מהמרכז: נוסעים צפונה בכביש החוף החדש עד למחלף זכרון-יעקב בו פונים ימינה בכביש מספר 70. בצומת פורדיס פונים ימינה (דרומה) בכביש החוף הישן (מס' 4) ונוסעים עד הפניה שמאלה לעבר הכפר ג'יסר א-זרקא. לאחר שחולפים בגשר מעל כביש החוף החדש וממש לפני הכניסה לכפר, ישנה פניה ברורה ומשולטת ימינה. משם כבר נוכל לראות את מגרש החניה וביתן הכניסה. 

• אורך מסלול: קיימות מספר אופציות להליכה. אורך המסלול המעגלי הקצר כקילומטר וחצי, בעוד המסלול המעגלי הארוך הוא ארבעה קילומטרים. 

• משך מסלול: שעה למסלול הקצר כשלוש שעות למסלול הארוך. 

• מפה: מפת סימון שבילים מספר 4, "הכרמל". 

• האתר נמצא באחריות רשות שמורות הטבע והגנים הלאומיים. הכניסה כרוכה בתשלום וכפופה לשעות הפתיחה של הגנים הלאומיים.

הפעם נצא אל פינה יפה הנמצאת בחופו הדרומי של הכרמל. לצד שפע מים זורמים, צמחיית נחלים, בעלי-חיים (שפמנונים, צבים רכים, נמיות) ושפע ציפורי מים, נוכל להתרשם מחפירות ארכיאולוגיות מעניינות.

משער הכניסה נלך בשביל עפר ברור לעבר הסכר העתיק, לפנינו מתקן חקלאי עתיק, אחד מהגדולים שהתגלו בארץ; סכר גדול הנטוי על ערוץ נחל התנינים בנקודה בה הוא מפלס דרכו ברכס הכורכר החוסם את דרכו לים. חלקיו השונים של מפעל המים הכביר, היחיד מסוגו בארץ, שהיו עד כה נסתרים מעין רואה בהיותם מכוסים אדמת סחף, נחשפו רק לאחרונה.

הסכר עצמו, שאורכו קרוב למאתיים מטר, מתוארך לסוף התקופה הרומית, אם כי ברור שעיקר השימוש בו היה בתקופה הביזאנטית (למן המאה הרביעית לספירה). ככל הנראה, הרעיון להקים את הסכר עלה בעקבות צורך הולך וגובר במציאת מקורות מים נוספים לעיר קיסריה. עד אז הגיעה אספקת המים לעיר ממעיינות בשולי רמות מנשה. עתה נתנו מהנדסי המים בעיר עינם במקורות המים מצפון: עיינות תמסח ויתר הנביעות במישור הסגור שבין דרום הכרמל לרכס הכורכר, עליו בנוי כיום קיבוץ מעגן- מיכאל. בעיה אחת ניצבה בפניהם – הנביעות נמוכות ממפלס העיר קיסריה. כדי להתגבר על הבעיה נהגתה תוכנית הסכר. הסכר נועד לאגור את מי המעיינות והנחל, להעלות את מפלסם בחמישה מטרים לפחות ולאפשר את הזרמתם לעיר הנמצאת כחמישה קילומטרים מדרום. 

אפשר להציץ דרך חלון בסבך אל עבר מפגש הנחלים | הצילומים בכתבה: יותם יעקבסון

הנקודה המתאימה ביותר לבניית הסכר הייתה הנקודה בה חוצה הנחל את רכס הכורכר. זוהי הנקודה בה אנו ניצבים כעת. הערוץ צר יחסית ותחום משני עבריו. מרכס הכורכר ניתן היה לחצוב חומר בנייה. כדי להקים את הסכר נחפרה תחילה תעלת הטיה למי הנחל. בסיס הסכר נבנה על גבי תבניות עץ שמולאו בטין. בשל העדר החשיפה לחמצן לא חלו עליהן תהליכי ריקבון. בחפירות נחשפו מספר תבניות עץ בשלמותן. על גבי המסד התחתון הוקם הסכר, הבנוי אבני כורכר מקומיות (שנחצבו מהגדה הדרומית). כדי למנוע מהמים שנעצרו להציף את המישור כולו ולהתנקז לים דרך נחל דליה הנמצא מצפון, נבנה סכר נוסף, נמוך יותר. סכר זה, שכיום איננו בולט ביותר, מתמשך לאורך כ-1,300 מטר, ממורדות הכרמל ועד לרכס הכורכר. כך נוצר אגם מים גדול שבתקופות מאוחרות יותר היה לביצות כבארה הידועות לשמצה.

בקצה הדרומי של הסכר, עליו אנו עומדים, נוכל להבחין בפתחים חצובים. המים הוזרמו באופן מבוקר; את הפתחים ניתן היה לפתוח ולסגור על- ידי קורות עץ עבות שהושחלו במסילות אבן. הסוגרים ניבנו בצמדים כך שניתן יהיה לבצע תיקונים באחד בזמן שהאחר משמש כחסם. המים הובלו ישירות לאמת המים לקיסריה ועודפיהם אל מערכת מסועפת של תעלות שהוליכו אל טחנות קמח, שם שימשו ככוח הנעה בטרם הוזרמו חזרה לנחל. אורכה של אמת המים, המכונה "האמה הנמוכה" מגיע לחמישה קילומטרים. בשל הרמת מפלס המים לא היה צורך לבנותה בשיפוע. היא מהווה מעין הארכה של האגם המלאכותי, זרוע שהגיעה אל קיסריה העתיקה. שבע טחנות הקמח הקדומות נבנו לאורך הגדה הדרומית של נחל תנינים, ממערב לסכר. בדרכינו נחלוף על פני שרידי כמה טחנות קמח נוספות.

אבני-הרחיים פסקו להסתובב עם ההחלטה לייבש את ביצות כבארה בשנת 1922. במבצע ארוך ומורכב הונחו קילומטרים רבים של צינורות חרס, עשויים חוליות חוליות, שניקזו את מי הנביעות הקטנות שבאזור. פרצה שנפערה בסכר נועדה לנקז את האגם עצמו. טחנות הקמח האחרונות שבתו בשנת 1928, כלומר כ-1,900 שנה לאחר שהוקמו הראשונות! באותו זמן נלקחו רוב האבנים שבנו אותן לטובת בניית הבתים בכפר ג'יסר א-זרקא הסמוך. את מקורן של האבנים נראה מדרום לנו: בור גדול בכורכר שהוא למעשה המחצבה העתיקה.

נחצה את הסכר צפונה ונרד במדרגות הפונות מהסכר מערבה. כאן ישנם מספר מבנים הנמצאים בתהליך שיקום: טחנות קמח שגלגליהן הופעלו בכוח המים. גשרון קטן יוליך אותנו מעל מים הזורמים דרך פרצה מודרנית בסכר שנועדה לנקז את הביצה. השביל נמשך מערבה, משמאל לנחל וחוזר אל הסכר לאורך גדתו הצפונית של נחל עדה. אפשר להציץ דרך חלון בסבך אל עבר נקודת המפגש של הנחלים. לאורך המסלול ישנן פינות התרגעות רבות. המתנה שקטה באיזושהי פינה לבטח תניב צפייה בבעל-חי כזה או אחר. מקצהו הדרומי של הסכר אפשר לצאת להליכה יפה (חבל רק שהדרך מלוכלכת מאוד) במורד נחל תנינים לעבר שפכו אל הים התיכון, אל "הגשר הכחול", מעגן הסירות הציורי של ג'יסר א-זרקא ותל קרוקודילופוליס העתיק. רצועת החוף במקום מרהיבה.

החזרה משם אפשרית בשני אופנים: הראשון, לשוב באותה דרך, בעוד השני יכלול את חציית ערוץ נחל תנינים (יש לקחת בחשבון הליכה במים שעומקם בגובה הברכיים-מותניים!) ומשם חזרה דרך החוף ובריכות הדגים של מעגן-מיכאל. חשוב לציין כי בדרך כלל השער המוביל מהבריכות אל בית-ספר שדה מעגן מיכאל נעול ולכן הליכה במסלול זה דורשת תיאום מראש.

אביב בישראל - ממעוף הציפור

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.