תפריט עמוד

טיול אופניים מפראג לווינה

טיול אופניים מפראג לווינה

לא צריך להיות רוכב אופניים מקצועי כדי לצאת לטיול אופניים בחו"ל. בעצם, כל מה שצריך כדי לנסוע מפראג לווינה זה אופניים, מוטיבציה ועשרה ימי חופש

הכל התחיל בערב אחד ברחוב הפלמ"ח בירושלים. שני זוגות חברים נתקלו בקטע עיתון על מסלול אופניים של 440 קילומטר שמקשר בין פראג לווינה, דרך האזורים הפחות מתוירים של צ'כיה. לשלושה מתוך הארבעה בכלל לא היו אופניים, אבל יש רעיונות שפשוט צריכים את הרגע הנכון לצאת לאוויר העולם.

חיטוט ברשת העלה שהשביל הוא חלק מרשת השבילים The Prague-Vienna Greenways, שבה כ-500 קילומטר של שבילי הליכה ואופניים. הרעיון שבבסיס ה-Greenways הוא שימוש בדרכים שמשתלבות במערכת האקולוגית ומשמרות טבע ומורשת תרבותית. רוב מסלול האופניים הראשי, זה שאנו עתידים לרכוב בו, נמצא בצ'כיה ומיעוטו באוסטריה. התווי כולל מישורים, גבעות מתונות, שדות ויערות, ולאורכו פזורים הרבה כפרים קטנים, אגמים וטירות. רוב הרכיבה היא רכיבת כביש בדרכים כפריות ובשבילי עפר, ופה ושם יש גם קטעים שמזכירים קצת רכיבת שטח.

מה שלא הורג מחשל
מן האוויר נראתה לנו הרפובליקה הצ'כית כפסיפס שדות צהוב-ירוק מישורי במידה לא רגילה, אבל אנחנו עתידים לגלות שמה שנראה שטוח מגובה של אלפי רגל הוא בהחלט מספיק כדי לעשות לנו היכרות אינטימית עם ההילוכים היותר נמוכים.

יצאנו מפראג מוקדם אחרי ארוחת בוקר מהירה, ומתחנת המטרו Národní Muzeum שבעיר עלינו עם האופניים לקו C. זה היה בסביבות 8:00 והיה צפוף. אם היינו מאחרים קצת, זו היתה משימה בלתי אפשרית, ואולי גם אסורה. קו C מגיע עד סמוך לשביל, ליד העיירה פרוהוניצה (Průhonice, יורדים בתחנת Opatov). ביציאה מהמטרו הפתיע אותנו לטובה שלט לרוכבי אופניים.

הקילומטרים הראשונים לקחו אותנו דרך חורשה מוריקה עם סנאים. היו אלה קילומטרים חלומיים לפתוח איתם את הטיול, רק בכיוון הלא נכון. אחרי יותר מעשרה קילומטרים הגענו לנקודת ההתחלה. עוד שעה של התברברות עברה עד שגילינו שהחיבור לשביל הוא מרחוב קה קאתרינקם (Ke Kateřinkám). משם רכבנו כקבוצה, ואם נפתחו פערים בעליות חיכינו במישור למתקשים, אבל נתק רציני שעלה לנו בלא מעט דפיקות לב לימד אותנו שיעור חשוב ברכיבה בקבוצה – לחכות לאחרונים בכל צומת. קיבלנו גם טעימה ראשונה של אופי הדרך: כבישים כפריים ודרכי עפר נטולי תנועת כלי רכב, אזורים חקלאיים ושדרות עצי תפוח שמהם קטפנו וטעמנו.

עיון קצר במפה בשעת אחר הצהריים גילה שהיישוב הגדול היחיד בסביבה – טינץ (Tynec) – נמצא 12 קילומטר מאיתנו, והוחלט שבו נלון. הרכיבה אליו היתה החלק הכי מהנה ביום: יותר מעשרה קילומטרים של ירידה שעשתה חשק ליילל ולשאוג. כך גילינו שכשאתה באמת עייף, הנוף הכי יפה זה ירידה, ומיד התקבלה החלטה עקרונית שכל יום יסתיים בגלישה כזאת. למרבה הפלא, הצלחנו להחזיק בעיקרון הזה עד סוף הטיול.

עוצרים למנוחה בשדה דלעות עצום

מהארץ נראו חמישים קילומטר ביום משימה סבירה, אבל סיכום היום העלה שרכבנו רק שלושים קילומטר בכיוון וינה, למרות ישיבה כואבת של שבע שעות וחצי על האוכף ולמרות כאבי הרגליים שצצו כבר אחרי שעתיים של רכיבה. בימים הבאים נצטרך לסגור את הפער.

היעד של היום השני: טאבור (Tabor), שישים קילומטר מטינץ. אחרי מאתיים מטר כבר עצרנו בגלל בורג שיצא מאחד הסבלים. בארץ הבטחנו שנחזק ברגים בסוף כל יום, אבל הבטחות לחוד ומעשים לחוד. מכאן היה השילוט אפקטיבי, וההתברברויות התמעטו. גם אנחנו כבר היינו יעילים יותר, הן מבחינת הקצב והן מבחינה ארגונית.
הצורך להספיק הרבה ביום אחד הצריך שינוי בקונספציה. לפחות למשך יום אחד עלינו לחשוב יותר בכיוון של הספק ופחות בכיוון תיירותי. במילים אחרות, לרדת מהאוכף זו לא אופציה. עברנו בהמון כפרים קטנטנים עם צריחי כנסיות לבנים שמכריזים עליהם ממרחק. הכפרים קטנים כל כך שלוקח עשרים שניות מרגע שנכנסים אליהם ועד שמותירים אותם מאחור, כמו אלו שכתב עליהם טרי פראצ'ט שהסיבה היחידה לקיומם היא שיהיו פחות כתמים לבנים במפה. הדרך היתה רצופה בעליות מכאיבות, וכאבי הרגליים גברו. התחושה הכללית היתה שלעיר הברקת נגיע לפני שנגיע לטאבור. ראויה לציון עלייה מפרכת במיוחד בתוך חורשה, שתיזכר כ"עליית האמת". בסוף הגענו. טאבור התגלתה כעיר נחמדה שרחובותיה מלאים רוכבי אופניים (זהירות: קונסים רוכבים שנוסעים על המדרכה).

למחרת, כרגיל, התברברנו ביציאה מהעיר (שימו לב: השלט הנכון חבוי בגן משחקים, לא להמשיך לאורך האגם), אבל משם הרכיבה הייתה רצופה בירידות ובדרכים מישוריות שחצו שדות ללא גבול. אחרי ירידה רצחנית ומישור עם רוח גבית חזקה הגענו אחר הצהריים ליינדריחוב הראדץ (Jindřichuv Hradec). את חצי היום שנשאר וגם את זה שאחריו העברנו במנוחה שהרווחנו ביושר: רביצה, טיול על גדות אגם ושיטוט בעיר.

כמה שרכבנו וכמה שנרכב
מיינדריחוב הראדץ נסענו עם בוקר על הכביש הראשי לנובה ביסטריץ (Nova Bistritz) עד שחברנו לשביל האופניים. מזג האוויר היה מצוין. בנובה ביסטריץ עצרנו להפסקת צהריים ובהמשך עצרנו במצודת לאנדשטיין (Landštejn) המרשימה, שממנה נשקפת תצפית מופלאה.

משם רכבנו לסלאווֹניצה (Slavonice), מקום הלינה שלנו, ובמרכזה מצאנו כיכר גדולה ויפה. בפנסיון תכננו את עצירות הלילה לימים הקרובים, כי מכאן ועד למעבר הגבול האזור נעשה פחות ופחות מיושב. במרכז העיר גילינו לשמחתנו שלט שהודיע שווינה מצויה רק 209 קילומטר לפנינו, ופראג כבר 216 מאחורינו. עברנו חצי דרך. לראשונה היינו בטוחים ביכולתנו לעבור את המרחק.

וראנוב (Vranov), כ-45 קילומטר מכאן במקביל לגבול, היא היעד של היום השישי. הרכיבה היתה מהנה ושלווה בתווי נוח. בצדי הדרך עמדו עצים עמוסי פרי. אחרי כ-23 קילומטר עצרנו להפסקת צהריים מתחת לגשר על נהר דִייֶה (Dyje). משם עלייה ארוכה אחת ביער, עוד שעה וחצי של רכיבה, והירידה המסורתית שמביאה אותנו ליעדנו. הדבר הראשון שבלט בווראנוב הוא טירה צבעונית מדהימה שניבטה מהצוק שמעל העיר. במהירות האדירה שירדנו הצלחנו לפספס אותה לגמרי. רוב המקומות בעיר שמרו על הפאסון הצ'כי של דלתיים סגורות למרות השעה המוקדמת.

רגע של מנוחה בדרך

עוברים את הגבול
ב-8:00 בבוקר למחרת כבר רכבנו לאורו החיוור של יום קפוא. הצצה במפה גילתה שיש דרך קיצור בשוליו הצפוניים של פארק פודיי (Podyji). שעה וחצי אחר כך ורק שלושה קילומטרים רחוק משם הבנו למה מתכנני הדרך בחרו את האפשרות הארוכה. מצאנו את עצמנו ביער עבות, בשבילים לאופני שטח, בעליות מטורפות. משקל התיקים המושך אחורה כפה עלינו, לראשונה בטיול, להוביל את האופניים ביד.

בערך שלושה קילומטרים אחרי דייאקוביצ'קי (Dyjakovicky) פסקו השילוט והשביל ביישובון הניזדו (Hnizdo). מנקודה זו הוביל אותנו המצפן היישר ליארוסלאוויצה (Jaroslavice) שעל גדות מאגר מים ענקי, ומשם רכבנו בנעימים עד להוולין (Hevlin), בין השאר לאורך שדה דלועים עצום. אותו הלילה היה האחרון בצ'כיה, שאותה כבר מזמן התחלנו לחבב.

למחרת התחילה הדרך בשביל אספלט ישר, ארוך ומשעמם מול רוח נגדית חזקה שליוותה ועיכבה אותנו לאורך כל היום. בצהריים הגענו לעיר הגדולה מיקולוב (Mikulov). הסוּפר שלה לא היה גדול מהממוצע בארץ, אבל עבורנו הוא היה מחזה מסחרר. בהמשך השתפר הנוף פלאים, והרשינו לעצמנו להתעטף בשיכרון של רכיבה במרחבים.

הגענו לגבול האוסטרי אחרי הצהריים והופתענו לטובה מכך שרק הציצו לנו בדרכון. דווקא נחמדים האוסטרים האלה. אחרי כ-800 מטר קלטנו שאלה היו הצ'כים. גם האוסטרים היו בסדר. חשוב: כשעוברים את הגבול כבר צריך כסף באירו, כי מיד אחריו כבר לא קיבלו קורונות. בפנסיון בפויסדורף (Poysdorf) ניסינו שלא להיראות מזועזעים מהמחיר שהיה בערך פי שניים מהמחיר הגבוה ביותר ששילמנו עד כה. ברוכים הבאים לאוסטריה.

בבוקר, אחרי ארוחה מפוארת, יצאנו לעיר לחפש מפות. בלשכת התיירות סיפקו לנו מפה מעולה לרוכבי אופניים שכוללת את כל השטח עד וינה, וכך יצאנו לכיוון וולקרסדורף (Wolkersdorf). רוב הדרך היתה מישורית, והרכיבה היתה קלילה. נסענו בשדות תירס גדולים, כשמדי פעם מגיחים עופר חמוד או ארנב להציץ בנו. גם מזג האוויר היה נוח, רק מעט לח יותר מצ'כיה, והאוסטרים התגלו כמארחים מסבירי פנים, שהמראה של אדם בוהה במפה ישר מעורר בהם אינסטינקטים אימהיים, והם אצים לעזור עוד לפני שביקשת.

ב-10:30 בבוקר למחרת יצאנו לווינה. כבר היינו יותר ממוכנים להגיע, ותחושת ההישג נמהלה ברצון להתרחק מהאוכף ליותר מעשר שעות. הגענו בתוך שעתיים ולקחנו שני קווי טרולי (רכבת עילית) למרכז העיר. את המבטים הזועמים של הנוסעים הבנו מאוחר יותר, כשגילינו שאסור לעלות עם אופניים לרכבות באמצע השבוע. את היום האחרון בילינו בבירה האוסטרית. לא הספקנו לראות הרבה, אבל בערב חגגנו את ההגעה לקצה המסלול בהאגן דאז על פונדו שוקולד ענקי, פירות וגלידה. סוף הדרך.

החבורה מגיעה לווינה

מידע מעשי
עונה מומלצת
מאי-ספטמבר

תכנון זמן
• הקדישו לפחות יום אחד להתארגנות בפראג.
את היום הראשון במסלול כדאי להתחיל מוקדם מאוד כי צפויות התברברויות.
כדאי לתכנן 60-40 קילומטר ביום, וכך ליהנות מימי רכיבה לא נצחיים עם עצירות בצהריים וקצת תיירות.
תכננו יום או יומיים של מנוחה באמצע להתאוששות פיזית ולשבירת השגרה.
בווינה צריך להישאר לפחות יום, כי קשה להתמצא בה.

נשיאת הציוד
הדרך המקובלת לשאת ציוד היא בתיק ייעודי המאוזן על הסבל. אנחנו העדפנו תיקי גב שקשרנו אל הסבל ברצועות אלסטיות. כך חסכנו את קניית התיקים הייעודיים ויכולנו לשחרר את התיקים לטיולים רגליים.

נסיעות
מנמל התעופה לעיר: רצוי להזמין מהארץ מונית שיש בה מקום לאופניים (דרך האתר של Prague Holiday).
מווינה לפראג: הדרך האידיאלית לחזור ארצה היא בטיסה מווינה, אך הטיסות מווינה יקרות מאוד, ולכן חזרנו ברכבת לפראג. הרכבת יוצאת מתחנת צפון בווינה. אסור לעלות עם האופניים על הרכבות המהירות, ולכן לוקחים רכבת איטית עם החלפות (כשבע שעות).

מפות מומלצות
המפות הטובות ביותר הן מפות אופניים בקנה מידה של 1:75,000 בהוצאת Shocart. מספרי המפות הרלוונטיות מצויים באתר האינטרנט של המסלול.
בכיכר ואצלאווסקה נאמייסטי (Vaclavske Namesti) בפראג מרוכזות חנויות רבות של ספרים ומפות.
מפות של אוסטריה כדאי לארגן עוד בארץ, אין ביישובים הסמוכים לגבול.

שילוט
השלטים ביציאות מהערים מבלבלים מאוד. כדי לחסוך זמן בבוקר, בררו אצל המקומיים כבר בערב איך חוזרים לשביל. לעומת זאת, בשביל עצמו השילוט מוצלח ויעיל.
השלטים נותנים רק תמונה כללית בענייני מרחק: לא נדיר לראות שלט שמודיע על מרחק של 13 קילומטר מהיעד וכעבור 300 מטר שלט שמודיע על 11 (או 14…) קילומטר לאותו המקום.

חנויות אופניים
הזמינות של חנויות אופניים באזור זה אינה גבוהה, וכדאי לשאת חלפים. בפראג יש כמה חנויות אופניים, וכן בטאבור ובערים באוסטריה.

____

שותפים לדרך: אורית ריבקין, תמר ואליחי ברלינר

האם היית ביעד הזה?

  • 0

    כן הייתי

  • 2

    לא, אבל מתכנן

  • 0

    לא מעוניין

טרק בצפון-מערב איסלנד

האם המאמר הזה עזר לך?

עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





מסע אחר - המרכז לנסיעות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

code

מסע אחר - המרכז לנסיעות