"פינוקיו", סרטו החדש של השחקן והבמאי האיטלקי רוברטו בניני שסופג ביקורות קטלניות, מחזיר לאור הזרקורים את הדמות שיצר הסופר קרלו קולודי בשנות השמונים של המאה
 |
בובת פינוקיו תוצרת איטליה. הספר של קולודי היה לקלאסיקה, וגיבורו לגאווה איטלקית | צילום: יואל שטרוג |
ה־19. קולודי החל לפרסם את עלילותיו של פינוקיו בעיתון ילדים, ואחר כך כינס אותן בספר "הרפתקאותיו של פינוקיו". המעשייה הדידקטית על בובת העץ שנהפכה לילד בשר ודם לאחר שלמדה לציית לכללי המוסר היתה לקלאסיקה, וגיבורה היה לגאווה לאומית – בובות פינוקיו, חלקן בצבעי הדגל האיטלקי, נפוצות מאוד באיטליה – ולאייקון תרבות (לא מעט בזכות העיבוד הקולנועי המצויר של אולפני דיסני).
קרלו קולודי היה שם העט של קרלו לורנציני. הסופר אימץ את שם מקום הולדתה של אמו: העיירה קולודי (Collodi) שבטוסקנה. קולודי נראית כאילו יצאה מציור. היא שוכנת כשעת נסיעה מפיזה (Pisa), לא רחוק מלוקה (Lucca), והמתווה הכללי שלה הוא כשל קרן יער המונחת בין גבעות ושיפולי יערות הגולשים אל עמק המשובץ ריבועי שדות חמניות צהובים. בתי אבן קטנים בעלי גגות רעפים, צמודים זה לזה, ממלאים סמטאות צרות ורבעים קטנטנים, ומעליהם מתנשא ככתר מבצר.
כשבעים שנה אחרי שפרסם את ספרו גמלה קולודי העיירה לקולודי הסופר: ב־1951 הגה פרופסור רונלדו אנצילוטי את הרעיון להקים בקולודי פארק שיוקדש לסופר ולגיבורו הידוע. אנצילוטי הזמין אמנים להשתתף בתחרות פתוחה לתכנונו של פארק פינוקיו. ב־1956 החלה מלאכת הבנייה, וכעבור שנים ספורות הוכרז האתר כנכס לאומי.
הכיכר המרכזית של הפארק מרובעת, ועל הקירות המקיפים אותה מופיעות סצנות מהספר עשויות פסיפס צבעוני. בפארק פזורים פסלי מתכת של דמויות מהספר, שאת רובם עיצבו האמנים אמיליו גרקו וונטורינו ונטורי, וצמחייה עשירה וריחנית מטילה את צלה על המהלכים בשבילים המעוטרים בפסלים. יש מתחם משחקים, מתחם פיקניקים וגם מסעדה דמוית לווייתן שעיצב ג'ובאני מיכלוצ'י.
פסל עצום של לווייתן ניצב בבריכת מים ומשמש הן כמזרקה והן כמערה חווייתית: המבקרים יכולים להיכנס לתוך פיו ולהתקדם אל מעבה בטנו, שם יפגשו בג'פטו, שנבלע על ידי היונק העצום. הפסל מצופה באבנים ובזכוכיות צבעוניות שמסודרות בצורות גיאומטריות.
היציאה מהפארק עוברת דרך מוזיאון הספרייה, ובו חומר על קולודי הסופר, וכן מוצגות בו תערוכות מתחלפות בנושא פינוקיו לצד סמינרים לקהל צעיר ומבוגר כאחד.
גן של הפתעות
לא רחוק מהפארק שוכנת וילה גרזוני (Garzoni), שידועה בגניה המרהיבים. יש שמספרים שבן דודו של קולודי הסופר עבד בווילה כטבח, אחרים משוכנעים שהטבח היה דודו ושבביקוריו של הסופר בווילה נארגו עלילותיו של פינוקיו, אך לא ברור עד כמה הסיפורים האלה מבוססים. את הווילה הקימה במאה ה־17 משפחה אמידה מפשה (Pescia), עיירה הסמוכה לקולודי. את מבנה המגורים הראשון, בעל מאת החלונות, תכנן ב־1633 הארכיטקט רומנו דה אלסנדרו גרזוני, שהיה אחראי גם לתכנון הראשוני של הגן.
בעבר נבנו בתיהם של משפחות אמידות כבתוך פארק מבודד מן הציבור הרחב, והגן חצץ בין הבית לטבע ולרחוב ושימש שטח הפרדה מההמון והכאוס של הרחוב. כך גם בווילה גרזוני. את גדר האבן ובה שער רחב ידיים שהקיפה את הווילה מחליפה היום גדר מתכת פשוטה ומחלידה שאינה מרמזת במאום על ההוד וההדר במתחם הווילה. בכניסה נפרש גן בארוקי רחב ידיים ומטופח. כל הפרטים ומיקומם נאמנים לתכנון הגן המקורי, כפי שאפשר למצוא בעדויות מתקופת הקמתו. ברחבת הכניסה המחופה בחלוקי נחל יש גיאומטריה נוקשה וסימטריה צבעונית של מזרקות, מפלי מים ובריכות עם חבצלות מים, שטיחי פרחים, שיחים ועצים גזומים בקפידה יתרה ככדורים או כבעלי חיים שונים ושני גרמי מדרגות סימטריים המעוטרים על פי מיטב המסורת הבארוקית בפסלים ובכדי בטון יצוקים שאותות הזמן ניכרים בהם וחלקם שבורים ומתפוררים בהשפעת מזג האוויר החם והלח.
גרמי מדרגות רחבים מובילים אל שדרת עצים. השדרה מצילה על מערכת שבילים המובילה אל הבית – נראה שכאן חלפו בני הבית בכרכרותיהם וסוסיהם. תוך כדי הליכה חולפים על פני פינות נוי בעלות אופי שונה שבא לידי ביטוי בשמן: "מטע הבמבוק", "שדרת הקמליות" וכו'. הרעיון מאחורי הפינות האלו הוא שהגן אינו רק תפאורה לבית, אלא גם מקום של הפתעות ושעשועים.
נראה שפרט למיקום הגיאוגרפי, אין קשר ישיר בין שני האתרים שקולודי מתגאָה בהם. ובכל זאת, גם פארק פינוקיו המודרני והמסחרי וגם וילה גרזוני ההיסטורית והמסורתית מציעים חוויה עיצובית־אסתטית, ואף יותר מזה.
