טבע ביוון: בחזרה להומרוס

אוכלוסיית התן הזהוב הצטמצמה לכמה מאות פרטים. בשנים האחרונות החל מסע הסברה לחשיבות שבשימורים ולשיפור תדמיתם

המשורר היווני הראשון הומרוס תיאר לפני יותר מ־2,500 שנה ב"אודיסיאה" המוני כלבי ים המתחממים בשמש על חופי יוון. כלב הים הנזירי (Monachus monachus) שעליו כתב הומרוס הוא כיום היונק הימי בסכנת הכחדה מספר אחת באירופה. גורלו של הדוב החום (Ursus arctos) החי באזור הגבול בין יוון לבולגריה אינו טוב בהרבה, ובכלל – מינים שונים הולכים ונעלמים ביבשת והגיוון הביולוגי של אירופה נמצא בסכנה.
כדי להתמודד עם בעיה זו החליטו מדינות האיחוד האירופאי לעשות מעשה. תוכנית Natura 2000, לשיתוף פעולה וחילופי מידע בין המדינות החברות באיחוד, היא חלק מהמעשה, ובמסגרתו החל ביוון לפני כעשור פרויקט גדול לשימור המגוון הביולוגי. מטרת השלב הראשון בפרויקט היתה למפות ולקטלג את בתי הגידול של החי והצומח ביוון
(כ־5,500 מינים שונים של צמחים ו־900 מיני בעלי חיים) ולסמן אזורים הנמצאים בסכנה. כמו במדינות רבות אחרות בעולם, עזרתם של ארגונים לא ממשלתיים התבררה כחיונית.
קחו, למשל, את השלמת רשימת המינים הנמצאים בסכנת הכחדה ופיתוח תוכניות לשימורם. במסגרת מקטע של פרויקט הכביש הארצי הענקי ויה אגנטיה, המשתרע על פני 680 קילומטר בצפון יוון ומחבר את המדינה למדינות שכנות, נבנתה על גבול יוון ובולגריה מנהרה תת קרקעית, שתפקידה לאפשר לדוב החום רציפות גיאוגרפית של בית גידולו הכמעט אחרון. זה לא היה קל: במקור תוכננה מנהרה אחרת, שאיימה על חיי הדובים. רק התערבות של המשרד לאיכות הסביבה וארגונים סביבתיים שינתה את התוכנית.
ממשלת יוון החליטה גם על הגדרה מחדש של חוקי הציד באזורים שבהם כמעט נעלמו מינים שונים של בעלי חיים בגלל ציד. אוכלוסיית התן הזהוב (Canis aureus) למשל, שחי בעבר בהמוניו בכל רחבי יוון, הצטמצמה לכמה מאות פרטים בפלופונסוס ובאי סמוס. בין השנים 1974 ל־1980 נטבחו ביוון 4,000 פרטים. ב־1990 נאסר הציד, אך הוא נמשך באופן לא חוקי. בשלוש השנים האחרונות, בעיקר בזכות ארגון WWF, החל מסע הסברה לחשיבות שבשימורם ולשיפור תדמיתם.
חמישה אחוזים מחופי יוון ו־15 אחוז משטח המדינה הוגדרו כאזורים מוגנים באופן מיוחד – ביצות, נהרות ונחלים, אגמים טבעיים ומלאכותיים, אגני נהרות ואזורים נוספים, שבהם הגיוון בצמחייה ובבעלי חיים הוא גבוה ופגיע במיוחד. באי קפלוניה (Kefalonia), למשל, הופעלה תוכנית לשתילה מחדש ושיקום צמחי מרפא ותבלין ייחודיים שכמעט נכחדו, והאזור המשוקם הוכרז שמורת טבע לאומית.
פרויקט נוסף שמנסים לקדם ארגוני סביבה, ובמיוחד ארגון MoM היווני, הוא שימור כלב הים הנזירי באיים קימולוס (Kimolos) וקרפטוס (Karpathos), שם נותרו רק 250 פרטים – האוכלוסייה הגדולה ביותר באירופה של כלבי ים ממין זה. בית הגידול שלהם נפגע מפעילות האדם, ומספרם התמעט עקב דיג לא מבוקר, זיהום סביבת הים ותיירות לא מבוקרת. העובדה שכלב ים זה עומד בראש שרשרת המזון באזור מעידה על סכנת קריסה של המערכת הביולוגית הימית והיבשתית בסביבה.
היוונים גם הקימו צוות של מומחים לשימור ושיקום המגוון הביולוגי הימי, מכינים רשימה של מיני דגים באזורים הרגישים מבחינה אקולוגית ומגבשים תוכניות פעולה לניהול בר קיימא של אזורים אלה.