תפריט עמוד

חכמי חלם – מסע בפולין של הסיפורים

חכמי חלם – מסע בפולין של הסיפורים

העיר חלם, מקום מושבם המפורסם של חכמי חלם, חבורת הכסילים המצחיקה והמפורסמת ביותר בסיפור העם היהודי, היא עיר קטנה במזרח פולין, לא הרחק מהגבול עם אוקראינה. עמי בן־בסט וגיל אל־עמי, שליחי "מסע אחר", ביקרו בעיר ושבו עם סיפורי חלם חדשים

כאשר עצרה הרכבת בחלם היתה כבר שעת דמדומים מאוחרת והבניין של תחנת הרכבת הקטנה נראה כגוש גדול, כהה וחסר תווים. סיפורי האגדות והמעשיות על העיר חלם וחכמיה לא עזבו אותי לרגע בכל מהלך הנסיעה הארוכה ברכבת מוורשה והמפגש הצפוי עם המציאות גירה את סקרנותי. לאחר כארבע שעות נסיעה עמדנו לצאת מהעולם ההזוי של הפולקלור היהודי ולהיכנס לעיר חלם עצמה.

תחנת הרכבת של חלם היתה מקום טוב להתחיל בו את המסע. ההווי היהודי עמוס סיפורים על שני יהודים הנוסעים ברכבת, עולים או יורדים ממנה, אולם התחנה היתה כמעט ריקה מאנשים. מעט החלמאים שירדו עימנו מהרכבת נחפזו במהירות לדרכם, מותירים אותנו בודדים ברחבה הגדולה. מולנו, על קיר בניין התחנה, היה שלט גדול שנשא את השם בלועזית: CHELM. הגענו לחלם.
 
רחוב בחלם. העיר המפורסמת מהפולקלור היהודי היא מקום אמיתי לגמרי
 

חלם, מקום מושבם המפורסם של חבורת הכסילים המצחיקה והמפורסמת ביותר בפולקלור היהודי, זו המכונה חכמי חלם, היא עיר אמיתית. העיר, ששימשה מקור למאות רבות של סיפורים ומעשיות יהודיים ברחבי העולם וחכמיה הפכו למושג נרדף למעשי איוולת וסכלות, היא עיר קטנה במזרח פולין, לא הרחק מהגבול עם אוקראינה.

תולדותיה של העיר, כמו ערים פולניות רבות, מזוהות במידה רבה עם ההיסטוריה הטראגית של יהודי אירופה המזרחית במלחמת העולם השנייה. על פי מקורות שונים, הגיעו יהודים לעיר כבר במחצית המאה ה־15 והתערו בה במהלך השנים. בשליש הראשון של המאה העשרים היוו יהודי חלם חלק ניכר מאוכלוסיית העיר, מה שהתבטא ברחובות ובאזורים שלמים שהתגוררה בהם אוכלוסייה יהודית והתקיים בהם אורח חיים יהודי לכל דבר. ערב המלחמה גרו בעיר כ־15 אלף יהודים, כמחצית מאוכלוסיית חלם. רובה ככולה של האוכלוסייה היהודית הושמד במחנות הריכוז הנאציים ורק כמה עשרות, אולי כמה מאות, הצליחו לברוח בדרכים שונות, בעיקר לאוקראינה.

פארק הסמוך לעיר, לא הרחק מנהר הבוג. סביב חלם יש אתרי טבע רבים


"דו יו נואו וור איז פורטלנד הוטל?", שאלנו באנגלית גברת אחת שהילכה ברחוב נושאת סל גדול. היא הביטה אלינו בפליאה והפטירה משפט בפולנית. זה היה השיעור הראשון שלמדנו באורחות חלם. בחלם, כמו בהרבה ערים פולניות אחרות, מדברים רק פולנית. זמן מה אחר כך, כאשר הגענו למלון, ניהלנו במשך דקות ארוכות מונולוגים ארוכים וחסרי סיכוי עם החלמאי העדין שישב בקבלה ולא הבין מלה וחצי מלה מהאנגלית שבפינו. פורטלנד הוא מלון עם שם אנגלי שמדבר רק פולנית. האם מדובר במעשה חלמאות? האם העיר חלם שבויה בדימוי המגוחך והייחודי שדבק בה לאורך השנים? במהלך ארבעת הימים ששהינו בעיר נתקלנו פעם אחר פעם בסיטואציות משונות שהעלו את השאלות הללו. דוגמה מעניינת היא הקיוסקים הזעירים המצויים למכביר בעיר חלם. בדוכנים המסורגים הללו יש חלונות זעירים (אלה המאפשרים שיחה בין המוכר לקונה) נמוכים, בעצם נמוכים מדי, בגובה הבטן. האם זו תופעה אופיינית לעיר חלם? סביר להניח שלא. אולם כאשר אתה רואה את החלמאים מתכופפים מלוא קומתם על מנת לשוחח עם המוכר, אתה לא יכול שלא להיזכר בסיפורים ההם.


עם חלמאים מודרנים

העיר חלם משתרעת על שטח של כ־36 קילומטרים רבועים ליד פלג של נהר הבוּג (Bug) העובר מזרחית לעיר ומסמן את הגבול עם אוקראינה – כ־17 קילומטר מהעיר. השם "חלם" נגזר משפה סלאבית עתיקה ופירושו גבעה.

הגבעה של חלם, או כפי שמכונה בפי התושבים ה"גורקה", היא ללא ספק האתר הבולט בעיר. הגורקה שמככבת ברבים מסיפורי חלם היא  גבעה קטנה וציורית המתנשאת לגובה של 236 מטר. על ראשה של הגבעה בנויה כנסייה מהמאה ה־18 בסגנון הבארוק על שם הבתולה מריה והיא מוקפת מבנים, חלקם עתיקים, לרבות מנזר.

תחנת הרכבת של חלם. שער הכניסה לעירם של החלמאים

מיקומה של חלם, על אחד מנתיבי המסחר המרכזיים באירופה המזרחית של ימי הביניים, נתיב שעבר מוורשה דרך לובלין לקובל (Kowel) ורחוק יותר לקייב, הקנה לה חשיבות רבה והביא לכך שכבר במאה העשירית נבנו במקום מצודות אסטרטגיות שהקנו לשליטיהן שליטה במקום. בשנת 1233 קיבלה חלם זכויות של עיר וזמן מה אחר כך, בשנת 1377, עברה לגבולות פולין. מאז עברה חלם טלטלות רבות. מלחמות וכובשים שהגיעו מארצות שונות הרסו את העיר פעם אחר פעם.

ביולי 1944 הוכרזה בחלם הרפובליקה הפולנית. בשנת 1975 הוקם באופן רשמי מחוז חלם. בשנים האחרונות מנסים פרנסי העיר לבסס את מעמדה הכלכלי על ידי משיכת משקיעים זרים. על פי ההסדרים שיש לפולין בשוק האירופאי, תהווה העיר בשנה הבאה את נקודת הגבול המזרחי של השוק האירופאי, ונקודת מעבר חשובה לייצוא ולייבוא עם מדינות ברית המועצות לשעבר.

ה"גורקה", גבעה קטנה וציורית המופיעה ברבים מסיפורי חכמי חלם


למה דווקא חלם?

זבגנייב לובזבסקי, היסטוריון בן המקום שמצטרף אלינו באחד הימים להליכה רגלית לאורך הרחובות היהודיים של העיר, מספר לנו כי בתחילת המאה הקודמת היתה חלם במובנים רבים עיר יהודית. תשעים אחוז מבעלי החנויות בעיר ושבעים אחוז מבעלי הכרכרות בחלם היו יהודים. היום, הוא מוסיף, אין בעיר ולו יהודי אחד. מאוחר יותר התברר לי כי בחלם חי כיום בכל זאת יהודי ממוצא מעורב, עורך דין בשם וישק בטוק שאמו היתה יהודייה ואביו נוצרי. האב הציל שתי יהודיות בעת המלחמה ווישק נישא לאחת מהן וחי כיום בחלם.

כן. לובזבסקי שמע על חכמי חלם. כאשר אנחנו מגיעים לאחד הרחובות הפונים אל הגבעה, הוא מתחיל לספר לנו באנגלית משובשת את המעשה על החכמים שביקשו להזיז את הגורקה על מנת ליצור צל לתושבי העיר.

האנגלית אינה קלה לו ללובזבסקי והוא עובר לשפה הפולנית. אחר כך הוא מספר לנו מעשייה מופלאה על ראשיתה של העיר חלם. מעשה בתאונה שמימית שאירעה למלאכים שנשאו את שקי החוכמה והטיפשות מעל העיר. אחד מהם נקרע ותוכנו נשפך למטה. אתם יכולים לתאר לעצמכם באילו מהשקים נפער חור ומה קרה. השפה הפולנית משווה לסיפור לוויית חן, ממש כמו שעושה זאת היידיש.

מדוע דווקא חלם? ללובזבסקי כמה השערות. אחת מהן נוגעת לאפשרות שיהודים שהתגוררו בערים שכנות לא אהבו את העובדה שהעסקים של יהודי חלם משגשגים והדביקו להם את הסיפורים מתוך קנאה. הסבר אחר שהוא מציע קשור לבניית בית כנסת חדש ומפואר בעיר במהלך המאה ה־19.

לרוע מזלם של היהודים, פרצה שריפה בעיר שכילתה את בית הכנסת המפואר שבבנייתו השקיעו עמל וממון רב. סיפור מן הסוג הזה, אומר לנו לובזבסקי, מרמז על תופעה של שליימזלים ורשלנים ואולי מכאן החלה האגדה להתפשט… אולם ההסבר נשמע דחוק ונראה כי את שורשי הפולקלור החלמאי יש לחפש מוקדם הרבה יותר, אי שם במאות ה־17 או ה־18.  

זוג חלמאים בבאר המים המפורסמת שבלב העיר העתיקה של חלם


כמה ערי טיפשים
פרופ' דב נוי מהאוניברסיטה העברית בירושלים, היום בגמלאות, הוא מומחה לפולקלור יהודי. על פי נוי, המקורות של סיפורי חלם מתחילים אי שם במאה ה־17. הסיפורים עברו בעל פה עד שהועלו על הכתב בשנות העשרים של המאה העשרים. ערי כסילים, אומר לי פרופ' נוי, אינן דבר יוצא דופן.

חוקר פולקלור אמריקאי בשם ד"ר פיליפ פרידמן מתאר במאמר על תולדות היהודים בחלם את מה שידוע לנו על המקורות לסיפורי חלם. כיצד הופיעו "חכמי חלם" דווקא בעיר שיצא לה שם של עיר מכובדת הידועה בלמדנות המופלגת של יהודיה ורבניה? שואל פרידמן. התשובה אינה ברורה. על פי פרידמן, נראה כי סיפורי חלם שייכים לאוסף של מעשיות מבדחות בינלאומיות שהודבקו במשך הדורות לעיר חלם, לאחר שיוחסו לערים אחרות.

כבר ביוון העתיקה נודעה העיר אבדירה (Abdera) כעיר הטיפשים. המציאות, קובע פרידמן, מוכיחה שזו שטות גמורה ומהעיר אבדירה יצאו כמה אנשים חכמים במיוחד, ביניהם הפילוסוף היווני דמוקריטוס. מקום נודע יותר בטיפשותו היה גותהם (Gotham), כפר אנגלי שנודע כמקום מושבם של כסילים. תהילתם המפוקפקת של בני גותהם יצאה למרחוק במאה ה־16 עם פרסומו של ספר מצחיק המתאר את טיפשותם של בני גותהם ונשא את השם "סיפורי גותהם".

אולם המקור לסיפורי חלם על פי פרידמן היה כנראה דווקא בגרמניה שנודעה בעבר בכמה וכמה ערי כסילים. המפורסמת בהן היתה העיר שילדברג. בשנת 1558 כתב גרמני בשם האנס זאקס, שנודע כסנדלר המשורר, מחזה משעשע על איכרים גרמנים.
רבים מסיפורי הטיפשים המופיעים שם הופיעו אחר כך, לטענת פרידמן, במעשיות על חכמי חלם. מתי זה קרה? לא ברור. במאה ה־19 עדיין היו כמה קהילות יהודיות נוספות שנודעו כערי טיפשים, למשל הקהילה היהודית הגדולה בפוזנן (Poznan), אבל בשלב מסוים כל הסיפורים התרכזו בחלם. בשנת 1867 הופיע בווינה, לראשונה בכתב, ספר בן 32 עמודים שנקרא "צחוק ובדיחות קלות". אחד מפרקי הספר נקרא "החוכמה והשנינות של עיר מסוימת H", ורימז ברורות על העיר חלם.

הכנה לחורף. פחם הוא אמצעי חימום בולט בעיר


פגישה עם הנשיא
ביום ראשון, יום החופש שלו, קיבל אותנו בלשכתו בהתראה קצרה "נשיא חלם", כריסטוף גראבצ'וק. מר גראבצ'וק הוא ראש העיר של חלם אבל המלווים שלנו סיפרו לנו כי כך מכנים אותו בעיר. העובדה כי לחלם, עיר בינונית בגודלה, יש נשיא, מעוררת אצלנו את "אפקט חלם" אולם הפגישה עימו מגלה לנו איש נעים ונמרץ שעושה הכל על מנת להנעים את ביקורנו בעיר.

גראבצ'וק עצמו היה בזמנו מאמן נבחרת המתאבקים של פולין באולימפיאדה והוביל אותה למדליית זהב. כעת הוא מבקש להצעיד את העיר אל המאה ה־21. עניין לא פשוט. חלם היא עיר קטנה והמרחק מהבירה ורשה, יותר מ־300 קילומטר, הופך אותה לעיר פרובינציאלית שתושביה, במיוחד הצעירים בהם, חולמים לצאת החוצה אל העולם הגדול. בחלם, נכון להיום, יש אבטלה קשה, שמגיעה לשיעור של יותר מעשרים אחוז. גראבצ'וק מדבר על שורה של מפעלים חדשים שיוקמו בעיר וחבילה של הטבות למשקיעים זרים. "איך אתה רוצה להביא תיירים לעיר?", אני שואל אותו, "בחדרי הקבלה במלונות של העיר הרי לא מדברים אנגלית". "אנחנו מכירים את הבעיה", הוא משיב לי,  "ועושים הכל כדי שהצעירים בבתי הספר ילמדו אנגלית. קשה למצוא מורים לאנגלית. בחלם יש דמוקרטיה", הוא מוסיף בחיוך, "ואנחנו לא יכולים להכריח אף אחד".

האשנב הנמוך בקיוסק מצריך את הקונה להתכופף | צילום: עמי בן-בסט


סופר חשוב מהעיר ורשה

לילה אחד ביקשנו מנהג המונית שחנה ב"תחנה" ליד המלון שלנו להביא אותנו ל־Gesia, אחד הפאבים הידועים של חלם. הפאב עומד, לדברי לובזבסקי, במקום שלפני המלחמה היה שייך למשפחת קופפר היהודית. אבל לא צריך ללכת רחוק. רחוב לובלסקה, בו נמצא הפאב, היה בעבר הרחוב היהודי החשוב של העיר.

ברחוב הזה בילה חלק גדול מימי הנערות שלו מרדכי פומרנץ, שנולד בחלם וחי בה שלושים שנה עד שברח מהעיר במהלך השנה הראשונה של המלחמה. כיום הוא חי ברחובות. בשבת לקראת ערב, מספר פומרנץ, בן 94, היה הרחוב הופך למעין מדרחוב ססגוני שהיה מתמלא יהודים לבושים בבגדי השבת שלהם שהיו מהלכים אנה ואנה. "מה עם החכמים של חלם?", אני שואל אותו. "כשהיינו צעירים שמענו את הסיפורים המצחיקים ההם", הוא אומר לי אחרי שתיקה קלה. ניכר היה שהמזיגה שאני עושה בין התקופה האפלה ההיא ובין אותם סיפורי מעשיות מבדחים אינה נעימה לו.

מי שכן מדבר איתי על כך הוא חיים לינדר, חלמאי לשעבר שחי כיום בארץ לאחר שהצליח לברוח מחלם בשנת 1939. "אתה יודע", הוא אומר לי, "יש לי תשובה בשבילך מדוע התחילו הסיפורים בחלם. שמענו את הסיפור הזה כשהיינו ילדים. לפני שנים רבות בעיר חלם היתה תכונה גדולה. מפה לאוזן עברה השמועה שמגיע לעיר סופר חשוב מהעיר ורשה, בן למשפחת קיפניס המפורסמת. העיר חלם נערכה לקראת הביקור ואף הוכן אולם. אלא שמשהו קרה בתיאום של לוחות הזמנים וכאשר מר קיפניס הגיע סוף־סוף אל האולם, הוא מצאוֹ ריק לחלוטין. החלמאים חיכו לו ביום אחר".

הכניסה לבית הקברות היהודי, שנהרס על ידי הנאצים ושוחזר בעזרת תרומות

 

כל הדרכים מובילות לחלם
בבוקר שלמחרת יצאנו מחוץ לעיר דחוסים במכוניתו הקטנה של תומס סקיבינסקי, צעיר מקומי חביב שהתלווה אלינו במהלך הביקור. היעד היה פארק גדול צפון־מזרחית לעיר, לא הרחק מנהר בוג. הסביבה של חלם שופעת חורשות, פארקים, אזורי ביצות ואדמת כבול המשמשים משכן לצמחים ולבעלי חיים ייחודיים. בדרך עברנו על פני כמה עיירות וכפרים ציוריים שטבלו בשפע זהוב של עלי שלכת. כ־13 קילומטר דרום־מערבית לחלם נמצאת העיירה רייביץ (Rejowiec). לפני מלחמת העולם השנייה רוב אוכלוסייתה, כ־95 אחוז מתושבי העיירה, היו יהודים.

טובה וקס, שהוריה ברחו מרייביץ בשנת 1939, מספרת שחלם היתה הבירה של כל יהודי האזור. במשך השנים, אומרת וקס, דבק בעיירה הפתגם "שקט כמו ברייביץ" ("שטיל ווי אין רייביץ"), כנראה בגלל העובדה שיהודי חלם היו נמרצים וסואנים מהרגיל. עם בוא השבת היו היהודים נוהרים ברגל לחלם וזו הסיבה שרחובה הראשי של העיירה נקרא "הדרך לחלם".

בתי העיר. "כל הדרכים מובילות לחלם, וכל העולם בבואה גדולה של חלם"


בוקר אחד אחזה בשלומיאל תאוות הנדודים והוא צרר תרמיל קטן ויצא לדרך. "היה רחוב בחלם ושמו רחוב ורשה ושלומיאל היה סבור כי הוא מוליך היישר לעיר הגדולה. בעודו מהלך בתוך העיירה עצרו בו כמה שכנים… מה תעשה בוורשה, שאלו. ענה שלומיאל: ומה אני עושה בחלם? שום דבר". כך מתחילה אחת המעשיות היותר נודעות בסיפורי חלם. כידוע ההלך הנועז מתבלבל בכיוון, שב על עקבותיו ומסיים את מסעו ההירואי בחלם.

שלומיאל מסרב להאמין שחזר לעירו מכורתו, למרות מאמצי השכנוע של החברים והשכנים ואפילו אשתו. המעשה החלמאי הקלאסי הזה מופיע בכמה מקורות, ביניהם בסיפורים שליקט וסיפר הסופר יצחק בשביס זינגר ("שלומיאל איש חלם ועוד סיפורים", בתרגום צבי ארד ובהוצאת עם עובד).

סיפור המעשה של בשביס זינגר מסתיים במעין משל קיומי: "מפעם לפעם שוב עלה חשקו של שלומיאל לצאת למסעות, אלא שלא עצר כוח לקום ולעשות. מה טעם ייצא אדם למסע, אם אין המסע מוליך לשום מקום? תכופות, כשישב לבדו והרהר בדרכי העולם המשונות, היה מתבלבל יותר ויותר ומתחיל לפזם, בינו לבין עצמו:

"היוצאים את חלם
סופם להגיע לחלם.
הנשארים בחלם
ודאי שהם בחלם.
כל הדרכים מוליכות לחלם
וכל העולם בבואה גדולה של חלם".


תודת הכותב ל־Thomaz Skibinski על עזרתו בהכנת הכתבה

האם היית ביעד הזה?

  • 0

    כן הייתי

  • 0

    לא, אבל מתכנן

  • 0

    לא מעוניין

האם המאמר הזה עזר לך?

עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

code

כתבות מפולין

קרקוב: עשרה דברים שאסור להחמיץ
קרקוב: עשרה דברים שאסור להחמיץ

עם מצודות מרשימות, פארקים ירוקים, כיכר מרכזית מרהיבה, חיי תרבות ולילה תוססים ומחירים זולים, לא מפתיע שקרקוב היא אחד היעדים המבטיחים באירופה. העבר היהודי מוסיף שכבה של עומק לביקור. הנה כמה דברים שכדאי לעשות ולראות בקרקוב

פוזנן: מה כדאי לעשות ולראות
פוזנן: מה כדאי לעשות ולראות

עם רובע עתיק מקסים, ארמונות וקתדרלות, אגמים ופארקים, בתי קפה נעימים ומחירים נוחים, פוזנן מתגלה כלהיט החדש של פולין. ועכשיו, טיסות לואו קוסט מישראל הופכות את העיר העתיקה שבמערב פולין לנגישה מתמיד. קבלו כמה המלצות לאתרים ואטרקציות בפוזנן

קטוביץ: בילויים, תרבות וקניות
קטוביץ: בילויים, תרבות וקניות

קטוביץ, בירת פרובינציית שלזיה בדרום פולין, היא עיר מפתיעה ומרתקת, עם ארכיטקטורה מודרנית, חיי תרבות עשירים, מוזיאונים שלא תמצאו בשום מקום אחר ופינות חמד ירוקות. הנה כמה דברים שתוכלו לראות ולעשות בקטוביץ