תפריט עמוד

חוות חפציבה: טיול לילי

חוות חפציבה: טיול לילי

הפעם ייקח אותנו ספי בן יוסף לטיול לילי בחוות חפציבה הסמוכה לתחנת הכוח "אורות רבין". במקום ששימש כחוות פועלים ומאוחר יותר כמחנה אימונים של ה"הגנה", חורפים בימים אלה ממש אלפי קורמורנים

אחרי שיהושע חנקין קנה אדמות ביצה וחולות מידי האפנדים הגדולים סלים ח'ורי וג'מאל בק, הוא מכר אותן לאגודות המתיישבים הציוניות שהקימו לאחר מכן גם את חדרה, אך למורת רוחו נותרו בבעלותו חולות "בַרַת קיסריה" על גדות ואדי אלמפג'ר, הוא נחל חדרה, כאבן שאין לה הופכין.

אולגה, אשתו של חנקין ואחותו של ישראל בלקינד, מן הביל"ויים – שלימים יתגלה כבעל עניין אמיתי בשטח הזה – הציעה לקרוא לדיונות על גדת הנחל, 'חפציבה', לפי הפסוק: "לא יאמר לך עוד עזובה ולארצך לא יאמר עוד שממה כי לך יקרא חפציבה" (ישעיהו ס"ב, ד').

בני משפחת חנקין, שלא היו משוללי אמצעים – מתוקף עיסוקם בקרקעות – ניצלו את הזמן ונטעו פרדס באדמה שאיתה "נתקעו". נטיעת פרדס בשרון בעת ההיא היתה השקעה לא רעה ואין ספק שגם התשואה היתה נאה למדי, בהתייחס לעובדה שמיד אחרי פרדס זה החלו לנטוע פרדסים בהיקפים כאלה, שבמשך מאה שלמה היו סימן ההיכר לשרון, עד בוא חורבנם העכשווי.

חלק מאדמות חפציבה רכשה חברת המניות הפרטית "נטעים", שהקימה כאן חוות פועלים בהשראת החוות בכנרת, בסג'רה, ברוחמה ובחולדה – כדי להכשיר פועלים יהודים ולהכינם במתכונת "גרעיני התיישבות" למקומות שייועדו להם, ככל ששטחי ההתיישבות היהודית בארץ הלכו והתרחבו.

כאן, שלא כבשאר המקומות, היתה זו חווה פרטית של בעלי הון מחו"ל אשר פותו להשקיע תמורת ההבטחה המאוד גשמית, לעשות רווח מן הגידול החקלאי, בהנחה ששכר הפועלים דלוקי העיניים ואפופי הלהט המשיחי, רובם בני טובים ומשכילים ממזרח אירופה נמוך מאוד.

אהרון אייזנברג, איש נדל"ן ופרדסן בכיר מרחובות, חבר קרוב של יהושע חנקין ובעל מניות של ממש בהיסטוריה של ההתיישבות החקלאית היהודית, הוא זה שייסד את אגודת "נטעים"; הוא זה שקנה את השטח, הוא זה ששילם את הכסף לחנקין תמורת הקושאן, הוא זה שדחף את העסקאות הבאות לקניית כל השטח מידי החנקינים, והוא גם זה שדאג לכך שתנחום חנקין (האח של…) יהיה המנהל של כל הפעולות הקשורות לאגודת "נטעים".

 

חברת החשמל ששיקמה את חוות חפציבה סתמה את הפה לכמה "ירוקים" שקיבלו ממש במתנה ריאה ירוקה בין תחנת הכוח "אורות רבין" לחדרה

 

לבד מחוות פועלים – שקודחי חדרה ההיסטוריים בילו בה בגב כפוף, בזיעה נוראית, באכילת כינין נגד המלריה, באיכול עור כפות הידיים בשל עבודת הטורייה המכאיבה – היתה כאן גם נוכחות מקצועית של אנשי ארגון "השומר", שהגנו על רכוש החווה ואנשיה מפני התנכלויות בדווים משבט פוקרה השכן, שלא ממש הבינו איך יהודים מתיישבים בחולות. לפי כל ניסיונם ההיסטורי של הבדווים, החולות היו בבעלותם, עד שבאו שני סוחרים זרים, לחצו ידיים זה לזה והעבירו כספים וניירות איש לרעהו. מאז נאסר עליהם, על הבדווים בעלי החולות, לרעות במקום.

במקום עזים נראים כאן מבנים יפים מאבני כורכר מסותתות, שעליהם הונחו גגות רעפים שהובאו ממרסיי, נבנה מעין שיכון לפועלים, ואפילו התיישבו פה אנשים משכילים, שלא הרגו עצמם בעבודה אלא רק השגיחו.

פה נכשל גם ניסיון יפה של ישראל בלקינד (הגיס של…) להקים, מתוקף סעיף בחוזה הרכישה של הקרקעות, מוסד חינוכי בשם "קריית ספר". גם הניסיון שלו להביא ב–1913 ילדים יהודים, פליטים מקישינב, נכשל.

בסופו של דבר, פשיטת הרגל של חברת המניות בגלל ניתוקה ממקורות ההון שלה בחו"ל עקב מלחמת העולם הראשונה והמהפכה הקומוניסטית ברוסיה, וגם הנזקים המחרידים שגרם הארבה בשנת 1916, תרמו לכישלונה הסופי של החווה.
במלחמה אמנם ישבו כאן חיילים תורכים והסתכלו על הים כדי לראות מתי מופיע הצי האנגלי, הם גם הניחו גזעי אקליפטוס על העמדה שלהם כדי שהאנגלים יחשבו שאלו תותחים, אבל בעליה החדשים של חפציבה אחרי המלחמה היה בנק, ובנק – כמו בנק. סנטימנטים בגלל ישיבה הירואית של תורכים תמימים לא העלו עבורו ולא הורידו דבר. הבנק פיטר מה שלא הכניס וסגר מה שלא הרוויח. את האדמות מכרו בנתחים לפרדסנים פרטיים, לקק"ל ולחברות נדל"ן ציוניות אחרות, וכך נעלם הפרויקט של חפציבה מבמת ההתיישבות הציונית בקול ענות חלושה – עד דממה דקה.

בשנים שקדמו למלחמת העצמאות נהרסו חלק מן המבנים, שממילא עמדו נטושים. דלתותיהם וחלונותיהם פורקו זה כבר והעזובה שלטה בכל. אז היה המקום מחנה אימונים ל"הגנה", ועוד כ–40 שנה חלפו עד שחפציבה חזרה – בגלל קומץ משוגעים "ירוקים", חדורי תחושה היסטורית ושימור אתרים – לתודעה הלאומית.

חברת החשמל קנתה את שרידיה העבשים וחסרי מקורות המימון לשיקום של חוות חפציבה, הכשירה שם יחד עם הקרן הקיימת לישראל את המבנים להיות מונומנט פתוח לציבור, הניחה במגרשים סמוכים ציוד עבודה חיוני, הציבה שלטי הסבר נאים על תולדות המקום, וסתמה את הפה לכמה "ירוקים" שקיבלו ממש במתנה ריאה ירוקה בין תחנת הכוח "אורות רבין" לחדרה. מכאן ואילך לא נשמע עוד ברמה הקול ה"ירוק", כדי להסיר משמי הארץ את אוטוסטרדות הפלדה של כבלי החשמל ואת עמודי הענק שקורעים את הנוף ומגמדים אותו. כי הגביר העשיר מהחשמל נתן מתנה כה נאה.

האם היית ביעד הזה?

  • 1

    כן הייתי

  • 1

    לא, אבל מתכנן

  • 0

    לא מעוניין

צמחי המדבר - הצמחים הכי מתוחכמים בארץ

    האם המאמר הזה עזר לך?

    עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





    מרכז ההזמנות של מסע אחר

    השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
    המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

    מרכז ההזמנות של מסע אחר

    טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

    השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
    המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *