תפריט עמוד

זנזיבר: ציפורן, קופים וקינמון

זנזיבר: ציפורן, קופים וקינמון

זנזיבר מפורסמת בחופיה היפים, אבל יש לה עוד הרבה מה להציע למטיילים שרוצים קצת יותר מבטן-גב. הצעה לטיול אל חוות תבלינים, ביקור בשמורות טבע ומפגש עם קופים נדירים

  

האדמה בזנזיבר פורייה כל כך, שאומרים שגם מקל מטאטא יצמיח שם שורש. תנאי האקלים והאדמה הפכו את האי למקום מושלם לגידול ציפורן ושאר התבלינים שהיו נחוצים במטבח האירופי התפל של אותם ימים. עד כדי כך מושלם, שיש היום באיי זנזיבר אוּנגוּגָ'ה (Unguja, זנזיבר) ופמבּה (Pemba) יותר משלושה מיליון וחצי עצי ציפורן.

הסחר בתבלינים החל עוד בתקופה הרומית, אך מאז המאה ה-16 גדל היקפו באופן משמעותי. שתילים של עץ הציפורן שהוברחו מאיי מַלַקַה באינדונזיה אל איי מאוּריציוּס ורֵאוּניון מצאו לבסוף את דרכם גם אל האיים פמבה ואונגוג'ה. מבט על דלתות העץ המגולפות בחלק העתיק של העיר זנזיבר, המכונה סטון טאון (Stone Town), מבהיר עד כמה הפך גידול התבלינים לחלק חשוב בתרבות. ענפי הציפורן וניצניו מופיעים על דלתות רבות, יחד עם מוטיבים צמחיים אחרים. כיום מייצרים שני האיים את רוב תצרוכת הציפורן העולמית בתחום המזון, הרפואה והקוסמטיקה.

דאו, סירת המפרש המסורתית של זנזיבר | צילום: Olivier Lejade, flickr

סיור עם טעם וריח
המטעים מרוכזים במערב האי ובמרכזו, וסוכנויות טיולים מקומיות יציעו לכם סיורים יומיים אל מטעי הציפורן או אל מטעים משפחתיים קטנים שבהם מגדלים וניל, קינמון, פלפל שחור, הל, עשב לימון, קפה, קקאו וגם פירות טרופיים. הסיורים מתחילים בדרך כלל בתשע בבוקר ונמשכים עד אחר הצהריים או לקראת ערב אם כוללים בהם גם שחייה בים. במהלך הביקור תוכלו לטעום ולהריח את התבלינים השונים, לשתות תה מתובל בזנגוויל (ג'ינג'ר), הל וקינמון ולאכול ארוחת צהריים מקומית. בן המשפחה הצעיר ידגים עבורכם טיפוס על גזע של דקל קוקוס ויוריד אגוז קוקוס שתוכלו ללגום את חלבו. הארוחה תכלול בדרך כלל מנות של אורז מתובל בחלב קוקוס או בקארי ונתחי דג או עוף בקארי. אחד הדברים המעניינים שלומדים בסיור התבלינים הוא ההבדל בין טעמו של תבלין טרי לבין התבלין כפי שהוא מופיע על שולחננו. לפלפל שחור, למשל, טעם נהדר כשטועמים את הגרסה הטרייה שלו. לפולי הקקאו טעם חמצמץ משהו, השונה מאוד מהשוקולד המוגמר.

עץ הציפורן מוכן לקטיף בשנתו התשיעית ויכול להגיע לגיל של יותר מ-150 שנה. עונת הקטיף של ניצני הציפורן נמשכת בדרך כלל בין יולי לדצמבר, אז תלוי ריחו המשכר של הציפורן מעל לאי. בנובמבר מפסיקים לזמן מה את הקטיף בגלל עונת הגשמים הקצרה. אם תגיעו בעונה זו תוכלו לחזות בקוטפים משתמשים בחבלים ובסולמות כדי להגיע לניצנים. לאורך הדרכים תראו משטחים רבים שעליהם מייבשים ניצנים. למעשה, כל שטח שטוח, כמו חצרות בתים ואפילו מגרשי כדורגל, משמש לייבוש. הניצנים המיובשים הם התבלין שמשתמשים בו בבישול. חלקים אחרים של הצמח יהפכו לשמן בישול או ישמשו לתעשיית הרוקחות והקוסמטיקה. ניצנים טחונים תמצאו אפילו בתעשיית הסיגריות של אינדונזיה.

תנאי האקלים והקרקע באי מושלמים לגידול תבלינים | צילום: דומיניק סנדר

במטעי הציפורן תוכלו לבקר גם ללא סיור מאורגן, אם רק תסעו כמה קילומטרים צפונה מהעיר זנזיבר ותגיעו אל ארץ המטעים. אפשר להגיע לשם גם עם אופניים. לפני שאתם נכנסים לשטח פרטי בקשו רשות. בקיזימבאני (Kizimbani), כ-17 קילומטר ממזרח לעיר תוכלו לבקר בחווה חקלאית מיוחדת ולצפות בתהליכי גידול ועיבוד של תבלינים.

חווה נוספת בשם "Spice Farm" נמצאת כ-15 קילומטר מהקצה הצפוני של העיר. כדי להגיע אליה נוסעים מסטון טאון לכיוון צפון, עוברים את תחנת המשטרה וממשיכים בכביש שבסופו יגיע למקוקוטוני (Mkokotoni), אך עוד הרבה קודם אנחנו נפנה ימינה לעבר קידיצ'י (Kidichi). מכביש זה יוצאת דרך עפר שנכנסת לתוך היער ומובילה לחוות התבלינים בעזרת שילוט. החווה נראית כמו בוסתן ערבי עם שניים-שלושה עצים מכל סוג: ציפורן, אגוז מוסקט, הל.

בסוף המאה ה-18 הגיעו לאי גם הווניל וההל. הווניל הוא פרי של סחלב המטפס לגובה עשרה מטרים. את התבלין מפיקים מהפרי המופיע בצורת תרמיל ארוך. תושבי זנזיבר קוטפים את התרמילים לפני שהבשילו והתמצית הריחנית מופקת בתהליך של הרתחה, ייבוש ואחסון. הפלפל השחור גם הוא צמח מטפס. הפרי נאסף לפני הבשלתו ומונח לייבוש. שיח הזנגוויל יכול להגיע לגובה 15 מטר וכל חלקי הצמח הם בעלי ארומה חזקה. פקעת הצמח מזכירה בצורתה אצבעות וממנה מפיקים את התבלין הנהדר. את התבלין אגוז מוסקט מפיקים מגרעינים שנמצאים בתוך פרי עץ הנראה כאפרסק. מאותם גרעינים מכינים גם שמנים מיוחדים לתעשיית הבשמים והתרופות. הקינמון מופק מקליפת עץ הקינמון. בסיור תוכלו לראות איך מסירים את הקליפה מהעץ, מייבשים וטוחנים.

חצי יום שיט בדאו צפונה מזנזיבר יביא אתכם אל האי פמבה, בירת גידול הציפורן העולמית. יש כאן פי שלושה עצים יותר מאשר באי השכן והמוכר. לכל חקלאי בפמבה יש בין עשרה לחמישים עצי ציפורן ובעת הקטיף אפילו בתי הספר נסגרים כדי לספק ידיים עובדות. הניצנים המיובשים נשלחים לווֶטֶה (Wete) שבצפון האי, ומשם למזרח הרחוק.

שמורת יער ג'וזני, השריד האחרון ליער הטבעי | צילום: Olivier Lejade, flickr

ספארי בזעיר אנפין
מטעי הציפורן והתבלינים האחרים הביאו לחיסול רוב היער הטבעי. אם בכל זאת תרצו לטעום קצת מתחושת "ספארי באפריקה", בקרו בשמורת יער ג'וזני (Jozani Forest Reserve), כ-35 קילומטר מדרום-מזרח לזנזיבר טאון ובדרך לקיזימקאזי (Kizimkazi) שבדרום האי. שמורת יער ג'וזני היא השריד האחרון ליער הטבעי של האי אונגוג'ה. גודלה של השמורה הוא בסך הכל עשרה קילומטרים רבועים, אך בזמן קצר תוכלו לגלות את כל הצמחייה של האי: עצים גבוהים (בעיקר פיקוסים) המתנשאים לגובה מאה מטר, צמחיית ביצות וסבך ירוק עד.

בתוך הסבך מבחינים לעתים נדירות בבעלי חיים, כמו הנמר הזנזיברי ושני מינים של אנטילופות קטנות, אולם רוב המבקרים בשמורה באים לחזות בלהקות קופי הקולובוס האדום (Procolobus kirkii), מין אנדמי לזנזיבר ואחד ממיני הקופים הנדירים ביותר באפריקה. קופים אלה מצויים בסכנת הכחדה בגלל כריתת יער טבעי וציד, ורבים מהם נדרסים למוות. משערים כי נותרו ממין זה רק כ-1,500 פרטים, שליש מהם ביער ג'וזני. אלה הנגישים ביותר חיים בשולי חווה ורגילים לנוכחות אדם.

שמורת המנגרובים. הולכים על גשרי עץ לאורך סבך המנגרובים | צילום: אייסטוק

אל השמורה מומלץ להגיע עם מדריך מקומי. המדריך יוביל אתכם ביער בסיור שיכלול הליכה קצרה אל עץ שעליו חיה להקה של קופים. כדאי לבקר בשעות הקרירות, אז הם עסוקים באכילה ובטיפוח קשרים חברתיים. בכל להקה יש שלושים עד חמישים פרטים, רובם נקבות וצאצאים ולרוב לא יותר מארבעה זכרים.
אפשר לצלם אותם מקרוב, אולם יש לזכור כמה הגבלות: אל תגעו בקופים ושמרו על מרחק של לפחות שלושה מטרים. הם עלולים לנשוך ולהעביר מחלות. מאחר שגם בני אדם יכולים להעביר להם מחלות, חשוב לא לבקר בשמורה אם יש לכם שפעת או מחלה מידבקת אחרת. אל תאכילו אותם, ואם הם מתקרבים – הימנעו מקשר עין עימם. אל תרעישו יותר מדי, והאטו את הרכב כשתתקרבו לשמורה.
תושבי האי מכנים את הקופים בסוואהילי קימה פונג'ו (Kima Punju), "קוף הרעל", וזאת בשל האמונה כי עצים מתים לאחר שהקופים אוכלים את עליהם וכי כלבים מאבדים את פרוותם לאחר שאכלו קוף קולובוס. ריח גופם החריף מנע מהם להפוך לחיות מחמד, אך חלקי גוף שלהם משמשים כנראה מרפאים מסורתיים ומכשפים באיים, בעיקר בפמבה.

קופי קולובוס אדום. מין ייחודי לזנזיבר | צילום: Olivier Lejade, flickr

קילומטר מדרום לג'וזני נמצאת שמורת המנגרובים (The Pete-Jozani Mangrove Boardwalk). במקום נבנו גשרוני עץ הנמתחים בצורת פרסה לאורך סבך מנגרובים הגדל בסמוך לים. תוכלו להלך לאורך הגשרונים וללמוד על בעלי החיים השוכנים בבית גידול זה. למנגרובים תפקיד חשוב במערך האקולוגי הימי של החגורה הטרופית, ותושבי זנזיבר והאיים הסמוכים משתמשים בהם לבניית רהיטים ובתים.

בפמבה קיימת שמורה דומה בשם יער נגזי (Ngezi Forest) הנמצאת בצפון-מערב האי. השמורה הקטנה גם היא שריד ליער טבעי שאבד תחת מטעי הציפורן. הצמחייה הלחה, המנגרובים וסבך העד דומים לאלה שרואים בשמורה באי זנזיבר. מגוון בעלי החיים כאן קטן מזה של ג'וזני, אולם תוכלו להבחין כאן בעטלף פירות המיוחד לאי, באנטילופה קטנה מסוג צביון (Pemba Blue Duicker) ובינשוף פמבה.

 

לטיולי הבוטיק של דודו בן צור

 

האם היית ביעד הזה?

  • 0

    כן הייתי

  • 1

    לא, אבל מתכנן

  • 0

    לא מעוניין

זנזיבר - גן עדן לחובבי דגים

האם המאמר הזה עזר לך?

עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





מסע אחר - המרכז לנסיעות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

code

מסע אחר - המרכז לנסיעות