תפריט עמוד

החלקה במירון: עולם של גברים

החלקה במירון: עולם של גברים

טקס החלקה במירון, שבו מגלחים את ראשיהם של בני השלוש ומותירים את הפאות, הוא מעין ברית מילה משנית. זה היום שבו הילד מופקע מאמו ומקבל זהות חדשה

ביהדות החרדית "פרקטיקות שיער" הן מרכיב חשוב בהגדרת זהות וסטטוס. פאות וזקן היו לסמנים המובהקים של אדיקות דתית גברית, והצורות המסוימות שבהן הם מעוצבים מגדירות את ההשתייכות הקבוצתית בתוך המחנה. שיערן הקלוע של הבנות מבטא ריסון וצניעות, ואילו גילוח שיער הראש של הנשים או כיסויו עם הנישואין מבטאים את כניסתן לעוּלן של חובות חברתיות ואת דיכוי חושניותן.

טקס התספורת הראשונה לבנים הוא אירוע מכונן במחזור החיים החרדי. הוא מתרחש ביום ההולדת השלישי או בל"ג בעומר הקרוב לו, בעת ההילולה לזכרו של רבי שמעון בר יוחאי – שלו מיוחס חיבור ספר "הזוהר". העלייה לרגל לקברו של רשב"י במירון, המושכת כ־300 אלף חוגגים (אולי ההתכנסות הסדירה הגדולה בישראל), היא הזירה המועדפת לביצוע הטקס, אם כי אפשר למצוא חסידים שמקיימים אותו במועדים שונים ובמקומות אחרים. בקבוצות חרדיות לא־חסידיות הטקס נעשה בדרך כלל בבית או בבית הכנסת המקומי. שמו של הטקס, "החַלַקה" (תספורת בערבית), מעיד על מוצאו המקומי.

הטקס מתרחש בחלק המזרחי של החצר הפנימית של מבנה הקבר, שמחיצה אטומה מפרידה בינו ובין עזרת הנשים. אלה צופות בטקס מבעד לחורי הצצה במחיצה או מהמרפסות שמעל לחצר, המוקצות לנשים. בני השלוש שמגיעים עם משפחותיהם למירון ניכרים בשיערם הארוך, המתבדר לכל עבר או אסוף בסיכות ובסרטים צבעוניים, בלבושם החגיגי, בכיפה הגדולה שלראשם ובציצית המבצבצת מחולצתם. מהבוקר זורמות לחצר קבוצות של חסידים עם רבותיהם, והם רוקדים בעוז לצליליה של להקת כליזמרים. מנהיג הלהקה משמיע שירי שבח והודיה קצביים לצדיק בעל ההילולה, וקהל הרוקדים מחרה־מחזיק אחריו. 

בני השלוש נמצאים בלבה של השמחה, נישאים על כתפי אבותיהם, עולים ויורדים במערבולת הריקודים. נחשול הגירויים המציף אותם – המוזיקה, השירה האדירה, מעגלי הרוקדים והתנועה הריתמית בתנוחתם המוגבהת – מותיר

רבים מהם מבולבלים ומפוחדים. אחדים בוכים בקול גדול, אחרים נראים כנהנים ממיקומם במרכז הבמה. היום הם הופכים מתינוקות לילדים גדולים, "כמו אבא", ואין ספק שהבלבול והפחד מהולים בתחושות הנאה וגאווה.

הפרדת המינים בחצר ובמרפסות מועצמת על ידי הניגוד שבין הלבוש הצבעוני שבעזרת הנשים ובין המדים השחורים־לבנים של הגברים. חליפות הילדים, אף שהן מקושטות ובוהקות, מזכירות בסגנונן את אלה של אבותיהם ומטמיעות אותם ביתר שאת בסביבה הגברית.

השירה והריקודים אינם אלא מבוא לעצם התספורת. האבות מביאים עימם לטקס מספריים (שלעתים עוברים במשפחה במיוחד לצורך זה), שקיות ניילון לאיסוף השיער ועוגות ויין לקרואים. הם מחזיקים את הילד בחיקם או מורידים אותו לארץ בשעה שקרובים ומכובדים גוזרים, כל אחד בתורו, קווצה משיער הילד. אבות רבים משלימים את המלאכה בחדר מיוחד במבנה, שמצויד בשקעים חשמליים רבים. כאן הם מגלחים במכונת גילוח חשמלית את קרקפותיהם של הילדים, לבד מן הפאות. אכן, אף על פי שגזיזת השיער נדמית כלבו של הטקס, אין היא אלא הבסיס ליצירתן של הפאות.

השינוי הפיזי בהופעתם של הילדים – משהפכו באחת מבעלי שיער שופע לגלוחי ראש ועטורי פאות – הוא דרמטי. אפילו אמותיהם יתקשו להכירם לאחר התספורת. יש הנוהגים לשקול את השיער שנאסף בקפידה בשקית הפלסטיק ולתת כמשקלו צדקה לעניים, יש המטילים אותו אל האבוקה הדולקת על גג הבניין. תלתל אחד יישמר בדרך כלל למזכרת, ספון בסידור, וילווה את בעליו לאורך כל חייו.

טקס החלקה
במתכונתו היום מאחד שני מנהגים נבדלים הקשורים לשיער – גילוח שיער הראש ויצירת הפאות – המיוחסים לפסוק המקראי "לא תקִפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך" (ויקרא י"ט, כ"ז). עם זאת ראוי לציין כי הקשר בין הטקס לציווי המקראי הוא מעורפל, שכן המקרא אינו מכתיב את אופי הטקס או את עיתויו. 

טקס התספורת היה נהוג בקרב היהודים בארץ ישראל כבר בימי הביניים, כנראה בהשפעת המוסלמים שנהגו לגלח את שיער הילדים במקדשי קדושים. האר"י הקדוש, מייסד הקבלה הלוריאנית במאה ה־16, שייחס משמעות מיסטית לפאות (בין השאר משום ש"פאה" ו"אלהים" הם שווי ערך בגימטריה), פעל לשילוב טקס התספורת עם

השינוי הפיזי בהופעתם של הילדים – משהפכו באחת מבעלי שיער ארוך לגלוחי ראש ועטורי פאות – הוא דרמטי. אפילו אמותיהם יתקשו להכירם לאחר התספורת

יצירת הפאות. החלקה נותרה מנהג ספרדי מעיקרו, בזכות האר"י, אולם במאתיים השנים האחרונות היא נפוצה, כמו מנהגים אחרים, גם בקרב החסידים במזרח אירופה. בישראל נראה שהחלקה מקובלת על כל הקהילות החרדיות האשכנזיות, גם אם לעתים אפיוני הזמן והמרחב של הטקס שונים אלה מאלה.

הטקס מדגים יפה את מהפך הזהות שטיפול קיצוני בשיער יכול ליצור. עד גיל שלוש נראים רוב הילדים החרדים כילדות. הופעה נשית זו עולה בקנה אחד עם העובדה שעולמם של הילדים בשנות חייהם הראשונות הוא עולם נשי מובהק, שבו האם היא הדמות המרכזית והקרובה. השתקעות־יתר בטריטוריה הנשית, שבה ממוקמים הבנים מדרך הטבע בראשית חייהם ובה הם נחשפים מאוד לדמויות הזדהות נשיות (אם, אחיות גדולות), עלולה להקשות עליהם לבנות את הזהות הגברית שלהם בהמשך חייהם. יש צורך אפוא ב"תיקון תרבותי" שימחה את ההזדהות הנשית הראשונית ויסלול את הדרך לרכישת הזהות הגברית.

כמו בקרב שבטים
בפפואה ניו־גיני או באגן האמזונס, התיקון התרבותי מתחיל בטקס דרמטי שמסמן את הזהות המגדרית הרצויה באופן חד־משמעי. בגיל שלוש, משנגמל הילד ורכש הרגלי ניקיון, הוא מופקע מרשותה הבלעדית של האם ונכנס לחדר, לעולם של תורה ומצוות, שהוא עולם גברי מובהק. מעתה יבלה חלק הולך וגדל משגרת יומו על טהרת הגבריות, בחברת מורים ותלמידים בני מינו. מהחדר יעבור לתלמוד תורה, משם לישיבה קטנה ואחר כך לישיבה גדולה או לכולל — ובכל מבצרי הלמדנות הגבריים הללו יספוג אל תוכו את הידע, הערכים, כללי ההתנהגות ושפת הגוף המגדירים את אידיאל הגבריות הבוגרת: תלמיד חכם ו(אם אפשר) גדול בתורה.

החלקה היא האירוע הטקסי שבו האפיונים הנשיים מוּסָרים בבת אחת, והילד מקבל "צורת יהודי". ראשו עתיר השיער מגולח, והוא זוכה בפאות. השינוי המוטבע בגופו מקנה משמעות למעבר מקטגוריה חברתית של "תינוק" לזו של "ילד". לכשיתבונן במראה יראה אדם חדש. הטקס מותיר את רישומו על הילדים בשל האווירה החגיגית והאקסטטית ובשל שפעת הגירויים המפציצים את החושים: המוזיקה הקצבית, השירה הריתמית הסוחפת, הריקודים וההיטלטלות בין שמים וארץ, ממש במתכונת של מצבי־סף (מצבים לימינליים) בטקסי מעבר שבטיים. מכיוון שהנשים צופות בטקס מרחוק, והילד מוקף במעגלי רוקדים גבריים, מדובר ברגע חזק של קשר גברי בלעדי. גם אם רישומו של הטקס לא ייהפך לזיכרון בר־קיימא, מגיל זה הערכים הגבריים של כניסה לעולם התורה והמצוות מתחילים להתמלא, והדבר מסייע לשמר את המסרים הסמליים של החלקה.

אסוציאציות רבות מקשרות את התספורת הראשונה לברית המילה. בשני המקרים הילד עובר "תיקון" על ידי חיתוך חלק מגופו כדי להצעידו במסלול החיים הנורמטיבי של אדם יהודי. בטקסטים תורניים רבים מכונה שיער הראש "עורלה", והמרכזי שבהם (ויקרא י"ט, כ"ג) הוא גם אסמכתה לביצוע החלקה בגיל שלוש: "וכי תבֹאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו שלֹש שנים ערלים יהי לכם לא יאכל". הבחירה בפסוק זה מכוונת להקביל בין השיער ה"ערל" והפרי הערל של שלוש השנים הראשונות. לנוכח אסוציאציה זו, אין זה מופרך אולי לראות בתספורת הראשונה מעין "מילה משנית".

קיום טקס ברית המילה בראשית החיים מעיד על חשיבותו כמגדיר זהות לגבר היהודי כבר מראשית חייו. אולם העיתוי המוקדם טומן בחובו בעיות: אמנם בטקס הברית התינוק מופקע מאמו ומוצב בטריטוריה גברית מובהקת (האב, הסנדק, המוהל ואליהו הנביא). אולם לאחר מכן הוא מוּשָב אל האם. צורכי הקיום הביולוגיים, המחייבים קשר הדוק בין האם לתינוק, גוברים על המסר התרבותי של הפרדה בין המינים. בעיה נוספת היא שאם הפונקציה המרכזית של כל טקס היא העברה יעילה של מסרים תרבותיים חשובים, הרי שהמסר בברית המילה "מתבזבז" על תינוקות ביומם השמיני. המסר נחקק בגופם, אך אינו נחקק בתודעתם. החלקה חוזרת אפוא על מסר הברית בגיל מתאים יותר, שבו מתחיל הילד לעזוב באופן חלקי אך ממשי את עולמה של אמו ועושה את הצעד הראשון בתהליך הרכישה של הידע והערכים הגבריים.


האם היית ביעד הזה?

  • 0

    כן הייתי

  • 0

    לא, אבל מתכנן

  • 0

    לא מעוניין

צמחי המדבר - הצמחים הכי מתוחכמים בארץ

    האם המאמר הזה עזר לך?

    עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





    מרכז ההזמנות של מסע אחר

    השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
    המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

    מרכז ההזמנות של מסע אחר

    טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

    השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
    המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

    כתיבת תגובה

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *