הדיונה הגדולה באשדוד: ארגז חול ענק

• עונה מומלצת: כל השנה

• התאמה: כל המשפחה (גן עדן לילדים)

• קושי מסלול: קל מאוד

• אורך מסלול: קילומטר, עם אפשרות להארכה

• משך מסלול: שעה וחצי, אפשרות להאריך כמה שרק רוצים

• מפה: מפת סימון שבילים מס' 10, "תל אביב גוש דן וחוף פלשת"

• הגעה מההמרכז: נוסעים בנתיבי איילון (כביש מס' 20) דרומה וממשיכים בכביש החוף (מס' 4) לעבר אשדוד. חולפים על פני מחלף אשדוד וממשיכים דרומה, לעבר מחלף אשדוד דרום. פונים בו ימינה, לעבר העיר עצמה וברמזור הראשון פונים שמאלה. כעבור כמה עשרות מטרים תהיה פנייה משולטת ימינה, לדיונה הגדולה. זוהי דרך עפר המתפתלת ומגיעה אל פיצול. נפנה שמאלה לעבר חניון השקמים ונחנה.

• מסלול מעגלי, אין צורך בהקפצת רכבים

• אין ללכת בדיונות יחפים, שכן יש פה שברי זכוכיות. מומלץ לנעול נעליים או סנדלים.

אנחנו נמצאים בחלקו הצפוני ביותר של פארק החולות, סמוך לדיונה הגדולה ביותר בישראל. סביבנו שרידים לעץ מהודר שבעבר כיסה שטחים נרחבים לאורך מישור החוף: השקמה. זהו סוג של פיקוס שאת פריו (הנקרא בערבית ג'ומס), ניתן לאכול כשהוא מאדים ומבשיל. לפיכך נהגו לגדלו בימי קדם, והוא מוזכר רבות במקורות.

בניגוד לדעה הרווחת, כי התורכים הם אלו שכרתו את השקמים לצורך הסקת מערכת הקיטור של הרכבות, ידוע כיום כי הבריטים אחראים למעשה. תצלומי אוויר ממלחמת העולם הראשונה, עם כיבוש הבריטים מלמדים שאז עדיין נמשכה שדרת שקמים רציפה כמעט לאורך כל דרך הים העתיקה המקבילה לחוף, מעזה לקיסריה.

זה אולי המקום לגלות כי עמוס הנביא שבמקצועו היה בולס שקמים לא היה גרגרן. כיום מקובל לראות את פעולת הבליסה בחיתוך הפרי כך שיבשיל מהר וטוב יותר. פעולת חיתוך זו הייתה מוכרת עוד בעת המודרנית בקרב עולי מצריים ואלג'יר.

מחניון השקמים נפנה באחד השבילים הפונים שמאלה (מערבה). אחד מהם, מעגלי, מסומן בירוק. במרחק 500 מטרים לערך נמצאת דיונת החול הגדולה במדינה. צידה הפונה אלינו (הצד המזרחי) תלול בעוד הצד המערבי מתון מאוד. צורה זו נגרמת כתוצאה מכך שהרוח המערבית מעיפה את גרגירי החול. דיונה זו עדיין פעילה ומשנה צורתה. איך יודעים? שימו לב: לא נאחזת שום צמחייה בחולותיה הנודדים (להבדיל מהשקעים שסביב, הסמוכים לפני התהום, בהם גדלה צמחייה), אולם אין זה עניין מובן מאליו.