תפריט עמוד

הגנים היפים של ברלין

הפגישה עם אימקה זומר, מנהלת שיווק באחד מבתי המלון במערב העיר, הסתיימה בשעה 11:30. היא ליוותה אותי אל היציאה ושאלה לאן מועדות פני. "חשבתי לטייל קצת בפארק", עניתי, שכן משרדה נמצא לא רחוק מהטירגארטן
(
Tiergarten), הפארק המרכזי של ברלין. ההבעה על פניה של זומר השתנתה לחלוטין. היא התלבטה לרגע ואז חטפה את המעיל מן הקולב, דחפה אותי בעליצות גדולה החוצה ונעלה אחריה את המשרד. חמש דקות אחר כך כבר פסענו בשבילים מכוסים בעלים צהובים, מתבוננים בברווזים. 

זומר, אשה רצינית בחליפה מחויטת, התעקשה להראות לי כמה מהמקומות החביבים עליה במערב הטירגארטן. באמצע יום עבודה, מבלי להודיע לאיש, לא עמדה בפיתוי ויצאה לשוטט קצת בגן. "אני לא עושה את זה לעתים קרובות מספיק", הודתה, "אבל היום כל כך יפה שפשוט חייבים. העצים והאגם יחזיקו אותי עד סוף היום". שעה אחר כך נפרדנו שוב, הפעם בכניסה לגן החיות, וזומר חזרה למשרד בפנים קצת קודרות.  

פינת חמד בטירגארטן. הבריכה המכוסה ירק כמו יצאה מציור של מונה

 הבנתי שהדימוי איתו הגעתי לברלין שגוי. צילומי עשרות המנופים שבונים ללא הרף את הבירה הגרמנית החדשה־ישנה הטעו אותי לחשוב שמדובר בעיר אפרורית מאוד, חסרת ירק, נטולת פארקים משמעותיים, עמוסה יתר על המידה בבניינים ענקיים. עם תום הביקור, לאחר שצפיתי בכל בוקר מן הקומה השביעית בבית המלון ששוכן על גדת נהר השפרה (Spree), על הפארק, הבנתי עד כמה העיר ירוקה. השיר הישן של ליאונרד כהן, שמדבר על כך שקודם נכבוש את מנהטן ולאחר מכן את ברלין, זכה למשמעות חדשה. ההשוואה בין הסנטרל פארק במנהטן לטירגארטן בברלין עולה על הדעת, ויותר מפעם אחת, במהלך ביקור כזה.

גן אנגלי בבירת גרמניה
הטירגארטן הוא לא רק פארק ציבורי יחיד במינו בברלין, הוא גם הוותיק ביותר. כבר בתחילת המאה ה־16 היה אזור היערות והביצות שמדרום לנהר השפרה מרחב הציד החביב על הנסיכים מברנדנבורג. בזכות הציד העשיר זכה האזור כולו לשם "גן החיות". הדרכים המרכזיות החוצות את הפארק עד היום נסללו על ידי המלך הפרוסי פרידריך הראשון, במטרה ליצור גישה נוחה בין היערות ומרחבי הציד לארמון שארלוטנבורג הסמוך.

עברו עוד כמעט מאתיים שנה עד שהפארק הפך לנחלת הציבור הרחב וזכה לעיצוב המתקדם שלו. את ההשפעה הגדולה ביותר על עיצובו של הגן יש לייחס לאדריכל הנוף הנודע פטר יוזף לנה, בן המאה ה־19. אהבתו הגדולה של לנה היתה גנים אנגליים ואת תוצאותיה המבורכות אפשר לראות לא רק בברלין, אלא גם במרחק שעה וחצי נסיעה – בפוטסדאם (Potsdam), עיר הארמונות והגנים, בה עיצב לנה בתחילת המאה ה־19 כמה מן הגנים היפים ביותר באירופה.

הפארק עוצב ברוח הגנים האנגליים: חסר סדר וסבוך בעצים, צמחייה ואגמים

יתרונו הגדול של עיצוב הנוף של לנה טמון בכך שאינו מתעקש על סדר וסימטריות בפרטי פרטים. גם כיום קל מאוד ללכת לאיבוד בפארק הגדול של ברלין. כמה פעמים עצרתי לרגע במהלך השיטוט בפארק, התבוננתי סביבי וחשבתי בחשש, "האם אדע לחזור לאזור מיושב?". קשה לחשוב על מחמאה גדולה מזו לפארק בלב עיר סואנת, בתחילת המאה ה־21. 

ללכת לאיבוד בתוך מבוך
בניגוד לגני ורסאי הצרפתיים, המתוכננים בסימטריות ובדייקנות מושלמות ומשעממות עד מוות, בגנים האנגליים שתכנן לנה בברלין ובסביבתה אפשר להתפתות להאמין לרגע שכך עיצב הטבע את המקום. פלגי המים צצים ומופיעים בכל פינה, השבילים מסתבכים במעין מבוך (שקל מאוד להיחלץ ממנו) ומתפתלים ונמתחים ברחבי הפארק על פני 24 קילומטר, העצים אינם מסודרים בשורות מתוכננות שמדגישות את השפעתו של המעצב אלא צומחים בקבוצות, במעין חורשות לא מתוכננות, כביכול "טבעיות". 

לנה שמר על הדרכים והשבילים המרכזיים שקדמו לתקופתו. כך נחצה הפארק בשדרה מרכזית ורחבה אחת, "רחוב 17 ביוני" (Strasse des 17 Juni), ששמה מנציח את הפועלים המזרח גרמנים שנורו בידי טנקים סובייטיים ביוני 1953. בהפצצות במהלך מלחמת העולם השנייה נהרס הפארק לחלוטין, אבל שופץ ושוקם בשנות החמישים והשישים, כאשר היה חלק ממערב העיר.
שער ברנדנבורג, בקצה המזרחי של הפארק, הפך לאחד הסמלים המפורסמים ביותר של חלוקת ברלין. 

כשהטמפרטורה מטפסת, הבגדים יורדים. נחים לאחר רכיבת הבוקר בפארק

יותר גשרים מוונציה
אחד הטיולים היפים ביותר בפארק הוא בשביל הנמתח לאורך נהר השפרה ממערב למזרח. העצים הענקיים מטילים צל רחב, שטחים פתוחים וירוקים נראים למרחק, בצד אחד הנהר ובצד השני – הפארק, שחלקים ממנו עדיין מזכירים את הביצה הקדומה ששלטה כאן בכל האזור לפני 300 שנה. בחלקו הצפון־מזרחי של הטירגארטן ניצב בניין שמאכלס את "בית תרבויות העולם" ושבגלל צורתו אוהבים תושבי ברלין לכנות אותו "הצדפה המעוברת". רוב ימות השנה מוצגות כאן תערוכות של אמנות מודרנית. 

בקצהו המזרחי של הגן ניצב בניין הרייכסטאג, שכיפת הזכוכית הענקית והיפהפייה שהציב עליו האדריכל האנגלי נורמן פוסטר הפכה אותו לאתר האהוב והמתויר ביותר בברלין. כאשר עומדים במרומי הכיפה ומביטים מערבה, מבינים עד כמה גדול הטירגארטן ועד כמה הוא סבוך בעצים, בצמחייה ובאגמים קטנים וגדולים. באחד המדריכים נכתב שבברלין יש יותר גשרים מאשר בוונציה. גם אם הנתון הזה נכון, הרי שרבים מהגשרים מרוכזים בחלקה הצפוני של העיר, שם יש לא מעט אגמים ונחלים. עם זאת, באזור הטירגארטן, במרכז העיר, נמצאים גם כן לא מעט גשרים. 

הפינות הקסומות ברחבי הפארק מושכות אליו זוגות אוהבים רבים

בסופי שבוע נפרש לאורך שדרת 17 ביוני שוק הפשפשים הגדול בעיר: מזכרות ממזרח גרמניה, מדליות של הצבא המזרח גרמני, כובעים מיושנים – אלו המזכרות החביבות כאן על קהל הקונים. בחלקו הדרום־מערבי של הגן אפשר לראות סירות משוטים שטות במימיו של אגם נוייר ((Neuer See. ליד פועל אחד מבתי הקפה הנעימים בעיר, שמו כשם האגם, ובסופי שבוע אין פלא שקשה מעט להשיג בו מקום פנוי. 

זברות בכיכר האדומה
בגבולו הדרום־מערבי של הפארק נמצא גן החיות המפורסם של ברלין. בראיון שערכתי פעם עם פרופ' היינריך מנדלסון, מראשוני ומגדולי הזואולוגים בישראל, שאלתי אותו למה בחר להיות זואולוג. "בגלל גן החיות של ברלין", השיב מיד הפרופסור הישיש. כילד בברלין, סיפר, נהג לעבור בגן החיות הגדול בכל יום בדרכו מבית הספר. "שם, בגן המדהים הזה, הכרתי והתחלתי לאהוב את בעלי החיים. זו נקודת ההתחלה שלי". גן החיות נוסד ב־1841, ולכן נחשב לוותיק ביותר בגרמניה – ולאחד הוותיקים בעולם כולו. גם על עיצובו ותכנונו אחראי יוזף לנה הבלתי נלאה. 

במהלך מלחמת העולם השנייה נהרגו בהפצצות רוב בעלי החיים שהתגוררו בגן, אבל הוא שוקם ואוכלס מחדש בהצלחה – כיום מתגוררים בו 15 אלף בעלי חיים מ־4,000 מינים שונים. ההערכה הרבה לה זוכה הגן נובעת בעיקר מתשומת הלב שמוקדשת בו למינים בסכנת הכחדה. הדבר הבולט ביותר לעיני המבקר, מלבד גודלו העצום של הגן, הוא האדריכלות המוזרה של המבנים. כמיטב המסורת של מוסדות דומים במאה ה־19, גם כאן נבנו מגורי החיות בסגנונות שונים ואקזוטיים: הג'ירפות מתגוררות במין מבנה אנדלוסי מוזר שמזכיר אדריכלות מורית־מוסלמית, הצבאים לנים במשהו שנראה בעיקר כפגודה גדולה ממזרח אסיה, ומעל לראשיהן של הזברות מתנוססות כיפות שמעניקות את התחושה כאילו ניצבים בכיכר האדומה במוסק בה. 

מחדשיו של הגן הקפידו לשחזר את המבנים האלה ולא ויתרו על האופי הקצת קרקסי שלהם. כתוצאה מכך מתעצמת התחושה המוזרה שיש היום ממילא למבקרים בגן בו בעלי החיים עדיין כלואים בכלובים. השטח אמנם עצום, אבל הכלובים די קטנים וטיגריס שמשוטט ללא הרף בין הסורגים זה לא מראה נעים. 

ואיך מגיעים? אי אפשר לשוטט במרכז ברלין מבלי להגיע לטירגארטן. שתיים מתחנות הרכבת הגדולות בברלין – תחנת הזואולגישר גארטן במערב הפארק ותחנת פוטסדאמר פלאץ במזרחו – מאפשרות להגיע בקלות רבה לכל חלקיו. קווי האוטובוס 100, 142, 145, 146 ורבים אחרים חוצים את הפארק.

סך כל אורכי השבילים בטירגארטן מגיע ל-24 ק"מ

עוד כמה גנים ברלינאים
כדי לחוות עוד קצת את ברלין הירוקה אפשר לנסוע מערבה, לגן אחר, "גן הארמון" (Schlossgarten), המשתרע על שטח די גדול מצפון לארמון שארלוטנבורג. יחסית לטירגארטן, הגן הזה קצת מאכזב, בעיקר בגלל שהוא מסודר מדי וסימטרי לחלוטין. שביליו חוצים זה את זה בזוויות ישרות והוא משרת בנאמנות את הארמון הגדול והקודר שלמרגלותיו נבנה. לידו, על גדת השפרה, אפשר לעלות על סיפונה של אחת הסירות הגדולות שחוצות את העיר ממזרח למערב בנתיב המים המרכזי שלה לשיט בן שעתיים. קו הרכבת  S-Bahn ובאוטובוס 100 מגיעים ללב הגן. אפשר להגיע גם עם הסירות השטות מערבה על נהר השפרה.

מן הנקודה המזרחית ביותר אליה מגיעות הסירות (היכן שניצב סכר החוסם את המשך נתיב השיט על השפרה), קל להגיע לשני גנים נוספים. הראשון והקרוב יותר הוא הפולקספארק פרידריכשיין (Volkspark Friedrichshain), הנמצא צפון־מזרחית לתחנת הרכבת של אלכסנדרפלאץ. במרכז הפארק מתנשאת גבעה גבוהה למדי ומכוסה עצים. שביל מתפתל מוביל לפסגתה, ממנה יש תצפית יפה על חלקה המזרחי של העיר. בקיץ מתקיימות בפארק זה הופעות תיאטרון, ופועלים בו ברכת שחייה ציבורית גדולה, רחבות החלקה ומגרשי ספורט משוכללים.

הגן השני, ברובע ודינג (Wedding) שבחלקה הצפוני של ברלין, הוא הפולקספארק הומבולדטיין (Volkspark Humboldthain). המעניין בפארק זה, מלבד המדשאות והשבילים, הוא שבחלקו הצפוני ניצב בונקר גדול מימי מלחמת העולם השנייה. לאחר שנסיונות לפרק או לפוצץ את הבונקר הישן נכשלו בזה אחר זה, החליטו שלטונות העיר לאמץ אותו ולהפכו לנקודת תצפית למבקרים. המראה, בייחוד לכיוון צפון, מרשים ומרתק. גדר תיל לא שגרתית מבטיחה שהצופים לא ייפלו מן הבונקר למטה ואנדרטה שניצבת על גג המבנה מציינת את איחודה מחדש של גרמניה. מטפסים מקומיים הפכו את הקיר הצפוני של הבונקר לקיר טיפוס, מה שמצליח להפוך את המראה כולו למעניין ומוזר עוד יותר. 

גן נוסף שאליו כדאי לשים לב בברלין הוא בעל אופי שונה. מדובר בגן הבוטני הענק של העיר, הנמצא ברחוב קניגין לואיזה (Königin Luise Strasse). בגן, שגילו יותר ממאה שנה, מגדלים עשרים אלף מיני צמחים שונים מרחבי העולם ב־16 חממות גדולות ומלאות בצמחים אקזוטיים. כל אחת מן החממות מוקדשת לאזור אקלימי אחר ונשמרות בה טמפרטורות שונות, האופייניות לו. הגן הבוטני נמצא בקצה הדרום־מערבי של ברלין. מומלץ לנסוע אליו ברכבת U-Bahn עד התחנה ראתאוס שטגליץ (Rathaus Steglitz). הכניסה הנוחה ביותר היא מרחוב אונטר דן אייכן (Unter den Eichen). קווי האוטובוס שמגיעים לכאן: 170, 180, 185 ו־280.

מלבד הגן הבוטני, כל הגנים האחרים פתוחים לקהל הרחב ללא תשלום ובכל שעות היממה.

 

האם היית ביעד הזה?

  • 0

    כן הייתי

  • 1

    לא, אבל מתכנן

  • 1

    לא מעוניין

האם המאמר הזה עזר לך?

עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





מסע אחר - המרכז לנסיעות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

code

מסע אחר - המרכז לנסיעות