תפריט עמוד

רובע קרויצברג: הצד המחוספס של ברלין

אם אתם רוצים להכיר את ברלין האחרת, זו שמעבר לשער ברנדנבורג ואי המוזיאונים, כדאי לכם להגיע לאזורים הרב-תרבותיים והמחוספסים יותר. למשל, רובע קרויצברג, שבחלקים ממנו שומעים יותר תורכית מגרמנית ויש יותר דוכני שווארמה מבתי קפה מפונפנים. ויש פה גם תעלת מים מקסימה עם ברבורים, שוק איכרים מקורה, נקניקיות טבעוניות ויינות פראיים

ברלין היא לא בהכרח עיר שמתאהבים בה ממבט ראשון, כמו פריז או אמסטרדם. ברבות משכונותיה אין בתים מרשימים בני מאות שנים או אווירה אלגנטית ותרבותית. היא עיר מחוספסת, בועטת, רב-תרבותית, לפעמים קשוחה. וזה, בעיני, סוד הקסם שלה, שלפעמים מגלים אותו רק בביקור שני או שלישי. הדבר נכון במיוחד אם זונחים את שדרת ונטר דן לינדן (Unter den Linden, "תחת עצי התרזה") ואת אי המוזיאונים לטובת שכונות פחות מרכזיות, ולטעמי יותר מעניינות.

למתחילים אולי יותר נוח להכיר קודם כל את רובע פרנצלאואר ברג (Prenzlauer Berg) ההיפסטרי, עם רחובות שלווים, כיכרות נעימות, בוטיקים נחמדים ובתי קפה נינוחים, כצפוי מאזור שתושביו צעירים ואמידים למדי.

בית קפה ברובע פרנצלאואר ברג

בית קפה בפרנצלאואר ברג, רובע היפסטרי נעים | הצילומים בכתבה: רותם בר כהן

אם תמשיכו דרומה ותחצו ברגל את הפארק המקסים Volkspark Friedrichshain תגיעו אל שכונת פרידריכסהיין, שהיא נעימה ומלאת עניין אבל בהחלט מעורבת יותר, עם אווירה מעט מחוספסת ורחובות מסוימים שיתכן כי תרגישו לא בנוח ללכת בהם לבד בלילה. ולמרות זאת, ואולי דווקא בשל כך, היא השכונה האהובה עלי בברלין, כי יש בה קצת מכל דבר: בתי קפה אמנותיים וקצת זרוקים (באחד מהם המוכרת נדהמה כשביקשתי קפוצי'נו עם חלב רגיל, "אפילו הילד בן הארבע שלי שותה רק חלב שיבולת שועל", העירה בחיוך); כיכר בוקסהגנר (Boxhagener Platz) הנהדרת שבימי ראשון מתקיים בה שוק פשפשים שבו אפשר למצוא תקליטי וינל לצד בגדים יד שנייה, ספרים משומשים ותיקים בכל הגדלים. ויש פה גם דוכני ירקות ופירות וכמה פוד טרקאס. גם אם הגעתם לאזור ביום אחר, תמיד נחמד לשבת באחד הרחובות המקיפים את הכיכר, שם תמצאו הרבה בתי קפה ומסעדות קטנות, בהן מסעדות וייטנאמיות ותאילנדיות מצוינות.

בתמונה העליונה – האגם בפארק פרידריכסהיין; בתמונה התחתונה – יום שמש נעים בכיכר בוקסהגנר

עד כאן האזורים הקלים יחסית לעיכול. מכאן נעבור על פני שרידי החומה באיסט סייד גלרי, נחצה את הנהר וניכנס אל רובע קרויצברג (Kreuzberg, "הר הצלב" בגרמנית). באופן רשמי, קרויצברג אוּחד בראשית המאה ה-21 עם פרידריכסהיין ליצירת רובע פרידריכסהיין-קרויצברג, אבל הברלינאים בהחלט מבדילים בין השניים, והאמת שגם בתור תיירים לא תתקשו להבחין בהבדלים. במדריכי טיולים נהוג להגדיר את קרויצברג כ"רובע תוסס", אחרי שבועיים בהם התגוררתי באחד הרחובות הראשיים של קרויצברג אני יכולה לחשוב על עוד מילות תואר… ולמרות זאת, במשך אותם שבועיים כמעט לא יצאתי מגבולות הרובע, ולא רק כי החורף סירב להרפות וגם במרץ הטמפרטורות נשקו לאפס, משני עבריו.

רחוב בקרויצברג. כשליש מתושבי הרובע הם ממוצא תורכי

רחוב בקרויצברג. כשליש מתושבי הרובע הם ממוצא תורכי

כך ניצלו הבתים המרשימים של קרויצברג

בשונה מרבעים אחרים בברלין, שהיו בעבר כפרים או עיירות שסופחו לעיר, רובע קרויצברג נוצר בעקבות חקיקה בראשית שנות העשרים של המאה הקודמת. בתקופת המלחמה הקרה, כאשר גרמניה היתה חצויה בין מזרח למערב, קרויצברג היווה מובלעת של מערב ברלין, מוקפת משלושה עברים בחומה. בשנים ההם, רבים מהתושבים המקוריים, בהם יהודים רבים, נטשו את הרובע החנוק בחומה והוא הפך לאחד העניים בברלין. במקומם הגיעו מהגרים, בעיקר מתורכיה, שהתקבלו בזרועות פתוחות על ידי הממשל המקומי על מנת שיעזרו לבנות מחדש את האזורים שנפגעו במלחמה. בתים נטושים וכאלה שנפגעו במלחמה פינו מקום לשיכונים פשוטים וזולים שהוקמו במהירות עבור המהגרים הרבים. לצדם, הגיעו לקרויצברג צעירים וחסרי כל שחיפשו מגורים זולים, חלקם פלשו לבתים נטושים והתגוררו בהם במשך עשרות שנים. דווקא אותם פולשים, סקואטרים, אחראים לשימור כמה מהבתים הישנים והמרשימים שנותרו ברובע, שכן בזכותם התוכנית לבנות שיכונים בכל רחבי השכונה לא התממשה.

רחוב סקליצר בקרויצברג

רחוב סקליצר בקרויצברג אחרי שלג בחודש מרץ

כיום, כשקרויצבג, כמו אזורים אחרים בברלין, עובר תהליך מואץ של ג'נטריפקציה, הדירות בבניינים שניצלו בזכותם של הסקאוטרים הפכו ליוקרתיות ומבוקשות מאוד. התורכים שהגיעו בתקופת המלחמה הקרה והדורות הבאים שנולדו כאן עדיין מהווים כשליש מתושבי הרובע. אליהם נוספו עם השנים צעירים, מוזיקאים ואמנים אלטרנטיביים. למרות הרוח הצעירה, ברחובות מסוימים, כמו גם בחלקים של פארק גורליצר (Görlitzer) סוחרי סמים מציעים את מרכולתם בצורה גלויה למדי. הנהון חד משמעי לשלילה והליכה נחושה מספיקים כדי להימנע מהסיטואציה הלא סימפטית הזאת.

בית קפה בקרויצברג. כמו רבעים אחרים של ברלין, גם קרויצברג עובר תהליך של ג'נטריפקציה

בית קפה בקרויצברג. כמו רבעים אחרים של ברלין, גם קרויצברג עובר תהליך של ג'נטריפקציה

נקניקיית קארי טבעונית ומעשים טובים ומתוקים

על פי מדריך מישלן, יש מעל אלף סוגי נקניקים ונקניקיות בגרמניה, ואם אתם חובבי הז'אנר (ולא שומרים על כשרות, יש להוסיף) תוכלו לדגום לא מעט מהם במהלך הטיול בשלל טעמים וצורות בישול: נקניקיות על הגריל, מבושלות במים, מטוגנות, מוגשות שלמות, חצויות או חתוכות לעיגולים, עם חרדל, קטשופ, רוטב ווסטרשיר ועוד ועוד.

הנקניקייה של ברלין היא, כידוע, הקארי וורסט (Currywurst, נקניקיית קארי), שמוגשת חתוכה ועליה רוטב עגבניות או קטשופ, אבקת קארי ותבלינים נוספים. המציאה אותה, כך מספרים, בשנת 1949 הרטה הויוור, טבחית ברלינאית שהיה לה מזנון ברובע שרלוטנברג במערב העיר. בהמשך היא פתחה מסעדה קטנה בקרויצברג ושם הנקניקייה המטוגנת עם שלל רטבים, בהם קארי, זכתה להצלחה מסחררת בקרב הפועלים שהתגוררו ברובע. משם קצרה הדרך להפיכת הקארי וורסט למאכל רחוב פופולרי בכל ברלין.

קארי וורסט, הנקניקייה הברלינאית הפופולרית | צילום: שאטרסטוק

קארי וורסט, הנקניקייה הברלינאית הפופולרית | צילום: שאטרסטוק

ויולטה, שמדריכה סיורים קולינריים בברלין מטעם Fork & Walk (ראו פרטים בהמשך) מספרת שבכל שנה נמכרות 70 מיליון קארי וורסט בעיר. אבל מה תעשו אם אתם צמחונים, טבעונים או שומרי כשרות, האם תוכלו לזכות לטעום מהנקניקייה הברלינאית המפורסמת? התשובה, אולי תופתעו לדעת, חיובית. ויולטה מובילה אותי במרץ אל KETELS Grill. בדוכן הקטן שברחוב Kottbusser Damm מדרום לתעלה של קרויצברג (שאליה עוד נגיע) מגישים נקניקיות איכותיות – בשריות, צמחוניות ואפילו טבעוניות. לשמרנים קארי וורסט טבעוניות אולי ישמע כמו חילול קודש, אבל לכל השאר זוהי בשורה של ממש. בעודי מחכה לקארי וורסט הטבעונית שלי, אני מקשיבה לשיחה קצרה, בין טבעונית נלהבת לברלינאית חביבה שטוענת שזה אולי טעים אבל לא "הדבר האמיתי". אתם מוזמנים לנסות ולהחליט בעצמכם.

KETELS Grill

KETELS Grill

KETELS Grill, נקניקיות מסוגים שונים, כולל טבעוניות. בתמונה התחתונה – הגרסה הטבעונית לקארי וורסט המפורסמת של ברלין

אחרי הטעם העז של הנקניקייה, בגרסתה הרגילה או הטבעונית, אפשר להמשיך לעוד משהו טבעוני, הפעם מתוק וצבעוני. ל-Brammibal's Donuts יש כמה סניפים בברלין, כולל בכלבו המפורסם KaDeWe ובתחנת הרכבת המרכזית, ויש גם סניף על גדת התעלה בקרויצברג. מלבד דונאטס בשלל טעמים, צבעים, מילויים וציפויים, יש כאן גם מסר. כל התוצרת טבעונית ובכל חודש מוצע למכירה סוג אחד של "צ'ריטי דונאט" (דונאט צדקה), שעל כל קנייה שלו נתרם אירו לארגון חברתי ללא מטרות רווח – הארגון משתנה אף הוא בכל חודש.

הדונאטס מתוקים מאוד, במיוחד אלו עם הציפוי הצבעוני וההתלבטות לא קלה – האם ללכת על טעם קלאסי כמו קרמל מלוח או שוקולד לבן או להתפרע עם דונאט מאצ'ה או פאי תפוחים עם שבבי שקדים? המחירים נעים בין 3 אירו ל-3.90 אירו לסופגניה, וכדאי לצרף גם קפה (מצוין, מסחר הוגן) כדי לשבור את המתיקות. כיוון שהמקום טבעוני – הקפה שלכם יגיע עם תחליפי חלב.

  • כתובת: Maybachufer 8, אתר

Brammibal's Donuts, טבעוני ומתוק

Brammibal's Donuts, טבעוני ומתוק

סיורים קולינריים בברלין: חברת Fork and Walk מוציאה סיורים קולינריים בברלין, כולל בקרויצברג. אפשר להזמין סיור פרטי או להצטרף לסיור קבוצתי (בקבוצות קטנות של עד שמונה משתתפים). יש סיורים נושאיים, בהם סיור טבעוני וסיור שוקי חג מולד, וכולם מהווים דרך נהדרת וטעימה להכיר צדדים נוספים של ברלין. פרטים באתר

ברבורים בתעלה וגוזלמה בשוק

על גשר קוטבוסר (Kottbusser Brücke) שחוצה את התעלה עומדת אישה לא צעירה בשמלה אדומה שידעה ימים טובים מאלו ושיער שחור משחור. היא נשענת על המעקה ובתנועה רחבה זורקת פיסות לחם אל עבר המים. המוני ברבורים מתקדמים במהירות לכיוון הגשר, מתנפלים בחדווה על הלחם. למחרת, כשאני חוצה שוב את הגשר ומתכופפת לרגע מעל המעקה, הברבורים הצחורים מתכנסים מתחתיי בציפייה.

תעלת לנדוור (Landwehrkanal) היא ללא ספק אחת מפינות החמד המקסימות של קרויצברג. התעלה, שנחפרה במאה ה-19, יוצאת מנהר השפרה וממשיכה במקביל לו לאורך יותר מעשרה קילומטרים וחצי, דרך כמה רבעים ברלינאים. היא מהווה מפלט נפלא ופיסת טבע רגועה בלב העיר, עם שבילי הליכה, עצים שענפיהם משתפלים לעבר המים, בתי סירה, ברווזים וברבורים.

תעלת לנדוור. פנינת חן שמכניסה טבע ללב העיר

תעלת לנדוור. פנינת חן שמכניסה טבע ללב העיר

תעלת לנדוור. פנינת חן שמכניסה טבע ללב העיר

לאורך התעלה, ברחוב Maybachufe, מתקיים בימים שלישי ושישי השוק התורכי, שמומלץ בחום לשוטט בו. עשרות דוכנים מוקמים משני עברי הרחוב, שהופך למדרחוב בימים אלו, עם ירקות ופירות שלא תמצאו בסופרמרקטים מקומיים, גבינות עזים, לחמים תורכיים שטוחים, שלל סוגים של זיתים, דברי מתיקה מסורתיים ועוד ועוד. לצד כל אלה, בעיקר בימי שישי, יש גם הרבה דוכנים עם בגדים ייחודיים, מלאכות יד, תכשיטים, תיקים, סלילי צמר לסריגה, מחטים וחוטי תפירה וכן הלאה.

גם אם אתם לא מתכוונים לקנות דבר, אל תצאו מכאן בלי גוזלמה (Gözleme), המאפה התורכי הנהדר. בחלק מהדוכנים מוכרים גוזלמה מוכן, אישית אני מעדיפה לשלם קצת יותר עבור כזה  שמכינים במקום. המילוי האהוב עלי הוא תרד, אבל יש גם עם גבינות עיזים, בשר טחון ושלל מילויים נוספים.

השוק התורכי

השוק התורכי. לצד דוכני האוכל והתוצרת החקלאית יש גם דוכנים לחפצי חן ובגדים ייחודיים

השוק התורכי. לצד דוכני האוכל והתוצרת החקלאית יש גם דוכנים לחפצי חן ובגדים ייחודיים

צ'יפס מוגזם ויין טבעי

בדרך לשוק האיכרים המקורה, אנחנו עוצרות ב-Goldies, שהלוגו שלהם הוא "האוכל הטוב הרע ביותר בעיר" (רע במובן של טוב, בהפוך על הפוך). במבט ראשון זוהי מזללת המבורגרים שגרתית, אבל התפריט מספר סיפור שונה: חלקו הראשון מוקדש כולו לצ'יפס, או כפי שקוראים לו כאן – Nasty Fries, צ'יפס רע… תקצר היריעה מלפרט את כל סוגי הצ'יפס, או ליתר דיוק את התוספות שמוערמות על הצ'יפס – מציפוי פשוט של שום ופרמזן ועד אקסטרווגנזה של מיונז ופטריות כמהין שחורות. אנחנו הלכנו על משהו פחות צפוי: ממרח אבוקדו, סלסת עגבניות, פלפלים קלויים וכוסברה טרייה. יש שחיתות ויש את הצ'יפס של גולדיס. תחליטו בעצמכם מה מופרז יותר.

  • כתובת: Oranienstraße 6, אתר
צ'יפס רע, במובן של טוב, בגולדיס

צ'יפס רע, במובן של טוב, בגולדיס

מנה מוגזמת של צ'יפס יכולה להסביר למה הגענו לשוק האוכל מלאות ושבעות. אז קבלו עצה מבעלת ניסיון: אל תעשו כמוני, בואו לכאן רעבים.

בעבר היו לא מעט שווקי אוכל מקורים ברחבי ברלין, מתוכם נותרו רק שלושה, ושמו של השוק ברחוב Eisenbahnstraße מעיד על העבר הזה – Markthalle Neun ("אולם שוק 9" בגרמנית). בסתיו של 2011, 120 שנה אחרי פתיחתו המקורית, השוק המקורה נפתח מחדש. עוד לפני שאתם מסתכלים מסביב, על דוכני האוכל, הרימו עיניים למעלה, אל תקרת הזכוכית המרהיבה. השוק פתוח שישה ימים בשבוע (סגור בראשון), אבל עיקר הפעילות היא בסופי שבוע – בימים חמישי, שישי ושבת. יש כאן דוכן של קצב איכותי, דוכנים של ירקות אורגניים, גבינות ולחמים וגם, יש היגידו בעיקר, מאכלים מוכנים מרחבי העולם – מווייטנאם, דרך איטליה ועד קולומביה. וביניהם פזורים שולחנות עץ וספסלים, לאכילה במקום.

השוק המקורה, Markethall Neun

דוכן יין בשוק המקורה Markthalle Neun

השוק המקורה Markthalle Neun. למעלה, שולחנות לאכילה במקום, למטה – טעימת יינות טבעיים בשוק

מכיוון שהגענו שבעות למדי, החלטנו להתמקד בדוכן יין שמציע טעימות, כולל של יינות ביודינמיים ויינות טבעיים, הנקראים גם פראיים, כלומר כאלה שעברו התערבות מינימלית בתהליך הגידול והייצור. אחרי כוס יין אחת לא התאפקנו וצירפנו לכוס הבאה גם ארפה עם גבינת עיזים מהדוכן הקולומביאני.

בספסל מאחוריי חברת גברים ניהלה דיון סוער בגרמנית, שלא הבנתי ממנו מילה פרט לשמה של קבוצת כדורגל מקומית שחזר שוב ושוב בקריאות רמות. כשקמתי גיליתי שהם אמנם חסונים ואפילו עבי בשר ושהם אוהדים נלהבים של קבוצתם, רק שבמקום כוס ענקית של בירה כצפוי, לפני כל אחד עמדה כוס זכוכית עדינה ובה יין לבן או רוזה. החיבור בין אנינות היפסטרית לגבריות מחוספסת מעולם לא נראה טבעי יותר.

  • כתובת: Eisenbahnstraße 42, אתר (בגרמנית)
לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

  1. אלונה גמליאל הגיב:

    כמה גרמניה אפשר לאכול בחודשיים. ולמה הכותב לא דואג לספר לעולם שהוא נסע מטעם מישהו לא הוציא אגורה מכיסו וגם עובד בחברה שמייצגת חברות תיירות ומתוגמל על החנפנות הבלתי פוסקת יאללה גילוי נאות מוכר לכם

    • רותם בר כהן הגיב:

      ראשית, כותבת לא כותב. שנית, מאיפה הרעיון המוזר שמישהו מימן את הנסיעה הזאת? את כל ההוצאות – מכרטיס הטיסה, דרך השהות, האוכל, הנסיעות, הכל הכל שולם מכיסי הפרטי. את רוצה לראות חשבוניות? אשמח לשלוח במידה שתשתפי את המייל האמיתי שלך…

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.