תפריט עמוד

האי קרפאתוס – קסם יווני

האי קרפאתוס – קסם יווני

בין שני האיים המוכרים מאוד, רודוס וכרתים, נמצא אי כמעט סודי שמציע חופים נפלאים, כפרים קטנים שהביקור בהם הוא בגדר מסע בזמן, אוכל מקומי ונשים חזקות שמנהלות את החיים ביד רמה. טיול בקרפאתוס, האי שמשכיח את השגרה ועוטף בקסם יווני

 

במפרץ של פיניקי (Finiki), כפר דייגים שליו בו מתגוררים רק 25 תושבים, בוהקים מולנו מי בדולח זכים החבוקים בין חמוקי הרכסים בעשרות גוונים של כחול. קרני שמש אחרונות של שלהי היום מלטפות את מצוקי הפרא התוחמים את המפרץ בחצי סהר, מציתות בהם אש של זוהר. כמה סירות דייגים רעועות מתנודדות בשלווה על המים. מלבדנו אין איש על החוף. אנו ממהרים לפשוט את בגדינו ולזנק אל המים הקרירים.

ניחוח מתקתק של ירקות על הגריל ודג שפוגש בחום הגחלים נישא באוויר, נמהל בריח הים והעשן המסתלסל מהטברנה הסמוכה, שם מבשלת מרינה במטבחה מיני מעדנים מקומיים וגם את הקפה הטוב ביותר באי, כזה שרק בשבילו שווה להגיע עד לכאן. הרחש היחיד שנשמע בסביבה הוא אוושת הגלים המלטפים ברוך את החוף. ובתוך כל השלווה המופלאה הזאת, רק הדלת הכבדה הסוגרת על פתחה הקמור של מערה החצובה בצלע ההר הסמוך, שבה הוחזקו בשבי אותם אומללים שנפלו בידיהם של סוחרי העבדים שפלשו לאי באחת התקופות האפלות והכאובות ביותר שידע בעברו, מסגירה שלא תמיד היה האי הזה סוג של נירוואנה ים תיכונית.

פיניקי היא רק אחת מפינות החמד החבויות של האי היווני קרפאתוס (Karpathos), בין רודוס לכרתים, שאיכשהו הצליח לחמוק מהרדאר של הקהל הישראלי חובב הטברנות, החופים שטופי השמש והאוזו. מתברר שגם ביוון, מלכת התיירות, ישנם איים שעדיין מציעים את השקט והשלווה שלפני סערת ההמונים, וחופים בתוליים שבהם ניתן להתבודד ללא נפש חיה באזור. רק אתם ומפרץ הטורקיז המשגע.

האי קרפאתוס. צוקים סחופי רוחות, הרים היורדים בתלילות לים ומפרצים חבויים | צילומים: רויטל חורש

כמה יפה הוא האי הזה, הטובל בנופי פרא בראשיתיים של צוקים נישאים סחופי רוח והרים הצונחים בתלילות אל הים, מפרצים חבויים של מי טורקיז צלולים ורוגעים שלא אכפת להם ממשברים כלכליים ומשאר תלאות היבשה, וביניהם דרכים צרות ופתלתלות המשתרגות בין כרמי זית, שרידי טחנות רוח, יערות אורן וכפרים ציוריים הנחבאים בין רכסי ההרים, שבחלקם הזמן כמו עמד מלכת.

קרפאתוס (באדיבות איילה אל האופק)

קשת מופלאה של ירוק, כחול וטורקיז
את ביקורנו באי פתחנו בשייט קצר לחוף Apella, אחד היפים שבחופי האי. הדרך הנוחה ביותר להגיע לכאן היא בסירה. הדרך היבשתית ברובה אינה סלולה ומלאה במהמורות ו-18 הק"מ לכאן מפיגאדיה, הבירה, יארכו כמעט שעה. את פנינו מקבלות מיטות שיזוף הפזורות על חלוקי אבן ומזמינות לרביצה ממושכת, וים שנמתח מאופק עד אופק בקשת מופלאה של גוונים של ירקרק וטורקיז ועד לכחול עמוק, בהתאם לעומקם המשתנה של המים. כמה פסיעות פנימה ומי המפרץ הקרירים והעמוקים כבר עוטפים אותנו עד צוואר, בתוך הנוף הדרמטי של מצוקי הקארסט הטרשיים המכתרים את המפרץ.

בתום הבילוי בחוף הנהדר הזה, מומלץ בחום להמשיך מכאן בסירה לעבר העונג הבא: חוף קירה פאנאיה (Kyra Panagia) – חוף מרהיב במיוחד, שהכנסייה הציורית התלויה מעליו ומערות הסלע החצובות במצוקים המשתפלים סביבו בתלילות אל הים – מוסיפים לו משנה קסם, כמו גם הפעמון העתיק של הכנסייה המתנוסס מעל החוף. אגדה מקומית מספרת כי בפעמון זה מצלצלים רק כאשר עולה מן המים בתולת ים. עשרות שנים הוא ניצב לו דומם. לפחות עד שאנו הגענו לכאן. אנו משוטטים מעט בסמטאות הציוריות, הנראות כמו דף מספר ילדים, ומטפסים במעלה המצוק, ממנו נשקף מראה מרהיב של הים המתקצף למרגלותיו בקשת של צבעים. חובבי האקשן והאדרנלין יוכלו להצטרף כאן לטיפוס צוקים, ואלו שמעדיפים את המעמקים על פני הגבהים ימצאו במפרץ שלמרגלות המצוק את אחד המקומות הטובים ביותר באי לשנירקול וצלילה.


שייט לחוף Apella, הדרך הנוחה ביותר להגיע לחוף היפהפה, שכן הכביש המוביל אליו משובש מאוד ורובו לא סלול

חוף מומלץ נוסף לצלילה תמצאו במפרץ Kastelia שבאמופי. אם אתם בעניין, בסמוך לכאן תמצאו חוף שבו בגד הים הוא פריט מיותר לחלוטין. חופים נוספים בהם לבוש הוא אופציונאלי בלבד פזורים במספר מקומות באי, הפופולרי שבהם מצוי סמוך למלון Lakki Beach ברצועת החופים של אמופי.

קשה להתנתק מכאן, אולם כדרכו בקודש של הישראלי המצוי, שגם כשטוב לו מבקש לטעום גם מקומות אחרים שמא יחמיץ משהו, אנו ממשיכים בסירה לחוף מופלא נוסף: חוף achata, אחד היפים והשלווים שבחופי האי, שמימיו צלולים כל כך עד שציוד השנורקל הופך למיותר כמעט, ואף הוא נחשב לאחד מאתרי הצלילה הטובים באי. כבונוס מיוחד, אפשר אף לשחות כאן למערות הסלע שחצבו המים בצוקים שבים. החוף היפהפה הזה נמצא מעט דרומה לחוף קירה פאנאיה, ובין שני החופים הללו תוכלו למצוא מפרצונים בתוליים ולגונות חבויות בהם אפשר להתבודד מן העולם. רק אתם וכל היופי הזה שמסביב בתוך תפאורה שאין רומנטית ממנה. אם יתמזל מזלכם, אולי אף תזכו לראות את כלבי הים השוחים כאן מפעם לפעם בין מערות הסלע.


חוף Apella, אחד היפים בחופי האי (והתחרות לא קלה…)

הרוח שמניעה את הפעמונים
לא הרחק מכאן, ניתן לבקר באפרי, הבירה הקדומה של האי, הצופה אל נופיו מגובה של 320 מטר מעל פני הים. זהו ביתם של הארכיבישוף של איי האזור, חשובי האי, פוליטיקאים רבים ורופאים ידועי שם שבנו כאן את ביתם, על אף שכרבים מתושביו המשכילים והמצליחים של האי בשלב מסוים אף הם הגיעו למסקנה שים טורקיז וטבע בתולי זה כנראה לא מספיק ועקרו לארה"ב, שם הם חיים במרבית ימות השנה ובתיהם נותרו כאן נטושים וריקים מאדם. כפר זה, שנבנה בימי הביניים, מוקף בעצי זית וכרמי ענבים ונחשב כיום לאחד הכפרים העשירים ביוון. מצדי סמטאותיו מבנים מרשימים, כנסיות ונופים מרהיבים הטובלים בירוק.

מעט הלאה משם, בכפר הזעיר ספואה, חבויה טברנה קטנה בשם Folia שכשמה כן היא: קן קסום בו ניתן להתרווח במרפסת קטנה המשקיפה אל הים וטובלת בריחם המשכר של פרחי היסמין המעטרים אותה, וליהנות מהמטעמים שמבשלת שם אנת'ולה לאורחיה מכל שפעת הים שהעלו באותו יום בנה ובעלה בחכתם, ולצידם מאכלים ביתיים ושלל מטעמים מקומיים. מכאן תוכלו להמשיך ל-Lefkos, הנחשבת לאחת מהפנינים הנסתרות של האי וממוקמת בצדו המזרחי, בה ממתין לכם מפרץ משגע דמוי פרסה, עם חולות לבנים המוקפים בעצי אורן. 


אולימבוס, כפר בהרים שבו הזמן כמו עמד מלכת

הלאה משם, בקצה הדרומי של האי, מצויים מספר חופים המהווים גן עדן של ממש לחובבי גלשני הרוח, בשל משטר הרוחות במקום. מתברר שכאשר הומרוס תאר את קרפאתוס בכתביו כ"סחופת רוחות" הוא ידע על מה הוא מדבר. רוחות ה-meltemi המנשבות באי עזות כל כך עד כי עצי האורן נטויים כולם על צדם והלקסיקון המקומי כולל קשת רחבה של שמות לרוח, שלא תמצאו בשום מקום אחר, בהתאם לעוצמתה – מ"הרוח שמזיזה כסאות" לתיאור רוח קלה, ועד ל"רוח שמזיזה את פעמוני הכנסיות". החופים הטובים ביותר לגלישה הם חופי אפיראטי, אגריאו לאופוטאמו, דיאקופטי וצ'יקן ביי, שבמועדון המקצועי שבתחומו ניתן לשכור את כל הציוד הדרוש. ברבים מהחופים באזור הזה יש חול רך ונעים, מים שקטים ולעיתים רדודים יותר – מה שהופך אותם לאידיאלים עבור משפחות עם ילדים קטנים – ובריזה מבורכת במיוחד בחום יולי-אוגוסט.

בדרככם לשם, תוכלו לעצור לשחייה מרעננת באחד מחמשת החופים היפים שבאמופי, או לבקר במנטס – כפר הררי יפיפה עם בתים עתיקים ומוזיאון פולקלור קטן. כנסיית האבן הביזנטית המרשימה שבכפר, כמו גם הקברים ההלניסטים החצובים בסלע ושרידי הקיר ההלניסטי בוורקונדה, כנסיה מהמאה החמישית לפנה"ס ושרידי העיר העתיקה בארקסה, שרידי הטירות העתיקות בוולאדה, ושרידי העיר הקדומה בנמל פיגאדיה – הם רק חלק מהמבנים המרתקים הפזורים ברחבי האי כרמזים דוממים לחיים שלמים שהתנהלו כאן בימי קדם, ומעידים כי על אף השלווה של המקום, לא תמיד היה האי הזה סוג של מדיטציה ים תיכונית.

אלו לא מי הטורקיז הצלולים של הקריביים – מפרץ באי קרפאתוס, שעה וחצי טיסה מישראל

בתוך כל הקסם והשלווה האופפים את האי, קשה להעלות בדמיון את סערות העבר שידע המקום, הקרבות העקובים מדם בין מדינות ופולשים שחמדוהו לעצמם על השליטה בו, ופשיטות שודדי הים, שרבים מהם חיו כאן והפכו את האי למעוזם. למן המאה העשירית לפנה"ס שליטים באו והלכו: שבטים דורים, בני ספרטה, הביזנטים, האימפריה הרומית, הפיראטים ברשות ברברוסה, הטורקים, האיטלקים ולזמן קצר גם הגרמנים. חלקם תרמו לשגשוג ופריחה וחלקם זרעו הרס, אולם יופיו של האי ואופיו המיוחד נותרו כשהיו. מכל אלו נותרו כעת רק שרידים אילמים של מבני אבן עתיקים הפזורים ברחבי האי, האוצרים בקרבם סיפורם של חיים עשירים שהתנהלו כאן בצל המתקפות והכיבושים שידע המקום.

הדרך אל האולימפוס
אחת החוויות ששום ביקור באי לא יהיה שלם בלעדיה, היא ביקור באולימפוס (אולימבוס), הכפר הציורי והמרתק ביותר באי. הדרך המפותלת המטפסת אל ההר – שכמה ממקטעיה גרמו לי להתחרט על שמעולם לא טרחתי ללמוד את תפילת הדרך – משקיפה אל נופים מרהיבים של מצוקים הגולשים בתלילות אל הים, שרידי מבני אבן עתיקים ועשרות טחנות רוח, שחלקן עדיין פעילות ומשמשות עד היום את התושבים בהפקת הקמח. בין רכסי ההרים, ולעיתים אף בחצרות הבתים, חבויות כנסיות כפריות, פרי הסכמים שנוהגים אנשי המקום לערוך עם אלוהים, כשהם נודרים לבנות לכבודו כנסייה אם תתמלא משאלתם. ומכיוון שהבטחה של אנשי אולימפוס היא מילה של כבוד, כמעט לכל משפחה בכפר יש כנסייה משלה.

דומה כי בכפר זה, הנחבא בין חמוקי ההרים, הזמן כמעט קפא מלכת. התיישבויות קדומות שכנו באזור למן המאה ה-15 לפנה"ס וברבות השנים, כאשר כובשים ושודדי הים השתלטו על ערי החוף ותקפו באכזריות את יושביהן, מיקומו הנסתר והבלתי נגיש של הכפר במרומי ההר היווה מקום מפלט אידיאלי לתושבים שהעתיקו לכאן את ביתם. במשך מאות בשנים הם שכנו כאן בבידוד מוחלט, מתפקדים כמשק אוטרקי סגור, המספק לעצמו את כל צרכיו, ומנותקים מכל ציוויליזציה. עד לפני כשלושה עשורים עדיין לא היו כאן חשמל או חיבור לצנרת מים זורמים, ועד עתה נוהגות חלק מנשות הכפר לכבס את בגדיהן בשוקת האבן שבקצה הכפר ולאפות לחמים ומאפים ריחניים באחד מתנורי האבן המשותפים הפזורים בסמטאות.


נשות הכפר אולימבוס לבושות בתלבושות מסורתיות ססגוניות 

בידודו הממושך של הכפר, הביא לכך שמסורות עתיקות יומין השתמרו בו בצורה יוצאת דופן, כמו גם טקסים הייחודיים למקום, הנשמרים באדיקות עד ימינו. כאן עדיין מדברים בדיאלקט דורי, אחת השפות היווניות העתיקות ביותר שכבר נכחדה מן העולם, שריד להתיישבויות השבטים הדורים באזור מאות שנים לפנה"ס, ואפילו המוזיקה המקומית שונה מהמוזיקה היוונית הטיפוסית ולא תשמעו כמותה בשום חלק אחר של יוון. זוהי מוזיקה הבוקעת מעמקי הנשמה, בה מפליאים אנשי אולימבוס לשיר את העצב שלהם, קשיי החיים ותלאותיהם של אנשי ההרים, ומרעידים את הלב גם מבלי שיבין אף מילה. את שירתם מלווים צלילי הוויולינה, הלירה וה-tsambouna – מעין חמת חלילים בגרסה מקומית, שמורכבת משק גדול העשוי עור עז, אותו אוחזים מתחת לבית השחי.

שיטוט בסמטאות האבן של הכפר כמוהו כחזרה אחורה בזמן אל ימים רחוקים ותרבויות שהולכות ונעלמות מן העולם. במפתני הבתים יושבות נשים בתלבושות מסורתיות ססגוניות, הכוללות סינרים ועיטורי רקמה ומטבעות זהב, הנראות כשייכות לזמנים אחרים, כשהן אורגות בנול ומעטרות ברקמותיהן בגדים וכלי מיטה. אחרות לבושות שחורים, עדות לאלמנותן. בכפר כולו אין כל זכר לרכבים. כאן מתניידים אך ורק ברגל או על גבי חמורים.


שיטוט בסמטאות הכפר אולימבוס הוא מסע חזרה בזמן אל ימים רחוקים 

באחת הסמטאות אנו פוגשים בחרש הברזל השוקד על מלאכתו בכלים עתיקי יומין ובסמטה אחרת אנו פוגשים בסנדלר המקומי השוקד בחנותו הקטנה על הכנת המגפיים המסורתיות, שמשמשות את בני הכפר עד עצם היום הזה, העשויות עור עיזים להגנה מפני הכשת נחשים (שלא ממש סובלים את הריח, על פי מה שמסבירים לנו כאן) וסוליות מיוחדות שעשויות מצמיגים לאחיזה מוצקה יותר במדרונות התלולים של האזור.

במעלה הסמטה ניצבת הכנסייה המקומית, שבמשך דורות רבים צפנה בין כתליה סוד עתיק: בימי מתקפות שודדי הים על האזור, הגו אנשי הכפר רעיון מבריק להגנה על אוצרותיה של הכנסייה ופיתוחי הזהב העשירים המעטרים אותה מפני ביזה, וכדי להסוותם צבעו אותם בצבעים דמויי חמר ועץ. במשך מאות בשנים נשמר הסוד באדיקות וכך אירע שכאשר אחרון יודעי הסוד הלך לעולמו הוא נטל עמו את הסוד לקברו. רק מקץ שנים רבות, כאשר הארכיבישוף המקומי החליט כי הגיעה העת לשפץ את הכנסייה, התגלה האוצר במקרה במהלך העבודות.

אנו ממשיכים לטפס במעלה סמטאות האבן. בין הבתים הציוריים נשקפת במלוא הדרה קשת הגוונים המופלאה המרכיבה את האי. מכאן גם ניתן להשקיף על האזור בשיפולי הכפר אליו נהגו לגרור בימים עברו נשים נואפות, לגלח את ראשיהן ולכלוא אותן בצינוק קטן דמוי כלוב שבו נאלצו לבלות את שארית חייהן.

הכוח הנשי
את עינינו צדות מילים החקוקות מעל מפתני הבתים העתיקים. בירור קצר מעלה כי כולן שמות של נשים, המשקפים את שרידי העקרונות המטריארכליים על פיהם מתנהל הכפר: כאן האישה היא היורשת ובתורה מורישה את נכסי המשפחה לבתה הבכורה. רבים מגברי הכפר חיים בנכר על מנת לתמוך בכלכלת המשפחה, או מבלים את יומם במשחק שש בש, והנשים עושות כאן כמעט הכול, כולל תפקידים שבאופן מסורתי נחשבים לגבריים יותר, כמו עיבוד השדות, נהיגת רכבים כבדים, השטת סירות ועבודות בנייה, בנוסף, כמובן, לשאר מלאכות משק הבית. 



"אצלנו האישה היא הצוואר והבעל הוא הראש, שמסתובב בהתאם לתנועת הצוואר", אומרת אנה, העטויה בגדים מסורתיים כמרבית נשות הכפר. "כאן האישה היא הבוס, למרות שאם תשאלו אותה מי הבוס ליד בעלה היא תאמר שזה הוא, כדי לתת לו הרגשה טובה", היא מחייכת, בעודה מגלגלת באצבעות מיומנות נחשי בצק למקרונס – מנת הדגל המסורתית של המקום, המורכבת מבצקניות פסטה טרייה, המוגשות עם הררי בצל מקורמל וגבינת עיזים מגוררת, בשילוב נפלא של טעמים. לצד אלו מגישה אנה בטברנה שלה, Olimbos, הנחשבת לטובה בכפר, תבשיל כבש טעים להפליא, לצד מטעמי המטבח המקומי, כמו ציזיקי, פרחי קישוא ועלי גפן ממולאים בכל טוב, מוסקה, סלט מירקות שאך זה נקטפו בשדותיה. בסוף הארוחה מוגש הקינוח המסורתי: לוקומאדס – מעין סופגניות מטוגנות, הטבולות בסירופ דבש, תבלינים ומי ורדים, שאחרי שלוקחים מהן ביס אחד, כבר קשה מאוד להפסיק.

בתום הארוחה, ישמחו אנה ובתה להראות לכם את הבית הצמוד שהביקור בו, כמו גם ביקור בביתו של כומר הכפר ובבתים נוספים של אנשי המקום, מספק הצצה מרתקת למראהו של בית קרפאתי טיפוסי, הנראה כמוזיאון פולקלור בזעיר אנפין. הבית כולו בנוי כחלל אחד, שבקצהו מעין במת עץ מוגבהת המשמשת ללינה משותפת של כל בני המשפחה, ובירכתיה דלת המובילה למזווה בו מאופסנים גרגרי חיטה ושומשום. רהיטי העץ המגולפים, המדפים והקירות גדושים בתמונות של בני המשפחה, עבודות יד, מפות ואריגים רקומים, צלחות נוי מעוטרות, כדים וכלי חרס. בקצה החדר ממתינה לשעתה תיבת עץ גדולה המכילה את הנדוניה של הבת הבכורה, ובה מפות, רדידים, שמיכות ומצעים רקומים.

חוף קירה פאנאיה. האגדה מספרת שכאשר עולה בתולת ים מהמים מצלצלים בפעמון הכנסייה המקומית

אלו מכם שירצו להמשיך את המסע אחורה בזמן, יוכלו להמשיך מעט צפונה מכאן, במסלול יפהפה הנמתח בין אוולונה לכפר הקדום וורקונדה, וחולף על פני קברים הלניסטים החצובים בסלע וכנסייה תת קרקעית מרשימה. בסיומו תוכלו לקנח בטבילה מרעננת ב-Vananda, חוף מבודד ויפהפה למרגלות הצוקים. כטבעם של חופים פחות מתוירים, לא תמצאו כאן כיסאות ושמשיות, אולם תוכלו להשתרע בצל העצים, ללגום משקה בטברנה המקומית, ולחוש איך כל השקט והשלווה שמסביב מחלחלים עמוק פנימה וממוססים, ולו לזמן קצר, את כל דאגות היומיום וכובד המשא של כל מה שהיה ומה שעוד יהיה.

סמוך לשם נפרש במלוא הדרו המפרץ של נמל דיאפני, אחת מפינות החמד היפות באי. לצד המזרקה היפה של נפטון, אל מול הים, אנו מגלים את בית הקפה המשגע של גבריאלה, איטלקייה שהגיעה לכאן לפני שנים מגנואה כתיירת, התאהבה במקום והחליטה שכאן היא רוצה לבלות את חייה. כשיושבים בתוך השלווה המופלאה הזו, אל מול יופיו המכשף של המפרץ, אפשר לגמרי להבין אותה. על כוס קפה איטלקי משובח היא מספרת על החיים בכפר כשייכת – לא שייכת, על האהבה הגדולה שידעה עם לואיג'י שלה שהגיע עד לכאן בעקבותיה, עד שעלה על סירה והפליג לו אל הים הגדול. מאז חלפו שנים, והיא עדיין ממתינה לו כאן אל מול הים, חולמת על היום שבו ישוב אליה ויחלוק עמה את חייה בעיירת החוף המנומנמת. על קו החוף, שתי פסיעות מבית הקפה, מתנוסס פסלה של אשת הספן המשקיפה אל האופק בהמתנה לאהובה שישוב מן המרחקים, ומעיד כי כמו גבריאלה והנשים בהן פגשנו באולימפוס, ציפייה זו היא מנת חלקן של רבות מבנות המקום.

בית הקפה של גבריאלה בדיאפני והפסל של אשת הספן המשקיפה אל הים 

ערב יורד על האי. בטברנות המשפחתיות הפזורות על קו המים נדלקות העששיות והן נמלאות בעליצות של מקומיים, הדבקה במהירות גם בתיירים מזדמנים כמונו. במסעדות פותחים לכבוד הבאים שולחנות עמוסים בכל הטוב שיש לאי להציע, וניחוח משכר נישא באוויר. אנו סוגרים את הלילה ברצועת החוף של מפרץ Vrondi, המקום הטוב ביותר באי לבילוי לילי תוסס. בקצהו הדרומי של המפרץ שוכנת פיגאדיה, הבירה, שלאורך הטיילת שלה פזורות טברנות בהן ניתן לבלות את הערב לצלילי מוזיקה חיה, מסעדות, בתי קפה, גלריות וחנויות בוטיק קטנות הפתוחות אל תוך הלילה. כאן גם מרוכזים מרבית התיירים. בהמשך החוף תמצאו מספר ברים ההופכים לעת ערב לדיסקוטקים סוערים, בהם תוכלו לרקוד תחת כיפת השמיים עד השעות הקטנות של הלילה על רקע קצף הגלים המלטפים את החוף. ולהרגיש רחוק כל כך מהשגרה הממתינה בבית, במרחק שעה וחצי טיסה מכאן.

פעילויות ואטרקציות מומלצות בקרפאתוס
• Blue Day – יום שייט ביאכטה, הכולל שחייה, שנירקול ובילוי בכמה מהמפרצים היפים ביותר באי.
טיול לכפרי ההרים  אל הכפר אולימפוס (לא להחמיץ!) וכפרים מרתקים נוספים.
• רכיבה באופני הרים במגוון מסלולים לכל הרמות.
• חובבי גלשני רוח יימצאו כאן תנאים מהטובים ביותר ביוון. מי שעדיין אינו גולש אך תמיד חלם ללמוד – זה מקום מעולה לעשות זאת בקורס קצר או שיעורים פרטיים.
• טיפוס צוקים – באזור Kyra Panagia. 

מידע שימושי
איך מגיעים? בחודשים מאי עד אוקטובר יש טיסות ישירות לקרפאתוס פעמיים בשבוע מנתב"ג, ואפשר גם לשלב חבילות נופש.
איפה לנים? בקרפאתוס קיימות אפשרויות לינה מגוונות. אחת המפנקות היא המלון הנהדר Alimounda Mare (חמישה כוכבים), הממוקם בחוף פרטי ושקט בפיגאדיה ובו ספא ובריכה שנראית כזולגת אל הים, חדרים מפנקים עם מרפסת לים החולשת על נוף עוצר נשימה (בתוספת תשלום, שווה כל שקל). בתקציב נמוך יותר מומלץ מלון Mediterranean (שלושה כוכבים) הנהנה אף הוא מחוף פרטי.

התניידות באי: בדרום האי יש קווי אוטובוס, אך הם אינם מגיעים לצפון. ניתן להיעזר בשירותי נהגי המוניות או לשכור רכב ולהתנייד באופן עצמאי. יש להביא בחשבון שחלק מהדרכים, בעיקר בצפון האי, צרות ומפותלות מאוד ומקטעים של הדרך אינם סלולים. מחיר שכירת רכב ליום: כ-40 אירו לרכב רגיל ו-60 אירו לג'יפ (עדיף, במיוחד לנהיגה בצפון האי).
בעונה קיים קו סירות בין חלק מהחופים וטיולי יום מאורגנים ביאכטה, אך אם אינכם מעוניינים להגיע דווקא לאותם חופים שאליהם מובאים כל התיירים, תוכלו לשכור סירה פרטית, עמה תוכלו להגיע לחופים מבודדים ומפרצים שאין אליהם גישה אחרת, מה שמבטיח שמלבדכם לא תהיה שם שום נפש חיה. שירות כזה אמנם אינו רווח כאן כמו בכמה מהאיים התיירותיים והממוסחרים יותר, אולם בדיאפני ובחוף Agios nikolaos שבדרום Spoa (לא להתבלבל עם חוף בשם זהה בדרום האי) תוכלו למצוא משיט או דייג שישמחו לקחת אתכם בסירותיהם הקטנות לכמה שעות של שייט קסום.
לבוש מומלץ: בנוסף לביגוד קייצי, מומלץ להצטייד בבגד חם יותר ועליונית למקרה של רוח חזקה בערבים (שכיח למדי גם בקיץ).

 

האם היית ביעד הזה?

  • 0

    כן הייתי

  • 8

    לא, אבל מתכנן

  • 0

    לא מעוניין

המנזרים התלויים של מטאורה

האם המאמר הזה עזר לך?

עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





מסע אחר - המרכז לנסיעות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

code

מסע אחר - המרכז לנסיעות